היינריך פון קלייסט חי עד 1811 שאז הוא התאבד ואת עיקר הכתיבה עשה בתחילת המאה ה 19, דהיינו כמה שנים לפני דיקנס. אני מציינת את זה כי סיפוריו של פון קלייסט עם כל מה שהם מעניינים ויפים, הזכירו לי את סיפורי האחים גרים. נראה שהוא מספר על התקופה הפאודלית, אם אצל דיקנס יש לבלרים ופקידים(היינו הך), עורכי דין ומתמחים, בית הסוהר לבעלי חוב ומה לא, הרי בפרוסיה של פון קלייסט יש בעלי טירות, גראף זה או אחר, הנסיך אשר על המחוז וראש הפלך.
והנשים - הנשים נוטות להתעלף או להזיל דמעות, אין להן שום מעמד ללא הגברים, אבות אחים או בעלים, הן חייבות להיות ממושמעות ובכלל מזכירות את רפונצל שבמגדל.
הסיפור הראשון הוא העיקרי ונקרא על שם גיבורו מיכאל קולהאז שיוצא לחפש צדק נגד בעל המצודה שעל אם הדרך, שבדרך כלל היו גובים שם דמי אגרה מועטים, אלא שאחרי שבעל המצודה הזקן מת, בנו מחליט שמי שעובר שם צריך תעודת מעבר, מיכאל קולהאז שהוא סוחר סוסים נאלץ להשאיר שני סוסים אצל בעל המצודה עד שיביא מדרזדן את התעודה, ומכאן מתחילות הצרות, סיפור שאינו נגמר כמעט.
יהודה עמיחי כבר אמר באחד משיריו המופלאים שבמקום שבו אנשים צודקים לא יפרחו פרחים. מיכאל קולהאז לדעתי יכול לקחת את סוסיו למרות מצבם העלוב, אבל עיקרון זה עיקרון.











![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)





