ספר שנכנס לך ישר ללב כמו חץ אינדיאני מורעל, ומשאיר אותך לחשוב עליו גם כשאתה לא קורא!
אם הייתי במערכת החינוך, הייתי ממליצה להכניס אותו כספר קריאת חובה החל מגיל 14!

העלילה במשפט- ג'יימס פריי מכור כבד לכל סוגי הרעלים האפשריים מאלכוהול,
קראק ועד לדבק תעשייתי מוצא את עצמו
על סף מוות כשהגמילה היא האפשרות היחידה שלו להישאר בחיים.

מודה, בחיים לא התמכרתי למשהו... התחלתי לעשן כמו רבים וטובים בגיל העשרה
ולאחר 5 שנים כשהיה לי חבר שנגעל מסיגריות,
פשוט הפסקתי בבת אחת וזהו. עד כמה שאני אוהבת שוקולד ומתוקים,
לאחר 2 שורות שוקולד תמיד אפסיק.
ולמה הקטע האישי הזה?
כי היית יכול לחשוב שבתור מי שלא היתה מכורה לכלום, יהיה לי קשה להזדהות עם ג'יימס.
נהפוך הוא. אהבתי אותו ואת הכנות האישית שלו,
נגעלתי ביחד איתו כשתיאר את פרטי הקיא שלו, ואת כל מה שהסם עשה לגופו.
הבנתי את השנאה העצמית שלו, ובעיקר יסלח לי אלוהים
את הסלידה שלו מהתוכניות הגמילה למיניהן, הדת AA ו12 הצעדים.

לא קל לאהוב ולהזדהות עם ג'יימס במיוחד כשהוא מספר את מעשיו הרעים והם רבים!
אבל הפגיעות שלו,
הכנות שלו ובעיקר היצר להרס עצמי הם אלו שגורמים לך לרחם עליו ואף לאהוב אותו.

אתה מחבב גם את שאר הדמויות בספר, אלו שבחיים לא היית יורק לכיוונם אם היית פוגש בחיים-
אישה צעירה שנמסרה לזנות על ידי אמא הנרקומנית ואז הפכה למכורה בעצמה,
איש מאפייה קטלני שפורש חסותו על ג'יימס, שופט אלכוהוליסט ששכרותו ביישה את משפחתו, ועוד...
ספר שיישאר אצלכם עוד הרבה זמן לאחר שתסיימו, מומלץ ביותר!

אם מישהו היה אומר לי פעם שאתן לספר של סטיבן קינג רק 2 כוכבים, ושייקח לי כמעט 3 שבועות לסיים אותו,
הייתי מסתכלת עליו כמשוגע. אבל, איך אומר הפתגם הידוע ,"Never say never"
הרי את 'מתחת לכיפה השקופה' שהוא מעל 1000 עמ' קראתי ב4 ימים! אז כל שכן ספר שהוא בינוני בעוביו.

העלילה במשפט- שנתיים לאחר מותו אלמנתו של סופר ידוע, מתמודדת עם אחות עם בעיות נפשיות,
מנסה לעשות סדר בכתביו ומוצאת עצמה נכנסת לעולמו הפנימי ועם ה"שדים" שלו.

יש כאלו שאומרים שזה הספר הכי אוטוביוגרפי שסטיבן קינג כתב. אולי. מאחר ואיני סופרת
אז אינני יודעת על אלו שדים מדובר... אבל נראה לי שלכל אדם באשר הוא, יש את ה"חבילה" משלו.
בכל אופן הכרחתי את עצמי לקרוא כל יום בין 10-20 עמ' עד שסיימתי, וכל מה שהרגשתי אנחת רווחה שסיימתי את הספר.
לא הבנתי מה הרעיון המרכזי. לא הבנתי מה הסופר רוצה להביע, בקיצור הרגשתי שסטיבן קינג אמר לעצמו,
וואלה אני צריך להנפיק ספר חדש כל שנה, אז נקשקש כמה ביצים ונוסיף כל מיני חומרים וייצא כבר משהו, המעריצים שלי יקראו בכל מקרה...

בשתי מילים- אל תקראו.

בסך הכל, נהניתי. אבל היו רגעים שגיחכתי מול הדפים ואמרתי, נו באמת...
וגם, אמנם נתתי 3 כוכבים, אבל זה בגלל שאין חצאי כוכב, בתכלס זה 2.5 .
אז מה היה לנו פה?
פרופסור להיסטוריה, אלמן שמגדל בת בגיל ההתבגרות להלן הטינאייג'רית המעצבנת, מנהל רומן במחשכים עם מזכירת המחלקה.
יום אחד הוא מקבל פריט היסטורי רב משמעות, בתנאי שרק הוא יחקור אותו. מפה לשם מסתבר שהפריט הוא בעל משמעות נפיצה מבחינה גיאו פוליטית,
והפרופסור מגלה שכל העולם ואשתו מאחוריו...
מה אהבתי?
שלא כמו בספר האחרון שסקרתי, בתיה גור- "רצח מוסיקלי" שבו ניסו להאכיל את הקוראים לא בכפית כי אם במצקת ידע מוסיקלי,
כאן ההיסטוריה התנכ"ית ניתנה במשורה ובאופן שיקל על הקורא להבין ולהמשיך לקרוא. אהבתי במיוחד את מילון האירועים ההיסטורי בסוף הספר.
אז מה לא אהבתי?
הפרופסור להיסטוריה- מתואר כטיפוס דיי סולידי, אפילו משעמם הייתי אומרת-
מגלה שהבת שלו מכורה להימורים, ובגללה יש לו חוב עצום לבנק, והוא פשוט מדלג על זה כאילו כלום? סורי לא הגיוני בכלל.
כמו כן, אני יודעת שיש תסמונת פסיכולוגית של "התאהבות במורה\ מדריך\ מרצה" אבל ה"רומן" שמלבלב בין הפרופסור
לאחת מהדוקטורנטיות שלו פשוט לא אמין בעיניי...זה נראה כאילו הכניסו את זה כדי להכניס קצת אירוטיקה בגרוש לספר.
גם העולם הפנימי של הדמויות לוקה בחסר, אין לבטים, אין התחבטויות- תיאורים דיי פלקטיים ומלאים בסטיגמות-
הערבי ישראלי שעושה דוקטורט טוען שבמילא לא יתנו לו עבודה באוניברסיטה, לבחורה המזרחית יש אבא מהמר ואמא מוכה, הצעיר העשיר שוכר מישהי שתכתוב את הדוקטורט במקומו...
שורה תחתונה- נקלע לידיכם- ויש לכם טיסה בקרוב, הלא השמיים נפתחו;-), קחו אותו לטיסה. אחרת, אפשר לוותר.

כל כך חיכיתי לקרוא את הספר הזה של בתיה גור. אני פשוט מעריצה של סדרת ספרי "מיכאל אוחיון" וקראתי את כולם למעט זה.
העלילה במשפט- מיכאל אוחיון מוצא תינוקת נטושה, ובד בבד נקרא לפתור 2 רציחות בקרב אותו מעגל משפחתי ומקצועי.
אז איך אומר המשפט הידוע- אין ציפיות- אין אכזבות...בגלל שהכרתי ואהבתי את הספרים הקודמים, ציפיתי לספר לא פחות טוב, ולצערי לא כך היה- התאכזבתי.
מיכאל אוחיון הדמות הראשית עדיין מאוד מושכת הזדהות, על אף שהוא עושה דברים לא צפויים, לא רק מקצין משטרה מכובד, אלא מכל אדם בר דעת ...
גם שאר הדמויות המשניות הקבועות-בלילתי,בכר, צילה , שורר , ממלאות את תפקידן ומביאות קול חביב.
אז מה לא אהבתי?
העמסת יתר של פרטים מתחום המוסיקה. מודה ומתוודה -דילגתי על חלקים שלמים. בסוף הספר הבנתי שהסופרת הכניסה הרצאה של בן זוגה בחיים
, לתוך הספר כהרצאה של אחת הדמויות. אני לא אוהבת כשמנסים להשכיל אותי באילוץ! יש ספרים שמזכירים נושא מסויים, ואז אני כל כך מסוקרנת
( כמו למשל על הטמפלרים, או מגפות במאה ה16) ומעצמי אני הולכת ללמוד עוד על הנושא.
פה נראה שבכוח דוחפים לנו פרטים מוסיקליים, ואותי זה שיעמם, ובעיקר התאכזבתי.
גם ירושלים האהובה שלי, שכל כך מככבת בספריה של גור, הפעם היתה רק ברקע, והעלילה יכלה להתרחש בכל עיר.
3 כוכבים, וגם זה רק בזכות הספרים הקודמים.

אתחיל מהשורה התחתונה- ספר לא רע. אבל......
תקציר במשפט- אם יחידנית פונה לחוקר פרטי שיאתר את בתה שנעלמה לפני שנתיים.
הדמות הראשית ג'וש שירמן- הכרנו אותו בספר "הראש הכפול" (גם הוא ספר לא רע)
בן 46, איש משטרה לשעבר, שחובב לאכול בכל מצב ולהתלונן על מצב הגזרה שלו אח"כ.
בסה"כ הוא דמות דיי אהיבה, ואפשר להזדהות עם המגרעות שלו שהן דיי גנריות. הוא גם חובב מטאפורות בלתי נלאה...
אוי כבוד ראש הממשלה לשעבר , מה יהיה עם המטאפורות?
"הריבית אכלה אותי כמו חיידק טורף" עמ 8
"כמו לחיים של נגן טרומבון" עמ 18
"אגן רחב כמו של אלמנה יוונית" עמ'19
אלו הן רק 3 דוגמאות מתחילת הספר, לא צריך לחפש הרבה, הן מופיעות בכל פסקה.
שאר הדמויות מאופיינות גם הן בתכונות שיש לכולנו, כך שהן דיי מציאותיות.
הספר קריא, זורם במהירות ומומלץ כספר טיסה :)

לפעמים כל מה שבא לך, זה מותחן טוב, שישאיר אותך בתהייה עד לסוף הספר, מי הרוצח? מה היה המניע?
וזה בהחלט ספר כזה. 4 ימים של אסקפיזם מבורך.(שלא כמו בספר הקודם שלה "חפצים חדים")
העלילה במשפט- 25 שנים לאחר שאמה ואחיותיה נרצחו בטבח שבו הואשם אחיה הבכור, ליבי מתחילה לפקפק באשמתו.
הגיבורה הראשית ליבי- כבת 32 , היא לא מסוג הגיבורים האהיבים, שאתה מיד מפתח אמפתיה כלפיהם ורוצה בטובתם. היא עצלנית באשמתה או שלא. חיה על חסדי קרן שנתרמה לזכותה. יש לה "תחביב" של סחיבת "מזכרות" מכל מקום שהיא מבקרת בו. והלוגיקה שלה לוקה בחסר.
אחיה בן, שמרצה כבר 25 שנים בכלא, באשמת רצח אמו ואחיותיו- מביא את הקול האותנטי יותר בסיפור. הוא גיבור עלוב. אין לו כלום, וכשהוא מוצא משהו משלו, גם זה נלקח ממנו.
האם פאטי- כאמא בעצמי, מצאתי הזדהות מסויימת איתה, אבל יותר "נזפתי" בה . קשה לי עם חוסר אחריות כלפי ילדים שהבאת לעולם.

שאר הדמויות נכתבו בכישרון, ואופיינו בתכונות אמיתיות שאפשר למצוא אצל כל אחד.

עד כמעט סוף הספר, לא ידעתי מי הרוצח, ומה המניע. ממליצה ביותר!

*עריכה לאחר שסיימתי את כל הסדרה*יש קצת ספויילרים

קניתי את כל סדרת הספרים ושמתי בצד, שיהיה... ואז בטעות(נשבעת!) ראיתי את הפרק הראשון מהסדרה והתאהבתי...
רצתי מהר אל הספרים והתחלתי לקרוא.
תקציר- סיפור חברותן של שתי חברות ילדות משכונה עניה בנאפולי, לאורך השנים.
מה אהבתי? האותנטיות, הניחוח האמיתי של השכונתיות שרק מי שגדל בשכונה כזו מכיר ויודע.הרכילויות,
השכנות שיודעות מה מתבשל אחת אצל השניה, מי נכנסה להריון ומי לא...העזרה ההדדית, וגם האלימות בין שכנים.

אז מה הפריע לי שנתתי רק 4 כוכבים? יותר מדי מידע, יותר מדי שמות. נכון שיש מקרא שמות בתחילת הספר, אבל זה פוגע בקריאה הקולחת.
רגע- מי זה פסקואלה, לעזאזל? או מי זה אנטוניו... אי אפשר כל 2-3 עמודים לדפדף למקרא ולהבין מי נגד מי...
בנוסף כל הטקסט הפוליטי\ פמינסטי שמופיע בספר השני והשלישי לרוב, רק גורע מהנאת הקריאה.

אלנה גרקו הדמות הראשית והמספרת- אתה אוהב אותה, אי אפשר שלא. היא מורכבת. נחשפת על כל הפגמים שבה, ממעיטה בערך עצמה, ומנסה כל חייה להות "החברה הגאונה". יחסי האהבה\ שנאה\ קנאה שלה עם לילה(רפאלה צ'רולו) הם סיפור המסגרת של הספר.
כמו כולנו היא עושה טעויות, לפעמים פטאליות כמו לעזוב את בעלה לטובת אהוב נעוריה רודף שמלות ובוגד סדרתי.היו פעמים שהתעצבנתי על הבחירות שלה, ולפעמים אמרתי "כל הכבוד".
רפאלה צ'רולו\לילה\לינה- האם היא החברה הגאונה? זו שבגיל 6 לימדה את עצמה לבד לקרוא ולכתוב? שבגיל 12 עיצבה לבד נעליים , שלמדה יוונית ולטינית בכוחות עצמה? שהפכה למהנדסת מחשבים כשמחשב היה עוד בגודל של חצי חדר...לילה היא הנר שלאורו אלנה מנסה לעצב את חייה, אבל גם היא עושה טעויות והרבה.ממש לא טעויות של מי שנחשבת גאונה.אבל זה כל היופי שבדמות שלה.

נינו - מי שהיה המאהב של שתיהן, לא ממש דמות עגולה. הוא נרקיססט מובהק, אוהב רק את עצמו וישכב את כל דרכו אל הצמרת.

שורה תחתונה- נהניתי , וממליצה מאוד!

*ספויילרים  בביקורת*
לפני הכל- אהבתי מאוד, אבל....הספר מחולק ל3 חלקים, וכדי לתת ביקורת ראויה אני חייבת לעשות קצת ספויילרים, מצטערת. 
העלילה בקיצור נמרץ- דר' לפיזיקה והמתרגל שלה עולים על המצאה חשובה ובעוד הם עושים  את הניסויים שלהם, קצין במשרד ההגנה האמריקני עוקב מקרוב אחרי הניסויים שלה ורודף אחריהם.  בו בזמן, רב מישיבה בירושלים שאוהב לעסוק בזמנו הפנוי ב"צופן הקבלה" שבתנ"ך , מגלה שמקובל  יהודי מפולין שהיה באושוויץ, כתב ספר ובו נכתב על נשק השמדה המוני, הוא מערב איש מוסד בכיר שמצטרף אף הוא לחגיגה. עיתונאי אמריקני ממשפחה עשירה שהיה עד להיעלמות אחותו בילדותו, אף הוא מתעניין מאוד בכתביו של המקובל מאושוויץ, שנאמר עליו שנעלם באופן  מסתורי ופלאי. כמובן שאיכשהו חמשת האנשים נפגשים , ועוברים יחד עולמות, תרתי משמע. 
 --
 החלק הראשון מתנהל די בעצלתיים, ואולי זו הסיבה שלקח לי לסיים את הספר מעל שבועיים.וזו גם הסיבה נתתי רק 4 כוכבים,החלק הזה רווי בתיאורים פיזקליים\ מתמטייים שאותי (כמי שקיבלה בקושי 60 בפיזיקה בתיכון)שיעממו מאוד ובשלב מסוים שקלתי לעזוב את הספר (מזל שלא!)בחלק זה  הדמויות עסוקות בענייניהן למעט הקצין ממשרד ההגנה שמתחיל לעקוב אחרי המדענית.כל דמות מתקדמת ל א ט לעבר הגילוי הבלתי נמנע. ורק לקראת סוף חלק זה, הן נפגשות, כמה סמלי באושוויץ, במקום בו נעלם המקובל בזמן השואה.


החלק השני- המופלא והבדיוני עוקב אחר מסעותיהם של החמישה בעולמות שאליהם התגלגלו, כמה יצירתיות וכמה דמיון יש לסופרת הזו ממש תענוג לקרוא על עולמות אפשריים. נהניתי מאוד מחלק זה שהיה זורם ומשך אותי לקרוא אותו ערב ערב .

החלק השלישי- החמישה חוזרים לעולמנו ומתמקדים בהצלת העולם מהנשק שאותו מצא המקובל. 
הדמויות כתובות באופן אמין , יש להן רגשות ותכונות אמיתיות. הן אינן מושלמות, ואפשר להזדהות עם כולן.הלהיבו אותי גם תיאורי העולמות האחרים שסופרו בכישרון ובתיאור כה מוחשי.
אשמח מאוד לקרוא עוד  מספריה של הסופרת הזו.ממליצה מאוד לכל מי שאוהב מדע בדיוני , מסעות בזמן, וגם קבלה.

רב מכר של הניו יורק טיימס צועקת הכותרת בגב הכריכה, ואני פתיה שכמותי מתפתה...
 העלילה בקיצור-זואי בת ה14 נראית כמו פיה, או לפחות זה מה שאומרים לה,השיער שלה בלונדיני כמעט לבן, עיניה כחולות כים, והיא קטנה ושברירית למראה.
 יש לה כישרון אדיר לנגינה בפסנתר. אמא שלה מריה היפה שזואי ירשה ממנה את מראיה, 
 מגוננת על זואי ועל הסוד שבחייהן, בכל מחיר כמעט, ולמען הזדמנות שניה  והיא משלמת מחיר גבוה.
עד אמצע הספר, פיהקתי ודיי הכרחתי את עצמי לקרוא. 
לא מבינה את הסופרים האלו בחיי, באיזו סדנת כתיבה מלמדים את זה שהענין , או המתח צריך לקרות באמצע הספר... 
הייתי קרובה להניח את הספר מידיי, אבל עקשנות גרמה לי להמשיך ולקרוא.הספר כתוב בכמה קולות, סגנון שבראשונה נתקלתי בו ב" המאהב" של א.ב. יהושע והוא דווקא סגנון משאני אוהבת.
אם כי בספר הזה חייבת להבין למה נתנו קול לדמויות יחסית שוליות, ולא לאמא של זואי , או אפילו לאיש הרע שבסיפור( לא מגלה, אין ספויילרים!)כמו שיש למשל אצל בלאדאצ'י או ורדון...
זואי הדמות הראשית דווקא כן מקבלת קול,   היא אמנם בת עשרה, אבל ,  יש בה קצת חמלה והתייחסות לאחר, שזה לא כ"כ אופייני לגיל זה(טוב טוב, אצל רובם)
מריה- אמא של זואי היא האמא שכולנו מכירים מסיפורים על דוגמניות ואו זמרות שהאמהות שלהן דחפו אותן להצטיין ולהתפרסם כפיצוי על כך שזה לא קרה להן, אבל היא אמא מסורה ומגוננת על זואי בכל מחיר.
ניסו לתת לשאר הדמויות קצת תכונות ו"שומן",אבל פרט לטסה אחותה היחידה של מריה, ודודתה של זואי, זה לא ממש הצליח.
סך הכל , לא מבינה מי קנה את הספר בהמוניו כך שהיה לרב מכר, אני לא ממש ממליצה לקרוא ... אולי רק אם נתקעתם ממש בלי כלום לקרוא.