פיונה מגיעה לבית שלה ומגלה שהוא כבר לא שלה . נמכר מאחורי גבה לאנשים אחרים. כל חפציה כבר לא שם ובעצם אין זכר ממנה בתוכו.
תסריט אימה שאף אחד אפילו לא מדמיין שיכול לקרות לו.
בגלל זה הספר תופס אותך מהשניה הראשונה. אתה מייד נופל לארוע ההזוי הזה ובגלל שהספר מסופר כל פעם מנקודות מבט של אנשים וזמנים אחרים הוא מאוד זורם וקריא.
זה לא ספר מתח מהסוג שאתה לא יכול להניח מהידיים כי כל פעם קורה משהו שמחסיר בך פעימה אבל הוא כן שומר על רמה מסויימת של עניין כי הסיפור מסופר בשלבים. כל פעם נחשפים פרטים חדשים.
סוף הספר היה דיל ברייקר מבחינתי אם מדובר בספר סתמי או משהו מיוחד כי העלילה כאמור מאוד ברורה ואין הפתעות.
לא אספר מה הסוף אבל הוא בהחלט נתן את הבוסט שהיה נדרש לספר.
אז נכון לא יצירת מופת אבל אחלה ספר עם סיפור מעניין
(על אף היותו על גבול הדמיוני לעיתים מבחינת שיקול הדעת של הגיבורים :-))

כעת ביס יש סדרה המבוססת על הספר הזה בשם זהה הבית שלנו.
אומרים תמיד כי ספר מאפיל על סדרה.
לא בטוח כי כך הדבר לגבי ספר זה.
יש כאן סיפור טוב, תעלומה, בגידה והתרחשויות שמתגלגלות ככדור שלג ככל שהשקר הולך וגדל.
כך כשרואים את הסדרה , הכל הופך להיות מוחשי וספר שהוא סך הכל בסדר וקולח הופך לסדרה מותחת.

הסיפור מתחיל כך שיום אחד, כאשר פיונה חוזרת הביתה היא מגלה אנשים זרים שעוברים אל ביתה, חפציה כבר לא שם.
לאחר מספר בירורים, מבינה פיונה כי בעלה, ממנו היא פרודה, כנראה מכר מתחת לאפה את ביתם האהוב,
לאחר הפניקה הראשונית פיונה מבינה כי בניה לא בבית ספר. משהו מוזר קורה כאן.
וכך, לאט לאט מתגלים השקרים שעטפו ובעבעו בחייה.
מה הוביל את בעלה אברם למכירת הדירה
ואיך נוכלים, במרמה, השתלטו על חייהם.

חיים אתגר, מאחוריך.

קריאה מהנה

שמעתי דעות חלוקות על הספר הזה אז האמת שקצת חששתי כשהתחלתי אותו אבל לשמחתי הוא התגלה כספר נהדר מההתחלה. אהבתי את המבנה שלו: הפודקאסט מפיה של פי ומסמך הוורד של בראם שהיו כתובים בגוף ראשון היו מרתקים וגם הקפיצה הנוספת להווה שכתובה בגוף שלישי הייתה ניתנת למעקב. בד"כ אני לא אוהב יותר מדי מעברים בין דמויות וזמנים אבל כאן הסופרת הצליחה לעשות אותם בצורה חלקה וטובה כך שזה לא הפריע לי בכלל. ונכון שזה לא ספר מתח קלאסי ולא כססתי ציפורניים לכל אורכו, אבל הסוף עדיין היה מצויין ואפילו מותח במידה והשאיר אותי עם חיוך גדול.
בקיצור, נהניתי מאוד ובהחלט מומלץ

פיי או פיונה מוצאת את עצמה ברגע אחד ללא בית, שנמכר לכאורה כדין, ובלי בראם קיצורו של אברהם בלונדון.
מכאן נפרשת יריעה ברשימות של פיי ובראם , שמגלות תהליכים של בגידה, אי אמון, נכלים של הבעל שנעלם ושל חברים קרובים, תוך חשיפת מאורעות לאחור עד לסיום המפתיע.
המיוחד בספר היא הכתיבה בצורת תזכורות מפורטות של אירועים שמצטברים רק בסופו לפתרון העלילה.
צורה זאת של ביטוי, ניתקה אותי מהקשר אל הדמויות. לאחר הקריאה תהיתי, כיצד מתנהג אדם שמגיע לביתו וראה.. משאית פורקת תכולת דירה ולשאלותיה של פיי "מסבירים" לה כי אקס בעלה חתם על מסמכים וקיבל תשלום עבור הבית.
שני הילדים משמשים כבובות חסרות משקל באירועים. נאמר להם ללכת לסבתא זאת או אחרת והם הולכים!! דבר מוזר ומכני. נכון שמדי פעם עולה בעיה טכנית של חוברת לשיפור האיות שנעלמה לאחד הבנים.
הסיום גם הוא מתמקד בכמה עמודים כשהוא מלא תפניות בעלילה. ועדיין באותו סגנון אנגלי מאופק שגם הזוועה הגדולה ביותר מוצגת בצורה מאופקת ו"תרבותית".
לכן בחלקים מסוימים הייתה לי תחושה של חוסר ממשות, מין "נימול קריאתי". כשמתנתקים מחשבתית ממוסכמות הכתיבה המקובלות, ניתן להמשיך לקרוא את הספר ולהשתתף בעלילה.
התקווה שלי כי זה ניסיון חד פעמי, ונחזור לכתיבה עם ממתיקים, גלוטן ולקטוז ולא להיתקל בהרבה "נטול" כפי שקורה היום למי שהולך לקנות בסופר.
כדאי להתנסות בסגנון זה, וכל אחד יגדיר את רמת הנאתו ממנה.