אחת הבעיות הכרוכות במגורים במקום קטן היא המשאבים הדלים של הספריה. יש עוד בעיות, כמו תחבורה ציבורית גרועה, חוסר פריסה של סיבים אופטיים וצורך לנסוע לעיר הגדולה אם צריך במקרה בדיקת קורונה. יש גם יתרונות במגורים במקום קטן, כמו זה שכולם מכירים את כולם, או שזה בעצם עוד חיסרון. אבל כן, יש כמה דברים טובים, כמו קהילה, ערבות הדדית, שקט יחסי, וטרמפים שמחפים על העדר תחבצ ועל הבלאי הגדול של המכוניות.

בהעדר ספריה ראויה לשמה, אין לאדם הסביר ברירה אלא לקבץ ספרים מן הגורן ומן היקב, ממעלה אפרים ומיוקנעם, ומכל מקום על פני האדמה שבו פיזרתי את תועפות האחים שלי. ואחי היוקנעמי אוהב ריצ'ר ובלאדאצ'י. זה מה שיש לו, וזה מה שמגיע אלי. מה שטוב בריצ'ר זה שאת יודעת מראש מה את הולכת לקרוא, ולכן קניה של ספר שלו אינה מהווה חתול בשק. ברור מה יהיה המתווה הכללי, ההבדל הוא רק בפרטים הקטנים.

ובכן, איש גדול נוסע באוטובוס גדול בארצות הברית הגדולה, ואז יורד בעיירה קטנה על הדרך בדיוק בזמן כדי למנוע שוד קטן שתוכנן להתבצע על איש קטן. סוף סיפור. או שלא. שכן במקרה הזה העניינים הולכים ומסתבכים משום שהעיר אולי קטנה, אבל יש בה מקום לשתי מאפיות גדולות. כמובן של מדינות חוץ ולא של אמריקאים טובים ותמימים. מכאן העניינים מסלימים במהירות.

ריצ'ר הוא ריצ'ר, צ'יילד הוא צ'יילד, ולכן יש בספר הרבה תיאורים של מרחב אורבני, מחשבות פרקטיות על תכנון המרחב והערכות, הרבה מכות, ובחורה אחת שהיא לוחמת ברחוב ולוחמת במיטה. עם זאת, השעיית האמון הנדרשת הולכת ומתגברת ככל שהספר ממשיך, ובסופו של דבר גם הקורא נותן האמון ביותר משפשף עיניו בתדהמה אל מול ההתרחשות שנראה שהסופר המציא אותה ולא קרתה באמת. טוב, זה באמת מה שקרה, כי זו ספרות בידיונית. אבל מטבע הדברים של ספרות בידיונית זה שמרגיש שהיא אמיתית תוך כדי קריאה, ורק בדיעבד אמורים להרגיש בפערים. נכון שכבר היו סיפורים מוזרים מזה, ע"ע "61 שעות", ועדיין היה טוב ועדיף בעיני אילו הספר היה נשאר במרחבים הבטוחים יחסית של איש גדול שאין לו מה להפסיד שמציל איש קטן שיש לו הרבה מה להפסיד, ואז שלום ותודה וחזרה לגריהאונד.
מצד שני, קוראים מה שיש ואומרים תודה. אז אמרתי.

זה הספר המי יודע כמה שאני קורא בסדרה הזאת ופשוט לא נס לחו, היתרון הגדול של העלילות בכל הספרים בסדרה הוא הקצב של התפתחות העלילה. העלילה זורמת שוצפת ללא הסחות דעת וללא מילים מיותרות. ריצ'ר הוא גיבור העסוק מהפתיח ועד לסוף הספר וזה אחלה.

"אני לא יכול לנצח תמיד. יום אחד אני אפסיד. אני יודע את זה. אבל לא היום. אני יודע גם את זה" (עמוד 305).

הספר "יום אחד תפסיד" מאת לי צ'יילד (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2020), ספר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. הספר הזה מיוחד משום שככל הנראה הוא האחרון שכתב צ'יילד עצמו בטרם העביר את שרביט הכתיבה לאחיו (סיבה מצוינת לעצור בספר הזה ודי).

ריצ'ר הוא "בן של נחת, ילדוּת בחמישים מקומות שונים, אחר כך וסט פוינט, אחר כך משטרה צבאית במאה מקומות שונים, אחר כך צמצום הכוח בסוף המלחמה הקרה, שהוביל ישירות לקפיצת ראש פתאומית לחיים האזרחיים. סיפור די פשוט וישיר. שלאחריו באה השוטטות שאינה ישירה ופשוטה כל כך. בלי עבודה, בלי בית, תמיד חסר מנוחה. תמיד בתנועה. רק הבגדים שלגופו. שום מקום מסוים ללכת אליו, וכל הזמן שבעולם להגיע לשם" (עמוד 100). בשירותו בצבא היבשה של צבא ארצות הברית הגיע לדרגת מייג'ור, עוטר לא פעם על גבורתו ופיקד על יחידה 110, יחידת עילית של המשטרה הצבאית.

יום אחד נקלע ריצ'ר לעיר (המחבר לא ציין את שמה בספר כלל) הנשלטת בידי שתי כנופיות יריבות, האוקראינים והאלבנים, ואם זה מזכיר למישהו את "יוג'ימבו" או "בעבור חופן דולרים" זה לא במקרה. לאחר שחילץ קשש משוד הבין ריצ'ר שהאיש שהציל, ואשתו, שקוע בבוץ גדול בהרבה וחייבים כספים למלווה בריבית מהכנופיה האלבנית, שהיו דרושים כדי לממן את הטיפולים של בתם החולה בסרטן. ריצ'ר מחליט לסייע להם, ואם זה אומר לפרק לגורמים את שתי הכנופיות ולחשוף קנוניית ריגול אז זה מה שזה אומר.

ריצ'ר הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף מיומן, הבקי בשיטת ה"שלוף - דרוך - תירה". בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. כשהוא בסכנה הוא לא מהסס. "הוא לחץ על ההדק. ראשו של הבחור התנפץ כמו אבטיח שנפל ארצה, והכדור יצא מצדה השני של הגולגולת וננעץ בתקרה ישר מעליו. האוויר התמלא בן רגע ברסס ורוד־ארגמן. מוות מוחי מיידי. מבולגן ומלכלך, אבל הכרחי, עם אצבע קשה על ההדק. הדרך הבטוחה היחידה. מוכחת רפואית" (עמוד 273).

חלק מהדיאלוגים נראים כאילו הועתקו מסרטים של ארנולד שוורצנגר ("קומנדו" במקרה הזה), אבל זה פשוט כיף לקרוא:
""החלק על זה שתצא מפה."
"מה איתו?"
"זה היה פייק ניוז."
ריצ'ר ירה בו במצח והשאיר אותו היכן שנפל" (עמוד 363).

דמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, אבל צ'יילד כותב מתח טוב באמת, כך שאי-אפשר שלא להתמכר. חבל שנגמר.

ספר פעולה מהיר קצבי ומרתק מעט מתח הרבה אקשן וג'ק ריצ'ר אחד.

במהלך נסיעתו באוטובוס, מבחין ג' 'ק באדם מבוגר הנושא עימו מעטפה עם מזומנים, צעיר נוסף לטש עיניים לאותה מעטפה, ג' ק בחושיו החדים מבין את המתרחש לבוא.
תוך סיקול שוד, מתוודא ג' 'ק אל ארון ומריה שביק, זוג מבוגר שנאלץ לקחת הלוואות ע"מ לשלם הון עבור ריפוי ביתם ממחלת הסרטן.
הוא עוזר להם ותוך כך מוצא עצמו בלב סכסוך עקוב מדם בין שני כנופיות השולטות בעיר, האלבנית והאוקראינית.
מלחמה שבה הכסף הכבוד סחיטה ומלחמה על טרטוריה שולטת בכל ומערערת את חיי התושבים.
ג'ק ריצר, יחד עם אבי, מלצרית שהכיר בפאב ועוד חברה לוחמים יוצאים אלי קרב, קרב מוחות וקרב כדורים שורקים, כאשר ג' ק ריצ'ר עם יכולותיו הייחודים מאז שירותו בצבא, קריאת שפת הגוף והידיעה מהו הצעד הבא, יוצא לתצוגת תכלית המתוארת לפרטי פרטים
שבסופה ידו יוצאת על העליונה.

הספר נקרא בנשימה עצורה, התיאורים החיים של הקרבות כמו סרט המוקרן לפנינו ונשמה טובה אחת בשם ג'ק ריצ' ר.

מרתק ומומלץ.

ג'ק ריצ'ר הוא ואריאנט של רובין הוד שמייצג "אלימות צודקת" בשיטות של:
"הקם להורגך השכם להורגו" ו"הגונב מגנב פטור".
הוא מסייע לזקנים החלשים לחצות את כביש החיים ומטפל בשתי כנופיות בו זמנית
בשיטות הפרד ומשול ללא שבויים, ובקלילות מוגזמת קמעא.

ספר ריאלי שנכתב כמשימה בלתי אפשרית של רובין הוד. במסגרת המשימה כמו באגדה מודרנית
הוא מגייס צוות מיוחד ולא ממש מקצועי שישמש כח צבאי קטן וחכם לחיסול סופי
של התגלמות הרוע בצורת 2 כנופיות השולטות באזור עירוני של אזרחים חלשים וחפים מפשע.

בקיצור רובין הוד פותר הכל - חוץ מבעיית היותו פרש בודד ,וממשיך הלאה כמו באגדות, חסר תהילה
אל מול השקיעה...
כמובן שזאת נוסחה ספרותית מלאכותית מנצחת, האהובה על כולנו בכלל ,ועל לי צ'ילד בפרט.

הספר מתחיל בפנטזיה שרבים רקמו במוחם: לנסוע לאן ולעשות מה ומתי שרוצים, בלי דאגות, בלי דד ליין ובלי מחוייבויות. ג'ק ריצ'ר נוסע באוטובוס ליעד אקראי כשהוא משוחרר מיעדים ומזמנים.

הוא מגיע לעיר אחת ובמקרה נתקל במר שביק הקשיש והאומלל. ריצ'ר מזהה מצוקה כשהוא רואה אותה והוא מחליט לעזור. מה שאינו יודע זה שעזרתו הקטנה, תציב אותו בעינה של סערה גדולה ומסוכנת.

מתברר שמר שביק המתקיים מהיד לפה, חייב הרבה מאוד כספים למלווים בריבית. הסיבה להלוואות שנטל, היא כזו שאפשר להבין ולהצדיק. מלווים אלו שייכים לכנופייה כאשר שתי כנופיות שולטות בעיר: האלבנית והאוקראינית. שתיהן אכזריות ושתיהן נטולות רחמים. שתיהן במלחמה על שליטה בטריטוריות בעיר.

עד שריצ'ר מצליח לקלף את שכבות החשדנות של בני הזוג שביק, זוכה באמונם והם מספרים לו את סיפורם, אירוע רודף אירוע, עימות עם הכנופיות רודף את משנהו וריצ'ר מסומן למטרה. הוא מחליט לגדוע את הבעיה מהשורש ולעשות צדק עם אנשים מן הישוב, כאלה שנעשקים בשל מצוקתם בלב קר.

הכל טוב ויפה אבל לבד, מול שתי כנופיות, עם יעד שמתבצר וזוכה להגנה מהרמה הגבוהה ביותר במיקום בלתי ידוע, זה קצת בלתי אפשרי. מזל שלאור האירעים, ריצ'ר פוגש אנשים שמושיטים לו יד והחגיגה מתחילה!

הסיפור מובא בגוף שלישי והכתיבה כל כך סוחפת ונפלאה שמצאתי את עצמי מבלה שעות על גבי שעות בקריאה. זהו ספרו הראשון של לי צ'יילד שאני קוראת וחייבת להודות, ג'ק ריצ'ר הוא דמות מסקרנת, מסתורית ומאוד מעניינת וכזו שנהניתי לעקוב אחריה בעלילת הספר הנוכחי.

אהבתי את הצורך שניצת בבנאדם לעזור לאחרים בעת מצוקה מבלי שיהיה חייב. ערבות הדדית היא דבר נפלא. דמויות המשנה היו נפלאות בעיניי במיוחד לאור היותן שונות זו מזו באופיין ובמהותן, למרות המכנה המשותף שריצ'ר מצא עם חלקן.

האקשן פשוט בלתי פוסק! יריות, גופות בכמויות, פריצות, גניבות, שריפות ומה לא?! ובסוף קיבלנו אוטופיה שבה הרעים באים על עונשם, הקורבנות מקבלים פיצוי הולם ופתח לחיים חדשים. לי צ'יילד הרוויח עוד קוראת אוהדת. נהניתי מאוד וממליצה בחום.