כמה חיכיתי לספר חדש של אמיר זיו לאחר שקראתי את ספרו הראשון ארבעה אבות, וכל כך התרשמתי מהכתיבה והבשלות של ספר ביכורים, והנה בא הספר השני, ולא הכזיב.

כל סיפור משפחתי, תמיד מסתבר, הוא סיפור נפתל עם משקעים ומועקות, ואלו הולכים עם הדמות כמו צל שלא מרפה. כי לאן שלא נלך לא נוכל לברוח מסיפור חיינו.
יש לו לאמיר זיו מעין משחק חינני כזה עם מבנה הסיפור, ובספר הזה הוא לוקח 72 שעות בחיי משפחה, ומספר את הסיפור מהסוף להתחלה. ואם זה נשמע תמוה או מסורבל - זה לא. כשזה מהודק וכתוב טוב, זה קולח, ומה שעוד למדתי זה שאומנם סוף והתחלה של סיפור הם חשובים, אבל כשהאמצע עשוי כהלכה - הוא מחבר את שני החלקים במיומנות מדויקת.

שלמה ידיד הוא איש עסקים רב השפעה ועתיר ממון. ממש מאפס ובעשר אצבעות הקים מפעל קטן בפתח תקוה, ומשם לאט לאט התקדם וטיפס מעלה מעלה בעבודה קשה וסיזיפית לעיתים. שלמה ידיד לא ויתר לעצמו את מה שדרש מאחרים. וזה השתלם. ידיד מיקם את עצמו במקום טוב בצמרת, וכבר לא עסק בעבודות קטנות, אלא כבר עבר לשחות בבריכה של הגדולים, והתחברות אל כל המי ומי שבצמרת, טווה את הקשרים הנכונים שהזרימו לו לא רק עבודה, אלא תפרו לו חליפה ההולמת את מעמדו בין כל האנשים הנחשבים, דבר שהעצים את כוחו. וכוח זה דבר ששלמה ידיד אוהב. הוא הציר המרכזי בסיפור, סביבו סובבות שאר הדמויות. כולן בצלו, כולן חוסות תחת כוחו והשפעתו.

אולם כל הבועה הכביכול זוהרת הזו נסדקת, כשנופל דבר מה בחיי המשפחה ונפער בה קו שבר מכוער, ערב יום הולדתו השבעים, כשמתוכננת לכבודו מסיבה גדולה אליה יגיעו כל האנשים הנחשבים, כל מי שליווה את ידיד בתחנות חייו. ככה זה, כשהחיים מחליטים להצליף בך, הם לא עוברים לבדוק את מצב העו"ש שלך. המכה היא אותה מכה, והכאב זהה. ברגע האמת, רחוק מכל עולמו הנוח הבטוח והמוכר, ירוץ תסריט חייו של שלמה ידיד לאורכו ורוחבו.
הסיפור מסופר מפי כמה דמויות, כשכל אחת מרגישה מחנק בנקודה בה היא נמצאת, והחמצן - הוא לא רק שם (מוצלח) לסיפור הנהדר הזה, הוא מה שכל דמות נזקקת לו בדחיפות. הסופר הביא כל אחת מהדמויות אל הקצה, והחמצן - כמטפאורה או שלא- תמיד יהיה שם בשעת הצורך.

שמחתי לראות שההבטחה הכל כך גדולה מהספר הראשון הוכיחה עצמה גם בספר השני, וגם אם הרגשתי שהוא נגמר לי באמצע ויכולתי להמשיך לקרוא עוד, זו כנראה רק התאווה שלי לסיפור שמסופר טוב.

ראשית הכל: ספר מרתק, כתוב מצויין - סיימתי לקרוא כמעט בהרף אחד - תוך יממה.
אבל, סיפורים כאלה, כפי שחשפו קודמי, על משפחה מפורקת, שתלטנות, גירושין, אסונות, אהבת נעורים, בגידות וכו' - כבר קראנו.
אבל, אופן הכתיבה יוצא דופן ומרתק בפני עצמו. כתיבה ב"רוורס". כל פרק חדש (10 פרקים) מקדים את זה שאחריו. כך שתחילת הספר הוא סופו של הסיפור, וסופו הוא תחילתו.
כתיבה כזו מצריכה תכנון מדוייק. וזה יופיו של הספר וגדולתו של הסופר.

צפיתי בתוכנית סוכן תרבות, בראיון עם הסופר ומאד סיקרן אותי לקרוא את הספר.אכזבתי היתה גדולה. ראשית הפרקים העוסקים ברן הנכד (הפרק הראשון והאחרון) כתובים כמו רומן ארוטי לבני נוער ולא מתחברים לי כלל לסיפור. הסיפור על הסבא המשפחה והעסק היה מענין וכתוב טוב הבעיה ששני החלקים לא התחברו לא בסגנון לא בכתיבה וגם החיבור בסיפור קצת מגמגם. מרגישה כמו ספר שבושל חלקית.

חמצן
אמיר זיו
לפני שלוש שנים ב2017 יצא הספר הראשון של אמיר זיו 'ארבע אבות' אני זוכר היטב שהספר היה מצוין והיה לי כיף לגלות סופר ישראלי חדש שיודע לכתוב.
והנה עכשיו בקיץ הרותח ובימי קורונה יוצא ספר שני של אמיר זיו חמצן.
ועל מה הספר? משפחה עשירה הסב תעשיין רב כוח ועשיר חוגג יום הולדת 70 ביום הולדת שלו נוכחים מאות אנשים בכירי המשק תעשיינים וגם שר בממשלה.
ככל שהעלילה מתקדמת מתגלים עוד דברים על המשפחה על הקריירה של הסב ורגשות כמוסים שנאות ישנות עולות וצפות על פני השטח.
הנכד רן תיכוניסט רגיש שמתנדב במד"א עובר דברים לא פשוטים הוריו מתגרשים והוא חווה אהבה ראשונה.
אמו של רן מנסה להתקרב עליו וכועסת על אביה שלמה שיש לו המון כסף ושוב עולה המשפט 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. מתברר שגם שיש הרבה כסף עדיין מדובר בבני אדם שמחפשים אהבה פוגעים באחרים ונפגעים מהם.
בחלק גדול של הספר מתנהלת חקירת משטרה ומתגלים עוד ועוד סודות.
אמיר זיו לא מאכזב בספרו השני ומתגלה סופר ישראלי רב כישרון שיודע לכתוב עלילה מותחת שמעלה שאלות על חברות, מוסר, תשוקות, ועל מה זה אומר להיות בן אדם.
הספר יצא בעם עובד הוצאה לאור.
בספר יש 254 עמודים.
אני ממליץ לכולם על הספר המעולה הזה.