לפני שלוש שנים בא לי ללמוד ערבית. מאז, אני מקדיש למיזם הזה כשעה כל יום. אני קורא בעיקר ספרים מיועדים לילדים (ניקוד מלא, אוצר מלים מוגבל). אבל אני קורא גם מהקוראן, כי סגנונו נחשב סגנון מופת, ומתוך סקרנות לגבי רב מכר עולמי שחובביו מתים עליו.
עד שהגעתי לספר "מוחמד הקוראן והיהודים", הרושם הכללי שהיה לי לגבי הקוראן היה כזה: שהוא מורכב מאיים בודדים של חומר עלילתי בתוך ים של דרשות אינסופיות ומשמימות — איומים כלפי הכופרים והבטחות למאמינים. שמתי לעצמי מטרה למצוא את הקטעים העלילתיים, הכיפים יותר, תוך דילוג על החומר הרב שנראה לי פחות מעניין.
כל זה השתנה תודות לספר הזה; עכשיו אני יותר מעוניין באותן דרשות. כל כך למה?? כי אני מבין עכשיו שמדובר בנו! (ומי כבר לא מעוניין לקרוא על עצמו?) כן: לדידו של המחבר, "כרבע מכלל הפסוקים (כ-1700 פסוקים) עוסקים באופן ישיר בבני ישראל".
יש מתכונת להתיחסות ליהודים, ואני פשוט לא שמתי לב קודם לכן. פסוק אחד מזכיר אותנו, ואחר כך זורמים הרבה פסוקים הנוקבים בכל מני איומים ותוכחות. מי שכמוני לא שם לב לפסוק הראשון והקריטי שבסידרה לא ידע במי מדובר בכל הפסוקים התוכפים. (אני חשבתי שמן הסתם מדובר בעובדי אלילים בעיר מֶכָּה.)
המחבר מצטט די הרבה מהחומר הזה, כשהוא מארגן אותו לפי נושאים כמו: היות היהודים "עם נבחר", חטאינו הרבים (לא מה שחשבתם: לא אי-קיום מצוות ולא עבודה זרה אלא הריגת נביאים), יחס לארץ הקודש, ועוד.
לגבי הקביעה כאילו רבע מהקוראן מתיחס לנו, ליהודים, אפשר להתווכח. אנחנו מוזכרים בשלושה כינוים: יָהוּד, בָּנִי ישראִיל, ו-אָהְלֻ אלְכִּתָאבִּ (עם הספר). אחרי שסיימתי את מה שהוגש בספר, ערכתי בעצמי חיפוש על שלושת הכינוים הללו, באתר quran.com המאפשר חיפוש כזה. מתברר מיד ש"עם הספר" מתייחס ברוב המקרים גם לנוצרים. בפסוק אחד מתריע הקוראן על אלה המייחסים מעמד אלוהי לישו (לא אנחנו!) ולעזרא הסופר (זה כנראה אנחנו, למרות שאין לי מושג מאיפה בא הרעיון המוזר שאנחנו עובדים את עזרא הסופר אבל מילא בקוראן יש לא מעט קביעות תמוהות לגבינו). אז "עם הספר" זה לא רק אנחנו. כמובן, "יהוד" ו"בַנִי ישראיל" אלה אנחנו, אבל מבדיקה (אמנם לא ממצה) נראה לי שבדרך כלל אותם פסוקים מזכירים את הנוצרים ואת עובדי האלילים לצד "יהוד" ו"בני ישראיל".
אז אולי לא בדיוק רבע. אבל גם לא רחוק מזה.
השליש הראשון, בערך, של הספר הוא המעניין והמאלף יותר. זהו החלק העתיר ביותר בציטוטים מהקוראן, והמתייחס בעקביות לקוראן. הפרקים שאחר מכן גולשים עוד ועוד לנושאים פוליטים אקטואלים. האמת, בגדול אני שותף לדעותיו הפוליטיות. אבל ספר שנקרא "מוחמד הקוראן והיהודים" היה יכול להסתיים יותר מוקדם.


















