ריבוי דמויות כמעט תוקפני, מקדם את פני עמודיו הראשונים של 'מת בשבילה'.
בשלב הזה, קצת קשה לזכור מי הוא מי והצגת דמויות רבות כדמויות מפתח (כולל תיאור אישיותי ובעיקר חזותי), מאטה את שטף הקריאה ומחייבת לעתים דפדוף קל לאחור.
אבל הציפייה, שמקורה בתחושת פוטנציאל ספרותי ממשמש, מאיצה שוב את השטף ועוזרת לשמור על עירנות.

זה לא פשוט, אנשים
נראה ששרה פינבורו יוצרת דמויות שמתקשות ביחסים.
הן אוהבות, רוצות ומיחלות לתקשורת אנושית, אבל הקשר בין רצון ויכולת, מוטל כמו תמיד, בספק גדול.
כולם רוצים, כולם לא יכולים ומתחת לפני השטח, כל נציגי החברה הגבוהה משקרים, מסלפים ונוטים למידה של סוציופטיות סביבתית.
בתוך המרקם השיקרי, הלא יציב הזה, חוגגת פינבורו סיפור מתח כביכול, שמתחיל נעים, הופך מעניין, אבל נוגע קלות בלבד בהבטחה למתח לשמה התכנסנו.

אחרי שנעסוק ביחסים בין המינים ונחפש את המתח שלא היה, נוכל להתשתעשע כאן גם בעינייני מעמדות וכסף, כולל מגוון רגשי הנחיתות שנלווים לאחרונים.
כן, הכסף כאן נמדד במיליונים והפסיכופתיה עפ"י משקל (קצת כמו עלילה ממורקת היטב, לסדרת טלויזיה אמריקאית-בינונית).
תובנות של נשים תבוניות
'מת בשבילה' נוטף נשיות עוד משלב הכריכה והוא ממשיך לעשות כן מהשורות הראשונות ואילך.
מעבר לריבוי דמויות בסגנון נשי מובהק, מספקת כאן פינבורו תובנות נחרצות מהסוג שמחייב למלמל 'כל כך נכון', 'כל כך פשוט' וכמובן 'איך לא חשבתי על זה קודם, בעצמי?'

"כסף, סקס וכוח הם האב הבן ורוח הקודש של החיים מותק. אל תשכחי את זה ונשים יכולות להשיג את כל השלושה אם הן לא טיפשות. אז אל תהיי טיפשה."

למרות שאני לא נמנית על אוהבי נשים בפרט, או אוהבי יצירי המין האנושי בכללותו, יש משהו בחיבור התבוני הזה, שעושה נעים בפנים. קצת כמו ספר עזרה עצמית לרעיה המתחילה, ללא הצורך לפגוע לי במנת המשכל (זר לא יבין זאת וכך, אולי, גם גברים).

"בכל מקרה היא דאגה לגמור בקולי קולות. גבר כמו... לא יבין לעולם אורגזמה נשית אמיתית, שקטה, חזקה, חבויה."

כמה טוב?
אם יש מדד איכותי לבחינת משיכה לספר, הרי היא ההודעה שמעדכנת על עליה (של 80% במקרה זה), בזמן השימוש במסך (לאור קריאה דיגיטלית כמובן)..
את 'מת בשבילה', קראתי ברצף, לעתים בנטייה לשקיקה. אבל במקביל לאותם רגעים מזהירים, כלל הספר הזה גם נקודות כשל עלילתי ומלל מיותר, שהוריד לטעמי, מרמת העניין בסיפור ומזרימת העלילה.

לא חוזר, חלילה
שלא לטובתי (ואולי גם לא לטובת הספר הזה), לאורך 'מת בשבילה' חיפשתי רמזים מטרימים. כאלה מהסוג שנשתל תוך שימת לב מוגברת, ב'מאחורי עיניה' (ספרה הראשון של פינבורו, שמוגדר בעיני כטוב מכולם, גם אם שנוי במחלוקת גדולה).
אלא שבניגוד לאחרון, 'מת בשבילה' התגלה כְּתַבְנִית חלולה וחיוורת, ביחס לאחיו רווי התהפוכות.
כאן, המתח/לא מתח לא נגע בי והרמזים שנשתלו, התגלו כבלון ניסוי שלא צלח במקרה הטוב (או סתם כפרט עלילתי מתמשך שכל קשר בינו ובין התקדמות העלילה מוטל בספק). כאילו מישהו ביקש לחזור אחורה בזמן ולבצע שוב את אותו תעלול. אלא שהפעם, נראה כי הלוליין נפל מהחבל לפני תום התרגיל, הבלון לא התנפל לשיא גודלו והפיצוץ בעקבותיו, חלקי בלבד.
זה לא רע, גם לא טוב כמצופה.

"טוב הולך לטוב ורע הולך לרע."
לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

כסף ישן, עושר, מעמד חברתי, קשרים, כוח, השפעה והרבה סודות. אלו תמציתה של האליטה בעיר סוואנה, ג’ורג’יה. הכל נמדד, מוערך ומוצמד לו תו מחיר. או שאתה מיוחס או שאתה שקוף. לחברה הזו בדיוק הגיעה מארסי מדוקס, אשתו השניה של ג’ייסון מדוקס הלוא הוא עורך דין שמגיע ממשפחה ותיקה בת המקום.

מארסי חיה על מי מנוחות. נשואה לגבר יפה תואר ושאפתן, גרה בבית עצום ממדים המהווה את סמל הסטטוס האולטימטיבי, משתתפת במסיבות ובאירועי צדקה והכל במטרה אחת ויחדיה: לבסס את מעמדה בחברה הגבוהה ולטפס בדרגות ולהיכנס לחוגים האקסקולסיביים ביותר, דבר הרחוק שנות אור ממקום מוצאה.

הכל טוב ויפה עד שוויליאם רדפורד הרביעי הקשיש, שותפו של ג’ייסון והבן לאחת המשפחות הוותיקות ביותר בעיר – דם כחול טהור- חוזר מלונדון בלוויית קישה, אשתו הצעירה להחריד, היפהפייה, הקורנת והרעננה.

קישה מעוררת את סקרנותם של הגברים והנשים כאחד. הגברים בוהים בה במבטים נוגים ובעיניים בורקות מהשתוקקות והנשים? הנשים חוששות למעמדן המתערער נוכח הצעירה הזו שנתפסת כאיום עבור כולן.

מארסי מתקרבת אל קישה והקשר הנרקם בין השתיים מעניין, מסקרן ובעיקר, מסוכן. קישה מזכירה למארסי את עצמה כשהגיעה לסוואנה אך היא לא ניחשה לרגע שיהיו לשתיהן דברים במשותף. היא לא חשדה שהקשר עם קישה ייצור סודות חדשים ויאיים בחשיפת ישנים שהיא הקפידה לקבור.

מהיכן הגיעו באמת מארסי וקישה?
מה שתיהן השאירו מאחור?
האם לסודותיהן תהיה השפעה מכרעת על עתידן?
מהו האיום האמיתי המרחף מעל ראשה של מארסי?
כשהקלפים ייטרפו, אילו בחירות תצטרך כל אחת מהן לעשות?
מהו משקלה של האמת בסיפור וידו של מי תהיה על העליונה?

הסיפור מובא בגוף שלישי דרך עיניהן של מארסי וקישה. הכתיבה מכשפת לחלוטין. הסיפור מתחיל כדרמה רכילותית בחברה הגבוהה ואט אט מתגלה עד כמה סבוכה ופתלתלה העלילה באמת. הסופרת המטורפת הזו.

כל כך הרבה רבדים ויצרים יצוקים בין שורותיו של מותחן נפלא זה! מצאתי את עצמי חושבת לא אחת על כמה רחוק תאוות הבצע תגרום למישהו להגיע, עד כמה דורסני הוא מסוגל להיות כדי להבטיח את האינטרסים שלו, עד כמה כסף שוהה כבוד בעיני חלק מהאנשים (דבר השגוי מן היסוד בעיניי) ועד כמה קל להקריב אחרים למען טובה אישית. ומעל לכל, עד כמה בנאדם יכול להיות קר, אדיש ומחושב ברגע שהוא מחליט לנקום. המושג נקמה קיבל ממד משל עצמו בסיפור הזה.

לא כל הנוצץ זהב הוא, נכון ועדיין ישנם אנשים שיחפשו את הבוהק אפילו אם יתברר שמדובר בתאורת חירום בסוף. תעריכו את מה שיש לכם בין הידיים ותפיקו ממנו את המיטב. האושר טמון בדברים הקטנים, במחוות קטנות, בחיוך נעים, בחיבוק מנחם, בחבר אמת ובלב אוהב. אושר עבורי טמון, בין היתר, בספרים ומהספר הזה נהניתי מאוד וממליצה לכם בחום לקרוא.

הספר הזה המתין לי על המדף מאז שיצא לפני שנתיים. ניסיתי להתחיל לקרוא כמה פעמים ובכל פעם לא תפס אותי ולא הצלחתי לסיים את אפילו את הפרק הראשון. עכשיו החלטתי לתת לו צ'אנס נוסף, בעיקר כי אהבתי את שני ספריה הקודמים של שרה פינבורו ובמיוחד את מאחורי עיניה. את הפרקים הראשונים באמת קראתי קצת בכוח אבל הפעם לא נכנעתי. האם זה היה שווה את זה? בגדול כן.. זו לא היתה יצירת מופת שאזכור לנצח כמו מאחורי עיניה אבל העלילה בכל זאת הייתה די מעניינת עם נגיעות של על טבעי, גם אם לא מאוד מותחת. גם העובדה שלא הצלחתי כלל לנחש את הטוויסט בעלילה תרמה להנאה. בנוסף, התחברתי לדמותה של קישה הפרועה והשברירית.
ועכשיו למה שפחות אהבתי- העלילה כתובה בגוף שלישי והרגשתי לאורך רוב הקריאה כאילו אם הסופרת רק הייתה מפתחת את העלילה לכיוון שונה (למשל נותנת קצת יותר נפח לעל טבעי או לכל מיני אירועי משנה) זה היה מעניין הרבה יותר.
לסיכום, ספר טוב אבל הכי פחות מבין ספריה של שרה פינבורו עד כה ובכלל לא משתווה למאחורי עיניה שנמצא בליגה אחרת של איכות שהסופרת פשוט לא מצליחה לשחזר.
אני יודע שלסופרת יצא ספר נוסף שטרם תורגם לעברית (באנגלית נקרא Insomnia). מקווה שיתורגם בקרוב ושיהיה מוצלח יותר