קראתי את כל ספריו של מאיר שלו. הראשונים היו מופלאים בעיני, רומן רוסי, עשו, כימים אחדים, בביתו במדבר, הם יצירות מופת, אבל בספרים האחרונים שקראתי, שהם גם האחרונים אותם כתב, כבר לא נהניתי כמו בקודמים. 'הדבר היה ככה' עוד היה איכשהו בסדר, ב'שתיים דובים'התחושה היתה של שימוש בנוסחה ועלילה ידועה מראש למי שמכיר את הנוסחה והסוף אכן לא הפתיע. והספר הזה...כמה מאכזב. השתעממתי. ראשית, הדמות הראשית היא גבר לא מעניין, הוא אמנם יפה, נרקיס מל הביצה, כפי שהוזכר אין ספור פעמים בספר, שזה מייגע בטירוף, אבל חסר תוכן לחלוטין, עלה נידף ברוח. הלילה ההוא שסביבו שיחת האחים, גם התיאור שלו מייגע והסוף הנוסחתי לא מפתיע. כל ה'שטיקים' המאיר שלוויים לא עובדים כאן, דמויות ההורים המוטרפים של שני האחים, האהובה הראשונה, הארוטיקה, החבר השורשי שמייצר בוכא. כאן זה כבר לא עובד.

ספר מוזר. קראתי עד הסוף, בתקווה שיתבהר בדרך, התבהר, קצת...לא מספיק. קראתי אותו כי מאד אהבתי את 'חוש השלג של העלמה סמילה' של פטר הוג וציפיתי למשהו דומה, סוחף. זהו שלא. קשה מאד להבין מה קורה, מה הגיבור של הספר מנסה להשיג בעצם, מי נגד מי, מה העלילה בכלל, הכל מעורפל וחלק גדול מהטקסט עוסק בחוש השמיעה המופלא של קספר, גיבור הספר, שהוא ליצן קרקס מפורסם מאד ובפרשנות לחוש השמיעה ובפילוסופיה ובמוזיקה קלאסית, בעיקר של באך, לקראת סוף הספר זה כבר מעצבן, החזרה הזו לבאך וליצירות שלו. תחושה של ספר מאד אישי של הסופר, אם אתם מחפשים ספר מתח סוחף וקולח, זה ממש לא זה.

ספר קריא מאד שמציג בצורה פשוטה בעיה אמיתית שקיימת כיום. שלוש עלילות שנפגשות בסוף אחת בעבר, השנייה בהווה והשלישית בעתיד. אהבתי את העיסוק בנושא הדבורים את הידע לגבי אורחות החיים שלהם ומבנה הכוורת ואת האהבה לנושא שעולה מהספר. אבל הספר קצת שטוח. לכל אורך הספר התחושה היא שהכתיבה והתרגום לא עושים חסד עם הנושא ועם העלילה. אם אני לוקחת סופרת אחרת שעוסקת בנושאים אקולוגיים - רות אזוקי - חבל שלא היא כתבה את הספר הזה, היא היתה הופכת אותו למרתק באמת והיתה מפתחת את הדמויות ואת הדיאלוגים ביניהן כמו שצריך.

אף אחד לא כתב ביקורת. כמה אנשים כיכבו את הספר הזה בהרבה כוכבים. יש לי בעיה עם זה. יש לי בכללי בעיה עם סיפורים קצרים, אבל ניסיתי, באמת שניסיתי ולא צלחתי את כולו, מה גם שהאחרון זה בכלל מחזה, מערכה אחת מתוך מחזה. למה לא כל המחזה? לא ברור. אולי זה לא היה קצר מספיק. הסיפורים שכן קראתי מרגישים כמו חלום, לפעמים חלום בלהות. חלקים מרגישים כמו סרט אנימה, כמו סצנות מ"המסע המופלא", במיוחד הנסיעה ב"חתונתה של גליה" שהוא סיפור אימים, אולי זו היתה כוונת הסופר, בעיקר להעביר את האווירה, הקודרת לרוב, כיוון שכל הסיפורים למעשה מרגישים כאילו נפרמו מתוך עלילה רחבה יותר, חלקם מסתיימים ללא סוף. והעברית, שפה מתנשאת של שנות השישים. מתאימה מאד להבעת הפנים של הסופר הצעיר א.ב. בגב הספר, עם המקטרת בפה, אינטלקטואל כזה. מהורהר ומתנשא. כותב לא ברור, כמו בגדי המלך החדשים, ככה שאלה לא מבינים, חושבים שהם מפספסים משהו שהוא מעל לבינתם.

מצאתי את הספר הזה במקרה, חנות יד שניה. עלה לי 1 ש"ח. אז לקחתי. ספר מיותר. אמנם קריא מאד וקראתי עד הסוף א - כי אני כפייתית וב - כי רק בפרק האחרון בעצם מבינים מה באמת קרה. שתדעו. למה מיותר - כי הוא כתוב בשפה רדודה ושחצנית, כי הדמויות שטוחות וכל כך סטיגמטיות, במיוחד האמא היהודיה של מרקוס שכמו נלקחה באיזה סיטקום בשנות השבעים. לאורך כל הספר מרוחה ההכרה שהמדובר בסופר לא אמריקאי שהחליט לכתוב ספר כאילו אמריקאי אבל זה לא עובד. וזה לא עובד לאורך שש מאות עמודים לעזאזל...

חבל שלא קראתי אותו צעירה יותר. זה ספר מעולה, מעורר מחשבה ברמות קיצוניות, ברמה כזו שאם הייתי קוראת אותו צעירה יותר, למשל כשהייתי סטודנטית לאדריכלות, ייתכן שהוא היה משנה אותי. היום, אני קוראת אותו ביותר ביקורתיות ויותר רוגע, לא נסחפת. וצריך להיזהר שלא להיסחף. הדמויות שראנד מעצבת הן קיצוניות, הן לא אמיתיות, אדריכל לא יכול להצליח כשאין בו שום עצמיות כמו פיטר ומצד שני, דמות כמו רוארק פשוט לא קיימת, ובמציאות, הוא היה הולך לכלא...(קצת ספוילר). הדמויות הן קיצוניות מאד ומייצגות פנים שונות של אישיות. הספר ארוך מאד, היתה לי תחושה שהוא מתחיל רק איפשהו באזור העמוד ה 500 והולך ומאיץ. חבל שהעיקר הוא ממש בסוף, כשהייתי כבר מותשת מהספר ורציתי לראות אותו מסתיים ולעבור לספר אחר קל יותר לקריאה. אז תשמרו הרבה כח לסוף, כי שם נאמרת תמצית הדברים. ואל תקנו את כל מה שהיא מוכרת. לא קראתי את מרד הנפילים, יש מצב שלא אקרא אותו, הספיק לי ממנה להרבה זמן... קראתי את "אנו החיים" שלה ונהניתי ממנו מאד, אפילו יותר מאשר מהספר הזה, הנחשב יותר שלה.

ספר קריא מאד. ממש בולעים אותו. ספר מעולה לחופשה או לטיסה ארוכה. וזהו. זה כאילו עלילה טובה ומקום עם היסטוריה מורכבת וארוכה, נפלו לידיים הלא נכונות. הספר הזה שטוח לגמרי, יש טובים ויש רעים ואין כלום ביניהם, הדמויות שטוחות, העלילה מועברת כמו דו"ח וככה גם התחקיר שנעשה על האי וההיסטוריה שלו. קראתי בתחושה של החמצה, סופר טוב יותר היה לוקח את החומרים האלה ועושה מהם יצירת מופת והיסלופ הופכת את זה למעיין רומן רומנטי, וגם התרגום לא מוסיף.

ספר טוב מאד, כתוב טוב ושוטף והדמויות בנויות ומתוארות יפה. נותן הצצה לחיים בהתנחלויות ומאיר צדדים שמי שלא חי שם, או בחברה הדתית בכלל, לא מודע להם. כרגע נקרא כספר היסטורי למען האמת (2024), כמה הדברים השתנו מאז שנכתב. אבל זו היסטוריה שחשוב להיחשף לה ולהכיר אותה.