מי שעדיין לא קרא את הספר הנפלא הזה, ויש לו די הומור וקצת ציניות בנשמה- אסור לפספס.

אני מאד אוהבת את הכתיבה של אלי עמיר, את העלילות שנגזרות ככל הנראה מההיסטוריה הפרטית שלו, עם נקודת המבט המיוחדת והמאד אנושים שלו. זה ספר שכנראה מסכם את עלילותיו (עד 120!) ונראה שבסופר קינן חשש שלא יספיק לו הזמן לכתוב את כל הספרים שתכנן, כי את הספר הזה היה צריך לפצל לשניים או שלושה ולהדק מעט את העלילה בכל אחד מהם. למרות כל זאת ולמרות האורך, זהו ספר מומלץ בהחלט, לקרוא עם סבלנות.

לצערי הספר הזה אינו אלא העתקה של עלילת מלכת היופי לעיר אחרת, וכל השאר, עם שינוי בדמויות ובסביבה ולמרות זאת, רק מיחזור של חומרים. הוא לא משעמם אך הוא מאכזב.
סליחה מכל אוהדי שרית.

עם יד על הלב, הספר הזה הוא "5" ללא ספק, אבל נתתי לו דירוג 4 מסיבה קצת פרוזאית: כדי להנות מהספר הזה, בימינו, ובישראל, (חוץ מהקוראים שהם במקרה גם היסטוריונים של תולדות ההפרדה הגזעית בארצות הברית)חייבם לעשות שיעורי בית וללמוד על התקופה הרלבנטית, שנות העשרים, שיקגו, הפרדה גזעית ובעיקר בעיקר נושא של passing, כלומר, זהותם של "שחורים" שבזכות/בגלל תכונות פיזיות הצליחו "לעבור" כלבנים.

אקצר למעוניינים את המחקר: רק אחרי שחפרתי בגוגל, הבנתי שאפשר פשוט לקרוא את האחרית דבר המעולה שצורפה לספר: מתבקש וחכם.

הסיפור הוא, בגדול ובלי ספוילרים שממילא תמצאו על גבי הכריכה, על שתי נשים שגדלו בהרלם כשחורות ובעבור שנים וחיים שלמים נפגשות מחדש בשיקגו, אחת חיה חיים "שחורים" וחברתה הצליחה לבצע "מעבר" לחיים "לבנים".(אגב, הקשר בין שתי הנשים, מושפע מהעבר ומתפתח בהווה, הסודות ביניהן ובינן לבין האחרים, ממש חודר ללב ומרתק גם משום שמדובר בסיפור "נשי" במובן של קשר נשים מול הגברים בחייהן, נשים מול מוסכמות, נשים והמתי בינן לבין עצמן- כאישה התיאור המופנם אך חזק ריתק אותי)
המעבר הנכסף של ה"שחורה" לחייה כ"לבנה" והסתרת האמת שלה מכולם- עד לפגישה- איננו עניין טבעי והוא מעיק, הוא מהווה מחסום, הוא סוד שמשפיע על חיי שתי הנשים מרגע שנפגשו ועד סוף הספר, סוף שהוא מצד אחד מרומז ומאידך ברור שהוא עגמומי כמתבקש.
למיטבי קרוא ואוהבי ספרים יוצאי דופן: חריף, פוליטי, פסיכולוגיסטי ואנושי. אני אהבתי.

מעולה. מיוחד במינו. ספרות חדשה וחדשנית.
הדמויות לכאורה "עלובות" אך כשמתעמקים יותר, הן פשוט מלאות קסם. ההיסטוריה הפרטית של כל אחד, וההיסטוריה האמתית או המומצאת של המשפחה, היחסים ביניהם והאיכות שיש בכל אחת מהדמויות אחרי שמגרדים את פני השטח: אדיר.
לא ספר לקריאה אחת אלא, אני ממליצה: לקרוא פעמיים. לקחת ליד בחג, עם כוסית תירוש ושקט מסביב.
שימו לב למונולוגים הפנימיים של הבת, דינה: זה אגרוף בבטן. (אני מאוהבת בדמות הזו, וגם באחיה זאביק)
שימו לב להרהוריה הפנימיים של האם: משעשע עד כאב, וככל שהדמות שלה אכזרית ושנואה היא גם מתגלה כעמוקה ונהדרת.
ושימו לה לדמויות המשנה: סגן מנהל הבנק, אשתו של יו"ר הועד, אבשלום הביישן.
ספר ששמו מעיד על סטירה ואולי גרוטסקה אך כולו עונג צרוף של נשמה יתרה.
ממליצה בחום.
ממליצה לקרוא ולהרהר בבני אדם שאתם מכירים: בכל דמות יש משהו ממישהו שכל אחד מכיר, כמובן שהסופר מקצין את התכונות ואת התסביכים, אבל לבסוף הכל אנשוי, משעשע, מרתק.
והסיום מפתיע ומעט עגמומי, וכמו כל הספר, כנה להפליא ושלח אותי לפחות לבחון שוב חלק מהדמויות.

(התפלאתי שבאתר עדיין אין תמונה של הכריכה? עיצוב מופלא לדעתי)