לצלול אל תוך זיכרונותיו של אדם אחר זהו מעשה אינטימי מאין כמוהו, מעשה אמיץ וחסר תקנה.
לצלול אל תוך זכרונותיו של אדם אחר ובה בעת לזכור את קרובייך ולהתרפק על זכרונותיהם זה מעשה שהוא כפל כפליים מבחינת העוצמה שלו.
לקרוא את יצירתו זו של חיים באר הייתה עבורי מלאכה לא קלה רגשית אך גם מעמיקה ומספקת. חיים באר פורש לפנינו, עקב בצד אגודל, את קורותיה הענפים של משפחתו והסובב אותם.
הוא מתאר קרעי זכרונות מהיותו ילד קטן ועד בחרותו כאשר הוא בוזק לתוך אלה מגוון נושאים כמו נשפחתיות, הוצאת ספרו הראשון ובעיקר יחסיו הסבוכים עם משפחתו.
השושלת המשפחתית מתחילה מן הסבתא. אישה פשוטת עם מרשימה שרק לאחר מות בעלה נפתח בפניה צוהר אל העולם, צוהר בזכות למידת קרוא וכתוב ועקב כך קריאה מרובה בספרים. באר מתאר בחן ובהומור כיצד הייתה מאגדת את חברותיה לכדי ישיבה בצוותא ומתארת להן בחיות רבה ובקסם את שעיניה קראו בספרים והן, היו משתוממות מהתיאורים החיים ומיכולתן לחוש באפן את הריחות, לטעום בלשונן את הטעמים.
הסבתא הייתה הסנונית המבשרת הראשונה את כשרונו של הנכד לסיפורים. גם האם, חדת האבחנה, לא נעלם מעיניה עובדה זו, שהנכד ירש את הסבתא.
אמו של באר אף היא תופעה ייחודית ומעניינת בנוף הירושלמי הוותיק. היא נישאה לאביו המבוגר ממנה ב-15 שנה רק בשל רצונה העז בילדים משלה, זאת לאחר ששתי בנותיה הקטנות הלכו לעולמן זו אחר זו ובעלה בגד בה בגידה נוראית שהפכה אותה למרירה, חשדנית וצינית.
אל תוך עולמו של בנה חיים היא מוזגת את כל התכונות הללו ודוברת אליו כאל מבוגר. עד כדי כך השניים מחוברים שהם עושים יד אחת נגד האב. מסתודדים יחדיו והאב מצוי מחוץ למעגל באופן מתמיד. קנוניה שבסופו של דבר תגרום לייסורי נפש מצדו של הסופר כלפי אביו.
אין עוררין על העובדה שמלבד התרפקות נעימה על העבר, הצלילה אל מחוזותיו החשוכים אינה לחינם שכן תוך כדי צלילה זו באר עורך חשבון נפש עם עצמו, הוא מתחרט על יחסו המנוכר לאביו, על סלידתו רבת השנים ממנו, סלידה שנוצרה מאי אמונתו ההתחלתית של האב בבן, שנאה שיקדה וטפחה ככל שהשנים חלפו עברו להם, שטופחה גם בידי האם, ביודעין או שלא ביודעין.
כאשר האב נפטר הן לבן והן לאם זו סגירת מעגל וחשבון נפש מנוקב וניסיון נואש לאחות את החורים המחוררים ולתפור להם כסות חדשה ללא הצלחה.
באר מתאר את רגעיו האחרונים של האב, ואת הימים שקדמו להם, הוא מתאר את השתיקה שחלפה בינו ובין האם על מיטת חוליו של האב, כששניהם יודעים שהסוף קרב וסצנה זו, סצנה קטנה זו, עוררה בי גל של תחושות, עלו דמעות בעיניי ולא יכולתי להחניק את דמעותי. עוצמת האירועים הכו בי בעוצמה וגרמו לי לחשוב על בני משפחתי.
על עובדת היותנו בני חלוף ארעים, שזמננו כאן קצוב וכל דקה חשובה והאם אצליח להמנע מייסורי הנפש של באר כלפי אביו ואמו? אין ספק שהגעגועים ניכרים בכל פסקה, ההתפרקות הזאת חצייה טובה וחצייה עצובה ומכמירת לב.
לבאר יש כישרון מילולי, זאת אין ספק, אך הוא יודע לעשות דבר חשוב מאין כמוהו: לצד ההתרשמות מן המילים, הוא יודע לעורר את הרגש. מילים, יפות ככל שיהיו, הן קליפה ריקה ללא החומר מהן הן עשויות שהוא הרגש.
לצד תיאורים נוגעים של הוריו וקרוביו שכעת הם שוכני עפר, אותם שכנים שגדשו את חנותם, חנות מטעם חברת "תנובה", שלכל אחד אישיות ומחשבה משלו, ערב-רב של תבניות אנוש, הוא משכיל לתאר את נסיונותיו הספרותיים ואת חרדת הקודש והעקשנות להוציא לאור את שיריו הראשונים.
הוא משכיל לתאר את העבודה הקשה, הנפשית אך הסיזיפית של יצירתן ואת ההמתנה מורטת העצבים לכל גילוי קטן של חדווה אפשרית מטעמם של הגדולים בתחום ומדגיש, לאור זאת, את היותו בורג קטן במערכת גדולה ומשומנת.
אלה חבלי לידה של יצירה וחבלי לידה של השתוקקות שטרם באה על סיפוקה. השתוקקות שילדה אותו עצמו, שנוצרה עבורו מימים ימימה, יש מאין, כשהאם הקשה אך האוהבת, חריפת השכל, ששקעה בעולמות הקריאה וידעה דברים כה רבים למרות שמעולם לא יצאה מתחומי ישראל, ידעה לאבחן מגיל צעיר וייעדה אותו לכך. כה היה חשוב לה שיהיה סופר, לנתב את חייו באפיק הספרותי, שאמרה לו יום אחד שלא חשוב לה שילמד השכלה גבוהה אלא רק שיקרא ספרים, כי זו דרך סלולה להיות יוצר.
אהבת הספרות ניכרת מכל עמוד ועמוד. אין פלא שבאר הפך להיות זה שמחבק ספרים כשיש כאלה שמחבקים עצים, הוא ירש זאת מאמו ומסבתו, שהעדיפה לוותר על כלים חיוניים העיקר שלבן תהיה ספרייה ראויה.
היכן ניתן למצוא אוהבי ספרים אדוקים כאלה? כאשר קראתי את השורות הללו חייכתי. הרגשתי שמצאתי לי בני בית. פינה חמה של אנשים שמבינים לרוחי. לאהבת הספרים המושבעת שלי. אהבה כמעט קנאית שיכולה לשמח אותי יותר מכל טיול או תכשיט. שאני משקיעה בה את כל מרצי.
ספר פשוט נפלא שציטוטים כה רבים מרנינים ומשובבי נפש. הם מכניסים אותך לעולם שהיה ואיננו עוד ולמרות מגרעותיו, היתרונות לא מוטלים בספק ואתה מצר על כך שהאנשים אינם אותם אנשים, פשוטים, המסתפקים במועט, שאינם חובבי השופוני, שאינם טסים כל שניה לחוץ לארץ ומתעדים זאת באינסטגרם, שהכוכבים האמיתיים היו סופרים, ציירים ואנשי אמנות לעומת היום, שהטיקטוק מוליד כוכבים, כוכבים בני חלוף.












![אייבנהו [מהדורת מרגנית]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/43035.jpg)





