אכזבה גדולה. במקום להציג את המונותאיזם כהוויתה - אמונה צרת אופקים ושתלטנית, מציג בשביס זינגר בספר מעט מסיונרי את היהדות כבשורה החדשה לעולם. האם שכח בשביס זינגר כמה קורבנות, מלחמות, ואיי חורבות השאירה השאיפה לאחד את כל העמים תחת האמונה באל אחד? האם שכח כמה מסורות יקרות אבדו, צבעים, טקסים, חגים, שפות, בנישול העמים מדתותיהם הפגאניות? בספר משתמש זינגר במושגים רבים מהתנ"ך ומהגמרא - אך גם הם כבר שחוקים וידועים לבעלי ספר. הדמוית עצמן הם קריקטורות. אפילו שקצת מתחיל להיות מעניין, וכשמגיע הבישוף הנוצרי לכפר - לא מוברר בספר כהוא זה מה טיב היחס בינו לבין המסיונר היהודי שהיה לפניו. לא מוסבר מדוע בוחרים האנשים לקבל את הבישוף עליהם. הספר החלש ביותר של זינגר שקראתי עד כה, ומיועד בעיקר לבעלי אפס ידע ביהדות או לזינגר עצמו.
















