• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מיומנה של אישה מתה

מיומנה של אישה מתה

מאת גואל פינטו

הביקורת של יוסי נינוה

תמונה של יוסי נינוה
מיומנה של אישה מתה

מיומנה של אישה מתה

מאת גואל פינטו

הביקורת של יוסי נינוה

תמונה של יוסי נינוה
הוצאה לאור:כנרת זמורה דביר
שנת הוצאה:2022
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
כרמלה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“כל משפחה לא מאושרת בדרכה. למרות הכותרת בה בחרתי, זהו ספר מהנה. מריר-מתקתק, מתובל בהרבה הומור וחוכמת”

2/2
ביקורות על מיומנה של אישה מתה
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•1 דקות קריאה

ספר יפה, ובשישבת אחד קראתיו מתחילתו ועד סופו, וזה מראה כבר על טיבו של הספר: מעניין ושוטף.
רעיון הספר מעניין: אישה אשר נפטרה, ובמהלך ה"שבעה" היא כותבת יומן על אשר מתרחש סביבה, וכן על חייה וחיי משפחתה, הן בהווה והן בעבר. מוצאה של האישה היהודיה, מימון שמה, הוא מאלג'יר אך היא חיה שנותיה האחרונות בפריס. ולכן יש טעימות הן מפריס והן מאלג'יר. הסופר מערבב באופן שוטף וברור בין העברית, הערבית והצרפתית שהיו חלק מתרבותה של מימון.
גואל פינטו מגיש את תוכנית התרבות ברשת "תרבות", ובזכות הגשתו התוכנית מעניינת ומכילה פנים רבות של התרבות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ר
רון
תמונה של Mira
Mira
תמונה של rea
rea
תמונה של קיבוצניק
קיבוצניק
תמונה של כרמלה
כרמלה
5קוראים|גיל ממוצע65|40%נשים

על המבקר

תמונה של יוסי נינוה

יוסי נינוה

ותיק
חבר מזה 9 שנים
289 ביקורות•1 נבחרות•2,057 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יוסי נינוה
יוסי נינוה
ותיק
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות289
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל2,057
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית124ספרות מתורגמת93מתח ריגול והרפתקאות33

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 3 שנים

אכן, שיבחו את הספר במקומות שונים.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של יוסי נינוה

המאחרים

המאחרים

אָגוּר שיף

לא היכרתי את אגור שיף הסופר, ולא ידעתי מאומה על ספרו "המאחרים". אינני יודע מדוע צדה עיני דווקא את הספרהזה באחת מספריות הרכבת. ואכן זכיתי להכיר סופר מצויין, בעל רמת כתיבה שגרמה לי הנאה גם מן התוכן הלא פשוט, גם מן השפה, וגם מן האופן בו מוצגת העלילה . הספר מצריך ריכוז ושליטה, מפני שמשולבים בו כמה סיפורים, והוא משתרע על שתי תקופות בהפרש של כ - 40 שנה. לאוהבי ספרות טובה מאוד תהיה חוויה ספרותית מהנה ביותר.
אינני מבין, מדוע כותבי ביקורות מפרטים את סיפור העלילה, האם למלא שורות, או הוכחה לקריאת הספר. אני נמנע מקריאת ביקורות כאלה, שחושפות את העלילה ומקלקלות לעתים את ההנאה של הגילוי העצמי.

שלשום•
★★★★★
•יוסי נינוה
הלילה הארוך ביותר

הלילה הארוך ביותר

אשכול נבו

מה יש בספר יותר מאשר עוד כתבות עיתונאיות על אשר ארע לאנשים ב"לילה הארוך ביותר". הכתיבה שטחית ביותר, רצף של אירועים שלעיתים אינם מציאותיים. לדעתי, ניצול של האירוע הדרמטי שאירע לנו, ועדיין טבוע בנפשנו, ליצירת עוד ספר שיירשם ברזומה של הסופר. בסופה של הקריאה נותרתי ריק ממש כפי שהתחלתי. לא נותר מאומה!

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•יוסי נינוה
הסודות של דודה קולט

הסודות של דודה קולט

ואלרי פרין

מתחיל טוב, אח"כ מתחיל להתיש ובחציו נטשתיו בתחושה של כלום, וחבל"ז !

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•יוסי נינוה
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

לאור ביקורת אוהדת מאוד בעיתון לקחתי את הספר לידי, וקראתיו כמעט ללא הפסקה בכל רגע פנאי. יש בו עלילה מרתקת, והתפתחויות מפתיעות. אולי איננו מתאים לספרות דורנו (הדפסתו הראשונה היתה ב 1962 - עולם ללא טלפון נייד, וכעת יצא לאור ב 2025 בעברית), אך אין בו רגע דל , עד העמוד האחרון.

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה
לחפש בן אדם

לחפש בן אדם

מתי פרידמן

לכל מי שמכיר את פרשת הצנחנים, ולכל מי שאינו מכיר אותה היטב, מוגש ספר חדש המתאר את הפרשת מזווית אחרת - זווית מאוד אישית - דמויותיהן של חלק מן הצנחנים - אישיותם ומה היו המניעים להתנדבותם, וקורות חייהם. מתוך 37 המתנדבים (מהם 3 נשים) מעמיק הסופר ב: אנצו סירני, חביבה רייק, חיים חרמש, ראובן דפני, ובעיקר את דמותה ההירואית של חנה סנש. (שמו של הספר לקוח משירה של חנה סנש).
הסופר מבקר לצורך כתיבת הספר בקיבוצים מהם יצאו המתנדבים, במקומות בהם צנחו באירופה, במקומות אשר שהו בעת היותם שם, ומקומות הוצאתם להורג של אלו שנרצחו.
הספר כתוב בצורה מרתקת ומרגשת. ושוב מועלה הדיון, האם שליחתם של הצנחנים היתה לשווא, האם המטרות אליהם נשלחו בוצעו האם מותם היו לשווא. הדיון הזה פתוח עד היום. נכון שרוב הצנחנים עסקו בעיקר בהישרדותם האישית, וחלקם נתפש ונרצח, אבל המיתוס שנוצר סביב גבורתם האישית - לצנוח בארץ אויב (לארץ מוצאם מהם עלו ארצה) - הוסיף הילה גדולה לדמות היהודי - ישראלי החדש, שאיננו מתחבא מרודפיו, אלא, נלחם, ופרק מעורר השראה בהיסטוריה הישראלית, כדברי השיר שכתבה חנה סנש במטוס לפני צניחתה:
"אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.
אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות."

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה
100 חורפים [מאה חורפים]

100 חורפים [מאה חורפים]

מיכל שלו

נהניתי מאוד. באחת מתחנות הרכבת בארון הספרים בלי לדעת מאומה על הספר והסופרת - ראיתי, לקחתי. נהניתי מאוד מיכולת הכתיבה, והיכולת ליצור למספר רב של דמויות, לכל אחד סיפור עשיר ומעניין. עלילה מעניינת המשתרעת מ 1883 בפולין ועד 1973 בישראל. לא הוצאתי אותו מידי עד לסיומו. בוודאי שאנסה ספרים אחרים של מיכל שלו.

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה
לווייתן ברוח

לווייתן ברוח

חיים באר

גם אני סבור שחיים באר הוא מן הסופרים המעולים שלנו, וידיעתו בנבכי המסורת היהודית על כל שנותיה ותהפוכותיה מדהימה. ספרו: "אל מקום שהרוח הולך" הוא מן הספרים הטובים שקראתי בכלל. בשמחה גדולה ובצפייה גדולה חיכיתי לחוויה ורכשתי את ספרו החדש: "לווייתן ברוח". אך לצערי, ולאכזבתי הרבה נאלצתי לנטוש אותו לאחר כ 50 עמודים, למרות כל המאמצים להמשיך, בצפייה שאולי ישתנו דברים.
הספר גדוש במקורות יהודים לעייפה, והם כיסו על ייעודו - סיפורה של קהילה יהודית בעיר הגרמנית רגנסבורג. אני מכיר ומוקיר את התרבות היהודית לדורותיה, אך בספר הזה המלל על אגדות ומדרשים הלך ותפח עד שהתעייפתי. צר לי, אלא לאמר, שהספר אולי נועד ליחידי סגולה בלבד. וחבל. כי כגודל ציפייתי כך גודל אכזבתי.

לפני חודש•יוסי נינוה
גוטפרוינד

גוטפרוינד

שאול אולמרט

ספר עצוב, על יחסי חברות עמוקים של שני חברים - זוהר ויפתח - מילדות ועד לסיומם הטראגי. יחסים המגיעים לידי אהבה הומוסקסואלית ביניהם. הסיפור מסופר בשני קולות: האחד מסופר בגוף שלישי (כתוב באותיות שמנות) על חייו של זוהר בבוסטון, והשני המסופר בגוף ראשון (אותיות רזות), יומנו של של זוהר על ימי ילדותו ועד בגרותו והתפתחות יחסיו עם יפתח. הספר ריתק אותי בשל הכתיבה המושכת, האופן שבו מסופר על ידידות מיוחדת, ודרכו הטראגית של יפתח הגאון המרתק באישיותו.
מומלץ מאוד.

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה
הילדים הם מלכים

הילדים הם מלכים

דלפין דה ויגאן

והפעם בקצרה !!
סיפור המציג את אחת הבעיות של חיי העולם כיום: הטלפון הנייד. משפחה, שהאם מחליטה להפוך את ילדיה לכוכבי "סטורי", ומצלמת אותם בכל שעה ובכל מצב (חוץ משירותים ומקלחת), והופכת אותם לכוכבי רשת, ואת חייהם לאומללים. התוצאות יישארו חרוטות בנשמתם בימי בגרותם. הספר כתוב היטב, מעניין ומושך ומתאר את חיי המשפחה "מאגרא רמא לבירא עמיקתא". יש בו אזהרה חמורה ביותר לתופעה הנוראית הזו. הספר מאוד מאוד מומלץ.

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה

ביקורות נוספות על "מיומנה של אישה מתה"

מיומנה של אישה מתה

מיומנה של אישה מתה

גואל פינטו

כל משפחה לא מאושרת בדרכה.
למרות הכותרת בה בחרתי, זהו ספר מהנה. מריר-מתקתק, מתובל בהרבה הומור וחוכמת חיים. בכתיבה משולבות לא מעט צרפתית וערבית. רוב המקרים, הן מובאות גם בתרגום לעברית.

"מומון" – אמא, שחיה בצרפת, נפטרה. במהלך השבעה רוחה מרחפת בביתה, והיא צופה בשתי הבנות והבן יושבים שבעה.
בהיותה מתה היא משוחררת מאיסור הביקורתיות של הורים חיים כלפי ילדיהם. בהיותה רואה ואינה נראית, היא צופה בילדיה ובבאי הבית ומהרהרת בחייה. עושה חשבון נפש אודות עצמה, אודות היחסים המורכבים עם ילדיה, היחסים בין הילדים לבין עצמם וגם יחסיה עם בעלה. חשבון הנפש אינו מצטמצם רק לד' אמות המשפחה. יש לה דברים מאד לא פשוטים לומר על דת ומסורת, חיי היהודים באלג'יר – ארץ מוצאה , בצרפת ובישראל, וגם על יחסי ערבים - יהודים בארצות הללו. בולטת בחירתה לא לעלות לישראל.

בכל אלה משתפת מומון את ראידה, חברת ילדות מוסלמית מאלג'יר שנספתה בגיל 12 ברעידת האדמה. כל חייה דיברה מומון אל ראידה המתה. עכשיו כשנפגשו בעולם האחר היא משתפת אותה בהרהוריה, ולא פעם ראידה משמשת לה מראה.

מומון היא "טיפוס". אישה מתריסה השוברת סטריאוטיפים והכללות על נשים מזרחיות. היא לא הייתה אישה כנועה, אלא דעתנית שעשתה ככל העולה על רוחה. בעלה קיבל אותה כמות שהייתה. היא לא הייתה האמא המזרחית הסטריאוטיפית הטיפוסית – הבשלנית והחמה. מומון עוקצת גם את הכבוד המזרחי. הבן שנולד שני נחשב לבכור. לאורך כל הספר הוא מכונה "הבכור שאינו בכור". אפילו על המימונה היא מלגלגת - מה לחג הזה וליוצאי אלג'יר? הוא לא נחגג אצלם בכלל.


בספר שזורים גם שירים קצרים. הנה אחד שקראה הבת בהלוויתה של מומון.

"רציתי לצלצל אל אמא שלי,
לספר לה,
אמא שלי מתה."

רציתי להתלונן באוזנה,
עליה,
שעזבה אותי".

"רציתי להסביר לה,
את מה שכולם יודעים,
כשאת אמא,
את לא יכולה פשוט לקום,
וללכת"

אין לך זכות.
מוות אינו זכות אימהות".

לפני 3 שנים•
★★★★★
•כרמלה