פחות מעשור לפני לידתו של הענק של המערב, נפטר הענק של המזרח. סוקרטס נולד סביב 470 לפנה"ס, קונפוציוס נפטר כמה שנים לפני כן.
כמו הענק במערב, גם הענק במזרח ככל הנראה לא כתב כלום, אלא תלמידיו אחריו אספו את זכרונותיהם מרבם הנערץ.
כמו הענק במערב, גם הענק במזרח היה דחוי ומנודה על ידי האליטה הפוליטית של זמנו, אבל משך אחריו קהל חסידים מהמעמד הגבוה, שעתיד היה להעלות את הרעיונות שלו ללב מוקדי הכוח, לשנותם לעד.
הספר הזה הוא היצירה העיקרית שמכילה, ובכן, מאמרות (אבל גם סיפורים) שמיוחסים לקונפוציוס וצאן מרעייתו.
קריאה בו מזכירה קריאה ביצירות כמו הבשורה על פי תומא, קבצי החדית' וכו'. זה ספר שהוא אוסף משפטים או קטעים קצרים, לא יצירה פילוסופית או ספרותית מתודית.
ומה האג'נדה או הבשורה הגדולה של קונפוציוס? "אמר החכם: אין אני נמנה עם אלה שעמהם נולדה חכמה. כל עצמי אוהב תורתם של קדמונים ושקוד על גילוי בחכמה בדבריהם." (7.יט)
כלומר, קונפוציוס הוא הוגה שמרן. די מדהים, הוגה שהיה פעיל לפני 2,500 שנים וכל האמירה שלו היא שמרנות ועל ההכרחיות שלה לחברה תקינה.
בתקופתו של קונפוציוס היה כאוס יחסי בסין. הקיסר משל רק בשם, חסר כל משמעות, בשטח אפילו הנסיכים של המדינות הסיניות היו כמעט חסרי משמעות, ומשפחות עשירות ניהלו את ענייני הציבור לפי ראות עיניהן. קונפוציוס - כמו רוב ההוגים המרכזיים בימיו - תיעב את המצב הזה, והפתרון שהוא הציע היה פשוט: חזרה לקידוש המנהגים והמסורות העתיקות, הכפפת המנהיגים וענייני הציבור לדין של מנהגי אבות.
הוא שב ומגנה במאמרות את המשפחות העשירות, שמתנהגות במנהגי נסיכים, למרות שאין להן זכות כזו. הוא אפילו שב ומגנה נסיכים שבוחרים שלא להתנהל לפי המנהגים.
לראותו של קונפוציוס, התנהלות לפי המסורת החברתית תבטיח שלווה ונאמנות עממית יותר מאשר קביעת חוקים והעמדת דין קפדני. או במילותיו:
"אמר החכם: המנהיג את העם לפי החוקים והנותן סדר ביניהם בכוח עונשים, לא יחוסו העם על כבודם וינוסו מפניו; המנהיג את העם מכוח מידותיו והנותן סדר ביניהם לפי המנהגים, יהיו העם נוהגים כבוד בעצמם ונוהים אחריו מרצון."(2.ג)
וגם, לתפיסתו, הנאמנות למנהגים מביאה לאיזון ודרך ישרה יחסית, בה מובטח לך פחות או יותר מה תקבל. ושוב, במילותיו:
"שאל צה ג'נג אם אפשר לדעת מראש מה יהיה לאחר עשרה דורות. אמר החכם: מלכי בין יין קיבלו ממלכי בית שיה, ואנו יודעים מה הוסיפו על מנהגיהם ומה גרעו מהם; מלכי בית ג'ו קיבלו ממלכי בית יין ואנו יודעים מה הוסיפו על מנהגיהם ומה גרעו מהם; מכאן שיכולים אנו לדעת מראש מה יהיה טיבם של יורשי בית ג'ו לאחר מאה דורות, יהיו מי שיהיו."(2.כג)
דבר כזה הוא מאוד רצוי למי שחי בעידן שבו כל משפחה עשירה וחזקה קובעת את הנורמות שלה לפי ראות עיניה.
זה פשוט מרתק איך מבחינת קונפוציוס מרגע שאדם מקבל על עצמו פרטית מרות וסדר של מנהגים, מובטח שגם מבחינת המצב הציבורי יהיה שיפור. קונפוציוס לא מבחין בין מידות האדם בתוכו לבין מצבה של החברה כולה.
"אמר החכם: יונג זה אפשר לשימו מלך על העם. שאל זן יונג: והאדון צה סנג מה הוא בעיניך? אמר החכם: אף הוא יסכון, לפי שאינו קפדן בקטנות. אמר זן יונג: במה דברים אמורים, בדברים שבינו לבין העם. אבל בדברים שבינו לבינו חייב המנהיג לדקדק עם עצמו ולהקפיד על הליכותיו; שהרי אם אינו מקפיד באלה כשם שאינו מקפיד בשררה, נמצא מעביר על מידת הנאה והראוי. אמר החכם: דברי יונג נכונים וטובים."(6.א)
"אמר צה גונג: מנהיג המשפיע רב טובה על העם ומביא רווח וישועה למדינה כולה, מה הוא בעיניך, כלום אפשר לומר עליו שהוא טוב? אמר החכם: אם אמרת טוב לא אמרת אלא מקצת שבחו. חכם קדוש הוא האיש! גם יאו ושון [קיסרים קדומים] ביקשו להגיע לכך. אם על הטוב אתה שואל, די לך שתניח לחברך לעמוד איתן, הואיל ואתה עצמך מבקש לעמוד איתן; הנח לחברך לעלות בסולם המעלה, הואיל ואתה עצמך מבקש לעשות כך; זה הכלל; לעולם יראה אדם בחברו את חזות עצמו. הרי לך דרך בדוקה אל הטוב"(6.כח)
חוץ מזה, באופן שדי סותר את ההגדרה של קונפוציוס כאישיות דתית ואת דרכו כדת, הוא באופן עקבי מאוד מתנגד לעיסוק במה שמעבר לארצי. לדידו המנהגים הם בשביל הטבת החיים על פני האדמה, לא עבור ישועה על טבעית או קיום בעולם הבא.
"אמר החכם: וכי הטוב בשמיים הוא? הלא די לי שאחפוץ בו והריהו בהישג ידי." (7.כט)
"שאל צה לו כיצד משמשים את הרוחות. אמר לו החכם: הרי את החיים אין אתה יודע כיצד משמשים, ואתה מבקש לדעת כיצד משמשים את הרוחות! אמר צה לו: מלאני לבי לשאול על המוות. אמר החכם: אינך יודע את החיים ואתה מבקש לדעת את המוות!" (11.יא)
"אמר צה גונג: סימניה החיצוניים של תרבות, סמלים וצורות – אלו דברים שאתה יכול לשמוע עליהם מפי החכם; אבל אין אתה יכול להציל מפיו דבר על טבעה של נפש האדם ועל דרך השמים." (5.יב)
אני מניח שבשלב זה די ברור שאני מעריץ את הרעיונות של הספר הזה. אני כל כך שמח שקראתי אותו.. הספר הזה מבסס את המחשבה השמרנית שנוצרת אצלי בהדרגה כבר זמן מה, ומעשיר אותה.
המאמרות מביאות בקטעים קצרים את המשמעות של הכפפת עצמך והכפפת חברה למערכת נורמות יציבה, מתנגד לרעיונות כמו סגפנות, פרישות מהחברה, סמכותנות, עריצות, ומתווה את מה שקונפוציוס מכנה במאמרה אחת "דרך האמצע".
"אמר צה לו: מי שמבקש להסתלק מלקבל עליו שררה, שלא בדין הוא נוהג. שהרי אם אסור לו לאדם להניח לעניינים שבין זקן לנער, כיצד הוא מניח לחובות שבין מלך ושר? מי שמבקש לפרוש ולעמוד בטהרתו הרי זה גוזר כליה על היחס הגדול. איש המעלה שמקבל עליו שררה, הריהו עושה חובתו על פי דין. ולעניין דרך הישר שבטלה מן העולם – דבר זה הרי ידוע לו מכבר." (18.ז)
"אמר החכם: מנהיג, אם השיג דבר בחכמתו, אבל אינו יכול להחזיק בו מכוח מידת הטוב – סופו לאבדו: אם השיג דבר בחכמתו, ואף עולה בידו להחזיק בו מכוח מידת הטוב, אבל אינו נוהג כבוד בעצמו בעמידתו לפני העם – אין העם מחלקים לו כבוד: אם השיג דבר בחכמתו, והוא מחזיק בו מכוח מידת הטוב, אף נוהג כבוד בעצמו בעמידתו לפני העם, אבל הוא נוהג בעם שלא לפי המנהגים – עדיין אינו מנהיג טוב." (15.לב)
"שאל אחד מהו להשיב טובה תחת רעה. אמר החכם: אם כן, מה תשיב תחת טובה? מוטב שתשיב דין צדק תחת רעה וטובה תחת טובה." (14.לו)
"אמר הנסיך: ושמא יש מאמר אחד, שעל פיו אפשר להביא פורענות על המדינה כולה? השיבו החכם קונג ואמר: איני יודע מאמר שכוחו גדול כל כך: מכל מקום קיים מאמר הבריות: 'אין טוב לו למלך אלא אם אין איש מעז להמרות את פיו'. מנהיג אם דבריו טובים, ראוי שיהיו הכל מקיימים לפיהם: אבל אם אינם טובים, ואין איש ממרה את פיו – וכי אין כאן מאמר שהוא קרוב למאמר שעל פיו אפשר להביא פורענות על המדינה כולה?" (13. טו)
בום. כמה נוקאאוטים לתפיסות מהקצה הימני והשמאלי כאחד של ההגות היום. תודה לך, הענק של המזרח. הייתי צריך את זה. האנושות צריכה את זה.
מילה על התרגום: אני אוהב את השפה המיושנת והתלמודית הזו, וההערות רבות מאוד וכך מבהירות את רוב הדברים.
יחד עם זאת, יש כאן פה ושם קטעים שהייתי שמח ליותר הבהרות או הרחבות פרשניות עליהם. לשמחתי יצא תרגום שלם נוסף של המאמרות על ידי מוסד ביאליק בתחילת המאה הנוכחית, והוא מכיל כמה מאות עמודי הערות. אין ספק שאני קורא אותו ברגע שאצליח לשים את ידי עליו. המאמרות של קונפוציוס מחייבות אותי להפוך ולדוש בהן. טקסט שכל אחד במערב צריך בחייו. אני לא יכול לחכות לקרוא עוד הגות מבית מדרשם של תלמידיו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
