איזה יופי של ספר! נכון שהוא קצת טלנובלה..הכל יש בו-
שמחה, עצב, אהבה ובעצם כל מה שתרצו.
הספר נע מההווה אל העבר, שני הסיפורים מעניינים וכמובן שקשורים. במרכזו אחוזת קרופורד אשר באנגליה.
אולי כי העובדה שבדיוק סיימתי את הסדרה המקסימה "אחוזת דאונטון" גרמה לי עוד יותר להתחבר לספר..
אז כן, הסוף היה צפוי, ועדיין..
500 עמודים שקראתי ביעף! מקסים מקסים רוצו לקרוא.

סיפור המגולל את עלילות משפחה אנגלית בעבר ובהווה. במהלכו כמעט כל דמות מתגלה כמפתיעה, כמי שהיא לא באמת מי שחשבנו. חלק מה'הפתעות' די שקופות או מאולצות. בגדול כתיבה זורמת ובוגרת, אך לא בעלת הומור או שנינות. הייתי אומרת שהכתיבה יותר 'כבדה' ובאווירת הבנת תהליכים נפשיים. מלא אהבה קיצ'ית וגברים שהם יותר מדי רומנטיים, מושלמים ולא סגורים על עצמם.
לא הייתי אומרת שהספר משעמם, הכתיבה והעלילה מצליחות לתפוס את הקורא בדרך פלאית.

מדובר פה בספר שלטעמי מתפזר על יותר מידי עלילות ובסוף הכל מרגיש כמו טלנובלה מוגזמת.
המבנה של רומן היסטורי שנע בין שני צירי זמן הוא ידוע ונפוץ. לרוב סיפור המסגרת הוא רק מסגרת ולא מקבל עומק עלילתי על מנת לא לפגום בסיפור ההיסטורי העיקרי.
בספר הנ"ל זה לא המצב. עלילת ההווה חולקת את תודעת הקורא באופן שווה עם עלילת העבר. יכול להיות שזה יתרון בעיני חלק מהקוראים אבל בעיני זה היה פה בחזקת 'תפסת מרובה לא תפסת'.
ג'וליה היא אישה הנמצאת באבל גדול (לאחר אסון שפקד אותה) אשר מתוודעת לקיט קרופורד, מכר מימי ילדותה באחוזת וורטון שם היתה מבלה את זמנה עם סבה וסבתה...
מציאת יומן מסתורי זורקת אותנו לעלילת העבר שהתרחשה בימי מלחמת העולם השניה. עלילת העבר מתרחשת גם בתאילנד הרחוקה אליה מגיע גיבור הספר כשבוי מלחמה.
שני הסיפורים מתקדמים די בנפרד ולטעמי אין ביניהם הרבה חיבור למעט החיבור הטלנובלי המתבקש של הסודות במשפחה..מי הסתיר מה...תככים ומזימות.
בסופו של דבר ריבוי הדרמות הופך את הספר הזה למשהו קצת רדוד ולא הגיוני. ישנן 'תגליות' דרמטיות שפשוט הרגישו לי כניסיון של הסופרת להוסיף עוד כמה עמודים לספר ארוך ממילא. לצערי אני לא יכולה להרחיב כי זה יהיה ספויילר רציני אבל רק אגיד שמדובר בדברים שלרוב מצדיקים ספר נפרד לגמרי.
הספר כן קריא מאוד וכמובן שריבוי העלילות והדרמה הקיצ'ית המוגזמת מזרז את הקריאה בו וזה תמיד דבר חיובי אבל לרגש הוא לא מצליח לטעמי.
ברור לי לגמרי שעוד חודש כבר אשכח לגמרי את העלילות פה ואת סדר התרחשות הדברים בגלל שהן פשוט היו מוגזמות.
סתם ספר. אפשר לקרוא. אפשר לא.

רומן היסטורי הוא אחד מסגנונות הסיפור המועדפים עליי.
שילוב של סיפור רקע שיהיה נאמן לאירועי ההיסטוריה ויתאר אותם, ובתוכו סיפור אנושי שיכול להיות: בדיוני תואם התקופה שמתלבש יפה על האירועים ההיסטוריים, או סיפור אנושי אמיתי, או גם סיפור אנושי שמתרחש בימינו שמתלבש טוב על זיכרונות ימי התקופה ההיסטורית ושמתרחש שם בזירת האירועים ההיסטוריים המוזכרים או הרחק משם ותחבר באיזשהו קשר. הוא יכול להימשך לאורך תקופה קצרה או על פני דורות – כולם טובים בעיניי - אם הם טובים.
בית הסחלבים תואר להיות לא אחד מאלה, כי אם כולם (מה שהרגיש אכן מוגזם), הבטיח ואכזב.
[כנראה שמאתגר מדיי ודאי מיותר מדיי לנסות להיות הכול מכול כול)
הסיפור ארוך מדיי. ארוך במובן המייגע והמתיש. מאולץ באופן מלאכותי להיות הכול - באמצעות תיאורים ארוכים-ארוכים, מפורטים-מפורטים גם מקשקשים עצמם לדעת.
הוא הופך בשלב מסוים מרומן היסטורי מבטיח שבא לספר סיפור אנושי-משפחתי-משברי מעניין על רקע שנות הגעת מלחמת העולם השנייה ללונדון והתמודדות העורף שם ובמקביל לזירה בהודו-סין-יפן וסצנת השבי היפני והתמודדות החיילים האירופאים המוצבים שם למשהו בסגנון 'הוא אמר לי, אז מה אמרתי לו, הוא אמר לה, אז מה היא אמרה לו, ולמה אמרת לו שהוא אמר לך' מקושקש ומתקשקש, מרובה ביותר מדיי דמויות, שהן מרבות בדרמות מסוגים שונים ומגוונים מדיי, בהתרחשויות שמאבדות קשר ביניהן, ובהרבה רעש רקע שמקשה על מיקוד העלילה וכך הולך הסיפור לאיבוד בעיניי, הוא בטח לא מציאותי.
אמנם הגעתי לסופו, בכל זאת הייתה הסקרנות להמשך ולסוף הסיפור לגורל חלק מהדמויות לגורל הבית והסחלבים, אך בשלב מסוים בדרך לשם דילגתי על פסקאות ועל חלקי עמודים גדושי תיאורי יתר, פטפטת מיותרת והתרחשויות לא סבירות.

הסיפור הזה כתוב באופן הקלאסי של רומן היסטורי המביא סיפור עכשווי שהוא סיפור מסגרת שממנו צוללים לחלקים ההיסטוריים שמתכתבים על העלילה מסיפור המסגרת ומעשירים אותה בפרטים החיוניים לפיענוח העלילה.
גיבורת הסיפור, ג'וליה, גדלה באחוזת וורטון כנכדתו של גנן האחוזה. הסיפור נפתח בנקודה שבה היא שרויה באבל עמוק ומתמשך, על בעלה ובנה שנהרגו בתאונה, ואחותה, שגרה בשכנות, מנסה לגרות אותה לצאת החוצה ולבקר באחוזה. הביקור הזה מוליד ביקור אצל הסבתא והיא מספרת לנכדתה את הסיפור של דיירי האחוזה, ומתחילה אותו בשנים שבין מלחמות העולם. סיפור אהבה מוזר ורווי בכאב ובהעמדות פנים, שנקטע בחמש שנות מלחמה, בהן שבי קשה בתאילנד וחזרה לחובות משפחתיים מכבידים, ואלה מתפתחים לצד סחלבים נדירים.
לצד הסיפור ההיסטורי גם הסיפור של ג'וליה מתפתח ומתרחשות בו תפניות מפתיעות ומרגשות, בין בריטניה לצרפת. הכי קלאסי.

ספר נהדר, סיפור בתוך סיפור. ימינו אנו המתכתבים עם תקופה שאני אוהבת לקרוא עליה, ימי מלחמת העולם השנייה ואחריה, יש בספר חברות, סודות, מעמדות, רגשות, שרות צבאי בזמן המלחמה בחלקו האסייתי של העולם, התאהבות והשלכותייה עד היום, אנגליה, פרחים מיוחדים... כל הטוב הזה בספר מעניין אחד. למרות עוביו (ספר בהחלט עב כרס), הספר מושך ומזמין להמשיך לקרוא.
ג'וליה שחוותה טראומה משפחתית קשה, מבקרת באחוזה שבה גדלה אצל סבתה שעבדה באחוזה, הסבתא מספרת מה קרה באחוזה וזה בהחלט מתקשר לג'וליה. ממליצה לקרוא לכל מי שאוהב הסטוריה ורומנטיקה, שילוב יבשות (אסיה, אירופה), ספר מרגש ויפה.