אמשול לכם משל, חברי היקרים.
נגיד שהיה לכם ידיד חכם, נבון ובעל אינטליגנציה שמעל לממוצע, והתחברתם היטב, הערכתם מאוד את יכולותיו והתענגתם על אמרי השפר שלו.
והנה, לאחר זמן מסויים, הידיד הזה החל לחזור על סיפוריו עד שהעלה לכם את הסעיף. ולא זו בלבד, אלא שההומור שלו נעשה מטופש, הסיטואציות הזויות, ותוך כדי סיפור על הרפתקאות מסמרות שיער, הוא גם היה משחרר הלצות שלא ממין העניין. הקיצר, התעייפתם. כמה אפשר לטחון לכם את המוח בלי שתתעייפו.
אז החלטתם לעשות פסק זמן. להתרחק.
כשראיתם אותו ברחוב, הפניתם את מבטכם לצד השני, נמנעתם מלהפגש איתו, וגם כשנכנעתם פעם אחת לסקרנותכם ופגשתם אותו, הבנתם עד כמה ההחלטה שלכם הייתה נבונה.
חלף עבר הזמן, והנה הוא הגיע ליישובכם לביקור נוסף. מכיוון שידיד משותף שלכם, שאיננו העיפרון הכי מחודד בקלמר, המליץ עליו, נכנעתם.
פגשתם אותו שוב.
בחמש דקות הראשונות נדמה היה שהוא הדרדר עוד יותר, חופן שטויות כזה מזמן לא שמעתם. אבל אז הוא הפתיע אתכם ודיבר דברים של טעם.
אם לא שמדי פעם תיבל את סיפוריו בקלישאות מטופשות, דביקות ומוכרות, הייתם אומרים שהוא בחור כארז. והסיפור שסיפר לכם בפעם הזאת, היה דומה אך שונה.
בקיצור, הספיקה לכם הפגישה הזאת. נהניתם. אתם לא בטוחים שתפגשו בקרוב.
אבל מי יודע.
הנמשל ברור, ומי שלא הבין אותו, ישים פעמיו לחנות מכשירי הכתיבה הקרובה וירכוש מחדד.
