• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עד שאיינשטיין בא

עד שאיינשטיין בא

מאת שרה אהרוני

הביקורת של תמיד קוראת

תמונה של תמיד קוראת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
עד שאיינשטיין בא

עד שאיינשטיין בא

מאת שרה אהרוני

הביקורת של תמיד קוראת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של תמיד קוראת
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2022
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/3
ביקורות על עד שאיינשטיין בא
הבאה
עומר ציוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 3 שנים

“הרבה אנשים מדברים עכשיו על הספר, הרבה מתעניינים וקוראים. אני חייב להתוודות - לא אהבתי אותו. לטעמי ה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•1 דקות קריאה

סיפור חייו של אלברט איינשטיין כפי שנכתב על ידי שרה אהרוני הסופרת המוכשרת שעשתה עבודת תחקיר מעמיקה.
הקורא מתוודע לחיי היום יום של הגאון מימי ילדותו עד מותו. מסופרים לנו האירועים העיקריים בחייו, אישיותו התפתחותו האקדמית, המחקרית בפיזיקה והאינטראקציה עם משפחתו והסובבים אותו.
אני למדתי מהספר על אכזבותיו הרבות בתחילת דרכו מהאקדמיה כאשר לא זכה מהתחלה בהכרה על למדנותו ויכולותיו בלימודים ועל העוול שנעשה לו מהמרצים שלימדו אותו, כנראה בצדק בגלל התנהגותו. כשרונו והתמדתו בלימודי הפיסיקה היו בדמו ממש. הוא חקר והתעמק כמעט כל שעות היום אפילו על חשבון בילוי משפחתו. מהספר גם למדתי שהאינטליגנציה הרגשית שלו הייתה בעייתית לעומת שכלו וידענותו במדעים בהשכלה ובמוזיקה.
במשך הזמן עם ההכרה שקיבל בעקבות פרסומי המאמרים בכתב עת מדעי מהעולם האקדמי ובכלל, חייו השתנו הוא התחיל להסתובב בעולם ולהרצות על הגילויים החשובים שלו בתורת היחסות ובפיזיקה ולהיענות להזמנות של שועי העולם שרצו בקרבתו. חייו האישיים היו בעייתים כי לא קל היה לנשים (למילבה ולאלזה המרגלת )לחיות אתו .
אכן היו לו חיים סוערים מיוחדים ותוססים.
בזכות הספר יצא לנו הקוראים להכיר אישית את סיפור חייו את איינשטיין. אבל למקרא דמותו והתנהלותו של איינשטיין (גם בעניין הפצצה )הרגשתי מין מועקה לאורך קריאת הספר כנראה בגלל האישיות יוצאת הדופן שלו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של michal_84
michal_84
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
10קוראים|גיל ממוצע64|70%נשים

על המבקרת

תמונה של תמיד קוראת

תמיד קוראת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
131 ביקורות•806 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של תמיד קוראת
תמיד קוראת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות131
לייקים שקיבלה806
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת56מתח ריגול והרפתקאות26ספרות מקורית25

דיון על הביקורת

4 תגובות
מורי
מורי•לפני שנתיים

שתיקה פרסית גם הוא פיהוק.

בנצי גורן
בנצי גורן•לפני שנתיים

מאז שתיקה פרסית המאכזב משהו, לא חזרתי לספריה של גב' אהרוני.

אולי זה יקרה בעתיד.
מורי
מורי•לפני שנתיים

כמוך, חשבתי שהספר הוא פיהוק גדול.

כרמלה
כרמלה•לפני שנתיים

תודה. תוכלי להסביר את הדירוג של 3 כוכבים.

מלבד המועקה, שלא אמורה להיות קשורה לדירוג הספר, לא ברור לי מהסקירה מה מגרעותיו של הספר. תודה.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של תמיד קוראת

מסכת תהום

מסכת תהום

איל חיות-מן

בספר מציג חיות-מן את דמותו של אלישע בן אבויה החל מנערותו ועד תחילת שנות העשרים שלו. הוא מסיר את הערפל על חייו של אלישע ומנסה לתת תשובה ומדוע קרה לו מה שקרה. אלישע בו אבויה הוא אחד מחמשת החכמים שנכנסו ל”פרדס” (תורת הסוד) לפי הגמרא . אלישע , נאמר עליו : “האחר”
הספר מתבסס על היסטוריה ,מיסטיקה יהודית. קבלה וגמרא.
הסופר הרכיב לו את הפרטים הביוגרפיים שהוא חשב שמתאימים לתקופה הזו של חיי אלישע , התקופה היא כ 16 שנה אחרי חורבן בית המקדש. ואכן התיאורים של החיים בגליל אצל משפחתו חיי הישיבה בלוד וחיי הרבנים המרכזיים שהובילו את הדור מרגיש לקורא מאד אמינים. בתקופה זו הרבנים מנסים לעצב חיים דתיים חדשים (שבעצם ממשיכים עד היום) כיוון שכבר שאין בית מקדש ואין קרבנות והכהנים ירדו ממרכזיותם בחיי היהודים.
בספר יש התרכזות רבה בתהליך הנפשי שעובר אלישע מחייו בגליל בבית אביו ועד להתלבטויותיו ומרכזיותו של הרב אליעזר בחייו והדרך שהוא מכוון אותו לתפקיד חייו בעתיד. נפשו של אלישע מגיעה לתהומות של טומאה וגם עולה במעלה ההיכלות הקדושה והטהרה לקרבת ה’. חזיונות פוקדים את אלישע כנער ורבו חושב שהם משמעותיים.
את הספר קראתי וסיימתי לפני חג פסח. לאחר הקריאה בספר קריאת ההגדה של פסח הייתה יותר משמעותית מאשר בשנים שעברו. ראיתי את הדמויות של הרבנים והויכוחים שלהם באור אחר.
הספר מאד מעניין , פנטסיה דתית כתובה בשפה עשירה. הרגשתי שהרבנים שמוזכרים בגמרא ובמשנה התעוררו לחיים . יתכן שיש רמז בספר מדוע אלישע ניזוק מהכניסה לפרדס , לפי חיות- מן ולפי מה שאני מבינה , כנראה בגלל ראשית חייו והאנשים שהשפיעו עליו מאד כמו הרב אליעזר, רבן גמליאל ור’ ישמעל. וכמובן הרקע שהיה לו עם תרבות יוון (שאהובתו רות יצגה בספר)
היה רצוי שתהיה הקדמה או רקע היסטורי לספר ולדמותו של אלישע.
לדעתי מי שלא למד על הרבנים האלה ועל הגמרא והמשנה , אולי לא יצליח להבין ולקבל משמעות עמוקה יותר מהספר.מי שלא יודע על חזיונות, היכלות וטומאות לא ממש יבין את המסופר.
הכריכה של הספר מעולה. מצביעה בדיוק על הנקודה העיקרית של הספר : אלישע בן אבויה שמרגיש חובה להמשיך את המסורת היהודית /דתית (הנר ) לאחר חורבן בית המקדש וירושלים , עם הפנים לעתיד אחר אמנם האור מכוון לירושלים והנער הולך עם נר קטן אל החושך).
.

לפני חודש•
★★★★★
•תמיד קוראת
תמיד פלורה

תמיד פלורה

יובל אלבשן

רומן משפחתי. האבא, נעים, משאיר לבתו צרור מכתבים וסיפורים שממוענים אליה. היא מוצאת אותם כאשר היא מפנה ואורזת את הדברים בביתו של אביה לאחר מותו. הדמות המרכזית במכתביו היא אחותו ,פלורה. ניכר שהוא אהב אותה מאד והעריץ אותה כל חייו. בתו נחשפת לראשונה לסיפורים על משפחתו, הוריו אחיו אך החלק העיקרי והמרכזי הוא על אחותו פלורה.יש בסיפור הזה תיאור של משפחה שעלתה לארץ מעירק ואת התלאות החיים שעברו בקליטתם בארץ. זה תיאור שמשקף את חיי העולים החדשים שעלו בשנות ה60 לארץ.
הסופר המשפטן אלבשן מתאר את חייו של נעים ומשפחתו ברגש וחום רב. דרך פלורה שהוא כותב שהיא חכמה, אנחנו קוראים על חכמת החיים והמשפטים והקלישאות שפלורה אמרה יש בספר הרבה ציטטוטים חמודים ומענינים . דמותה של פלורה מעפילה על דמותו של נעים . בתו של נעים היא רק הצינור שדרכה נעים מספר על פלורה. רוב הסיפורים לא היו מוכרים לבתו. בתו מסמלת את ההבדל והפער בין משפחתו בקטמונים ובין הדור החדש בשנות ה- 80 שלא מכיר ולא ממש יודע על חייהם של דור העולים החדשים בשנות ה- 60 וה-70 .
אלבשן מפגיש את הקורא עם דמויות של ישראל השניה .פלורה מיצגת אותם בגאוה , הן כפעילה חברתית שמנסה להשפיע ולשנות דברים בתחום הזה. יש בספר ביקורת נוקבת שרק מופיעה ברמזים על החברה בישראל של אז.
הספר זורם וקליל לקריאה , סיפור אנושי , ראלי וחם . מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•תמיד קוראת
חוויה ניו-זילנדית

חוויה ניו-זילנדית

שפרה הורן

זהו ספר אינפורמטיבי,לא רומן . מעין מדריך טיולים לניו זילנד. שפרה הורן מוסרת בספר אינפורמציה רבה ומפורטת על ניו זילנד , מעין דיווח. היא כותבת על ההיסטוריה ועל ראשית המתיישבים שם. על הדגשים וההקפדה של האוכלוסיה המקומית של בנושאי איכות הסביבה הם אובססיבים לגבי האיזון האקולוגי של החי והצומח המיוחדים שבמדינתם. היא מפרטת את מה שתייר יכול למצוא כשהוא מגיע לניו זילנד. היא גם ערכה השוואות בין אוסטרליה לניו זילנד, אוסטרליה מועדפת .שפרה הורן מספרת שהיא חייתה שם מספר שנים. האינפורמציה שלה בספר מעודכנת לשנת 2006 בלבד. כך שתייר פוטנציאלי צריך להמשיך ולקרוא על ניו זילנד עוד פרטים עדכניים.
אחרי שקראתי את הספר אני לא ממש מתלהבת לנסוע לשם. חשבתי שניו זילנד היא אי יפיפה עם חופים מקסימים ומרחבי טבע מיוחדים (והיא באמת כזו), אבל בספר היא שיקפה בעיקר את המציאות הלא מלהיבה של המקום. אכזבה.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
סוף שבוע אחד

סוף שבוע אחד

ברנהארד שלינק

בעקבות יציאתו לחופשי מהכלא לאחר חנינה של ירג, טרוריסט/רוצח של קבוצת באדר מיננהוף. אחותו המסורה מארגנת לכבודו מפגש בביתה שבכפר עם חבריו שאיתם היה קשור בפעילות המהפכה כשניסו לארגן פעולות טרור ולפעול על פי רעיונות השמאל הקיצוני בגרמניה. כיום חבריו התמתנו והם בעלי מקצוע .
הסופר שלינק, מתאר את דמותם של כל אחד מהמשתתפים בסוף השבוע הזה, המתח ששורר ביניהם ואת התהליך שעברו בגלל מספר אירועים שקרו בשלושת הימים האלה בכפר. כל המשתתפים רצו לדעת מה עבר עליו במשך 25 שנה בכלא, איך זה השפיע עליו ומה תוכניותיו לעתיד. הסופר מתאר מה עבר ומה השתנה גם על חבריו ועל היחסים ביניהם כיום והאם היום היו ממשיכים בפעילות הזו כמו כמה מחבריו דוחפים אותו להמשיך. חייו של ירג נעצרו בכלא ואילו חבריו המשיכו בחייהם ,רכשו מקצוע ופנו עורף לעבר.
כריסטינה אחותו של ירג מתוארת בספר כשהיא מלווה ותומכת בו מילדותו וממשיכה לתמוך בו גם לאחר השחרור מהכלא למרות שהיחסים בינים מורכבים .
היה מאד מעניין להבין את הדמויות והמניעים שלהם והקשר עם ירג אז והיום. האמת לקרוא על גרמנים כשהנאציזם ברקע והתמיכה בטרור היה לי קצת קשה לקבל . הסופר נותן הרגשה לקורא שהוא לא שופט את ירג אך יש לו מין גישה סלחנית אליו ואמפטית . למרות זאת אני חייבת לציין שהספר שונה מרתק זורם ומענין.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
מלאכי הלילה

מלאכי הלילה

ווינה דיי רנדל

הסיפור הוא בהשראת אירועים אמיתיים, על קונסול סין באוסטריה במלחמת העולם השניה אשר הנפיק אשרות כניסה לסין ליהודים רבים שנרדפו על ידי הנאצים. בכך הוא הציל אותם ממוות ודאי תוך כדי סיכון חייהם. הקונסול המשיך והפיק אשרות כניסה גם לאחר שמדינות רבות אחרות סגרו בפני היהודים קבלת אשרות. שהשגריר
הסיני ביקש ודרש להנפיק יותר אשרות ליהודים למרות התנגדות בסין. הסיפור מסופר על ידי שלוש דמויות עיקריות: גרייס אשתו האמריקאית של הקונסול, מפי הקונסול פאנג שאן ומפי לולה היהודיה. כל ראש פרק בספר הוא מזוהה על ידי אחת הדמויות האלו המספר מנקודת המבט שלו את האירועים העוברים עליה. דרך סיפורה של לולה ומשפחתה הקורא נחשף למעשיהם האכזריים של הנאצים ועל חייהם ומותם של יהודים רבים תחת השלטון הנאצי .
הקריאה בספר מאד זורמת נותנת תמונה אמיתית ומפרטת את האירועים הקשים ואת האכזריות הרבה של הנאצים(אזרחים וחיילים) ובמיוחד את אייכמן האיש הרע והאכזר מכולם. ישנם קטעים שהם קשים לקריאה.
טוב שעדיין נכתבים ספרים כאלו, כדי לא לשכוח את הרוע שהאדם מסוגל לעשות ובעיקר נגד היהודים. וגם טוב שמהדהדים את האנשים טובים לאורך ההיסטוריה שמסוגלים ללכת נגד הזרם ולהציל יהודים. קראתי שהקונסול זכה להכרה כאיש חסיד אומות עולם על ידי יד ושם, שמאד מגיע לו על ההקרבה והאנושיות שגילה בתקופה ההיא.
הספר כתוב בכישרון כתיבה רב על ידי ווינה רנדל וטוב שנכתב.
מומלץ לקרוא.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
היהודיה האחרונה של קפריסין

היהודיה האחרונה של קפריסין

רוחמה וייס

בספר ישנם שני סיפורים שונים.סיפור אחד דימיוני שרוחמה וייס המציאה על חייה כביכול של אישה פשוטה שנקראת שלום מקפריסין (בהתבסס על רקע היסטורי) שחיה במאה הראשונה לספירה בתקופת מרד התפוצות נגד רומא אשר התרחשו במצרים ובקפריסין. הסיפור השני הוא סיפור חייה הפרטיים של הסופרת רוחמה וייס. היא מספרת בפתיחות על ילדיה, חייה המקצועיים ובעיקר על החוויה הטראומטית בילדותה. זו חוויה שמשפיעה עליה עד היום ובכל יום והיא ההתעללות המינית והנפשית שהעביר אותה אביה במשך תקופה ארוכה.
הסיפור של שלום היהודיה מקפריסין הוא מאד שולי ולא מפותח מספיק.איני מבינה גם איך הוא קשור לסיפור חייה של הסופרת שולבו שניהם בספר אחד. היא מכנה את קפריסין שאליה היא מגיעה לעיתים קרובות בגלל הסיפור שהיא כותבת על היהודיה שלום ,כמחוז החופש.
אני מבינה שרוחמה וייס רצתה בספר לזעוק את הכאב שהצטבר בנפשה. כי הכאב שלה מופיע ומתואר מספר רב פעמים בספר. הכאב התעורר שוב כתוצאה מכך שבנה גויס לצבא וכל חרדותיה צפו ועלו.
האמת כואב לי הלב עליה שהיא לא מצליחה להשתחרר למרות כל הדברים שניסת בעבר.קטונתי מלתת עצות, אך לדעתי היא חייבת להניח לזה. אביה כבר נפטר וההתחבטויות לא פותרות ולא מרפאות את נפשה.
בספר היא מתארת את הבריחה שלה להתבודדיות ולקבל שקט נפשי אצל הנזירות במנזר בבית גמאל ליד בית שמש ובפרובאנס.אך גם ההתבודדויות ושמיעת התפילה השמימית של הנזירות היא בריחה זמנית וקצרה ולא פותרת ומעלימה את הזכרונות הרעים. לסיכום, חייהן של שתי נשים (הסופרת ושלום הקפריסאית) מתארות כאב אישי אך שונה מאד ועוברות מסע חיים מטלטל ומיוסר אך אולי הוא בא לתאר את הכאב והסבל והמצוקות של נשים לאורך השנים?

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
שחור כעורב

שחור כעורב

אן קליבס

הספר עוקב אחר המפקח ג’ימי פרז ואחר פתרון התעלומה של רצח ילדה ונערה באי הפסטורלי הזה ,בעזרת רוי טיילור מפקח משטרה שהגיע מסקוטלנד.
אמנם האי מרוחק, בקצה העולם, אך לדעתי הסופרת רצתה להראות שגם במקומות נידחים “בני אדם הם בני אדם, בלי קשר למקום שהם גרים בו”.
בכל ישוב של אנשים יש אהבות, קנאה,פחד וסודות .יש באי אוסף של אנשים בעלי אופי שונה עד מוזר.
הסופרת הביאה לנו טעימה על החיים באי שטלנד, על אפשרויות החיים,מזג האויר המיוחד, על אפשרויות הפרנסה, חינוך והחגים המיוחדים שלהם. במקום הקטן הזה כולם מכירים את כולם.
דמותו של בלש המשטרה פרז, היא די אנמית לטעמי. הבנתי שעשו סדרה בריטית בעקבות סדרת הספרים של אן קליבס שבקראת שטלנד, שבה הבלש הוא הדמות הראשית. מקווה שבסדרה הוא יותר כריזמטי.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
משחקו של המלאך

משחקו של המלאך

קרלוס רואיס סאפון

הסופר הספרדי שכתב את הספר המצוין "צלה של הרוח", כתב את הספר “משחקו של המלאך", שחלקו פנטזיות כישוף ובדיה.
הסיפור מתרחש בברצלונה של תחילת המאה ה-20. הדמות הראשית היא דויד מרטין האיש המיוסר שאנחנו עוקבים אחריו מילדותו העניה שחי עם אביו לאחר שאמו עזבה.הוא גדל ללא אמא ברקע. הסיפור מתרכז על אהבתו הגדולה לכתיבה ולספר. הן כקורא ובעיקר של סופר מוכשר הממציא סיפורים לאנשים הצמאים לסיפורים. הוא מוקף באנשי ספר כמו בעל חנות הספרים סמפרה שאיתו הוא מסתדר ומעריך, וכמו וידאל האיש העשיר שתומך בו כלכלית שמנסה כוחו בכתיבה ללא הצלחה עד שמרטין עוזר לו ללא ידיעתו בכתיבת ספר מצליח. ישנו גם האיש המסתורי אנדראס קורלי העור איש מסתורי, שמעודד אותו ומכריח אותו לכתוב לו ספר מיוחד תמורת סכום כסף גדול. בספר מופיעות שתי נשים שאוהבות אותו אך הוא אינו משיב להן אהבה כי מעולם לא חווה אהבה מהוריו. היצירה הזו של קרלוס רואיס סאפון גדושה באהבת הספר והכתיבה בכל צורותיה.
ספר מהנה אך לא התחברו לי הקטעים הבדיוניים והפנטזיות שהיו לאורך הספר די הזוי.
לאורך כל קריאת הספר חשבתי לעצמי הלוואי והייתי עכשיו עושה סיור בברצלונה בעקבות המקומות המוזכרים בספר שמרטין היה בהם ותיאר אותם.
לדעתי הספר פחות מעניין מהספר צלה של הרוח.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת
אבדות

אבדות

מיכאל שיינפלד

בספר יש דמות מרכזית אחת, יואב שגיב,שעובד במחלקת האבידות בתחנת רכבת.
הוא עבר לגור בבית דודתו בתל אביב כדי להיות קרוב ללימודיו באוניברסיטה.מערכת יחסים יפה נרקמת לאט לאט ביניהם והיא כמו בין סבתא לנכד.
בספר יש סיפורים קטנים נוספים שבסוף מתחברים לסיפור המרכזי. המוטיבים המרכזיים בספר הם, רכבת ואבידות. יש הרבה דברים אנשים מאבדים לא רק דברים פיסיים אלא מערכות יחסים ואופציות בחיים שמפספסים.הסופר מתאר את העצב והתיסכול כאשר מאבדים דברים ואת השמחה והאושר כאשר מוצאים את האבידה וגם מצאר את מצב שבו האבידה לא תמצא לעולם.
הסיפור מתנהל בצורה איטית, כמו המחשבות ההירהורים וההתלבטויות של יואב. יואב עובר בסיפור סוג של התבגרות. המפגש עם האבידות לקח אותו ללמוד פסיכולוגי וגם למפגש עם עצמו.
מרוב המעברים לסיפורי המישנה גם אני הרגשתי שאני הולכת לאיבוד.
השפה של שיינפלד עשירה לעיתים מתפייטת ומטפורית. ביהדות עניין השבת אבידה הוא חשוב. כאן הביא הסופר שיינפלד מבט נוסף ועמוק לצורך של השבת האבידה.
האמת, הספר קצת שעמם אותי בחלקים ממנו.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•תמיד קוראת

ביקורות נוספות על "עד שאיינשטיין בא"

עד שאיינשטיין בא

עד שאיינשטיין בא

שרה אהרוני

הרבה אנשים מדברים עכשיו על הספר, הרבה מתעניינים וקוראים. אני חייב להתוודות - לא אהבתי אותו.
לטעמי הספר נע על הרצף שבין רכילות זולה וקטנונית לבין הנצחה וקיבוע של שמועות.
לא ברור לי מה רצתה המחברת להשיג בכתיבת הספר. זה לא סוד שאיינשטיין היה בן-אדם. לא מושלם. בן-אדם.
ומה בדיוק נותנת כל הרכילות והחדירה לחיי המיטה שלו? מה זה רלוונטי להישגיו הגדולים כמדען ולמה צריכה לעניין אותנו מערכת היחסים שלו עם אשתו?
מה עוד שסיפור חייו פשוט לא מעניין.
בשורה תחתונה - ספר מיותר לטעמי.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
עד שאיינשטיין בא

עד שאיינשטיין בא

שרה אהרוני

עד שאיינשטיין בא. שרה אהרוני. 493 עמודים. הוצאת ידיעות ספרים
לפני כמה חודשים השתתפתי במפגש ספרותי. הסופרת שרה אהרוני הייתה חלק מהמשתתפים. אישה צנועה, ידענית, דוברת עברית רהוטה ונעימה לסביבה. היא סיפרה שעומד לצאת ספר שהיא עומלת עליו אודות איינשטיין.
התרשמתי ממנה מאוד. לאחר שסיימתי את הספר, ההערכה אליה גברה מאוד.
זו סופרת. התחקיר לקראת הספר היה מעמיק ויסודי. האופן שבו אהרוני שילבה בין הדמות האייקונית לבין חייו הפרטיים של איינשטיין הינה מלאכת מחשבת. והעברית- נהדרת.
אחד הדברים שהרשימו אותי עד מאוד שכאשר הופיע איינשטיין בארה"ב, הגיעו לשמוע אותו קרוב ל-10,000 איש. סוג של ידוען ומשפיען של שנות ה-40 במאה הקודמת.
הביוגרפיה של איינשטיין ידעה טלטלות רבות. נדודים ברחבי אירופה. רומנים גלויים ונסתרים עם נשים. מערכות יחסים עם ילדיו, אחותו ושאר בני המשפחה שלו שלא ממש הצטיינו בגילויי האהבה. פוליטיקה פנימית של אקדמאים. התקרבות לדת והתרחקות ממנה. דואליות עם הרעיון הציוני ומעבר מיבשת ליבשת.
איינשטיין שילב בין לימודי פיזיקה ואהבת המוסיקה בצורה נפלאה ביותר. שילוב זה מלווה אותו לאורך כל חייו ומסביר היטב את הקשר בין גאון בפיזיקה למוסיקאי מחונן.
בספר יש פירוט של התגליות והסברים מפורטים על התיאוריות שהביאו את איינשטיין לקבלת פרס נובל (וגם זה אחרי הרבה מאבקים פנימיים). אני מודה שהחלקים האלה היו מתישים לפרקים, אך חיוניים כדי להבין את הגאוניות של האיש.
מערכות היחסים שלו עם אשתו הראשונה והשנייה, עם הילדים שלו- מעמידות את האיש באופן לא מחמיא במיוחד. אהרוני לא עושה לו הנחות וטוב שכך.
את אישתו הראשונה הוא נטש בצורה מכוערת. וזו אישה שילדה לו בת בכורה שאיינשטיין אף פעם לא ראה. (לא ברור אם היא נפטרה ממחלה או נמסרה לאימוץ). גם עם הבנים שלו הוא ניהל מערכת יחסים ספרטנית ביותר. וכמו גאונים רבים- הוא העמיד את עצמו במרכז והסביבה שלו פחות עניינה אותו.
גם לשאר הנשים בחייו הוא לא ממש נשאר נאמן למרות שהן העריצו אותו.
איינשטיין ביקר פעם אחת בישראל בשנת 1923 והיחס שלו לרעיון הציוני ידע עליות ומורדות, למרות שברבות השנים הוריש את כל נכסיו לאוניברסיטה העברית אשר על הר הצופים.
השפה שבה כתוב הספר משתדלת להתאים את עצמה לתקופה למעט כמה מקומות שבהם משתמשת הסופרת בסלנג שנראה פחות מתאים. לדוגמא:
עמוד 466 "אני מבין שאתה דואג שהנאצים לא יפוצצו לנו את הצורה" השימוש במילה יפוצצו פחות מתאים.
אהבתי מאוד את הספר. את ההשקעה בתחקיר, השילוב בין הפן המדעי לפן האישי, היכולת להציג את איינשטיין עם כל המגרעות שלו (שהיו רבות מאוד), והבחירה של אהרוני להביא את תולדות חייו של האיש בצורה שתהיה קריאה מאוד. ואת האפשרות להכיר מקרוב דמות אייקונית כאיינשטיין.
איינשטיין ידוע בהרבה ציטוטים ואמירות שלו. ואני בוחרת לסיים את הסקירה בציטוט משעשע למדי (מתוך מכתב של איינשטיין לבנו הנס):
"שאלת במכתבך מדוע אני מכנה את עצמי זקן. ובכן, בני, יש בידי סימני היכר מובהקים. בצעירותי נהגתי לבקר עשר פעמים אצל הספר ופעם אחת אצל הרופא, והנה התהפכו היוצרות, את הספר אני פוקד פעם אחת ואת הרופא עשר פעמים." עמוד 455.

לפני 3 שנים•מירי דליצקי