אני לא נוטה לקרוא ספרי "בוגרי מערכת הביטחון", אבל קיבלתי המלצה על הספר הזה, והבטחה שהוא לא בתבנית של "אני קשוח אבל במהלך העלילה אגלה את הרגש שבי".
ספרי ביטחון/מלחמה/מודיעין, ממש כמו "פאודה", נוטים להיות עומס יתר של פיצוצים וזאת על חשבון עלילה ודמויות.
לא זה המצב, בספר הזה.
ראשית, הפתיע אותי שמדובר בכלל ברומן. ואחד טוב. עם דמויות תלת מימדיות שרובן חינניות ולכולן פגמים אנושיים, חולשות וטעויות בחישוב הדרך שגרמו לי לרצות לצעוק אליהן. הגיבור הראשי הוא לא גיבור, הוא איש שארצה לשבת איתו לקפה ולשאול אותו כמה שאלות. העלילה פתלתלה, אבל אל תצפו פה להרלן-קובניות, כי התעלומה השב"כית שבספר - היא רק התירוץ לשאלה גדולה בהרבה, שאני לא בטוח מה הנוסח שלה, אבל היא נעה בין "למה אנחנו עושים את זה לעצמינו?" לבין "עד מתי זה יימשך?"
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
