האבירים מנצרת
לפני שנים רבות הייתי חייל בפיקוד צפון בנצרת, משם ירדתי אל העמק בריצה בכדי להתאמן, וחזרתי דרך העליות התלולות, אלה שמקבילות להר הקפיצה. לעתים בדרך פגשתי את קבוצות רוכבי אופני הכביש של עקיבא, מהפועל נצרת עלית. עשיתי איתם תחרות, מי יגיע ראשון לפסגת ההר. אני כמובן קצרתי ועליתי ישר דרך העלייה התלולה, והם התפתלו בפיתולי ההר. לי ולהם, רוכבי האופניים, היה משהו משותף, ענף הסבולת, בו אנחנו גומעים מרחקים, וסובלים את כאבי הגוף ומצוקות הנפש. אך יש משהו שגרם לי לעתים לקנא ברוכבים, העובדה שהם רוכבים בקבוצה מגובשת, בעוד אני ממשתי בדבקות את הערך, בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים.
ביום אחד קר, בו סופות היכו בהר, הם עדיין התעקשו לרדת ולעלות, נישאים על אוכפי האופניים, מה שגרם לי לחשוב על המראה האבירי שלהם, האופניים האלגנטיות, התלבושת היפה והקסדה, שנראו כמדים בצבעים אחידים. הם פילחו את הרוח, ואילו אני הייתי כחייל רגלי מימי הביניים שהצטרף לאבירים ככוח משיני על ציודו הדל, בסטטוס נלעג. כך אני נראתי בטרנינג הכותנה הפשוט שלי, בנעלי הכבדות מלאות הבוץ, בתנועותיי האיטיות והמעט מגושמות, כאשר רוכבי האופניים חלפו על פני במהירות והרמוניה של קבוצה מתואמת.
הזיכרון הזה גורם לי להתייחס לרוכבי האופניים כקרובים, רחוקים, מעורכים. מהסיבה הזאת אני לעיתים מביט בסקרנות בתחרות הטור דה פרנס בשידורי הטלוויזיה, המביאים לביטוי חזון גדול, את הקפת צרפת, במבחן עילאי של סבולת. אני אוהב להביט ברוכבים הנאבקים כנגד איתני הטבע, מטפסים במעלה ההרים, מתנשפים באפיסת כוחות, וברקע הנופים הפראים של הפירנאים, או האלפים. לעתים אני מהופנט כשהם חולפים בשדה חמניות בוהק בצהוב. התמונות האלה חקוקות בזיכרוני כמרגשות ביותר, המבטאות את רוח הספורט בהתמודדות במרחבים ומול אתגרי הטבע.
מהסיבה הזאת משכה את עיני, תמונת כריכת הספר, המייל הבלתי נראה, של הסופר הניוזילנדי דיוויד קובנטרי, בה קבוצת רוכבים מטפסת במעלה ההר, במראה רטרו של כרזת ספורט שיש בה קסם גדול, לאופן בו הספורט מבטא תקופה היסטורית. במקרה הזה את שנות העשרים של המאה הקודמת, שהייתה תקופת החלמה מפצעי מלחמת העולם הראשונה ויחד אתה הייתה תקווה לעולם טוב יותר. אנחנו מזדהים עם החששות והתקוות האלה, כמי שחיים בין המלחמות.
קובנטרי, מספר סיפור המבוסס על אירוע אמתי, בו קבוצת רוכבים מאוסטרליה וניו זילנד השתתפה בטור דה פרנס, בשנת 1928, דרך נקודת מבטו של אחד הרוכבים ללא השם, המספר על הקבוצה שחבריה נחשבו אנדרדוגים, שעוררה לעג ובוז מיריביהם המנוסים, מי שרכבו בטכניקה מסורבלת, עם אופניים נחותים, שאינם מתאימות לתחרות העומדת לפניהם, אחד מהמרוצים הקשים ביותר בתבל, המתנהל לאורך 5,476 ק"מ, בכבשים עקלקלים, בעליות וירידות מפחידות, לעתים בחושך, ולעתים בגשם, בו הכבישים חלקים והתרסקות עליהם היא אפשרות בלתי נמנעת. האם לקבוצה האלמונית יש בכלל סיכוי לעמוד בתלאות הדרך המסבות לרוכבים עייפות גופנית ונפשית, כאבים, פציעות, רעב, ולעתים תחושת כישלון. האם הם יעמדו בפיתוי לעזוב את המרוץ שרבים ממשתתפיו נוטשים אותו? המרוץ הזה יחשוף אותנו לאחד מהמבחנים המורכבים ביותר, התמודדות הרוכבים עם הגבולות הקיצוניים של הסבולת האנושית.
הספר הזה הוא מסע גיאוגרפי ספורטיבי מרהיב, המקיף את צרפת החל מפריז, ממנו יוצא המרוץ ובו הוא מסתיים, דרך עיירות שכוחות אל, בפרפריה צרפתית, במסלול העובר דרך אתרי קרבות מלחמת העולם הראשונה ומעלה מהאוב זיכרונות כואבים. הוא עוסק באופן בו אירוע ספורטיבי גורם לצרפתים הפשוטים להכיר לפתע את מפת צרפת, לפתח לוקאל פטריוטיות למושג המופשט של מולדת. דרך הספר אנחנו מבינים איך תחרות רחוקה מתווכת אל הממון באמצעות צלמי העיתונות והראינוע, שהעבירו את תמונות האירועים לתקשורת, על האופן בו ההמונים הנצבים לאורך המסלולים מריעים לרוכבים, קוראים בשמות הגיבורים. הספר הזה משקף בדקויות תיאוריו תחרות ספורט מתמשכת, את רגעי השפל וההתרוממות הרוח שהיא מעניקה למשתתפים ולצופים בה.
הספר הזה גם אודיסיאה, או כפי שקובנטרי מכנה אותה אקסודוס, לרוכב האלמוני המספר את סיפורו, כמסע התבוננות לחייו, על רקע היסטוריה רוויית הטראומות אליה הוא ניסחף, הזיכרון לאחיו הטיס הנושא מצד אחד את גאוות אביר השמים, אך מצד שני את אימת הקרבות הממשיכים לרדוף אותו. זהו מסע התבוננות פנימית, אל נפש האדם, כפי שהיא נחשפת במסע הגורם לרוכב הבודד להרהר. האם בסבל האנושי יש אמת מזוקקת, האם באמצעותו אנו מגלים את עצמנו? מהו האדם ומהות קיומו בעולם, האם יש בו תקווה, חמלה, אהבה, חברות, או חלום שאפשר לבקש לממש?
הרכיבה האין סופית היא, חווית כאב וייסורים גופניים, ההופכים לייסורים נפשיים ולהזיה בסיוע סמים. יש רגעים בהם הרוכב מנסה להתרכז ברכיבה, ויש ומחשבותיו המקוטעות נודדות לעולמו הפנימי ולזיכרון, ויש והן נעלמות. זהו רומן הכתוב היטב, בשפה פיוטית מיוחדת ומדויקת, המתארת בצורה מרגשת נופים ואת חיבוטי הנפש של ספורטאים כבני אדם, את בדידות הרוכב מול הדינמיקה של הקבוצה, ואת התשוקה לספורט, והספורט כאמצעי למסע למעמקי הנפש. הספר נוגע ומעורר שאלות זמן רב לאחר סיום קריאתו. מומלץ לאנשים המאמנים במסע אפשרי אל הכאוס האנושי.
