על פניו הספר, הסיפור והתוכן הם בדיוק הסגנון שלי.
כי מה מרתק יותר מהיסטוריה ושואה.
דצמבר 1938 רובי ומרסל, מכירים באופן אקראי בבית קפה במנהטן,
היא אמריקאית, הוא צרפתי , הם מתאהבים אהבת בזק, נישאים
ועוברים להתגורר בפריז עיר האהבה.

מלחמת העולם השנייה בפתח, כולם משלים את עצמם שהגרמנים יובסו,
אך הדברים מתרחשים אחרת, רצועות ההגנה קורסות,
והצרפתים הופכים בני ערובה בתוך מדינתם שלהם.
ניסיתי להתחבר לעלילה, אבל משהו בסגנון הכתיבה בלם אותי
והוריד לי מוטיבציה להמשיך לקרוא,
או כמו שרוני כתב באחת הביקורות "קצת רומן רומנטי רדוד".
כך גם הרגשתי.

יש הסוברים שהספר הזה הוא גירסה מוצלחת יותר מהספר "הזמיר"
אני חושבת בדיוק הפוך! העניין תלוי בסגנון כתיבתו של הסופר,
כמו הרבה דברים אחרים. כל אחד נמשך לאופי אחר של כתיבה.
גם את "לבד בברלין" אהבתי אפילו יותר, הספר בעיניי היה חזק,
מרתק, מפחיד ומעורר מחשבה.
לסיכום, הגעתי לעמוד 67 וחדלתי.

רבות נכתב על מלחמת העולם השניה, בהרבה מאוד סגנונות, הרבה מאוד היבטים ונרטיבים. קראתי את הביקורות על הספר ולדעתי הוא מעולה. ככה הספר צריך להיות כתוב, בצורה סוחפת, שנונה, מורכבת, מעבירה הרבה מאוד רגשות מנקודות מבט של דמויות שונות - אמריקאית המתגוררת בצרפת, יהודיה שנולדה בצרפת, בריטי שנלחם למען צרפת. יש כאן אהבה, תקוה, אכזבה, הקרבה והמון המון אומץ. הכל בנוי בצורה מאוד ריאליסטי, לא מתפלסף, מה שגרם לי לא לרצות להניח את הספר מהיד וסיימתי אותו תוך 3 ימים. נדיר שהספרים גורמים לי לדמוע והספר הזה הצליח לעשות זאת.

ספר מעולה, כתוב בצורה מושכת,בעקבות האהבה מגיעה בחורה וארה"ב לצרפת,ומוצאת את עצמה בלב צרפת ע"י הכבושה הנאצים.
השלטונות וחלק מהאזרחים נכנעו ומשתפים פעולה עם הכובש,חלק אחר של האזרחים,מסייע לכוחות הברית כמיטב יכולתו,המאורעות גוררים אותה לתוך פעילות ההתנגדות.ספר מבוסס על אירועים אמיתיים,גם בפאן האישי וגם בפאן ההסטורי.ספר טוב

סיפור על אומץ וגבורה אהבה ונחישות המתחיל אי שם בסוף שנות ה-30 כאשר רובי האמריקאית אשר פגשה את מרסל הצרפתי התאהבה בו, נישאו ועברו לגור בפריז הקסומה בדירה אל מול גופו המתנשא של מגדל אייפל.

בזמן שרובי מנסה לבסס חייה בפריז, מרסל הולך ומתרחק ממנה, נעלם, אפוף סודות, האוירה בחוץ משתנה, הגרמנים מתחילים לפלוש אט אט לגבולות צרפת, שמועות פושטות, בהחלטה אמיצה, רובי האמריקאית מחליטה להשאר תוך שהיא מתיידדת עם שרלוט, שכנתה הצעירה ויהודיה.
סודו של מרסל נחשף הוא חלק מהרזיסטנס, צרפתים אשר עוזרים לבריטים ולכוחות הברית כנגד הגרמנים, אצלו עובר קטע עזרה לטייסים אשר הופלו מעל שמי צרפת.
רובי מתעקשת לקחת חלק בשעה שהשכנה הצעירה הופכת להיות אוזן קשבת למתרחש.
הנורא מכל קורה, מרסל נתפס ונרצח בעוד רובי בהריון, בצערה היא מאבדת את התנוק והופכת להיות חלק מהרזיסטנס יחד עם שרלוט לאחר שאת הוריה תפסו וגירשו לגטאות.
טייסים מתחילים להגיע אל המחבוא, הן עוזרות להם להתחבא עד לרגע שהם עוברים לידי המבריחים, כך הגיע אליה תומאס, טייס בריטי צעיר, הם מתאהבים אך נאלצים לפרד.
רובי אשר שמה הפך לפלר, יחד עם שרלוט עוברות דירה וממשיכות בעזרה כאשר פריז כבר נשלטת בידי הגרמנים והסכנה ממשיכה לרחף מעל הראש, אל חייהן נכנס לוסיאן, הצעיר הזייפן של המחתרת והופך לחברה של שרלוט.
תומאס הטייס שוב הופל מעל שמי צרפת ומגיע בדרך לא דרך אל אהובתו רובי, עד רגע הפרידה הבלתי נמנעת הן מבלים יחד.
תומאס שוב עוזב בזמן שרובי מגלה שהיא שוב בהריון.
ואז רובי נתפסת בידי הגרמנים, היא נשלחת למחנה עבודה, מסתירה את ההיריון, חייה שם בתנאי שבי ועבדות עד שמצליחה לברוח, רובי מוצאת עצמה על גבול שוויץ כורעת ללדת את ביתה.
החלום לפגוש את תומאס לעבור לחיות באמריקה עם ביתם, כאשר כוחות הברית והאמריקאים הדפו את הגרמנים בשלהי 1944, קרוב מתמיד.
אבל לגורל חוקים משלו.
הזוג המבוגר האוהב והחולה, אי שם בארצות הברית אשר נזכר בערוב חייו על ימיהם הראשונים יחדיו, על המשפחה שהקימו ועל שדות הפרג שסביבם ועל הגורל שהביא אותם לרגע זה.
ספר מרגש ומרתק על ימי פלישת הנאצים לצרפת וכוחות הנפש הנדירים של הרזיסטנס,
ובעיקר כוחה של אהבה וחברות.
מומלץ ביותר

רומן היסטורי מרתק. הסיפור מתחיל במרס 2002 ואז תוך כדי זכרונותיו של הבעל המבוגר,
הצופה במותה הקרב של רעייתו האהובה, הסיפור חוזר לאחור לדצמבר 1938
ועדיין לא ברור לנו מי הם הזוג המבוגר...
בזכרונותיו מ- 1938, רובי הנדרסון – אמריקאית מקליפורניה, נישאה למרסל בנואה הצרפתי.
רובי עוזבת את קליפורניה ועוברת להתגורר עם מרסל, בעיר חלומותיה פריז,
בדירה ברחוב אמלי המשקיפה אל מגדל אייפל.
גם כשכל הסימנים מראים שמלחמת העולם השנייה מתקרבת, רובי מחליטה להישאר בפריז ולא להימלט לארה"ב.
רובי מתחברת עם בת השכנים, היהודייה – שארלוט דאשר ובזמן המלחמה, גם כשפריז נכבשת ע"י הגרמנים,
הן מצטרפות לרשת הברחה מחתרתי של טייסים, מגבולות צרפת.
הסיפור מבוסס על דמויות היסטוריות אמיתיות. זהו סיפור אהבה, תקווה, אומץ, הקרבה ועזרה לזולת גם בתקופה כה אפלה בהיסטוריה.
מומלץ בחום.

עוד ספר בינוני אבל נסבל מבית קריסטין הרמל.
למה בינוני? כי הוא כל כך מזכיר את הזמיר שההשוואה בלתי נמנעת ושם הוא מפסיד כמעט בכל פרמטר אבל שני פרמטרים בולטים במיוחד:
1. רמת אמינות - הדירה ברחוב אמלי עוסקת בקשר בין רובי (אמריקאית בת 20 וקצת שעברה לפריז בעקבות נישואיה) לשרלוט (יהודיה בת 12.5 שגרה עם משפחתה בשכנות לרובי) על רקע מלחמת העולם השניה ופריז הכבושה. בתחילת הספר מצאתי את האופן בו שתיהן מתקשרות מעט הזוי. רובי מספרת לילדה בת 12.5 על נישואיה והרהורי ליבה כאילו שרלוט היא בת גילה... התגובות של שרלוט לא תואמות בכלל אופן מחשבה של ילדה בגיל כזה וכל השיחות בניהם היו על גבול המביכות. לא הצלחתי להתחבר לחברות העמוקה בניהן כביכול שנוצרה וזה כמובן משפיע כל חווית הספר מבחינתי אם כי כן אציין שעם התקדמות הספר (והמלחמה) שרלוט כמובן מתבגרת וכבר נהיה מעט יותר הגיוני שם הכל.
2. רמת כתיבה - לא יודעת אם זאת אשמת התרגום אבל רמת הכתיבה בינונית למדיי. דיאלוגים דרמתיים מידי עם המון קיצ'יות מיותרת שלא מביישת סרט בהולמרק. זה הספר השני של קריסטין הרמל שאני קראתי וגם בראשון (המתיקות שבשכחה) חשתי שרמת הכתיבה נמוכה מעט .

בשני הפרמטרים האלה הזמיר בהחלט טוב יותר ומכאן שגם רמת הריגוש שלו בעיניי היתה טובה יותר. אני זוכרת שעם סיום קריאת הזמיר ממש הזלתי דמעה כי הדמויות נכנסו לי ללב בעוד שפה אפילו לא לחלוחית. פשוט שמחתי שסיימתי אותו מהר.
ואולי זה היתרון של הספר הזה : זורם. מהר מגיעים לסוף ויאללה עוברים הלאה.
ספר טיסה והעברת זמן לכל מי שנפשו חפצה בכך.
ולכל מי שכן קרא את הזמיר אני רק יכולה להמליץ לעבור הלאה ולא להתעכב על הספר הזה.

"לפעמים אנחנו חייבים להאמין גם במה שאנחנו לא יכולים לראות" (עמוד 230 מתוך הספר)

העלילה מבוססת על אירועים אמתיים ומתרכזת בשלוש דמויות עיקריות: רובי האמריקאית, תומס-טייס בריטי של חיל האוויר המלכותי, ושרלוט – נערה יהודיה. החיים של כל השלישיה מצטלבים בפריז הכבושה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הספר נפתח ונסגר בגוף ראשון על ידי לוסיין במרץ 2002, בעמק אנטילופה צפונית ללוס אנג'לס, ולוכדת לתוכה עלילה גדולה. התקופה: דצמבר 1938 עד אוגוסט 1944 קרי, מלחמת העולם השנייה בפריז ובצרפת בכלל. התקופה הזו מסופרת מנקודת מבטה של רובי הנדרסון.

מי זו רובי?

רובי הנדרסון אמריקאית שמתאהבת במרסל בנואה הצרפתי. הם נפגשו שלושה ימים לפני חג המולד, נישאו בקליפורניה, ולאחר שרובי סיימה את התואר הראשון שלה, הם עברו להתגורר בפריז, בדירה של מרסל ברחוב אמלי. האזהרות של אביה על כך שהיטלר מחזיק גפרור ואירופה היא עבורו שדה נפט לא הועילו. רובי התעקשה לעבור לפריז עם בעלה. נקודה.

השקט המתעתע של גרמניה באירופה באותה עת הגשימו את חלומה הפריזאי. רובי ומרסל שתו שמפניה, בילו בבתי קפה הטובים בעיר, השתתפו במסיבות והתלבשו לפי מיטב האופנה הפריזאית. עבודתו של מרסל כסוחר אומנות בחברה של אביו הייתה רווחית, ופילסה לזוג את הדרך לרווחה כלכלית.

את שרלוט-הנערה היהודייה ושכנתה, רובי הכירה בערב הראשון של חנוכה, בשיח דרך המרפסות ולאחר ויכוחון שהיה לשרלוט עם הוריה. באותו ערב רובי הרגישה בודדה. למה? לטענתה אנשים התייחסו אליה אחרת כי היא אמריקאית, ושופטים אותה עוד לפני שהכירו אותה. וכשרובי שאלה את שרלוט מה היא צריכה לעשות? שרלוט הנערה בת ה-11 ענתה: "לא תמיד אפשר להחליט מה אחרים יחשבו. אבל אפשר להחליט אם להקשיב להם או לא, נכון?" (עמוד 22)

ב-14.6.1940 הגרמנים כבשו את פריז והחלה בריחה המונית של פליטים לדרום צרפת. מרסל אומנם לא גוייס למלחמה, עקב צליעה ברגלו הימנית, שנגרמה ממחלת הפוליו שתקפה אותו בילדותו, אבל הדאגה לרובי כירסמה בו. הוא התחנן בפני רובי שתעזוב את פריז ותחזור להוריה... "אני מצטער"... "אני פשוט לא יודע איך אוכל לסלוח לעצמי אם יקרה לך משהו." (עמוד 30). שכנועיו והפצרותיו של מרסל לא עזרו ורובי החליטה להישאר בפריז.

לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין צרפת לגרמניה, וחלוקת צרפת לשני חלקים: הצפוני והדרומי, לא איחרו לנחות האיסורים והתקנות נגד היהודים: אסרו על היהודים לעבוד באקדמיה, ברפואה, במשפטים ובמשרדי ממשלה. יהודים נאלצו להשתמש אך ורק בקרון האחרון של המטרו. נאסר עליהם להיכנס לבתי קולנוע, מוזיאונים, ספריות ובתי קפה. הם חוייבו להירשם בתחנות המשטרה, להטביע חותמת "יהודי" בתעודות הזהות ולענוד טלאי צהוב.

מפגש מקרי עם גב' דאשר – האם של שרלוט, דאשר ביקשה מרובי שאם יקרה לה או לבעלה משהו, שרובי תיקח חסות על שרלוט. רובי נחלה כישלון חרוץ, כאשר בישרה את בקשתה של גב' דאשר למרסל. מרסל לא אהב את הרעיון והסתלק בטריקת דלת. מכאן ואילך ההיעדרויות של מרסל הפכו לתכופות יותר ויותר, האם היעדרויות אלה היו תגובה לרעיון של גב' דאשר, או שעסקינן בנושא אחר???...

בדידותה של רובי גרמו לכך שהיחסים בין רובי למשפחת דאשר התקרבו ובמיוחד עם שרלוט, ובאחת ההזדמנויות ביקשה גב' דאשר ללמד את שרלוט אנגלית, בתקווה שהימים יהיו טובים יותר ובריטניה תעזור לצרפת לנצח במלחמה.

היו ימים טובים יותר?
האם מרסל חזר?
למה מרסל כעס כל כך?
מה הוא הסתיר מרובי?
מה עלה בגורלם של משפחת דאשר?
מה עלה בגורלה של רובי?
מה קרה לשרלוט?
מי זה לוסיין שמספר את הסיפור?
איך תומס הטייס הבריטי של חיל האוויר המלכותי קשור לעלילה?

ככל שהעלילה מתקדמת הסיפור מסתעף ומצטרפות דמויות נוספות אנושיות ומרתקות.

מלבד כך שהעלילה עוסקת במלחמת העולם השנייה ומתרכזת בפריז, היא נוגעת במנעד נושאים כמו אהבת נעורים, אהבת מבוגרים, אנושיות, נחישות, שברון לב, בגרות מוקדמת, תקווה, הישרדות, אובדן, אומץ לב כשבכל פרק ישנו דגש על עוצמתה של האנושיות והתקווה.

לשם נדיה (תקווה) יש משמעות בספר. כמו כן לשדות הפרג שמעטרים את העלילה בקטעים לא מעטים. (הפרג מייצג את יום הזיכרון לחללי המלחמות. בבריטניה עונדים פרח אדום מנייר על דש המעיל ביום הזיכרון הבריטי ב-11 בנובמבר).

לדעתי הספר הזה הוא הספר הכי טוב של קריסטין הרמל שתורגם לעברית. הכתיבה טובה, בהירה, הדוקה, מהפנטת ומצליחה לשאוב את הקורא. אני לא הנחתי אותו מידיי במשך הסופ"ש האחרון.

בסוף הספר קריסטין הרמל כתבה שערכה תחקיר על הקשר בין מלחמת העולם השנייה לפלורידה במסגרת הרומן של "כשניפגש שנית", ואז נתקלה בסיפורה של תושבת פלורידה, שחייה מזכירים את חייה של רובי הנדרסון. לסיפור האמיתי קריסטין הרמל רקמה דמויות בדיוניות כשברקע מלחמת העולם השנייה.

בעיניי הכריכה מקסימה, התרגום והעריכה בפרקים מעולה. דפוס הכתיבה מוכר ולמרות זאת אני ממליצה עליו בחום.

בשורה התחתונה: "הטובע נאחז אפילו בקנה קש".


קריאה נעימה.

לי יניני

הכורסא-הוצאה לאור, פרוזה-תרגום, מאנגלית: ניצה פלד, 363 עמודים, 2019

הדירה ברחוב אמלי/קריסטין הרמל

זכיתי בספר בהגרלה, לולא זכיתי אני בטוחה שהייתי רוכשת את הספר או משאילה אותו.
אהבתי מאוד את "המתיקות שבשכחה", על אף שהוא מעט מתוק ודביק מדי לטעמי אך רק מקריאת תקציר הספר, ידעתי שאוהב את הספר גם אם הוא יהיה קיטשי.

הסיפור הוא על רובי, שרלוט ותומס- ומסופר בכל פרק מנקודת מבט של אחד מהם.
רובי ושרלוט גרות באותו בנין בפריז, ברחוב אמלי, רובי היא אמריקאית שנישאה לצרפתי ובעקבותיו עברה לפריז. למרות האזהרות של הוריה ושל בעלה, היא נשארת בצרפת גם כשברור שהמצב לא קל. שרלוט- נערה יהודייה, בתחילת הספר בת 12, מתיידדת עם רובי שכנתה ועל רקע זרותם של השתיים נרקמת חברות אמיתית. עם פרוץ המלחמה, הן נדרשות להחלטות קשות והרות גורל שעלולות לסכן את עצמן.
תומס- טייס בריטי שמטוסו מופל מעל צרפת ומוצא מחסה אצל המחתרת הצרפתית, גורלו נשזר בגורל השתיים מעלה.
אנו נחשפים לרשת המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה, לעזרת הצרפתים בהצלת הטייסים של בעלות הברית תוך סיכון עצמם.
"היכן שיש אהבה גדולה- אלוהים נמצא" - גם סיפורי אהבה המועצמים על רקע המלחמה נמצאים בספר, תוך איזכור עובדות הסטוריות שהתרחשו במלחמה.
אחרי שקראתי את "הזמיר" ו"המפתח של שרה", אני מרגישה שגם בספר זה למדתי עוד על צרפת הכבושה.
הספר מאוד מעניין ומותח, בתוך שבוע סיימתי לקרוא אותו(יחד עם כל הניקיונות, עבודה במשרה מלאה וגידול בעל וילד). כתוב בצורה קלילה ומהעמוד הראשון מאוד קל להתחבר אליו.

מה פחות אהבתי בספר? נדמה שאין הרבה רקע על הדמויות, הייתי שמחה להכיר אותן יותר לעומק, בעיקר את רובי שהיא דמות בוגרת ומהלך חייה ודאי השפיעה על ההחלטות שלקחה בסיפור.

מעבר לזה הספר פשוט מומלץ ולא קיטשי כמו שחששתי שיהיה(מעט קיטשי אבל במלחמה הכל מותר

קריסטין הרמל שוב מביאה לנו רומן היסטורי ממלחמת העולם השנייה, מפריז. הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ועובדה זו נותנת קצת תוקף לעלילה המורכבת המסופרת בו.
רובי היא אמריקאית צעירה, שמתאהבת במרסל, הצרפתי המבוגר והמתוחכם, ובעקבותיו היא נוסעת לפריז. הימים הם טרום מלחמת העולם השניה אבל בפריז מנסים לשדר "עסקים כרגיל", זה משתבש כשהגרמנים כובשים את צרפת, והקשר עם מרסל משתנה ונעשה מרוחק. במקביל רובי רוקמת יחסים עם שרלוט, בתם הצעירה של השכנים, משפחה יהודית.
עם הזמן רובי מגלה שמרסל עוסק בפעילות מחתרתית, והיא מתעקשת להצטרף גם, כדי להרגיש שהיא עושה משהו נגד הרוע שפושט ברחובות. הפעילות הזאת מסוכנת ומפגשיה אותה עם טייסים בריטיים, ביניהם גם תומס.
על הסיפור של תומס, ומה קרה לשרלוט ורובי ומרסל, תוכלו לקרוא ברומן הנהדר הזה, שנכתב על תקופה מלאה אפלה ורשע אך רצופה גם בגילויי אנושיות וטוב לב שעוזרים לשנות גורלות.
קצת כמו "החיים יפים" של בניני, לטעמי, שואה לייט עם סיום טוב.