כנראה הספר הטוב ביותר של ניל גיימן שיצא לי לקרוא, וקראתי את רובם. מאוד מאפיין את הסגנון שלו, השפה היפהפייה, הרעיונות המלוטשים, בניית העולם. אני חושב שעדיף לקרוא אותו באנגלית (קראתי גם וגם), ולו רק כדי ליהנות מהלשון הפיוטים של גיימן בסביבתה הטבעית. התרגום טוב, אבל אי אפשר להתחרות במקור.
הספר סובל מבעיה אחת עיקרית, וזה כל מה שקשור באהבה רומנטית. אבל הבחנתי שזו חולשה קבועה בספרים של ניל, הוא לא יודע לכתוב מערכות יחסים רומנטיות בצורה משכנעת. הן תמיד קצת נגועות בריחוק, בחוסר טבעיות כלשהי.
מצד שני, שאר הספר פשוט נהדר ומערכת היחסים בין שדו לוונדסדיי היא דבר שקשה לשבוע ממנו. גם האופן שבו כל אגדה ומיתוס מקבלים צורה מעורר השתאות.
זה ספר שדורש המון סבלנות, אבל הוא לחלוטין ספר מופת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
