לא הולך לי עם ג'ון לה קארה.
לא יודעת למה, אני יודעת שהוא גדול, אני יודעת שהוא נחשב מאוד, אבא שלי מאוד אוהב אותו וזה ציון לשבח בפני עצמו.
אולי התחלתי לקרוא אותו מוקדם מדי, אולי הוא לא סופר שמתאים לפני גיל 20 או שזאת אני שלא הייתי בשלה מספיק.
כי קראתי שני ספרים שלו בעבר, מאחד אפילו נהנתי, אבל באמצע השלישי נתקעתי ומאז לא הצלחתי להמשיך.

***

אבל אבא שלי המליץ ואפילו נתן לי את הספר, ספר ספריה שצריך לחזור מן הסתם מתישהו, בלי לחץ כמובן, אז קראתי.
והספר הזה דווקא זרם מאוד, קראתי אותו בערב אחד.
היה מסקרן, מעניין אפילו.
ונזכרתי למה היה לי קשה כל כך עם ג'ון לה קארה בעבר: העמימות הזאת, החידתיות, הניסיון לפענח מה מתרחש, על מה אני קוראת בעצם, ולהישאר עד הסוף עם התהיה אם הבנתי נכון.
אני כנראה לא מספיק מתוחכמת בשבילו, מקרה קלאסי של "זה לא אתה, זאת אני".

***

ובמקרה של הספר הזה, זה לא רק הוא ואני זה אולי גם התזמון.
כי, ספוילרים מכאן והלאה ראו הוזהרתם, כך כותב בנו של לה קארה על הספר:

"הוא מציג שירות מרוסק: רוחש סיעות פוליטיות משלו, לא תמיד מכיר טובה לאלה שעליו להוקיר, לא תמיד יעיל מאוד או ערני מאוד, ובסופו של דבר לא בטוח, לא עוד, שיש ביכולתו להצדיק את עצמו. ב"שומר אמונים", המרגלים של בריטניה, כמו רבים מאיתנו, כבר איבדו את הוודאות בנוגע למשמעותה של הארץ, ומי אנחנו לעצמנו. כמו עם קַרְלָה ב"כל אנשי סמיילי", כך כאן עם הצד שלנו: האנושיות של השירות היא שאינה כשירה למשימה — והיא שמתחילה לשאול אם המשימה שווה את המחיר."

אתם מבינים, הספר מפקפק בכל הדבר הזה, שירות חשאי, בטחון המדינה, במחיר שהם דורשים.
והקורא אמור להיקרע בין הגיבור המחפש את מקור הדליפה של סודות מודיעיניים לגיבור המדליף שעושה זאת כמובן ממניעים טהורים ומדליף ללא אחרת מאשר פעילת שלום עזתית, חילונית מוצהרת, שלצורך פעילות השלום שלה זקוקה משום מה לדיווחים שוטפים של סודות מודיעיניים.
והיכולת שלי להאמין שיש פה דילמה אמיתית וקורעת לב, היכולת שלי להזדהות עם המצוקה של איש השירות החשאי החושש שארגונו נוקט עמדה מתוך שיקולים פוליטיים בלתי מוסריים ותאווה קולוניאליסטית למזרח התיכון שלא קהתה עם השנים מאז נפילתה של האימפריה הבריטית... לא במיטבה כרגע.
כלומר, אני לא תמימה, ברור לי שיש שיקולים פוליטיים ושהמוסריות והמצפון הם לא תמיד הקו המנחה של ארגוני מודיעין באשר הם.
אבל באופן כללי, כמגמה, אם בהתלבטות בין תמיכה בישראל לתמיכה בפעילי שלום עזתיים (שזקוקים לסודות מודיעיניים!! בשביל פעילות השלום שלהם, כמובן, מה חשבתם?!?) השירות החשאי הבריטי בוחר בישראל - קשה לי להתייסר עם גיבורי הספר הכה מוסריים על הבחירה הזאת.
לי אישית זאת נראית כמו בחירה מוסרית דיה.

***

ואם אלו הדילמות בהן התחבט ג'ון לה קארה אין לי אלא לברך את שירות המודיעין הבריטי שימשיך לפלוט מתוכו אנשים כמו ג'ון לה קארה, לטובתם של עולם הספרות ועולם הריגול גם יחד.

לאחרונה קראתי את הספר האחרון (כנראה) של ג'ון לה קארה 'שומר אמונים' וכמעריץ אדוק של כל יצירתו של הסופר, החלטתי לקרוא מחדש את כל ספריו ולהתיחס אליהם באתר. התחלתי מהספר האחרון: שומר אמונים שככל שהבנתי, נערך והוצא לאור על ידי ניק קורנוול, בנו של לה קארה, לאחר מותו.

מדובר בספר מאוד קריא ומאוד מינורי ועלילתו – בניגוד לחלק גדול מספריו של לה קארה – פשוטה מאוד.
לאחר פרולוג מעט סתום, שיתברר רק עמוק יותר לתוך העלילה (טריק ידוע של הסופר), אנחנו פוגשים את ג'וליאן לונדסלי, איש הסיטי שפרש לעיירת חוף ופתח חנות ספרים. יום אחד נכנס לו לחנות אדוארד אייבון, אדם מקסים וכובש המתגורר בעיירה בבית מידות בשם Silverview (זה אגב שם הספר באנגלית, לא ברור לי מדוע בחרה ההוצאה לשנות אותו בגירסא העברית). אדוארד שובה את ליבו של ג'וליאן ומהר מאוד מתחיל לעזור לו בניהול חנות הספרים. ג'וליאן מבין שמשהו מסתורי מסתתר מאחורי החזות הידידותית של אדוארד אבל הוא נכבש בכריזמה שלו וממשיך לשתף איתו פעולה גם כשברור שישנם רובדים נוספים שעדיין לא נחשפו.

במקביל, אנחנו מכירים את סטיוארט פרוקטור, בכיר ב MI6 המקבל בתחילת הספר מסר מדאיג הקשור לאותו אדוארד. הספר מתאר למעשה את חקירתו של פרוקטור שכמו סמיילי בזמנו (בחפרפרת למשל) הולך קדימה ואחורה, נובר בתיקיות ומדבר עם סוכני עבר כדי להצליח לשרטט לעצמו את התמונה המלאה. סטיוארט פוגש סוכני עבר, מפשפש בתיקיות ישנות ומבקר בתחנות מודיעין סודיות והכל כדי לקשור את הקצוות. יותר מזה לא ארחיב מחשש לספוילרים.

כמו שאר ספרי הריגול של לה קארה גם זה עלול לאכזב את מי שיחפש אקשן ומתח. אין בספר הרבה אקשן. אין בו גם תעלומות מסתוריות וגם לא חוקרים מבריקים שיודעים למצוא רמזים והברקות במקום שאיש לא מצא דבר. הסוכנים של לה קארה הם בשר ודם. פרוקטור הוא סוג של ג'ורג' סמיילי. כמוהו הוא חסר ייחוד חיצוני גם אם שלא כמוהו הוא אינו כרסתן אלא גבעולי כמאמר לה קארה. ה MI6 מתואר בספר כארגון בחורבותיו. הבכירים בארגון הם כבר קצת פוליטיקאים, הזוטרים יותר הם ציניקנים ופרוקטור, כסמיילי בשעתו, הוא סוג של זן נכחד. אידיאולוג מסור שמחפש את האמת, גם כשזו עלולה לערער את תפיסותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות.
מה כן יש בספר? תיאור אמיתי ואנושי של אנשי השירות, חלקם עדיין בשירות מתוך אינרציה, חלקם עדיין בשירות למרות שכבר עזבו אותו, חלקם הרגישו צורך לעזוב אותו כדי להישאר מי שהם וכולם כולם מנסים ללכת על קצות האצבעות כדי לאזן בין מה שצריך להיעשות לבין הצורך להישאר אנושי.
הספר בעיני מצוין. לא מאסטרפיס כמו ספרים קודמים של לה קארה אבל הוא עדיין ברמה הגבוהה ביותר. הוא קצר למדי וכאמור קריא מאוד ומומלץ מאוד.

"מה שאנחנו מדברים עליו כאן הוא צמצום נזקים" (עמוד 172).

"שומר אמונים" (כנרת זמורה־דביר, 2022), ספרו האחרון בהחלט של המלך הבלתי מעורער של ספרי הריגול, ג'ון לה־קארה, שנפטר בשנת 2020, ופורסם לאחר מותו, הוא יריית הפרידה של הכהן הגדול של ספרות הריגול. "אחרונה נורתה" כמו שהיו אומרים במסייעת בסוף טיווח אש מרגמות. לה־קארה, שם העט של דיוויד קורנוול, איש השירות החשאי הבריטי לשעבר, תיאר בספריו, אולי טוב מכולם, את עולם הריגול בשנות המלחמה הקרה – המאבק בין ארה"ב ובנות־בריתה לבין בריה"מ וגרורותיה. ספריו אודות קצין המודיעין הבריטי ג'ורג' סמיילי, שהיווה אנטיתזה לדמותו של ג'יימס בונד – נמוך קומה, ממושקף, דובר שפות רבות, נבון מאוד ועקשן גדול – היו מופת של כתיבה משובחת ומתח חכם במיוחד.

בספר זה נדרש גיבורו, סטיוארט פרוקטור, איש השירות החשאי הבריטי העומד בראש מחלקת ביטחון מידע לברר האם יתכן ואנליסטית בכירה לשעבר בשירות ובעלה מסרו מידע מסווג לפליקס, מתנדב הומניטרי הפועל מעזה ומאמין בשלום עולמי שממונע באידיאולוגיה לפיה (כפי שהאמין גם המחבר בעצמו) "הנחישות של אמריקה לנהל את המזרח התיכון בכל מחיר, הנוהג לפתוח במלחמה חדשה בכל פעם שעליה להתמודד עם השפעות המלחמה האחרונה שהיא פתחה בה" (עמוד 170).

פרוקטור היה בשעתו איש מבצעים ומפעיל סוכנים רב־עלילות,הוצב בשעתו בבואנוס איירס בשנת 1982, "שם שירת כסגן ראש התחנה בזמן ההכנות למלחמת פוקלנד" (עמוד 35). לכאורה מדובר בסיפור פשוט, זניח, ובמקביל אליו תיאר המחבר את סיפור ידידותו של ג'וליאן לוֹנדסלי, בעברו סוחר בורסה מצליח בסיטי של לונדון, ועתה בעליה של חנות ספרים בעיירת חוף קטנה במזרח אנגליה, עם אדוארד, בעלה של האנליסטית. החקירה של פרוקטור, שנעזר בחברים מן העבר כמו טוד, "ששירת בנאמנות במקומות הרגישים והגרועים ביותר שהיו לשירות להציע, מלקט בדרכו שתי מדליות בגין אומץ לב ומשיל מעליו שתי נשים" (עמוד 54), עתידה להצטלב עם סיפורו של ג'וליאן מוכר הספרים לסוף העצוב והקודר שבו סיים לה־קארה לא מעט מספריו. כספר של לה־קארה הספר פחות ממיטבי (אם כי קריא מאוד), ועדיין הוא טוב ממרבית המותחנים שיוצאים בתחום חדשות לבקרים.

אז זהו - לא יהיו יותר ספרים של לה קארה. המאסטר של העולם החשאי הלך מאיתנו והשאיר במגירה כתב יד אחרון אותו ערך סופית בנו הצעיר אשר כותב על כך באחרית הדבר של הספר. הכתיבה של לה קארה פנטסטית - בעיני - שילוב של ציניות, ידע רב, הומור דק, רמזים ואפיון דמויות נהדר. חבל שהספר הזה כל כך קצר - 189 עמודים בלבד. רציתי לבלות איתו שבועיים ולא 4 ימים. כמו בספרים אחרים שלו בשנים האחרונות - אדם תמים לכאורה נקלע לפרשייה בה מעורב השירות החשאי הבריטי ה-M.I.6 ויש לנו כאן שלושה גיבורים לכאורה - הסוכן החשאי לשעבר החשוד בבגידה, בכיר השירות החוקר את הפרשה והאיש התמים ג'וליאן בעל חנות הספרים שללא ידיעתו מופעל כמשוטה ע"י הסוכן החשאי לשעבר. אז זהו - ספר נהדר זה - אם כי נופל ברמתו מספרים אחרים שלו - הוא האחרון מבין כל ספריו המרכיבים את מדף לה קארה בספרייתי הביתית - 27 במספר - כל כתבי לה קארה -אוסף שאני גאה להחזיק בו.