אני לרוב לא קוראת מתח. זה משנה? למען האמת, לא ממש. אני לא קוראת מתח, כי איכשהו, החוויה נחלקת לשניים: או שאני צופה את האירועים עוד לפני שהם מתרחשים, או שמדובר באקשן-אקשן-אקשן ומעט מאוד עלילה. קצת כמו סרט עשוי נייר ודיו. אבל איכשהו קראתי את החבר'ה הרעים. אני לא יכולה להגיד שצדקתי בהנחות היסוד שלי. אבל לא אוכל להודות שטעיתי לגמרי.
גם "החבר'ה הרעים" לוקה בכל מה שסרט מתח בינוני לוקה בו: תפניות עלילה צפויות מראש, המון אקשן ומרדפים, שיחות קלישאתיות חטופות בין שוטרים, חוקרים, פושעים, בני משפחה ציניקנים ומה שביניהם. עד פה, מתכון לציון ממוצע. ועם זאת מצליח הספר להפתיע את הקורא.
זאק ווקר, עיתונאי, אב לנער בן שש-עשרה ונערה שמונה-עשרה ונשוי לעורכת שלו: עובר תפנית לא פשוטה בכלל בחייו. בעודו מסקר פרשת רצח מסתורית הוא נקלע לאירועים מסוכנים שמאיימים לפרק את חייו ואת חיי משפחתו (תרתי משמע). בניסיון להגן על אהוביו, לעזור לחבריו ועל הדרך להוציא כתבה מרתקת עבור העיתון, זאק פוגש שוטרים, חוקרים, מאפיונרים ודמויות מפוקפקות אחרות. הדמויות ציניות, לעיתים משעשעות, ויש מגוון רחב לבחור ממנו: שוטר קשוח, עורכת צינית עם עור של ברזל, מתבגר משועמם, נערת קולג' חריפה, סטוקר קריפי, מאפיונר משונה וכדומה.
העלילה חמודה. אין מה לעשות, זה כמו פופקורן: שים את כל הדמויות במיקרו ותן להן להתפצפץ בינן לבין עצמן. אבל ב"החבר'ה הרעים" ישנן שתי בעיות מרכזיות שגוררות את מעלותיו לשאול הבינוניות. ראשית, הקלישאתיות של העלילה ושל הדמויות עצמן לא מוסתרת על ידי הכתיבה ההומוריסטית. לא משנה כיצד מנסה הכותב להיות פיקח, איכשהו התפניות ברורות מאליהן, משפטי הדמויות מהדהדים במוח כאילו שמעתי אותם עשרים פעמים קודם לכן. אפילו הנימה הצינית של הכתיבה מעט קלישאתית – been there, done that. אין כאן משהו חדש.
שנית, וכאן הבעיה הגדולה ביותר: הגיבור של הסיפור בלתי נסבל. אפשר לראות כיצד הכותב דוחף את זאק ווקר לכל הכיוונים הנכונים כדי לקדם את העלילה, אפשר לראות מתי מנסה הכותב להתל בדמות הראשית שלו, מתי הכותב רוצה שאנחנו הקוראים נחייך כאשר אנו קוראים את מחשבותיו או רגשותיו. מה שהופך את זאק ווקר לסמרטוט ציני של הסופר, בובת מריונטה שחושפת את התפרים של הסיפור ומציגה אותם לראווה. וכשאפשר לראות את התפרים, אזי השהיית האמון מבוטלת. בלתי אפשרי להתחבר לדמות, כי כל מה שרואים זה השתקפות של סופר שכותב עלילה ומקדם אותה צעד אחר צעד, כמכונה משומנת היטב. מה גם, שלקח לסיפור זמן רב מאוד "להתניע". כבר הגעתי לחצי ספר כאשר הסתיימה האקספוזיציה הארוכה בתבל, והעלילה המרגשת מלאת החידות, השאלות והאקשן התחילה.
יכולה לקטלג את "החבר'ה הרעים" כקריאה חמודה, ספר טיסה, מה שנקרא. אבל אם אתם מחפשים ספר מתח מסמר שערות, או לפחות להתחבר לאיזה דמות, להתנתק לרגע מהעולם שלכם ולצלול פנימה למקום אחר... אפשר לדלג על האחד הזה.
