עוד 2 פנינים של צווייג שנכרכו להן יחדיו ולא בכדי.
2 היצירות בהחלט מתכתבות להן זו עם זו ומשקפות את ההפכים הגמורים בין 2 אפשרויות קיצון - האהבה הטוטלית שלא מחזירה דבר בתמורה לעומת חוסר האהבה המוחלט שמחזירה בשפע מכל טוב.

צווייג, כדרכו, פותח לנו צוהר אל נבכי נפשה של הדמות הראשית בלפורלה ומשקף את האבולוציה החלה בה מקיצוניות אחת לשניה עד לסוף הבלתי נמנע ואילו ביצירה השניה, מנסה לשקף לנו בקצרה לכאורה תמונה הפוכה של היצירה הקודמת. איזה מן המצבים עדיף? האהבה הטוטלית או היעדר האהבה. כנראה ששום מצב קיצון איננו אידיאלי.

מומלץ בחום וקרדיט גדול על חיבור 2 היצירות לכרך אחד שנותן ערך מוסף משמעותי מעבר לערכן של כל אחת מהיצירות בנפרד.

פנטזיה יהודית בסגנון צווייג.

לא אאריך במילים כי כבר קדמו לי מבקרים אחרים עשו זאת בצורה יפה.

אבל קשה לי לקרוא ספר של צווייג ולא לחלוק את התפעלותי עם כולם.

זוהי ממש פנטזיה יהודית שמרתקת החל מהעמוד הראשון ועד לאחרון. אין סיכוי להפסיק לקרוא, כך שהכינו לעצמכם זמן קריאה רציף.

צווייג החילוני, מתחבר ליהודי שבתוכו (במיוחד על רקע התקופה בה חי) ומנסה אולי למצוא תקווה בתעלומה יהודית הסטורית.

צווייג , כמובן, תמיד עומד בציפיותי וכך גם הפעם.

הייתי מתאר את הסיפור כמעין הכלאה של העבד של בשביס זינגר והסרט never ending story.

רוצו, תשיגו לכם עותק של הספר (או כל ספר אחר של צווייג), פנו לכם זמן, שבו ותקראו ואז תחזרו לתחילת המשפט ותחזרו על מה שכתוב עד שתסיימו את כל הספרים.

תיהנו.

הנובלה האחרונה של צוויג שהתפרסמה אחרי מותו (בלי להתייחס כמובן לעולם של אתמול אותה השלים לפני שהתאבד).

מה עוד אפשר לומר על הסופר המופלא הזה? זוהי הפעם הראשונה לדעתי, בה התייחס לנאצים במפורש בספר (ישנה גם עקיצה כלפי היטלר על כך שאסר על פרסום ספריו. עקיצה שלא הופיעה בספר בגרמנית גם שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה).

בספר הזה, צוייג, שכנראה מופיע בספר על תקן המספר, מפליג בדרכו לברזיל ומשחק שחמט בשני רבדים:
ברובד אחד בעלילה עצמה שמספרת על אלוף שחמט ועל עוד בחור אלמוני המסתנן לסיפור לפתע.
ברובד שני, בעצם התפתחות העלילה. צוייג משחק איתנו הקוראים בשחמט. ההרגשה היא של פתיחת שחמט קלאסית ללא הפתעות מיוחדות, ואז לפתע מהלך אחד מפתיע משנה את התפתחות המשחק ומשנה את הקצב שלו עד למט הבלתי נמנע, ב 2 הרבדים.

צוייג במיטבו, גם כשחקן שחמט. וכרגיל, אמן בתיאור נפש האדם. אינך יכול שלא לחוש במצוקות אותן חש ד״ר ב׳, תחושת חוסר האונים והריקנות, לצד הגברת קצב פעימות הלב והמעבר לסוג של שגעון זמני ואיבוד שליטה עם התפתחות העלילה.

יצירת מופת, לה חיכיתי מספר שנים בעקבות אי הזמינות של ההוצאות הקודמות של הנובלה.
כגודל הציפיה, כך גודל הסיפוק. היה בהחלט שווה לחכות.

השאלה שנותרה פתוחה היא, האם זהו השיא? האם קראתי כבר את הטובות שביצירותיו או שמחכות לי עוד הפתעות? האם ישנן עוד יצירות מופת כאלו שטרם תורגמו (לפחות בהוצאות החדשות)?

אשמח לדעתכם.

בינתיים, תיהנו מכל עמוד, משפט, מילה ואות, תחזיקו הרבה זמן בפה, תלעסו בהמון סבלנות ותבלעו לאט, כי אין עוד הרבה כאלה בתנור שממנו התבשיל הגיע, והמנה די קטנה, בגודל בו מגיעים בדרך כלל דברים טובים …

במשפט אחד - הספר הפחות מוצלח שקראתי של לינווד ברקלי.

בכמה משפטים- זהו ספר מתח, אבל פחות נמשכתי לקרוא אותו ברצף ולקחתי הפסקות די ארוכות בדרך, אם זה אומר משהו…
העלילה הרגישה לי פחות אמינה וניתן היה לחזות, לפחות חלקית, את ההמשך.
היו חלקים בעלילה שלא קידמו לשום מקום ורק הוסיפו עלילות משנה כדי לנפח את עובי הספר.
יותר אהבתי את שם הספר במקור elevator pitch.

חייב לצטט קטע מהספר שהשאיר אותי קצת נפעם: ׳ברברה רדפה אחריו, כשהיה במרחק כמה מטרים ממנה, שלחה ידה ואחזה בזרועו׳. (עמוד 292 לסקרנים שביניכם).
באמת לא יודע איך להגיב למשפט הזה…. O-:

סך הכל ספר מתח סביר, מבחינתי מתחת לרמה הרגילה של ברקלי.
אבל תחפשו לכם מותחן אחר אלא אם כן אתם מעריצים מושבעים.

ג’ודי פיקו כותבת על נושאים חשובים ובוערים על סדר היום של ארה“ב.
הספר המוכר ביותר שלה (שומרת אחותי) עסק בילדה חולת סרטן הדם ובהוריה שהביאו לעולם אחות שתוכל לשמש לה כתורמת מתאימה.
ספרים נוספים עסקו ברשיונות לכלי ירי והתקפות ירי בבתי הספר, מתחים בין גזעים ודילמות סביב רשלנות רפואית ועוד.

זהו הספר הרביעי שאני קורא של הסופרת וללא ספק, הפחות מוצלח מביניהם.

הפעם העיסוק הוא סביב נושא ההפלות בארה“ב. מהי האידיאולוגיה של התומכים ומהי של המתנגדים.
הסופרת מאוד יסודית וערכה מאות שיחות, ראיונות והתיעצויות עם גורמים רבים בתחום כדי לשקף נאמנה את הלך הרוח (בעיקר במדינות הדרום) ועל כך מגיע לה הרבה קרדיט.
אך כאן גם לדעתי טמונה הבעיה של הספר. יש תחושה שמרוב רצון לשקף את העבודה הרבה שנעשתה, הסופרת שיבצה דמויות שייצגו את מגוון הדיעות והסיפורים אבל העלילה קצת הלכה לאיבוד.
הספר מרגיש יותר כעבודת תחקיר וכאוסף של סיפורים שמייצג את האנשים שפגשה והעלילה פחות מתחברת ודי נמרחת על פני הספר.
העלילה די פשוטה. יורה מתנגד להפלות יורה ולוקח בני ערובה במרכז להפלות במיסיסיפי ומתנהל משא ומתן בינו לבין השוטר האחראי (שגם ביתו בין בנות הערובה).

הספר מסופר בצורה קצת מוזרה ולא כל כך מתאימה לעלילה מהסוף להתחלה. כל פרק מייצג את השעה הקודמת לפרק הקודם, מלבד הפרק האחרון שהינו באמת האחרון כרונולוגית (כי היתה לסופרת איזשהי פואנטה להעביר ולא לגלות את כל הקלפים מיד בהתחלה).

המבנה הזה לא כל כך עבד לטעמי ולא תרם להתפתחות העלילה. סדר כרונולוגי רגיל היה בהחלט הרבה יותר מתאים כאן.

העלילה נלעסת שוב ושוב לאורך הפרקים עם קצת הרחבות על מאורעות הדמויות מוקדם יותר ביום (לא ממש מעניין רוב הזמן ואף גורם לבלבול).
נראה היה שהרעיון לעלילה הספיק לסיפור קצר והתפירה שנעשתה מסביבו עם שינוי הסדר הכרונולוגי ושיקוף דמויות עם תפיסות עולם שונות נעשה כדי לספק יותר נפח לספר באורך מלא.
קצת חבל ומאכזב.

סך הכל הספר יכול לשמש בהחלט כמקור לייצוג דעות ועובדות בנושא ההפלות, אך יותר ככלי תיעודי ולא פרוזאי. העלילה נחמדה אך נמרחת מדי.
שלושה כוכבים בסולם שלי, אבל אמשיך לחפש ולקרוא עוד ספרים של הסופרת. היא בהחלט ראויה לקרדיט בראיה של מכלול הספרים.

מומלץ למעריצי הסופרת המושבעים ולמתעניינים בנושא.
תיהנו!

ספר ראשון של המחבר, שמתיימר מצד אחד לחשוף לנו את המתרחש ביחידה 8200 ואת דרכי הפעולה שלה , אבל מצד שני לא ממש באמת ולא בדיוק. מצד שלישי, יש קשר בכל זאת בין המציאות והבדיון וגם המחבר שירת שם ויודע על מה הוא מדבר.

עזבו שטויות. סך הכל ספר מתח קולח, רץ בקצב מהיר מהתחלה עד הסוף. מקבל ארבעה כוכבים על המתח וגם קצת על הנוסטלגיה שעורר בי בזמן הקריאה ממקומות ואירועים בזמן השירות הצבאי.
מצד שני, ירד כוכב אחד על עלילה לא לגמרי מציאותית, על כל מיני פינות לא סגורות ועל שגיאות בטקסט בכל מיני מקומות (מוטב לספר היה לעבור עוד סבב של עריכה).

נהניתי מהקצב של העלילה ומכך שהיא באווירה מקומית עם אנשים משלנו (כולל רמיזות פוליטיות כאלו ואחרות). פחות אהבתי את זה שלא כל הקצוות הגיוניים ונקשרים בצורה הגיונית.

מומלץ לאלו שאוהבים ספרי מתח אבל לא באמת חשוב להם לחשוב על כל פרט בעלילה ולמצוא בהכרח הגיון (קצת כמו הסדרה 24 למי שזוכר...)

לשיקולכם.

גרפיטי מתחיל כסיפור של לילה די הזוי.
מזכיר קצת כמה סרטים ישנים משנות השמונים, שכרגע ברחו לי שמותיהם.
שלושה אנשים, חווים חוויה משותפת אחת, הזויה, שמשפיעה על חייהם בדרכים עקיפות.
בסוף הלילה, חייהם של השלושה כבר לא ייראו אותו הדבר.

העלילה מתחילה יותר כסוג של חלום, אבל לאט לאט מופיעות הדמויות, סיפוריהן והקליפות שמתחילות להתקלף ולחשוף ולספר.

הספר כתוב ללא חלוקה לפרקים ותיאור העלילה עובר בין זוויות הראיה של הדמויות באופן קולח.

אט אט נשרגות הדמויות זו לתוך זו וכשעולה הבוקר, זהו שחר של חיים חדשים לכולם.

הספר, הקצר יחסית, נקרא מעט בעצלתיים בתחילתו, אך מאיץ ומתפתח ונקרא בשקיקה בעיקר בשליש האחרון.

סך הכל אהבתי את הסגנון ובעיקר את אריגת הדמויות יחד ואת אופן פגישתן.

תיהנו!

ספר מצוין.
כמובן, לא מפתיע בהתחשב בזהות הסופר...
סיפורו של מגלן, סיפור חזונו של האיש הראשון שטען שאפשר להקיף את העולם ואף ביצע זאת.

צווייג. טווה במומחיות, שלב אחר שלב את סיפורו של מגלן: הרקע של מגלן, הרקע למסע, ההכנות, המסע, אחרית דבר.
בקולמוסו הבלתי נלאה, הוא חודר לנבכי נפשו של מגלן ומנסה להמחיש לנו את רחשי ליבו, דאגותיו, שאיפותיו ונחישותו.

הסיפור פשוט מרתק. עם חלקיקי המידע שנותר מאותו מסע, צווייג מצייר תמונה צבעונית וסוחפת של אותו מסע, מכניס בהקשר המתאים את תוצאות המסע ומטרותיו והקונפליקטים ההסטוריים המלווים אותו.
כמו כן, מדגים כמה ההסטוריה היא בעצם ההסטוריה של החיים והמנצחים ופחות של המתים והנשכחים (כפי שמנסה בהקשר קצת אחר להדגים גם יוכי ברנדס במלכים ג).

צווייג מצליח להפיח רוח חיים ולרתק בכל אחד ואחד משלבי הסיפור, גם בפרטים האיזוטריים והטריביאליים ביותר מהמסע.

מומלץ לקרוא בלווי google maps ולעקוב בשקיקה אחרי המסע האנושי הלא ייאמן הזה לאורך היבשות והאיים שבדרך ותוך כדי ללמוד גם קצת ספרדית ולהכיר את המקור לשמות של מקומות בדרך...

מומלץ בחום. כמו כל ספר אחר של צווייג שעליו תוכלו להניח את ידכם!

הנאה צרופה מובטחת.

בפינתנו לאן נטייל השבוע, רציתי להכיר לכם מסלול ייחודי שנמצא בקזחסטן. אי שם בערבות הסארוזק, אנחנו נתחיל את המסלול בצומת רכבות בשם בוראנלי בוראני ונעשה את דרכנו לאנה בית.
אורך המסלול כ 30 קילומטר והוא מומלץ למיטיבי לכת שיידעו להעריך את הפנינה הנסתרת הזו (לא מתאים לטיולי משפחות והמסלול גם אינו מעגלי)
המדריך שלכם למסלול יהיה בוראני ידיגיי, שילווה בידידו משכבר הימים קזנגפ.
לאורך המסלול נתוודע אל הזכרונות של המדריך וההסטוריה של האזור, לאהבה, קנאה, מאבקים בטבע ובאכזריות האנושית, אגדות עתיקות עם רמז עבה להווה, ביקורת חדה על החיים תחת שלטון סטאלין, איבוד המסורת ואפילו נזכה בהצצה אל העתיד.
אנו נלווה את ידיגיי במסע עצוב ואנושי אל החיים.

מומלץ לטייל במצב הרוח המתאים, עם הרבה סבלנות ולא לשכוח להסתכל מסביב כי מי שלא מביט מפסיד את כל היופי.

למעוניינים במסלול דומה, אך מעט שונה בדרכו, ניתן גם לעלעל במדריך הטיולים ״שליחותו של הממונה על משאבי אנוש״.

מסלול מומלץ נוסף, אך ארוך יותר מופיע במדריך ״אישה בורחת מבשורה״.

כדאי ואפילו מומלץ לסטות מהשבילים.

טיולים נעימים!