• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
העטלף

העטלף

מאת אהרן מגד

הביקורת של arnon

תמונה של arnon
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
העטלף

העטלף

מאת אהרן מגד

הביקורת של arnon

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של arnon
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1975
סדרה:ספריה לעם #209
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
strnbrg59
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 3 שנים

“"הייתי מחתרת של איש אחד." כך מסכם גרשון ריגר את חייו כשכבר מאוחר מדי. זה סיפור על בחירת מסלול חיים”

2/5
ביקורות על העטלף
הבאה
קורנליוס
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•1 דקות קריאה

את אהרן מגד אני אוהב מאוד וקראתי הרבה ספרים שלו. לדעתי, זה אחד הטובים. איש לא לגמרי יציב כותב מכתב למורה שלו שבה היה מאוהב בתיכון, ובו הוא מספר על חייו - מפעולותיו במחתרת נגד האנגלים ועד התנצרותו וחייו במנזר בצרפת. מומלץ לאוהבי מגד (שלהפתעתי, אינם רבים במיוחד).

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של Ayeletjon
Ayeletjon
תמונה של strnbrg59
strnbrg59
תמונה של אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
תמונה של אביב
אביב
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של משה
משה
תמונה של עמיחי
עמיחי
9קוראים|גיל ממוצע54|22%נשים

על המבקר

תמונה של arnon

arnon

ותיק
חבר מזה 12 שנים
54 ביקורות•365 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•עיון
תמונה של arnon
arnon
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות54
לייקים שקיבל365
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית28ספרות מתורגמת18עיון1

דיון על הביקורת

2 תגובות
רץ
רץ•לפני 4 שנים

כעת אני קורא - ספר של מגד, אני בהחלט נחשב לאוהבי מגד, הוא כותב כתיבה שפעם כתבו - עם מסד תרבותי, לא כל אחד חייב לקרוא.

מורי
מורי•לפני 4 שנים

אני פחות מופתע.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של arnon

מקימי

מקימי

נועה ירון-דיין

אני עובר משבר קריאה. כל ספר שאני פותח לא מעניין אותי.
זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כיוון שקריאת ספרים היא אחת הפעולות האהובות עליי, זה מתסכל אותי נורא.
אז אמרתי לעצמי "אולי זאת הזדמנות? אולי אנסה לקרוא ספר שבחיים לא הייתי קורא?".
ככה הגעתי לקרוא את מקימי. מצאתי אותו בתחנת ספרים ברחוב.

ראשית - הוא הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי.
הוא דווקא מעניין, והקריאה בו רצה. סיימתי לקרוא ביומיים. אומנם זה יום כיפור, אבל אני לא קורא מהיר.

מצד אחד - יש בספר את כל הקלישאות הצפויות של חוזרים בתשובה, ובפרט של הברסלבים. מצד שני - הוא בהחלט מעורר מחשבה.
תמיד אני מקנא באנשים שיודעים "מה נכון". מן הסתם, נועה ירון הייתה אומרת לי לנסות, אבל לא נראה לי שזה יקרה.


האם אני ממליץ על הספר?
נראה לי שכן

מה הציון שאני נותן לו?
אני באמת לא יודע, וזה כבר מעניין.

לפני 8 חודשים•arnon
שנה בלי ציפורים

שנה בלי ציפורים

ניסים לוי

נושא המודיעין מרתק אותי. תמיד שאלתי את עצמי איך מגייסים מודיעים בקרב האויב, מי מתגייס ולמה. (ברור שבשביל כסף והרבה ממנו - אבל תמיד חשבתי שזה לא מספיק). גם הצד השני מרתק: מיהם אנשי השב"כ או המוסד? מה מניע אותם? (כמובן, חוץ מחשיבות השמירה על ביטחון המדינה)
"שנה בלי ציפורים" שופך אור על העניין הזה - ובמובן זה הוא מעניין.

כיצירה ספרותית, זה לא ספר מוצלח בכלל: הדמויות שטוחות כפלקט, והעלילה די משעממת. לפי הספר, נראה שאנשי שב"כ מדברים (או לפחות דיברו בשנות ה-80) כל הזמן במין סלנג "גברי" כזה: "אני מכיר את הנוד שלך לפני שהוא יוצא לך מה..."; "אני הנהג שלך, ואתה יכול לעשות איתי הכול, חוץ מלז... אותי" וכו'. זה פשוט די מטופש ולא נעים לקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•arnon
השופט

השופט

שי אספריל

הספר הוא טוב, מעניין ומרתק.
הרבה זמן לא קרה לי שהייתי במתח ממה שעומד לקרות, וממש היה לי קשה להפסיק לקרוא.
כשהייתי ילד היו המון ספרים שהיו עושים לי את זה. היום – מעט מאוד.

אבל מה מפריע לי?
תמיד זאת זירת הכסף: (גם) בספר הזה מסופר על אנשים סופר-מצליחים (כלכלית או מקצועית) שמגלגלים מיליונים או מועמדים להיות שופטי בית המשפט העליון. ואז מתגלית איזו "גדולה" שאין בחיים של כמעט כולנו. היה יותר מעניין אותי לקרוא על אנשים "רגילים" שדבר כמו שכתוב בספר היה קורה להם (אני בכוונה לא כותב מה). איך הם היו מתמודדים?

לפני הספר הזה קראתי את "געגועים לאולגה" של אהרן מגד. מסופר שם על פקיד עירייה - אדם אפור, לא מעניין ולא מצליח - שמחליט לצאת לפנסיה מוקדמת. הוא מתכוון להקדיש את זמנו לכתיבת ספר שיביא לאנושות איזו "אמת נשגבת", שכל העולם חיכה לה, והתוצאה? נו, אתם בטח מתארים לעצמכם.
במידה רבה אני מעדיף ספרים כאלה. לטוב ולרע – אלה החיים. רובנו (לפחות אני) לא נהיה מולטי-מיליונרים וגם לא שופטים.

אבל שוב – "השופט" הוא ספר טוב מאוד ואני ממליץ עליו בחום. הייתי נותן לו 4.5 כוכבים.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
רומן רוסי

רומן רוסי

מאיר שלו

מותר להגיד שלא אהבתי?
שמרוב עצים לא רואים את היער?
שעדיף היה להתמקד בדבר אחד?
שקראתי כבר לא מעט ספרים טובים בהרבה על העלייה השנייה ועל ההתיישבות בעמק?
שבעברית "המופתית" של שלו מצאתי לא מעט טעויות (ולא רק בדמויות שבכוונה מדברות בעברית דבורה)?

אומנם מראש ידעתי אני לא מתחבר למאיר שלו. את עשו קראתי לפני אולי עשרים שנה ולא אהבתי, אבל אמרתי לעצמי "לטס גיב איט אה טריי!"
גם לספרי הילדים של שלו אני לא ממש מתחבר (למרות שהילדים שלי משוגעים על קרמר), וגם את הספר של אביו "פרשת גבריאל תירוש" לא אהבתי – ואני גם מתקשה להבין מה יש לאהוב בו. לא יודע, אולי זה משהו בי.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
משחק הכיסאות

משחק הכיסאות

דן רדלר

לקח לי בערך 200 עמודים להבין מה קורה.
כל הזמן אמרתי לעצמי שבכל זאת יש בספר הזה משהו - אבל "ספרות" זה לא.
התכוונתי לכתוב שהספר הזה זקוק בעיקר לעריכת ספרותית. חצי ממנו פשוט מיותר, ועל רוב תיאורי המין הייתי מוותר בשמחה. לא בשביל זה אני קורא ספרים.

ופתאום הבנתי - זאת פשוט טלנובלה!
זה מסביר את האורך של הספר ובעצם את כולו.

אבל אז זה התחיל להטריד אותי:
למה החיים שלי אינם סובבים סביב עסקים, פוליטיקה ומין?
למה לא מנסות לפתות אותי צעירות יפיפיות המוכנות לבגוד בבעליהן ובכל היקר שלהן - רק כדי לבלות איתי?
למה מעולם לא פתרתי בעיות מקצועיות באלימות, והראיתי להם מי אני (!)?
בקיצור - למה החיים שלי כאלה משעממים ?!

בדרך כלל אני לא כותב ביקורות לא אוהדות על סופרים ישראלים.
מי אני שאפגע ביצירתו ובפרנסתו של מישהו שטרח ועבד?
אבל ראיתי שרוב הביקורות שנכתבו חיוביות, והיה לי חשוב לאזן.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
החומר האפל

החומר האפל

ענר שלו

מעולם לא הייתה לי מאהבת, ומעולם לא קראתי ספר של ענר שלו (אם כי בטוח אקרא עוד).
מתברר שהוא קרוב של מאיר שלו וגם של צרויה שלו.
מתברר גם שאשתי היקרה מכירה אותו (הוא לקוח במרפאה הווטרינרית של אבא שלה).

בכל אופן – איך אני בכלל מתחיל לתאר את הספר?
מה הקשר הין רומן עם מאהבת (שעוסקת בפיזיקה של החומר האפל) לחומר האפל פה במציאות ממש?
האם המציאות שסביבנו ברובה המוחלט מלאה בדברים שכלל אין לנו יכולת לראות או בכלל לחוש?
ומה הקשר בין כל זה לרומן – שלפחות לכאורה – הוא סיפר די בנאלי על גבר שבוגד באשתו ומנהל תכתובות מיילים (השנה היא 2004) עם מאהבת הצעירה ממנו בעשרים שנה?

האמת היא שנכון לעכשיו אין לי תשובה לשאלות האלה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•arnon
כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו

כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו

זאב צחור

הספר מתאר ידידות "סודית" שבין טרוצקי וז'בוטינסקי, שני אנשים שניסו, כל אחד בדרכו, לפתור את בעיות העולם ואת בעיות היהודים בדרכים שונות, אולי אפילו הפוכות.

הספר נותן סקירה רחבה של תפיסת העולם ושל המעשים של כל אחד מהם במשך עשרות שנות פעילותו – ובמובן זה הוא מעניין ומאיר עיניים.

ואשר לחלק הספרותי – לענ"ד זה ספר לא מעניין במיוחד.
הייתי ממליץ על הספר הזה למי שמתעניין בהיסטוריה של שני האישים האלה. בתור רומן הוא אינו מוצלח.

לפני שנתיים•
★★★★★
•arnon
החלום הרביעי

החלום הרביעי

דוד מלמד

ביום העצמאות השבעים וחמישה של מדינת ישראל פורסמה בישראל היום רשימת שבעים וחמישה הספרים ש"כל ישראלי חייב לקרוא".

עכשיו, אני מחזיק מעצמי אחד שקרא המון, ולהפתעתי קראתי פחות מחצי מהרשימה. די הופתעתי לראות ששמעון אדף הצליח להכניס לרשימה שני ספרים ואילו נתן שחם – אפילו לא אחד. אבל היי, אני אפילו לא קראתי חצי מהרשימה! איך אוכל לבקר רשימה כזאת?!

מאז יום העצמאות הספקתי לקרוא כבר שני ספרים מהרשימה (את זה ואת "מבעד לקרקעית השקופה" המעולה!) ואני בעיצומו של השלישי (מינוטואר של בנימין תמוז). אם כל ישראלי "חייב לקרוא אותם" – מי אני שלא אקרא?!

בכל אופן, הספר מתאר סיטואציה דיסטופית שאחרי חורבן ישראל. הכותב מצליח להשיג אשרת שהייה בגרמניה והוא כותב משם. בספר יש תיאור של הסיבות השונות שהובילו לחורבן (כלכלית, מדינית, ביטחונית, תרבותית), והוא אמור להיות מדאיג ורלוונטי לחיינו היום (הספר נכתב ב-1986).

אומנם אני פסימיסט גמור בעניין עתיד מדינת ישראל, אבל הספר הזה לא החריד אותי ולא ממש חידש לי דבר. בסך הכול זה ספר בסדר. בפרק שבו הוא מתאר את חזרת היהודים לפולין ואת חזרתם לדת ולעיסוקים שלפני השואה אפילו צחקתי, ואני חושב שיש בספר הזה קריצה מכוונת ל"שונאים, סיפור אהבה" (הנהדר) של בשביס זינגר (לא אספלייר למי שמתכוון לקרוא).

פרט לזה – לא מצאתי בספר עניין מיוחד.
לענ"ד, זה ספר נחמד. הוא ודאי לא ספר "חובה לכל ישראלי" (אם הייתם מודאגים, כמוני).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•arnon
מסע הפלאים של נילס [הוצאת מסדה]

מסע הפלאים של נילס [הוצאת מסדה]

סֶלְמָה לָגֶרְלֶף

אומנם התרגום לא שרד את מבחן הזמן - אבל איזה ספר נפלא!
במשך שבועיים עפנו אני וילדיי עם נילס, מרטין ולהקת אווזי הבר ללפלנד.
דמיינו נופים מדהימים, עברנו הרפתקאות מסמרות שיער, גברנו על סמירה וחזרנו הביתה.

אני גם נאלצתי לשבור שיניים על שמות כמו אקא מיקבנקסיה, מבצר גלימינגנסק ואחרים.

הספר הזה הוא תיקון לסדרת הטלוויזיה: את אוגי האוגר (המיותר) לא הכרנו כלל, לאווז הבית קורים מרטין (ולא מולי) ולשועל קוראים בכלל סמירה (ולא שושו).

ספר נהדר ממש!

אני מקווה שיש תרגום חדש וטוב יותר. זה ארכאי ומעיק.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•arnon

ביקורות נוספות על "העטלף"

העטלף

העטלף

אהרן מגד

"הייתי מחתרת של איש אחד." כך מסכם גרשון ריגר את חייו כשכבר מאוחר מדי. זה סיפור על בחירת מסלול חיים, ובפרט על החלטות הרות אסון של אדם אחד.

בראשית דרכו גרשון ריגר הוא ילד מושבניק נורמלי. הרפתקן אולי אבל לא במידה מעוררת דאגה. לומד, עובד, מתבגר, נהיה עורך דין ונכון לגיל 24 עתידו נראה מבטיח.

עד כאן כלפי חוץ. כלפי פנים נפשו נסערת. א. הוא מאוהב במורה שלו לשעבר, שולח לה פרחים ומכתבים, חושב עליה תדיר ורוצה לעשות מעשה שירשים אותה. ב. הוא נמשך לרעיונות גרנדיוזיים במישור הפוליטי. זה מתחיל באופן ילדותי: "מחתרת" שהוא מקים עם כמה חברי בית ספר במטרה (איכשהו) לגרש את הבריטים מהארץ. הקשר מתפרק, אבל גרשון עולה מדרגה במידת הסיכון ומצטרף למחתרת של ממש, מעין לח"י. ומשם הוא עולה עוד מדרגה.

ערב מלחמת העולם השנייה הוא נוסע לאיטליה לגייס את משטר מוסוליני בתכנית לכבוש את המזרח התיכון ובכך לכונן מחדש את האימפריה הרומית (רעיון שמוסוליני באמת דיבר עליו אם כי לא בדגש על המזרח התיכון) — וכתוצר לוואי להקים מדינה יהודית. התכנית נדחית (מה לעשות, איטליה כבר עסוקה בזירות אחרות) אבל גרשון עובר לתכניתו המטורפת הבאה בתור.

הספר מסתיים בשתי תמונות המוצבות זו מול זו באופן שמדגיש את עומק האסון שהמיט על עצמו גרשון. מחד, המושב: פורח, מתפתח, סביבו המדינה החדשה שטופת השמש. מאידך, גרשון כלוא במנזר אפלולי בצרפת, מנותק ומנודה מהארץ ומהמדינה שבסופו של דבר לא זכה להשתתף בהקמתה.

אני תוהה אם התנאים של היום עלולים ליצור בינינו יותר גרשון ריגרים. כשמדובר בנטייה להיסחף אחר טירוף זה או אחר, אמצעי המניעה הטוב ביותר הוא קשר יום-יומי עם אנשים נורמלים שיגידו "רד מזה". ואילו הודות לאינטרנט אפשר לבלות הרבה זמן לבד בלי להרגיש מבודד, כשהתיקשור עם בני אדם מצטמצם לחוג של אנשים שרק מתגברים את שגעונותיך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•strnbrg59
העטלף

העטלף

אהרן מגד

אל "העטלף" הגעתי דרך המלצה של חבר שמכיר את הזיקה הכנענית שלי.
הסיפור המשונה הזה הוא מעין אסופת מכתבים שכותב יהודי שחי כנזיר ישועי בצרפת אל המורה שלו מן התיכון בקיבוץ, כעשרים ומשהו שנה לאחר שנפרדו דרכם (לכאורה).

דרך המכתבים הללו אנו למדים על אופיו האקצנטרי של הבחור, שנשבה בשגעונות הקמת ממלכה עברית (וזוהי הזיקה הכנענית) פאשיסטית, כשאיטליה של מוסוליני מהווה לו השראה.
למראשית הסיפור הנזיר מספר כיצד מורתו, בה התאהב, נדמתה לו כאישה האידיאלית להקמת "גזע עברי" חדש.

עם השתלשלות האירועים אנו למדים כיצד החלום הפונדמנטליסטי של הגיבור מניע אותו אל איטליה, וּמשם אל צרפת תחת הכיבוש הנאצי, ואחריה. לאורך כל הזמן הזה, ובעטותו כסות גלימת נזיר ישועי, הגיבור לא מוותר על הפנטזיה שלו, ונכנס לויכוחים חוזרים ונשנים עם דמויות שונות במנזר המלוות אותו לאורך "הקריירה" שלו עד לרגע כתיבת המכתבים (בשנות החמישים).

ניתן מן הסיפור גם ללמוד קצת על הלך הרוח בארץ בימי המנדט (אני תמיד אוהב ספרים כאלה), ובמיוחד ביחס החברה הקיבוצית כלפי מי ש"סרח" ודגל בדעות ימניות ואף פאשיסטיות (וכן, אל לנו לשכוח שמשנות העשרים עד שנות הארבעים הדיון בפאשיזם לא בהכרח עורר אותו הלם של היום, ואב"א אחימאיר אף כתב טור בשם "מפנקסו של פאשיסטן" בו הוא הילל את הדוצ'ה מוסוליני).

למיטב הבנתי (ולא קראתי עוד ספרים של מגד), מוטיב הנצרות צץ שוב ושוב בספריו של מגד. ההתבוננות על הנצרות פה היא מבפנים - אף-על-פי שלכאורה מדובר על זר. לכל אורך הסיפור נשזרות לנו תפילות בלטינית וריטואלים נוצריים "זרים" להדיוט היהודי.

הסיפור עצמו כתוב היטב, הסופר נוקט במליצה מכוונת, כדומה לאידיאליסט שאכן "מחוייב" אל הרעיון העברי עד תומו. לכל אורך המכתבים הגיבור מנסה לאזן בין הפאתוס הרב שבהזיותיו לבין הקורקטיות שבכתיבה ה"רשמית" בה הוא נוהג כלפי מושא הערצתו - מורתו.

אינני יודע באופן עובדתי כמה מגד כיוון אל "הכנענים" של רטוש, אך בהחלט קיימים קווי דמיון שכאלה - למן האידיאה העברית, דרך המוטיבים הפאשיסטים שדבקו ברעיון הרוויזיוניסטי ממנו צמחו הכנענים (הועד לגיבוש הנוער העברי) מראשיתם.
אני התחברתי אל הרעיון הזה גם מכיוון שאני נתקלתי (בשל הזיקה הכנענית שלי, שלדעתי היא קצת יותר מפוכחת) בכמה וכמה סהרוריים. אכן, יצא לי להתקל באמריקאי (בן להורים נוצרים) ש"התאהב" בתרבות התנ"כית, החליט ללמוד עברית, לאמץ את היהדות (הוא מעולם לא גויר, אך טוען בתוקף שהוא חי כיהודי קראי), ומאמין בחזון הממלכה העברית מנהר הפרת ועד הנילוס.
זוהי אולי דוגמה מעט קיצונית של זר לחלוטין שמחליט "להתעברר", אבל אני בהחלט מכיר עוד אנשים שהולכים שבי אחר רעיון האימפריה העברית הזו עם גבולותיה המורחבים (כמובן שגם קיימים יהודים שמפנטזים על ממלכה יהודית כזו, אין ספק).
ומכאן, לדעתי, "העטלף" מציג את "החלום ושברו" של העבריות - אותה קריסה של פנטזיה אימפריאליסטית, לנוכח המציאות הפרגמטית.
אני בהחלט מתנגד אל התפיסה האימפריאליסטית הזו בכנענות, והיה מסקרן לקרוא את הסיפור הזה.

הוא אמנם מתקדם מעט לאט, ואני נוטה לחשוב שהוא לא יתאים לכולם (הדמות עצמה ממש עוררה אנטגוניזם בקרבי, אולי בגלל זה המון פעמים הרגשתי שאני לא יכול לקרוא יותר מדיי), אבל בגדול בהחלט נהניתי מן הספר, והוא הותיר בי רושם כלשהו.

בתור נספח לתגובה, אני מצרף לינק אל המניפסט המקורי של "הכנענים", הם הועד לגיבוש הנוער העברי.
מי שיקרא בו אכן יוכל להבין מהם אותם כנענים עליהם דיברתי, ומה היתה גישתם, פחות או יותר, בראשית דרכם:
http://shnizi.wordpress.com/noarivri/

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קורנליוס
העטלף

העטלף

אהרן מגד

כחובבת כתביו של אהרון מגד התחברתי מהר מאוד לספר. בספר הוא מתאר התכתבות חד צדדית של אדם למורתו , אהובתו. הכותב שמתגלה כקיצוני מאוד בדעותיו, בתקופת המנדט עובר תהפוכות תיאולוגיות בתקופת המלחמה באירופה ומציג את כל הקיצוניות שלו בחיים ההישרדותיים בזמן המלחמה. המאבק הפנימי מורגש חזק מאוד. מעניין מאוד אם כי תיאולוגיה היא לא הנושא החביב עלי. התקופה, הרקע והאישיות הועברו בצורה מאוד חזקה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מנטה
העטלף

העטלף

אהרן מגד

אורי (לפני חודש)
העטלף סיפור מרתק. מסע נפשי ופיסי. תאולוגי ורוחני. בכלל הרעיונות המשולשים האדיפליים רווחים ושזורים בכל מרחב היריעה. בין התנזרות לפיתוי. בין משיכה לרתיעה. בין טרף חייתי נציסטי להטהרות. גרשון הגיבור הטרגי מגרש עצמו או מגורש כשמו מארצו מגייס צווים תאולגים כלך לך אל העולם. מתאר נסיון התמזגות כושל ולמעשה חילוץ משולש מהאב הראשון בדמות האב הביולוגי מהאב הדני בדמות האב הרוחני במסדר הישועי. מהאב התאולגי. עד הסוף הטראגי הבלתי נמנע. מרתק. מרתק

לפני 9 שנים•אורי
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“אל "העטלף" הגעתי דרך המלצה של חבר שמכיר את הזיקה הכנענית שלי. הסיפור המשונה הזה הוא מעין אסופת מכתב”