הרבה ספרים באים לבטא מציאות, או נכתבים בהשראת המציאות. לא כך באוטופיה. אוטופיה באה כאנטיתזה למציאות הדיקטטורית ששלטה באותן השנים (איזור המאה ה-15) באנגליה. המילה אוטופיה מעצם הגדרתה היא חזון שלא באמת ניתן להגשים והוגה המושג הלא הוא תומס מור(וס), מחבר הספר. מור גזר את השם אוטופיה משורשים יווניים. utopia ביוונית זה "לא מקום", או "שום מקום".
הספר נכתב בחלקו בשיטה של דיאלוגים, אבל עיקר הספר הוא בדמות רפאל היתלודיאוס ש"הפליג בימים רחוקים" והגיע למחוזות בכל העולם כולל המדינה אוטופיה בה שהה מספר שנים. הספר מחולק לשני "ספרים" (שמתי מרכאות כי שני הספרים הם באותו הספר הפיסי, והם נכתבו בתקופות שונות). החלק ראשון מציג את ה"עלילה" הבסיסית, שיחה בין תומס מור וחברו פטרוס לבין רפאל. הנ"ל מנסים לשכנע את רפאל להיות יועץ למלך כדי לתקן את המשטר המדיני והוא מנגד טוען שזה חסר טעם. כלשונו "אפלטון ראה מראש ראייה ברורה, בלא ספק כל שהוא, שמעולם לא יסכימו המלכים לדברי החכמים-יועציהם, אלא אם כן יהיו הם עצמם עוסקים בפילוסופיה".
הויכוח ביניהם מתנהל בצורה דיאלקטית ומתפתחת, וכתוב בכישרון רב, כאשר כל צד מנסה לחזק את טענתו בטיעונים נוספים השופכים עוד ועוד אור על הנושא. הויכוח מתמשך לאורך רוב רובו של הפרק, אך הפרק מאוד קצר ביחס לכל הספר (אורכו 48 עמודים). הפרק השני הוא בעצם הסבר של רפאל אודות המדינה אוטופיה, והוא תופס את הנתח העיקרי בסיפור.
רפאל מספר על אוטופיה במגוון של נושאים: צורה גיאוגרפית (אוטופיה היא בעצם אי), שלטונות, אומנויות, היחסים של התושבים בינם לבין עצמם, על העבדים, על עסקי המלחמה, אמונותיהם, ועוד. זוהי משימה קשה לתאר את המדינה באופן כל-כך כללי, לכן מי שרוצה להתעמק בזה שפשוט יקרא את הספר שכתוב בשפה מאוד פשוטה, וכל אחד יכול להבין מה מתרחש.
אם אני מוכרח לזרוק כמה עצמות, אגיד שאוטופיה היא מדינה שאין בה קניין פרטי (לכן תומס מורוס נחשב בעיני רבים לאחד ממבשרי הקומוניזם, הרבה לפני תקומתו), כי התשוקה לקניין לפי שיטת המדינה מנוונת את שכל האדם ורק גורמת לו לרצות יותר תוך רמיסת האנשים החלשים כלכלית חברתית.
גם לעבדים יש זכויות, הם זכאים למזון וצרכים בסיסיים, אין להתעלל בהם, אבל כן הם מולבשים בתכשיטי זהב בתור סימן זיהוי שהוא גם מסמל את הזלזול של התושבים בזהב, שכן הוא לא מביא אושר כלל, אלא רק נזק לנפש האדם. לזהב אין כלל שווי במדינה עצמה, ומשתמשים בו רק כשבאמת צריך, בסחר מול מדינות אחרות, או למען פשרה במלחמות ועימותים וכיוצ"ב.
מור מסיים את הספר במין "אפילוג" לא רשמי בו הוא כותב "בשעה שראפל סיים את סיפורו עלו על דעתי דברים רבים, מארחות חייו של העם ממנהגיו וחוקיו, שנראו לי תמוהים ובטלים". ובהמשך הוא מתוודה "בינתיים איני יכול לקבל דעתו (של רפאל) בכל הדברים שהשמיע באזנינו, אף על פי שהוא בלא ספק בעל דעה רחבה... ואולם אני מודה ומתוודה בנפש חפצה שדברים רבים מצויים במדינת אוטופיה שהנקל ללב לבקש, שיונהגו וייתקיימו במדינות שלנו, אבל קשה יותר לקוות, שבאמת יונהגו ויתקיימו".
הספר שיש לי הוא בהוצאה ישנה מאוד (יצא לאור בשנת 1946) ויש מבוא נרחב וגם נספחים מאוד מעניינים הקשורים כל אחד בדרכם לאוטופיה, ביניהם מאמרים של מארקס ואנגלס, קאוטסקי, אהרון שמואל ליברמן, וחיים ברנר. במובן מסויים הנספחים חשובים יותר מהספר עצמו, כדי להבין את ראיית הספר מזוויות שונות.
הנספח הכי חביב עלי הוא של ברנר שמבהיר שהאוטופיה היא בגדר משאלת לב, והיא אינה באה להציע חזון ממשי, אלא היא באה להתוות דרך לאדם החפץ בכך לבנות משטר מצויין ושיוויוני.
אני בחזוני אולי אשלול הרבה מהדברים המתוארים במשטר של אוטופיה, אבל גם כששוללים משהו, צריך לדעת מה שוללים, מתוך ידע ולא מתוך בורות. אוטופיה הוא מסמך חשוב, שחובה לכל אחד המתעניין בצורת משטר מדיני לקרוא אותו.
