טל אזוגי לא כתב ביקורת על הספר אלא טקסט שמטרתו לשכנע אחרים שלא לקרוא את הספר. הטקסט הזה עצמו מעורר שאלות כגון: מהו "גוף המחקר" שנבנה במשך 200 שנים ממנו לקח המחבר בפינצטה? מה לא לגיטימי במה שעשה יגאל בן נון?
ב-19/04/2018 פרסם יגאל בן נון מאמר שכותרתו "קיצור תולדות יהוה כהתרסה נגד שמרנות מחקרית". את המאמר הוא מסיים במילים הבאות: "אם נוצרה לעתים תחושה של פרובוקציה היא כוונה נגד דעות קדומות ונגד הקיבעון המחשבתי שרובץ על כולנו. אני לא פרובוקטור. לכל היותר אפשר לומר שפרסומי מתריסים נגד שמרנות מחקרית ומנסים לעורר שאלות שלא נשאלו עד עתה. המחקר רק יצא נשכר מכך." בכדי להבין את נקודת המוצא של המחבר מומלץ לקרוא את המאמר לפני קריאת הספר.
קראתי את הספר ואני סבור שכל מי שמוצא עניין בנושאים שהספר עוסק בהם ימצא אותו מרתק.

השאלה שרות וייס מנסה להתמודד אתה היא: למה בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו? האם יש משהו בעם היהודי שמושך את השחיטות האלה?
הספר עוסק בשלוש תקופות בהיסטוריה היהודית: תקופת הגלות (עד 1840), תקופת האמנציפציה, ובתקופה המשתרעת מהפרעות המכונות "סופות בנגב" (1881-2) ועד ימינו.
בחלק הראשון מנסה המחברת להסביר את עובדת קיומו של העם היהודי תקופה כה ארוכה בעוד שעמים חזקים מאתנו נכחדו. לדעתה הסוד נעוץ בכך שתפיסת העולם הפוליטית של העם היהודי שונה מזו של עמים אחרים.
החלק השני דן בעליית האנטישמיות כתוצאה מהאמנציפציה.
החלק השלישי עוסק בעיקרו בציונות ההרצליינית. הרצל חשב שהיהודים נרדפים מכיוון שהם חסרי מסגרת פוליטית לאומית טריטוריאלית, ואם זו הסיבה לשנאת היהודים אז ברגע שליהודים תהיה מדינה האנטישמיות תיעלם! כלומר, הציונות, לפי הרצל, הייתה פרויקט להעלמת האנטישמיות. האם ריכוז רובו של העם היהודי במדינת ישראל העלים את האנטישמיות? לא! הביטוי העכשווי ל"עומדים עלינו לכלותינו" היא האנטישמיות המופנה כיום לא רק כלפי היהודים כפרטים אלא גם כנגד מדינת היהודים. אצטט מדבריו של מיכה גודמן בערב ההשקה לספר שנערך ב"בית אביחי": "ישראל חוטפת את כל האגרסיות האנטי-מערביות. כפי שהיהודים חוו כפרטים את האנטי-ליברליות, ישראל חווה עכשיו את האנטי-מערביות."
המחברת לא מצאה פתרון לבעיה אתה יצאה להתמודד, מכיוון "שמה שנקרא "השאלה היהודית" הוא בעצם שאלה על האנשים ששנאתם ליהודים היא העיקרון הפוליטי המארגן שלהם." [ציטוט מהמבוא לספר, עמ' xi]. אבל למרות זאת היא אינה פסימית. היא רואה שינויים קלים, שאולי ייקחו שנים רבות, אבל, היא סבורה, יבוא היום והעמים יהיו מוכנים לשלום אתנו. עד אז "העם הזה יכול רק להתגונן. אנחנו לא יכולים לשנות את העמים האחרים, אנחנו יכולים לתת להם דוגמה, יכולים לדרוש מהם להתנהג אחרת כלפינו, אבל לחשוב שאנחנו יכולים למצוא את הפתרון זה שיגעון." [מדבריה בערב ההשקה]

הפסקתי לקרוא בעמוד 57.
פמפלט פוליטי במסווה ספרותי.
שונרא החתול מבטאת היטב את מחשבותיי על הספר.

אהבתי את הביקורת של רויטל ק., ואנסה להרחיב בכמה נקודות שנגעה בהן.
פעולתו של דניאל כלל איננה בגדר "טעות אנוש", הוא ביצע את המשימה שהוטלה עליו – חיסולו של ארכי-טרוריסט. בפעולה זו אכן נהרגו חפים מפשע. "טעות אנוש" הוא התירוץ שניתן על-ידי המערכת הביטחונית שהוא חלק ממנה כדי להתחמק מהאשמות המדיה. חוסר היכולת לפעול מתוך אמונה בצדקתך, במקרה זה, ולעמוד על שלך גם מול המדיה וקהילת ה-P.C. הוא הביטוי לאובדן הדרך של המערכת המוסרית המערבית.
שירס אינו מתייחס להבדל בין מלחמה "רגילה" (בין מדינות וצבאות) לבין מלחמה בארגוני טרור. ההזדמנות לחסל מנהיג טרור עשויה להיות חד-פעמית, ואם לא ינוצל הרגע האיש עלול להיעלם לתקופה ארוכה שבה ימשיך במעלליו. כמה חפים מפשע תגבה ההימנעות מחיסולו? כאן אנו נוגעים בבעיה שמעסיקה פילוסופים כבר כמה עשרות שנים והידועה כ-"Should the Numbers Count". במילים פשוטות, בהקשר של הסיפור, אם ביכולתך למנוע מותם של רבים במחיר מותם של מעטים, באיזו דרך תבחר? לעניות דעתי התשובה ברורה. המאמר המכונן בנושא הוא
(JOHN M. TAUREK Should the Numbers Count? Philosophy and Public Affairs, Vol. 6, No. 4. (Summer, 1977), pp. 293-316)
אפשר לבחון את הבעיה גם מזווית השימוש ב"מגן אנושי", שיטה מקובלת בקרב ארגוני טרור (דוגמת חמאס וחיזבאללה). האם המגן האנושי אמור להקנות חסינות לטרוריסט?
המקרה השני של "טעות אנוש" גם הוא אינו שייך לקטגוריה זו, אלא אם כן יוגדר רצח כ"טעות אנוש". לפיכך גם אינו יכול לשמש לצורך השוואה בין שני המקרים.
לסיכום, מומלץ אבל הקריאה בו חייבת להיות ביקורתית (כפי שחייבת להיות ההתייחסות לכל מידע המגיע אלינו).

מה מוציא רגע מסוים אחד, רגע בנלי ששום דבר אינו מייחד אותו, משרשרת הרגעים המהווה את חייו של אדם, והופך אותו לרגע שהחיים לפניו לא יהיו דומים במאומה לאלו שאחריו? החלטה שקיבל באותו רגע. החלטה שאינה תוצר של שיקולים מושכלים אלא כזו שהתקבלה בהיסח הדעת, אבל תוצאותיה משנות את מהלך חיינו.
האם ניתן להתמודד עם תוצאותיה של אותה החלטה?
האם בריחה היא הפתרון? ואולי היא יוצרת בעיות חדשות?
האם ניתן ל"תקן" את העבר?
האם ה"תיקון" מפצה על תוצאות ההחלטה?

בשאלות אלה, והסתעפויותיהן, עוסק הספר.
מומלץ מאד.

ספר מתח זה משלב בתוכו אלמנטים של פנטסיה, כולל לצורך פתרון התעלומה.
בכך הוא חוטא לקורא מכיוון שנמנע מהאחרון לפתור את "החידה" באמצעות ההיגיון ותשומת לב לפרטים.
מבחינה זו - מאכזב ביותר.