ובכן, נראה לי שאפשר לתת מתכון. אולי בעצם לא מתכון. יותר כמו קווים מנחים לאיתור מוקדם. נניח, אם כתוב מעל לכותרת של הספר שהוא "הספר המקסים של השנה". או אם יש על הכריכה נוף פסטורלי היישר מהאימאג' בנק ובו אישה בשמלה לבנה. יש אלמנטים רומזים בשם הספר. לפעמים, אם כי לא תמיד ולא בהכרח, יש שימוש בגופן כתב יד. על הכריכה האחורית בתוך תיאור העלילה כתובה המילה "פכפוך". הספר עצמו, אם יש בו כמה דמויות, יציג כל אחת מהן בפרק נפרד, בדרך כלל לסירוגין, וכותרת הפרק תהיה שם הדמות שזו נקודת המבט שלה, אחרת הקוראת עלולה להתבלבל ולא להבין מי מספר עכשיו - הוא או היא. זו תמיד קוראת, כי זה קהל היעד. תמיד יש הוא והיא. שני "הוא", כדי לייצר את העלילה. יש כמה סיבוכים בדרך, אבל הסוף הוא טוב - הם מתחתנים.
רומן רומנטי, נו מה.
ויש עוד סממן, אם יש לך טיפה ספק. לכי לחלק בסוף, זה של התודות. אם זה חמש שורות עד חצי עמוד - עוד בסדר. אורך פרק התודות עומד ביחס הפוך לכישרון הכתיבה. וזה גם ברור, כי ככל שיש פחות כישרון, יש צורך ביותר עוזרים כדי להוציא ספר אל הפועל. נדרש כפר שלם, ואולי עיירה שלמה, כדי להוציא רומן רומנטי מדרג ביכורים אל האור. ולכולם צריך לומר תודה, ולהבטיח להם שדמות הנבל בסיפור אינה מבוססת עליהם, חלילה.
וגם כאן - יש רומן רומנטי כהלכתו. ישנה אלי היא עקרת הבית מאקסמור, והיא מתוקה וטובה מאין כמותה, ונשואה לקלייב שבמהלך הספר נגלה עד כמה הוא מנוול. ישנו דן, הלוא הוא בונה הנבלים (כלי הנגינה, לא תואר לאנשים מרושעים) המדהימים בעבודת יד. דן תמים מאוד וחתיך עד למאוד, ואם כי לא נאמר במפורש הוא נמצא במקום כלשהו על פני הספקטרום האוטיסטי. הקוראת יודעת שדן ואלי נועדו זו לזה, ועכשיו השאלה היא רק הדרך. מה גם שחוץ מקיומו של קלייב ישנם גם גורמי מסבכים מצידו של דן - יש לו אחות עם שתי רגליים על הקרקע וחברה שהיא גם יפהפיה מהממת וגם מנגנת מעולה בנבל, מה שאלי כרגע רק חולמת ולא יודעת לבצע. ויש גם חבר של דן וחברה של אלי, וכולם שטוחים וצפויים עד אימה. ופיניאס, שהוא לא שטוח אבל מופיע כבר על הכריכה.
זהו, היתר הולך בתוך התבנית הצפויה, שום דילמה לא נשארת לזמן מספיק כדי לשרוט את הלב, והכל נועד להוביל את הקוראת על מי מנוחות לכריכה השנייה ולעמודי התודות. מדהים מה בני אנוש מוכנים לעשות כשאין להם חומר קריאה ראוי.
