יש לי כמה סימניות בדפדפן שמזכירות לי את הסקירות שהייתי צריכה לעשות ועוד לא ממש הצלחתי בגלל שטף החיים וריבוי המשימות ועוד סיבות שונות שחלקן מוצדקות וחלקן רק אומרות שאני אולי קצת עצלנית ויותר נוח לי לגלול ברשתות החברתיות ולא להתרכז במשימה שדורשת כתיבה.

קחו למשל את היום. בבוקר הלכתי עם הבת שלי למדידה של שמלת הכלה שלה, בעוד היא מודדת ונמדדת מכל הכיוונים והזוויות הלכתי למוסך, כדי להכין את הרכב שלי לטסט וגם כדי להגיד למוסכניק שצר לי לשמוע על פטירתה של אימו. בסיום שתי המשימות האלה, הלכתי לצלם את הבית שגרנו בו ואת הגג שתיקנו לנו לא מזמן בלא מעט כסף. אחר כך ישבתי רבע שעה על קפה עם חברה שפגשתי במקרה ומשם הלכתי עם הכלה המהוללה למרכז העיר כדי לחפש תכשיטים שמתאימים לשמלה, משם המשכנו לתופרת שתתקן את השמלה שלי לחתונה. קצת אחרתי, כמובן, בגלל הפקקים, אבל לתופרת לא היה אכפת. בחזרה הביתה, בשעה לפני הזום שהיה מתוכנן נכנסתי לכמה מיילים של העבודה, שיחות טלפון וקניית סופר באפליקציה. סך הכל חיים יפים, גם אם אינטנסיביים למדי מעצם העובדה שעכשיו סוף שנת לימודים יחד עם החתונה המתקרבת של הבת שלי.

ומכאן לחיים הלא כל כך מושלמים שלי. כלומר של קייטי ברנר. או של סופי קינסלה. נתחיל בסופי קינסלה. על הכריכה יש המלצה חמה של ג'וג'ו מויס, ועטיפת הספר אכן נראית כמו עטיפה אופיינית של ספר של ג'וג'ו מויס. בעיני זו סוג של רמאות, או לפחות רישום כוזב במסמכי תאגיד. ואולי לא רמאות אלא יצירה מחושבת של סוג של ציפיות מצד ההוצאה, ואולי זה דווקא מתחשב מצידם. בתור ספוילר אומר שהייתי צריכה להקשיב לאיתות הזה ולעצור בכריכת הספר, אבל לא עשיתי את זה.

עכשיו לקייטי ברנר. את קורותיה אפשר לקרוא על הכריכה האחורית. בריטית מהפרברים הבריטיים, שאני לא מכירה ולא אומרים לי כלום, אבל אני מאמינה לספר שאלה מקומות שוליים למדי, שמנסה לצאת ולמצוא את מזלה בעיר הגדולה, הלא היא לונדון. עליה דווקא כן שמעתי. החלק הזה של הספר הוא גירסה כזו או אחרת לספר "השטן לובשת פראדה". העבודה במשרד נוצץ ואופנתי בצל בוסית אופנתית שנונה ורהוטה שלא רואה אותה ממטר. בחלקים הבאים העלילה משתנה, כי קייטי מפוטרת, נאלצת לחזור לכפר, אל אבא שלה שנופל למלכודות יזמיות כל יומיים, ואל אשתו שמנסה לפתוח נופש כפרי בבית שלהם. קייטי חוזרת מבוישת ומושפלת ולכן לא מספרת להוריה את כל האמת. עכשיו את השאר אני לא אוסיף כאן ורק אגיד שיש כאן כמה טוויסטים, אם כי כולם נשארים בתחום הצ'יק ליט הרומנטי על הקו בין מריאן קיז ובין, טוב, מה לעשות, ג'וג'ו מויס.

והסיכום: סתמי למדי, אפילו במסגרת הז'אנר, וחבל על העטיפה הבאמת יפה שהתבזבזה ככה.

ספר חביב בסך הכל, כתיבה קולחת ומלאת הומור עצמי. ספר שאפשר לסיים בתוך יום, יומיים גג אם אתם מחובבי הז'אנר של girly books.

#
יש ספרים שנועדו לעשות לקורא נעים: הם נזהרים מלטלטל אותו, נמנעים מלגרום לו אפילו שמץ אנטגוניזם, ואם יש לו מזל – הם כתובים בהומור וגורמים לו לחייך. הטובים יבואו פה על גמולם, הרעים ייענשו. הסיפור ייסגר ללא קצוות פתוחים, ויהיה כזה שגם סבתא שלך תאשר.

מעשה באחת, קייטי, שנולדה וגדלה בחווה כפרית בסומרסט, חלמה כל חייה לחיות בלונדון הזוהרת. היא השיגה במאמצים משרה זוטרה בחברת שיווק, שכרה דירת שותפים זולה, החליפה את שמה לקאט היוקרתי, החליקה את שערה, עבדה קשה על המבטא שלה והתחילה לחיות את החיים המתוחכמים של נערה לונדונית, כמו שהיא מצטיירת ברשתות חברתיות בעיקר אינסטגרם. החיים המושלמים שלה – כמו שהם משתקפים בתמונות שהיא מעלה – יוצרים ניגוד לחיים המשמימים-עד-מרודים שהיא חיה באמת. אבל למרות שהיא יודעת שהתיאור שהיא מעלה רחוק מחייה האמיתיים – היא כלל לא חושדת שזה המצב גם לגבי דמויות זוהרות שהיא מעריצה ורוצה להידמות להן.

ספר חביב, קל משקל, כתוב בהומור כמתבקש, מסריו מקובלים על הכל. הוא מלגלג בטוב-לב על טרנדים לוהטים (מזון אורגני, זרעי צ'יה, חיפוש משמעות בתורות משונות, יוגה, פישתן, דירות מעוצבות, ציד של הדבר החדש ביותר, ותמונות, תמונות, תמונות) ומעודד "חיים אמיתיים" רצוי אותנטיים ובקרבת הטבע.
הוא מתאים לעונה המהבילה. לא דורש ממך יותר מ-10% מתאי המוח – זה מה שנשאר בקיץ - כדי לקרוא אותו. וכשהסופרת מבטאה איזו אמיתה חקוקה בסלע כמו "ההגינות משתלמת וגם אמירת האמת" אתה אפילו לא מרים גבה, ממש כאילו כל ימיך חיית בלה-לה-לנד.

ספר חמוד, קליל, מצחיק וכייפי. נכון שהוא קצת קיטשי ויש גם,כמובן, הפי אנד אבל יש תקופות שלא צריך יותר מזה. אחלה ספר לחופשה וסתם בכדי להעביר את הזמן בחיוך. ספר שעוסק בין היתר בהשפעת הרשתות החברתיות על חיינו. ממליצה בחום!
קייטי עברה לגור בלונדון ומצבה הכלכלי לא קל. היא גרה בדירה קטנטונת שכורה עם שותפים, עובדת במשרד בתחום המיתוג ומנסה להשתלב חברתית. אין לה כסף לאכול במסעדות עם החברות ולכן היא בודדה. גם בן זוג היא לא מצליחה למצוא.
בעידן של הרשתות החברתיות, קייטי מעלה תמונות באינסטגרם כדי להראות לכולם שחייה מושלמים והיא מאושרת.
קייטי מקנאה בדמטר, הבוסית המפוזרת והשכחנית שלה. החיים של דמטר נראים בעינייה מושלמים: היא נשואה באהבה לבעל מושלם ויש לה שני ילדים מושלמים. היא גרה בדירה מושלמת עם מדרגות (חלום של כל אישה) ויש לה תפקיד בכיר, מהצד זה נראה פשוט מושלם!
כשדמטר מפטרת את קייטי, היא שבורה. כל חייה חלמה לגור בלונדון ועכשיו היא נאלצת לחזור לגור עם אביה ובת זוגתו בחווה בסומרסט. שם היא עוזרת להם להקים אתר נופש תיירותי ומצליחה לעזור לאביה להקים עסק מצליח.
יום אחד דמטר מגיעה עם משפחתה לנופש בחווה ואז קייטי מבינה שהחיים של דמטר לא כאלה מושלמים כפי שחשבה. היא מנסה להתנקם בה על הפיטורים וזה מתואר בהומור אבל לאט לאט היא מגלה סודות בחייה של קייטי ומוצאת את עצמה עוזרת לה לצאת ממשבר גדול שאליו היא נקלעת.
גם קייטי וגם דמטר מתמודדות עם קשיים במקום העבודה ובזוגיות. הן עוזרות אחת לשנייה וזוכות להגשים את החלומות שלהן.
הסיפור מאד זורם, יש בו גם רומנטיקה כמובן ואפילו קצת מתח והמסר שלו הוא: אל תוותרו על החלום שלכם, היו נחושים, דאגו למימוש עצמי ותזכרו תמיד: הדשא של השכן רק נראה ירוק יותר!
קריאה מהנה!

לעניות דעתי מדובר בספר ממוצע ביותר, שהיתרון שבו הוא שהקריאה בו קלילה, והחיסרון הוא העלילה שיש בחלק ממנו.
אני ממליצה לכל מי שאוהב לראות קומדיות רומנטיות בקולנוע, כי זה בדיוק הקונספט.

ספוילר:
יש נושא אחד שחשבתי עליו- באמצע הספר קייטי, גיבורת הסיפור, מקימה עם המשפחה שלה מעין מקום של אוהלים (יורטים) שנקרא אתר גלמפינג ובמשך כל שבוע באות משפחות אחרות ועוברות שם כל מיני סנדנאות ונופשות שם. קייטי מראש התעקשה שזה יוצג כביכול כמקום יוקרתי והמחיר יהיה גבוה בהתאם, בטענה ש"אנשים אוהבים מחירים יקרים. הם רואים את המחירים והם חושבים שזה בטוח משהו טוב. אם יש לכם קצת כסף להשקיע, לכו על משהו יוקרתי. תצטרכו אוהלי יוקרה, בתור התחלה". (ציטוט מהספר)

ואני חושבת לעצמי, בעודי מסתובבת בקניונים על מנת למצוא בגדים לחג פסח, וגם בחיפוש באתרי אינטרנט שונים, למה יש שמלות כל כך יקרות באתרים מסוימים? למה יש חנויות שכל כך חושבות את עצמן? מי הם אותם האנשים שקונים שם את הבגדים וחושבים שזה יותר טוב מחנויות שמוכרות אותו דבר במחירים הגיוניים? למה העולם עובד על פי היצע וביקוש ולא על פי כמה באמת עלה להכין את הבד המסוים הזה?
(התמרמרות קלה לפני פסח :) )

בהתחלה חשבתי, איזה ספר כיפי. אנחנו נכנסים ישר לראש שלה, של קייטי. מהעמוד הראשון אנחנו בתוך בליל המחשבות הרצות שלה, מה שיוצר תחושה טבעית ונינוחה לקורא. אחרי עמודים מספר שמתי לב שבעצם כל המחשבות האלו כולן הן שטחיות ברמת הצבע-שיער-בגדי-מעצבים-מסעדות-כסף ואין בהן שום טיפת פילוסופיה, עומק, עניין מעבר לזה. כל העסק נראה כמו חוזה שסוכם מראש לסרט, שאציין שאם הייתי נתקלת בו במקרה בזפזופ לילי בין ערוצי יס, הייתי מעבירה ערוץ ללא היסוס (לאחר שתהיתי מי לעזאזל אישר את ההפקה של הבזיון הזה).

האווירה הקלולסית מורגשת בחוזקה באוויר, כאילו היה כל הספר תרגיל כתיבה של מנוזלת בת 15 שאמרו לה לצייר ענן מחשבות מעל המושג “מעבר לעיר חדשה”. הו הו תראו את הנערה הקטנה והחמודה הזו מחליפה את התדמית הכפרית שלה – ע”י החלקת התלתלים והרכבת משקפיים ללא מספר על פרצופה, לא משהו שכולל חשיבה חלילה – כדי להצליח בעיר הנחשקת והגדולה, כשהיא יכולה לממן רק חדר קטן בדירת שותפים – כאילו לא היינו שם מספיק בסדרות כמו הביץ’ מדירה 23, הבחורה החדשה, ואפילו סרטי ילדים כמו זוטרופוליס.

חידה: כמה פעמים המילה אינסטגרם יכולה לחזור בספר אחד? התשובה: אינסוף.

עושה רושם שהמו”לים או מישהו בסגנון דרשו מקינסלה להתחבר לדור הצעיר, והיא עשתה זאת בעיוורון ובלי הבנה ממשית של מאחורי הקלעים של “העניין הזה שכל בני הנוער נמצאים בו”. קייטי מחפשת כל הספר תמונות מושלמות להעלות לאינסטוש, כולל צילום ארוחות צהריים יוקרתיות של אנשים שהלכו לשירותים, אבל אין שום דיבור על מספר עוקבים או לייקים או תגובות.

כנ”ל לגבי יוגה, בלוג, זרעי צ’יה, חלב סויה, פוטושופ וטקסט (במובן של מסרון). הבנתי, זה סיפור מודרני. מודרני מאוד. הנה אנחנו, ב-2017, אוקיי? הניסיון המובהק לייצר תדמית מבינה ועכשווית ללא שום עומק, עניין, סיפור או תוכן – כשל.

הדיאלוגים המשמימים עשו לי חשק לבכות (“חטיף צ’יפס, קיטי-קייט?”, “ראיתי אותך מגיעה. התעוררתי נורא מאוחר, מצטערת! את רוצה ארוחת בוקר?”, “את… בסדר? ודאי שאני בסדר! רק קצת עייפה, זה הכל”). סיפור האהבה לא אמין מההתחלה (הוו נתקלתי בבלונדיני חטוב במעלית, מה הסיכויים בחודש הראשון שלי במשרד המצליח הזה?). גיבורת הספר פתית מדי. הטעויות בלכאורה-קומדיה-רומנטית הזו בולטות כמו כתמים של מלבין על חולצה שחורה.

ביטויים מגוחכים כמו “מילוי מצברים לקראת לילה של סקס לוהט” (ציטוט ישיר!), וסצנות רבות שנמצצו מהאצבע (ספויילר: אחרי תאונת דרכים עם רכב ישן בתעלה בכפר, הוא מנגב את פניו מהדם והם ממשיכים בטיול הרומנטי) גרמו לי לתהות מה חושבת הסופרת על מנת המשכל של קוראיה. אני מבינה ששום דבר לא מושלם, אבל חורים בעלילה שרואים מקילומטרים בסרט, בוודאי ובוודאי קוראים בספר.

קלישאות סתמיות נוסח הוליווד כמו “רק תהיי עצמך” ו”לשקר אין רגליים” אמורות להיות המסרים המעצימים בפרק האחרון, כשבעצם היה עדיף כבר שלא יהיה פה שום מסר. טעויות הקלדה ושגיאות כתיב רבות מעטרות את הדפים מתחילת הספר ועד סופו, מה שרק מוסיף לחגיגת הטמטום הגדולה הזו.

לסיכום בזבוז זמן טוטאלי, לא מתאים אפילו לקריאה בתור בדואר.

בדרך כלל אני לא קוראת פרוזה, וכבר נאמר פה שהכריכה ממש מזכירה את הכריכות של ג'וג'ו מויס (מספריה קראתי רק את אחד ועוד אחד- ואהבתי! אבל הספיק לי) אז כנראה שלא הייתי קוראת את הספר הזה אילולא 2 מילים קסומות: "סופי קינסלה".
נתחיל בכך שקראתי רק 2 ספרים של קינסלה: שופהוליק (או משהו כזה) ויוצאת מהכלים. את הראשון מצאתי סביר אך לא מיוחד, אך את יוצאת מהכלים ממש אהבתי, הוא היה משעשע בעיני בצורה יוצאת דופן וקראתי אותו פעמיים (ואני לא קוראת פעמיים! הספרים שקראתי פעמיים ב10 שנים האחרונות הם בדיוק 2: יוצאת מהכלים ואבא ארך רגליים- כי זה כזה חמוד ורומנטי) אז בגלל שאת יוצאת מהכלים כל כך אהבתי - החלטתי לקרוא גם את הספר הזה.
אוקי- אז הנה דעתי: הספר חמוד בהחלט, הוא לא 'יוצאת מהכלים' וגם לא יוצא דופן, אבל הוא זרם לי (אני חושבת שזו מילת המפתח 'זרם') העברתי שעות מחויכות במחיצתו (ומידי פעם החיוכים האלו הפכו לצחקוקים) ובסך הכללי היתה לי חווית קריאה מהנה.
אז אם אתן אוהבות פרוזה קלילה ורומנטית - הספר הזה עבורכן, מהנה. הרגשתי שהביקורת (בכריכה האחורית של הספר) של בוקליסט ממש קולעת: "שילוב מושלם של כיף, צחוק, ועיסוק מעמיק בנושאים משפחתיים ורומנטיים" (רק תמחקו את המילה 'מעמיק')

אתחיל בוידוי שלא קראתי את הספר. אומרים לא לשפוט ספר לפי הכריכה. אבל דווקא בגלל הכריכה לא אקרא אותו!! הכריכה מזכירה באופן מדוייק מאוד את ספרייה של ג'וג'ו מוייס. נראה לי סוג של גימיק (מעצבן!) להשתמש באותה מאיירת בשביל למשוך קוראים לספר.

ספר נהדר
מדבר בכנות על המציאות בת זמננו על הקנאה האינטסגרמית
על חיי שלמות שהם פייק מוחלט.
ומפתיע מאוד בהתפתחות העלילה
סופי קינסלה תמיד מפתיעה אותי לטובה וכל ספר שלה שאני רואה על המדף אני קוטפת.