לפני מספר שבועות קראתי את "אין מה לפחד" (הבינוני מאוד) של ג'וליאן בארנס. "מרתפי הוטיקן" מוזכר שם בהקשר שעיניין אותי ולמרבה ההפתעה נתקלתי בו ממש מספר ימים לאחר מכן. אמנם בארנס עושה בספרו חתיכת ספויילר אך זה לא עצר אותי מלקרוא אותו.
מסתבר שהספר הזה חוגג השנה יום הולדת מאה! (לפחות לפי עם עובד, אם כי מקורות אחרים מציינים שיצא קודם). שם הספר אינו מילולי - המושג "מרתף" הוא סלנג עברייני בצרפתית שמשמעותו אדם ישר דרך. כלומר, שם הספר הוא למעשה "אנשים ישרי דרך בוטיקן", בהחלט הולם יותר את העלילה. עוד מתברר לי שאנדרה ז'יד זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1947 ושהוא לא יהודי למרות שם משפחתו - בחלק ממדינות מזרח אירופה המילה "ז'יד" היא תרגום ל"יהודי", כשבחלק מהן משמשת כשם גנאי. כנראה שמדובר במשמעות הקרובה ל"מדריך" (gide בצרפתית, guide באנגלית).
מאוד קשה לסכם את העלילה של הספר הזה במספר משפטים ונראה שכל דבר קטן יעשה ספויילר. העלילה אינה רציפה, הספר אפוף מסתורין ומתרחש בשלהי המאה ה-19 במספר מוקדים באירופה, בעיקר צרפת ואיטליה, אך גם ברומניה בעבר. במרכזה משפחת אצולה צרפתית שדברים מאוד מוזרים קורים לה, ניסים וצירופי מקרים מדהימים. רוב הספר סובב סביב ידיעה סודית שהאפיפיור נחטף ובמקומו הושמה בובה.
הדמויות בספר ממלאות את כל הספקטרום של אמונה - מהאתאיסט המוחלט ועד לדתי שאינו מפקפק בכנסיה; התמים שיעשה הכל בשבילה והנוכל שינצל אותה. כמו כן, המדרג שבין האדם הכנוע לאידיאולוגיה והמתנהל על פיה ועד ה"אדם המשוחרר" ו"הפשע ללא מניע".
אנשים אוהבים דברים ברורים, נוסחאות מדוייקות על החיים. ז'יד לא מספק אותם, כאילו מתגרה בכולם ולועג לאלה ולאלה. נראה שלפי הספר שום תפיסה אינה "נכונה" וכולן בשלב מסויים משתנות אצל הדמויות. המסקנה הסופית היא אולי שהמשמעות נוצרת דווקא מחוסר המשמעות. אולי ז'יד יוצא נגד המרדף אחרי חיפוש המשמעות והתכלית, כי כל חוויה למעשה עלולה לערער את התפיסות שלנו לחלוטין.
בספר יש הרבה פילוסופיה אבל ז'יד לא מנסה להאכיל את הקורא עם כפית. הוא עומד בפני עצמו וגם בלי לנסות להבין מה הסופר רצה להעביר, ניתן לקרוא אותו פשוט בתור ספר מתח.
סה"כ ספר טוב ומומלץ. התרגום קצת מיושן.

















