• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

מאת שולמית לפיד

הביקורת של moshef

תמונה של moshef
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

מאת שולמית לפיד

הביקורת של moshef

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של moshef
הוצאה לאור:כתר
0
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“משמעות שמות הספרים (שפירא-ב) לעתים שמות ספרים מסקרנים אותי במטפורה הגדולה שלהם לחיים ולמשמעותם”

3/8
ביקורות על כחרס הנשבר
הבאה
רוני pery
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•1 דקות קריאה

כחרס הנשבר, עולם של סוחרי עתיקות וארכיאולוגים. עתיקות מהיסטוריה רחוקה, או לא, שיש לחשוף ולחקור.
סיפור מרתק. הדמויות בספר מהתקופה של שלהי המאה התשע עשרה, בירושלים, גרמניה ואנגליה. התרחשויות של חשיפות ארכיאולוגיות כגון מצבת מישע, וכתובת נקבת השילוח.
רומן היסטורי על אירועים שהתרחשו ואנשים שחיו, הגורם לך להעמיק בעובדות ובהתרחשויות ממקורות אחרים. הסופרת נכנסת לתוך נבכי מחשבותיו של הדמות מרכזית אמיתית, מניעיו ונפשו. האם המציאות עולה על הדימיון או להפך?
קראו ותהנו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של גלית
גלית
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
תמונה של לי יניני
לי יניני
10קוראים|גיל ממוצע64|50%נשים

על המבקר

תמונה של moshef

moshef

ותיק
חבר מזה 8 שנים
56 ביקורות•480 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•שואה
תמונה של moshef
moshef
ותיק
חבר באתר מזה 8 שנים
ביקורות56
לייקים שקיבל480
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית30ספרות מתורגמת16שואה2

דיון על הביקורת

3 תגובות
גלית
גלית•לפני 6 שנים

שולמית לפיד כותבת מרתק

אבל בספר הזה השעמום - לפחות שלי - חוגג.(אם כי בהחלט השכלתי בנושא שלא הכרתי)
רץ
רץ•לפני 6 שנים

מחשבות - אני דווקא חושב שמדובר בספר נפלא המיטיב לתאר את התקופה.

מורי
מורי•לפני 6 שנים

שולמית לפיד כותבת מעניין? לא נשמע הגיוני.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של moshef

אל מקום שהרוח הולך

אל מקום שהרוח הולך

חיים באר

גילוי נאות, זו שנה שלישית שאני משתתף בהרצאותיו של הסופר חיים באר, אני נהנה מאוד מההרצאות ומלימוד הספרות. קראתי ספר זה מתוך צורך של מחווה לסופר, בעבר קראתי את "עת הזמיר" ואת "חבלים" ספרים שנהנתי מאוד מקריאתם. ציפיתי לפני קריאת ספר זה "אל מקום שהרוח הולך" לספר באותו סגנון של הספרים הקודמים, כלומר ספר מציאותי על יהדות וישראליות עם נושאים מהותיים וסוגיות ברורות שהינם נושאי הספר, הופתעתי לחלוטין לטובה.
הספר הינו קודם כל רומן ודן בענייני אהבה של בינו ובינה, נושאים שלאו דוקא ב"רומו של עולם" כבספרים אחרים. הספר מתאר את מסעו של אדמו"ר בעל חצר חסידית אחרי חידת חלומו. הסיפור טבול בסיפורי חסידים, חוכמה יהודית ומיסטיקה יהודית ותרבויות אחרות – פשוט נהדר.
כמובן ספרות עברית במיטבה – תענוג.
להלן ציטוט יפהפה המאפיין את הספר כולו ואת האמור לעיל:
"כולם נשכחו מלב. ולא הם בלבד נשכחו, נשכחו גם הדבר הקרוב אליו מאוד בפיו ובלבו לעשותו: כל מצוות התורה הזאת, כל החרמות והאיסורים והכינויים והנדרים שגזר על עצמו מיום שעמדו הוא ויצרו על דעתם, כל אלה היו כלא היו, נדריהם לא נדרים ואיסוריהם לא אוסורים. רק דבר אחד היה חי לעד וקיים לנצח – הנשיקה שהיא נשיקתה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. מגע שפתיה בשפתיו כחושך על פני תהום וכרוח מרחפת על פני המים וגופה הנכרך על גופו ככרובים המעורים זה בזה וחיבתם כחיבת המקום לישראל."

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
הקנוניה נגד אמריקה

הקנוניה נגד אמריקה

פיליפ רות

יצא שקראתי את הספר בתקופת הבחירות בארה"ב. הספר הינו על הקיטוב בארה"ב בין הדמוקרטים לרפובליקנים במהלך השנים 1940-1942 , ששופך אור להבנת עמדות הצדדים גם היום. בגדול הדמוקטרים בעד ההתערבות במלחמה באירופה ובמיגור גרמניה הנאצית והרפולבלקינים נגד התערבות במלחמה, נגד שליחת חיילים אמריקאיים להלחם ולההרג במלחמה לא להם.
הרקע לספר הינו אמיתי וכל הדמויות בו חיו באותה תקופה והיו פעילים באותה תקופה, הסופר בגדולתו רקם "טוויסט" בעלילה על ידי זכיה בבחירות של הרפובליקנים ובחירת נשיא צעיר ואהוב, טייס מהולל שאף הנאצים, במציאות, העניקו לו לאות ההערכה את "צלב השירות" של ה"נשר הגרמני" אות המוענק לזרים על ידי הרייך.
המציאות הינה הפוכה לחלוטין רוזוולט בבחירתו פעם שלישית לנשיאות הביא להתערבות ארה"ב במלחמה שגרמה לניצחון בעלי הברית ולסיום שואת היהודים.
הסיפור מסופר כמעין אוטוביוגרפיה של הסופר פיליפ רות בדמותו וקורות משפחתו. הספר מתאר את הדרדרותם של מצב היהודים ומעמדם בארה"ב עם עלית השלטון (המדומה) והרמת ראש אדירה של אנטישימיות המכוונת נגד יהודים הן על ידי התושבים והן על ידי השלטון, מצבים שהסופר משאיל ממציאות קשה ואמיתית במדינות אירופה.
בסוף הספר מובא "סוף דבר", כ- 30 עמודים, הכולל את הכרונולוגיה האמיתית של הדמויות, מניסיוני מספר זה ומספרים אחרים אני מעדיף לקרוא את סוף הדבר לפני תחילתו של הספר אשר בדרך כלל תורם רקע מסוים, ולא ספוילרים לסיפור.
הספר טבול באירועים אישיים של ילד בן שמונה על פי תבונתו ותודעתו של ילד בן שמונה ועלילה משפחתית מרתקת של בני המשפחה כולל המשפחה המורחבת והכל באוירת האנטישמיות הגואה אשר במרכזה שאלת האימה היהודית, האם מה שקורה/קרה באירופה יכול לקרות גם בארצות הברית?
להלן ציטוט מתוך הספר לתסריט האימה האפשרי, אפשרי והגיוני לכשעצמו ולא קרה, עקב אי התערבותה של ארה"ב במלחמה:
"ההסכם שנכרת באיסלנד בין לינדברג (נשיא ארה"ב המדומה (תוספת שלי)) להיטלר ב- 1941 מתיר להיטלר להביס תחילה את ברית המועצות, אחר כך לפלוש לאנגליה ולנצח אותה ורק לאחר מכן יכונן נשיא אמריקה את "הסדר הפשיסטי האמריקאי החדש", דיקטטורה טוטליטרית כמו זו של היטלר, אשר תכשיר את הקרקע למאבק היבשתי הגדול האחרון – הפלישה הגרמנית, הכיבוש והנאציפיקציה של דרום אמריקה. בתום שנתיים, כשצלב הקרס של היטלר יתנופף מעל בתי הפרלמנט של לונדון, דגל השמש העולה יתנופף מעל סידני, ניו דלהי ופקין, ולינדברג יבחר לנשיא לארבע שנים נוספות, ייסגר הגבול בין ארצות הברית לקנדה, היחסים הדיפלומטיים בין שתי הארצות ינותקו, וכדי למקד את דעת האמריקאים בסכנה הפנימית החמורה המחייבת קיצוץ בזכויות האזרח שלהם, תתחיל מתקפה רבתי נגד ארבעה וחצי מיליוני היהודים של אמריקה."
ספר עלילתי מעניין ומרתק על היסטוריה אלטרנטיבית.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
השתיקות

השתיקות

יובל ירח

יובל ירח, הסופר, יליד 1971 מתאר בגוף ראשון שני ושלישי, כל הגופים הדקדוקיים הינם משמשים את סבתו מניה בספר, את קורותיה מיום הולדתה 1916 ועד 1972. הספר מתמקד באירועים משנת 1932 עלית הנאצים ועד 1949 עליתה למדינת ישראל. ב"דבר המחבר" בתחילת הספר מתוודא הסופר כי האירועים של סבתו לא סופרו לו על ידי סבתו כיוון ששתקה, אלא הספר כתוב תוך לימוד התקופה ושמיעת עדיויותיהם של ניצולים אחרים.
בעבר קראתי ספר מסעיר "נוטות החסד" אשר סופרו ג'ונתן ליטל יליד שנת 67, אף הוא לא חווה את התקופה, מנסה להעביר את סיפורו בגוף ראשון תוך ניסיון להיות צמוד ביותר לאירועים ההיסטוריים, העובדות, הפרטים והאמת הספציפית ההיסטורית של הסיפור, מלבד כתיבת הסיפור בגוף ראשון.
מניה, סבתו של יובל ירח, עברה את תקופת השואה החל מחיים בעיר קרקוב אשר בפולין, עיר שמספר היהודים בה רב, מהרחוב בו גרה עברה לגיטו ובתוך הגיטו עברה מקומות מגורים עקב צמצום האוכלסיה היהודית בגיטו על ידי אקציות וצמצום שטח המחייה המוקצה לגיטו. לאחר מכן הועברה למחנה עבודה בסמוך לקרקוב וממנו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. מאושוויץ הוסעה ברכבת לשמש ככח עבודה במפעל בגרמניה. לאחר שהות לא ארוכה במפעל בגרמניה הוצעדה עם יהודים אחרים עד להיעלמותם של חיילי הצבא הנאצי באחד הלילות.
הספר אינו מתאר סיפור מיוחד של השרדות והינצלות באופן פלאי, ובזה גדולותו, אלא כח רצון לחיות שמתבטא בעמידה בתנאי הנאצים ככח עבודה מועיל לאורך כל התקופה. הספר מתאר בחדות על פני עשרות עמודים את עוצמת הרעב הפיזי.
הספר אינו מחולק לפרקים, חלקו האחרון של הספר, כרבע מהספר, הינו מאותו יום בו נעלמו הכח הצבאי הנאצי ומניה ויהודים אחרים איתה ניצלו על ידי כח צבאי אמריקאי. חלק זה הינו לדעתי המיוחד בספר מכיוון שתרם לי נקודת ראות נוספת לתקופה של ניצולים מיד לאחר השחרור והתמודדות עם "איך ממשיכים מכאן הלאה?" ולא מידע על השואה והמלחמה – מעניין מאוד.
להלן פסקה יחידה מהספר בו הסופר כותב בגוף ראשון שלו ולא גוף ראשון של סבתו, בסוגריים תוספות שלי:
"ומה באמת היא חשבה אז (מניה) כשהיו יחד (בעלה הנמצא במחנה אחר ולא שרד)? מה חשבה מתחת למחשבות? האם מקס (בעלה) עודנו שם, משקיף? האם הוא הולך ונעלם ממנה עם השנים? ועד כמה למדה שוב לאהוב? להתענג? להרגיש את המגע? האם זכר הרעב והאכזריות האנושית היה בא אל מה שבינה ובין מוניק (בן הזוג לאחר המלחמה) אל האינטימיות? תמיד-תמיד? או שהיה אפשר להם להישכח לרגע? עד כמה היה אפשר לאהוב אחרי המחנות? לגעת באמת בגוף אנושי אחר, בנפש אחרת, אחרי שכבר ידעת את מדמנת הגזע האנושי? זה אני (הסופר יובל ירח) ששואל. אני, הנכד. אני רוצה לדעת."
בספר קיימים רבדים ספרותיים נוספים.
התרשמתי מאוד מהפרויקט של יובל ירח לחקר קורות סבתו, מתוך רצון הנחלת סיפור ההסיטורי מדויק של המקומות והתקופה. מומלץ למתעניינים בתקופה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
בית יעקוביאן

בית יעקוביאן

עלאא אל-אסוואני

ספר המספר על הווי החיים במצרים של מספר דמיויות המתגוררים ב"בית יעקוביאן", לספר אין זיקה לחיי היהודים במצרים, אלא לחיי העם המצרי בהווה של שנת 1990 עת מלחמת המפרץ הראשונה והקונפליקט של העם המצרי המוסלמי עם הצטרפותה של מצרים לקואליציה נגד העם האיסלמי בעירק, בנוסף הספר מתאר על הסתגלותם של הדמויות בתקופה של המעבר ממשטר מלוכה למשטר לאחר מהפכת הקצינים ב- 1952. הסופר מתאר ביד נאמנה את החיים במצרים, כמובן שברקע הדימיון גולש לסרט הערבי (המצרי) של יום שישי בערב בתקופה טרום הטלויזיה הרב ערוצית.
הסופר מפליא לדלג כל מספר עמודים וללא חלוקה לפרקים בין שלושה סיפורי אהבה, שאין להם קשר מיוחד אחד עם השני, אלא התרחשותם וחייהם של חלק מהדמויות בבניין זה. סיפורי הדמויות וקשרי האהבה הינם מפתיעים, חוצי מעמדות, מגדרים וגילים. האם האהבה שורדת?
לטעמי הספר מתחיל באופן קליל לעתים הומורסטי, אולם אחרי ההתחלה הקלילה הסופר מעמיק מאוד בתיאור הדמויות, מורכבותם על רקע תולדות חייהם ותיאור מניעיהם למאבקיהם למימוש העצמי והאהבתם בהווה.
כמו שיש ספרים של סופרים ישראלים המטיבים לתאר את ההווי הישראלי על רקע הקונפילקטים השונים הקיימים בחברה הישראלית, כך ספר זה בזמן קריאתו מצליח לשכנע שהוא פותח לנו צוהר להבנת חיי שכננו המצריים, שהכוחות העיקריים המניעים אנשים הינם: דת, כסף, אהבה ומעשה האהבה לאו דווקא בסדר זה.
להלן ציטוט לחשיבות עיקרי המניעים:
"ביום חמישי בערב, כאשר הילדים ישנים במיטותיהם לאחר שסייימו את ארוחת הערב והודו לאל על האוכל שבבית המספיק לשבוע שלם ואף יותר, על מעט הכסף שהצליחו לחסוך לעתות חירום ועל חדר מגוריהם הנקי והמסודר, מגיע הגבר במצב רוח מרומם בהשפעת החשיש ומבקש את אשתו. זו רואה לעצמה חובה להענות לבקשתו לאחר שהיא מתקלחת, מתאפרת ומתבסמת, ושעות קלות אלה של אושר מוכיחות לה שמרות הכול חייה העלובים מוצלחים במידת מה. צייר מוכשר יכול להציג בפנינו את הבעות פניה של ההאישה על הגג בבוקר יום שישי. לאחר שבעלה יורד להתפלל היא רוחצת את גופה משיירי תינוי האהבים ויוצאת אל הגג לתלות את המצעים שכיבסה. שערה הרטוב, עורה הוורדרד ומבטה הטהור משווים לה מראה של ורד בשיא פריחתו לאחר שרווה מטל הבוקר"
בנימה אופיטמית זו... שנה טובה ומתוקה, בריאות ואושר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
אשה (אישה) בורחת מבשורה

אשה (אישה) בורחת מבשורה

דויד גרוסמן

ספר של דוד גרוסמן בשם זה ברור לכל אוהבי ספר, מה מהות הבשורה שהאשה אינה רוצה לקבל, אלא בורחת ממנה, העיקר לא להישאר במקום אחד ולכן יש צורך לנוע כך שהבשורה לא תוכל למצוא אותה.
הספר מתחיל בתיאור תקופה מסוימת בהיות האשה, נערה בה הכירה שני חברים שהינם חבריה שילוו אותה לאורך חייה מעתה, מפליאה דרכו של הסופר להיכנס לעורה של הנערה ותחושותיה. התייחסותו של הסופר ותיאורם של הנערה והנערים הינה כבוגרים בעלי רעיונות ודעות מפותחות. הספר מסופר על רקע מלחמות ישראל שללא רקע זה לא הייתה עלילה לספר, ידועה לנו עמדתו של הסופר בנושא, להלן קטע שנון מתוך הספר:
"זיכרון הבזיק בה אותה צריבה קרה של אימה וכישלון מלפני כמעט שלושים שנה, כשלקחו לה את אברם, כשהלאימו את חייה. הנה, הרגישה, שוב אותו סיפור ישן-נושן שלה: הארץ הזאת, במגף ברזל, שוב הנחיתה מדרך רועם במקום שאסור לארץ להיות."
עיצוב הפרטים הקטנים והתרחשויות העלילה (סצנות) הינן בלתי נשכחות. האשה שהינה בעלת משפחה, לאורך בריחתה מספרת את סיפורה "הרגיל-מיוחד" של משפחתה.
לדעתי אם נוריד מהספר את המעטפת של מלחמות ובריחה מבשורה, הספר מעביר לנו מסר של ראה/ראי הספר הינו סיפורה של אישה שזאת משפחתה והאנשים הקרובים ביותר אליה, ואלה הזיכרונות שלה ממשפחתה זיכרונות של אירועים פשוטים וקטנים שכולנו עוברים. האם אתה/את גם כן חקוקים בתוככם אירועים אלה של יקירכם? האם אנו מכירים את יקירנו? אחרי כל קצובת קריאה (ספר רב עמודים) נשארתי עם עומק למחשבה על הסיפור ועלי.
האשה מנסה בעת בריחתה מבשורה לספר את סיפור משפחתה. להלן ציטוט האם הדבר בכלל אפשרי:
"כלומר – יש אינסוף דברים לספר עליו, ובכל-זאת, לפתע נבהלה לחשוב שאם היא תדבר עליו ברציפות שעתיים או שלוש, או חמש שעות ואפילו עשר ייתכן שכבר תקיף את מרבית הדברים החשובים שיש לה לומר עליו, על כל חייו, תסכם, תמצה אותו. אבל איך ייתכן שזה כל מה שיש לספר עליו, ורק לפני רגע חשבה שחיים שלמים לא יספיקו? ואולי זו החרדה שמכווצת לה את המוח. ומיד, באותה התאכזרות עצמית שסיגלה לה לאחרונה, ענתה שזאת אולי התשובה למועקה שכבר כמה זמן אוכלת בה: שהיא לא באמת מכירה אותו, את הבן שלה, את עופר."
האשה בורחת ברחבי הארץ מכיוון צפון דרומה, הספר אינו מקמץ בתיאור יופייה של הארץ, כשקראתי את הספר, השיר "אתה לי ארץ" מרחף מעל. מילים: יורם טהרלב לחן: נורית הירש, בביצוע ירדנה ארזי
אני פוסעת חרש בשביליך
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעין
אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו איילה תועה בערבה
אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי

לסיכום, סליחה על התחצפותי להלן: ספר חובה לאוהבי ספר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
לפעמים הבית הוא רוצח

לפעמים הבית הוא רוצח

שמעון צימר

הספר הינו על תהליך העובר על משפחה המאבדת את אחדותה לאחר יותר מעשרים שנים יחד. תוכן הספר הינו קשה לקריאה, פסימי ומפחיד עד כמה מציאותי. הספר אינו ספר מתח ואין תהפוכות רבות אולם כתוב באופן מרתק, אמין וכנה, קיימת הרגשה שמחשבות ורגשות הדמויות מנותחות בדייקנות כבסכין חדה של מנתח ובשפה עברית עשירה.
זהו ספרו השביעי של שמעון צימר והראשון שקראתי, אקרא ספרים נוספים שלו. מפליא אותי שלספר ולספרים נוספים של הסופר שמעון צימר אין תשבוחות כאן, כדאי שנגלה את יצירתו הספרותית.
להלן תמצית חיי הדמות הראשית בשפתו:
"החיים נראו כמו חלום רע. כמה מהר עברו השנים. עד לא מזמן הוא היה ילד, מפונק טיפש ויהיר. הוא רדה בהוריו. מה שלא קיבל בטוב השיג בתככנות ובסחטנות. אחר כך בגר. עזב את הבית. למד באוניברסיטה. כתב מוזיקה וניגן. א..ן בלי סוף. ז..ן פה ושם. ואז, יום אחד, התחתן איתה. למה דווקא איתה? נולדו לו שני ילדים, הוא אהב אותם כמו שלא אהב אף אחד קודם לכן, והם בתמורה רדו בו כמו שרדה בהוריו. ....."
קראו ותהנו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
האמן ומרגריטה

האמן ומרגריטה

מיכאיל בולגקוב

יותר מ 600 עמודים של הנאה ענקית מקריאה של סיפור מופלא של סופר רוסי. אין מדובר בספר של דוסטויבסקי או טולסטוי מגדולי הסופרים, אין מדובר בספר "כבד" הספר נוח לקריאה, שוטף וסוחף. הספר כולל שני סיפורים מזמנים שונים, הסיפור המרכזי הינו על הופעת אורח מסתורי עם בני לוויתו המשונים במוסקבה ועל ביצוע מעלליהם בעיר. סיפורי קסמים קסומים שקדמו לספרי הארי פוטר. החבורה ״החביבה״ די משתוללת בעיר, לכאורה סיפור המתריס כנגד הקומוניזם הרוסי.
הסיפור השני הינו גרסה מסוימת לצליבתו של ישו תוך התמקדות בפונטיוס פילאטוס השליט הרומאי בירושלים. קראתי בעבר ספרים אחרים של מיטב הסופרים, כמו דוסטויבסקי, סארמאגו, עמוס עוז ואחרים המתמודדים עם הנושא מזוויות שונות. הסיפור בספר זה רציני לעומת סיפור הקסמים ומעניין מאוד מנקודת ראותו.
הערה אחרונה, לספר שקראתי קיימת גרסה מוקדמת בתרגום אחר. לדעתי התרגום הנוכחי מנסה ״להתעדכן״ לעברית "עכשווית" לזמן נתרגום, לדעתי בהנמכת השפה אנו מאבדים רובד ספרותי של כוונת הסופר.
קראו ותהנו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef
השלישי

השלישי

ישי שריד

שם הספר ועיצוב עטיפת הספר מעידים על תוכנו, על כינון בית המקדש היהודי השלישי במציאות עכשוית מדומיינת, על הקמת בית מקדש לתפארת אלוהי ישראל במקביל לתקומת ממלכה ריבונית השולטת לפחות בירושלים, כמובן ממלכה שתשתיתה קיום מצוות התורה והקרבת קורבנות בבית המקדש. הספר אינו מיועד לצמחונים ואוהבי חיות, תיאור עבודת הקודש בבית המקדש מתואר בפירוט גרפי רב , החל ממטרת ההקרבה, סדר הקורבנות היומי וכלה בסדר הקרבת הקורבנות ביום הכיפורים, ניכר שהסופר למד את הנושא והשתדל להישאר צמוד למקורות.
תחיית ירושלים הדתייה ושומרת המצוות מוצגת כהנגדה לחיים בתל אביב במציאות עכשוית פחות מדומייינת, טרום תחייתה של ירושלים ובנית בית המקדש. כחלק משידורי הטליוזיה של הממלכה משודר הסרט: ""ימיה האחרונים של תל אביב" זכורים ממנו זוג גברים מהלך יד ביד בשדרת אשלים, ישבניהם מעכסים כמו נשים, אוכלים מצלחות מלאות שרצי ים משונים שנראים כמקקים, את ... נואם בלהט נגד ברית המילה, ערבים יושבים כבני חורין בבתי קפה וצוחקים עם נערות יהודיות."

האם גורלו של בית המקדש השלישי יהי כגורלו של בתי המקדש הקודמים?
קראו ותהנו.

לפני 5 שנים•moshef
גוף שני יחיד

גוף שני יחיד

סייד קשוע

סוף סוף אני קורא ספר שמאוד רציתי לקרוא מבחינת תוכנו ולאו דווקא עלילתו. ספר של סופר ערבי ישראלי, שהציפיה שלי הינה לספר שתוכנו הינו המציאות הערבית ישראלית מנקודת מבט שאינה של סופר יהודי ישראלי. שמח מאוד שלא התאכזבתי. קראתי גם סופרים ערבים ישראלים נוספים אולם, בעייני, סיפרו סיפורים מעניינים מאוד הכתובים מצוין, אולם לדעתי נוגעים במציאות הערבית ישראלית אולי ברמיזה.
גוף שני יחיד מספר על שני ערבים ישראלים, על קורות חייהם הצעירים, הבוגרים והמקצועיים. אנשים צעירים המעוניינים לחיות את חייהם החופשיים הנורמטיביים במצב הנוכחי בישראל (שנת 2010).
הספר נוגע רבות ובאופן ישיר ברצונם של הדמויות הראשיות להשתלבות מלאה כאזרחים שווים החופשיים לחיות את חייהם כרצונם. משמעות שם הספר גוף שני יחיד, לדעתי, הינה שלאורך כל הספר, הסיפור מדלג בין שתי הדמויות המרכזיות, פרק לדמות אחת הכתוב בגוף שלישי ופרק לדמות השניה הכתוב בגוף ראשון. גוף שני יחיד = אתה או את, כלומר הספר הינו עלינו ועל מציאות חיינו. לדעתי ספר מרתק עם אמירה כנה ומעניינת.
להלן ציטוט לכמיהת חייהם:
"היום אני רוצה להיות כמוהם. היום אני רוצה להיות חלק מהם, להיכנס למקומות שאליהם הם מורשים להיכנס, לצחוק כמו שהם צוחקים, לשתות בלי לעשות חשבון לאלוהים. אני רוצה להיות כמוהם. משוחררים, חולמים, מסוגלים לחשוב על אהבה. כמוהם. כמו אלה שהתחילו למלא את הרחבה מתוך ידיעה שהיא שלהם, שלא הרגישו צורך להתנצל על קיומם, לא הרגישו שעליהם להסתיר את זהותם. כמוהם. בלי מבחני נאמנות, בלי מבחני קבלה, בלי פחד ממבטים חשדניים. היום אני רוצה להיות חלק מהם בלי להרגיש שאני עובר עבירה. אני רוצה לשתות איתם, לרקוד איתם, בלי המשא הכבד של מסתנן מתרבות זרה. להרגיש שייך בלי להרגיש אשם או בוגד. ובמה אני בוגד בדיוק?"

לפני 5 שנים•
★★★★★
•moshef

ביקורות נוספות על "כחרס הנשבר"

כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

איש עומד בחלון ואקדח בידו.
הוא עומד אך בקושי, הוא צמא ורעב וקודח; את קורותיו בחודשים האחרונים הוא זוכר רק במעומעם. רגליו כמעט קורסות תחתיו, אבל עיניו אינן סרות לרגע מדלת המסבאה ממול. קלרמון-גאנו, האחראי לכל אסונותיו, יושב בפנים. אצבעו על ההדק, ובתוך טירופו הגווע הוא משוכנע שבירייה אחת ישיב את חייו לסדרם. ובירכתי מוחו מהבהבות בלי הרף המגילות, המגילות...
המגילות שלו.
הוא עודנו מאמין בהן - היחיד באירופה כולה, בודד בין חוקרי המקרא, אפילו אשתו שלו אינה מאמינה לו. זייפן, הם קוראים לו. יהודי. זייפן יהודי, מנוול, רמאי ושקרן. אבל המגילות אמיתיות! הוא משוכנע בכך. אולי נכתבו על ידי כת נוצרית מוקדמת. אולי בימי המכבים. ואולי - מרגע לרגע הוא משתכנע יותר - אולי הועלו על הכתב בחיי משה עצמו? הכל מתאים. הכתב העברי-פיניקי הקדום. הנקיטה בשם אלֹהים ולא בשם המפורש. היעדר הפסוק העוסק במות משה. טקסט מקראי מקורי מימי משה! מיליון לירות הן שוות, המגילות שלו. זו תגלית המאה, היא עולה על כל הממצאים שקדמו לה. אבל המלומדים והחוקרים כולם נספחו אל דורשי רעתו. קלרמון-גאנו הארור! עתה ישים קץ לכל זה.
ערפל עולה מול עיניו. הוא רועד כולו. דלתות המסבאה סגורות עדיין. היום מחשיך לאט.

האיש בחלון הוא מוזס וילהלם שפירא. היום המאפיל הוא יומו האחרון. עם בוא הלילה הוא יתאבד, הוזה, מטורף למחצה, אבוד כל כך. המגילות שלו, שגורלן כמו נקשר בגורלו, יאבדו גם הן. ההיסטוריה לא תזכה להזדמנות לומר את דברה האחרון על מקוריותן. והאיש בחלון לא יזכה לריהביליטציה שכמהּ לה. הוא ימות לבדו, ללא וידוי וללא קבלת מחילה, הוא ינטוש את העולם המר הזה שעל אף כל נסיונותיו מעולם לא הצליח להיות בן בית בו.
ובשעות הספורות האלה, כשהאיש בחלון עומד וכל שארית חיותו מתמצה אל פרק האצבע, אל העיניים הכבות, אל דלת המסבאה - בשעות האלה עובר "כחרס הנשבר" על כל המאורעות המתנקזים אל החדר הזה והשעה הזאת והערפל הזה. זהו סיפור חיים שלם שמוביל לכאן, אל האקדח הרוטט ביד העיוורת, אל הסוף שאין ממנו מנוס.

נשאבתי לאט.
מלכתחילה לקחתי אותו מהספריה רק בגלל שולמית לפיד. שולמית לפיד של "ואולי לא היו", "חלומות של אחרים", "שלוות שוטים", מותחני ליזי בדיחי המפוכחים והחמים. אבל הגופן המיושן והדפים המצהיבים והמעגליות המיוסרת של המחשבות-לקראת-הסוף של האיש בחלון לא הקלו עלי. מתוך חוסר ריכוז וחוסר סבלנות כמעט נטשתי אותו. ואיזה מזל שלא.
בלי סיבה מיוחדת המשכתי רק עוד קצת, ובלי לשים לב עברתי מעמדה של קורא מתוך שעמום לנוכחת לחלוטין בתוך הטקסט. פספסתי תחנה בגללו. כשסיימתי את העמוד האחרון, והתנערתי מהערפל, ובדקתי בפלאפון מה השעה, גיליתי חמש שיחות שלא נענו. לא שמעתי בכלל את הצלצול. הייתי כולי בתוך הסיפור - סיפור מר וקשה ומהפנט.
כמה כישרון נדרש לקחת דמות כל כך מורכבת, כל כך לא מפוענחת - עד היום, וכנראה לנצח - ולהעניק לה קול ומניעים ומחשבות ורגש, ויופי. להחיות את ירושלים של המאה התשע עשרה, את תקופת השיא של חקר ארץ ישראל. לגרום לקורא, שאינו חוקר מקרא ואינו ארכיאולוג ואין לו נגיעה אישית לסיפור, לרעוד ולהצטמרר ולייחל.
ולהתאהב. בדמות הזאת. המעוותת. הנוכל, הרמאי, היהודי המנוול. האיש שהיה אוטודידקט מבריק, וחוקר מקרא, וארכיאולוג חובב; שלימד את עצמו לקרוא מואבית; שגזל ספרי תורה עתיקים מיהודי תימן ומכר אלפי חרסים מזויפים למוזיאון ברלין ושיתף פעולה עם זייפן העתיקות הטוב ביותר באסיה; שהתנצר כדי למצוא לעצמו מקום בעולם, כדי להשתייך למשהו, למישהו, אבל דמו תמיד קרא לו חזרה; שחלם והמשיך לחלום וכשהמציאות הכזיבה, חלם אותה מחדש; שקם מן העפר פעם אחר פעם.
עד שספג את המכה שאין אחריה תקומה.

להתאהב בו, פשוט ככה, להילכד איתו בסבך של אין-ברירה, לנשוך איתו שפתיים, לקוות, להתפעם; לסלוד איתו מכל מה שהיה, מכל מה שהוא עדיין, לרצות בכל כך הרבה ולקבל כל כך מעט; לחלוק איתו את חדוות הגילוי, את העונג הטהור שבו ניכר המדען, את רגע האאוריקה שלו, ההתגלות שלו; להאמין איתו בלהט מקודש כמעט; להושיט איתו יד אל העומדים מנגד, להתחנן איתו על נפשו, להיטלטל איתו רואים ולא רואים ברחובות אירופה הבוגדת -

- לעמוד איתו בחדר ההוא, בחושך ההוא, בשעה ההיא האחרונה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פֶּפֶּר
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

משמעות שמות הספרים

(שפירא-ב)

לעתים שמות ספרים מסקרנים אותי במטפורה הגדולה שלהם לחיים ולמשמעותם. כך קרה לי ששמעתי על ספרה של שולמית לפיד, כחרס הנשבר.

שנים עברו מיום שרכשתי את הספר, ומאז בהזדמנויות שונות הגיתי ברוחי בצמד המלים, כחרס הנשבר, כמשחק אסוציאציות, בו אני שואל את עצמי, מה מזכירות לי המילים, צליליהן ומשמעותן?

ברוחי עלתה דמותה של תרצה, קרמקיאית שהכרתי לפני שנים, בוראת באובניים אגרטל חרס, כלי שבגליליותו טמון יופיו העולה וצומח מתוך כפות ידיה החופנות את החומר כטקס פולחני עתיק יומין.

כלי החרס נוצר מעפר חרסיתי, ומקבל את חוסנו באמצעות אש וחום תנורים, תהליך המקנה לו את חוזקו וגם את נקודת תורפתו, בנפילתו הוא נשבר לרסיסם, שאינם ניתנים לאיחוי.

כך הוא האדם, על פי המקורות היהודיים, כחרס הנשבר, יסודו מעפר וסופו לעפר. האם יש לו תיקווה ויכולת ענווה מול ארעיות החיים, בניסיונו להעניק להם משמעות?

ועכשיו שאלתי את עצמי, איך המטפורה כחרס הנשבר, מייצגת את חייו ומותו של מוזס וילהלם שפירא, שהיה סוחר עתיקות, בירושלים התוססת של סוף המאה ה-19, כמי שהציג מגילות עתיקות ממדבר יהודה, בהם היו חלקים מספר דברים, ועשרת הדיברות שהופיעו בנוסח מעט שונה מהמסורתי, לכאורה אוצר תרבותי בלום, אך מגילותיו הוגדרו כזיוף, מה שגרם לאובדנו הפיזי והרוחני, כמי ששמו נקשר עד היום לנוכלות?

יצאתי למסע באמצעות סיפרה של שולמית לפיד, לירושלים ולערים באירופה בסוף המאה ה-19, בעקבות שפירא, סוחר העתיקות, מנסה לענות על השאלה, האם שפירא הקדים את זמנו, בתגלית המגילות הגנוזות, שלא זכתה להכרה, או שמדובר בנוכל? מי אתה שפירא, שנע תמיד בקווי התפר והשבר, באזורים האפורים של החיים בחיפוש הכרה, יוקרה ורווח כספי ולבסוף העלה חרס בידו?

לפיד היא כמו רפאית חרסים רגישה, המנסה לאחות ולשחזר באמצעות רומן היסטורי, רסיסי מידע על שפירא ובאמצעותם לבנות את דמותו המרתקת ובכך לנסות לענות על השאלה, מי אתה שפירא, נוכל מתוחכם, השולט בשפות רבות, המקסים את שומעיו, ואולי מדובר באוטודידקט הבקי במקורות היהודים, אדם המחפש משמעות לחייו באמצעות פתרון חידות המקרא? נושא טעון ובעייתי אז והיום.

שלומית לפיד מציגה את שפירא כאדם שחייו היו ככד שבור, המחפש תיקון ואיחוי בלתי אפשריים. הוא היה יהודי מומר בירושלים של המאה 19, עם זהות המורכבת מרסיסים, יהודי, או נוצרי, רוסי אירופי, או תורכי אוריינטלי, שנוא על ידי היהודים, חשוד על ידי הנוצרים, חיי עם הערבים בדו קיום שברירי, שולח את ידו בעתיקות, לעתים באמצעים אפלים, אך הוא לא היה שונה בעת ההיא מדיפלומטים, כמרים וחוקרים, כולם שלחו את ידם בעתיקות. בעסק הזה היה שפירא הרפתקן ומשכיל, אך מי שמעולם לא השתייך לקליקת החוקרים. שבריריות שגרמה לו חוסר מנוחה מתמיד, ורצון לצאת להרפתקה שתביא לו הכרה, עושר, תיקון ורוגע.

הוא היה הרפתקן המשחק באש, שלח את ידו לחזה נזירה שטיפלה בו כאחות, ובהמשך הוא נשא אותה לאישה בכנסיית המשיח. ביחסו אליה נוצר מתח בין ארוטיות לעומת איסורים דתיים, על רקע ירושלים המתוחה במתחים דתיים ופוליטיים. בעולם מתוח שכזה הרפתקנות משמשת לשפירא מפלט. יש בו תעוזה, אך גם לא מעט תמימות, חלומות גרנדיוזיים ורצון לקבל את העולם על פגמיו.

את המתח בין אירוטי לאיסורים, בין יהדות לפגאניות ונצרות תציג לפיד בצורה מעניינת, תוך נקיטת עמדה ברורה, שפירא נישאר בסופו של דבר יהודי ניסתר. הוא עסק בצלמיות חרס מואביות, שהייתה בהן מיניות בוטה ומפתיעה, בהן הוא ראה הוכחה למתח המתקיים במקרא בין אלוהות לאלילות, בין פוריטניות למיניות. הצלמיות האלה התגלו כזיוף, בו לפיד מציגה את שפירא כקורבן תמים.

אותי הפתיעה הידע הרב של לפיד לגבי החוקרים של אז, בוויכוח האקדמי עם האסכולה הגרמנית שטענה שאין לראות בתנ"ך טקסט היסטורי, אלא אלגוריה ולא מציאות. לוויכוח הגדול הזה נקלע גם שפירא, המנסה להוכיח באמצעות מגילותיו את הקיום ההיסטורי של התנ"ך. הוויכוח הזה שריר וקיים עד היום, בכך לפיד הקדימה את זמנה, באופן שבו היא תארה אותו בצורה אינטליגנטית ומרהיבה.

ללפיד יכולת מופלאה לתאר אווירה היסטורית תקופתית, באופן ששאב אותי לתוכה, היא מתארת את שפירא בצורה מורכבת, כאיש של סתירות ויכולות אינטלקטואליות רבות, היא גרמה לי להזדהות עם אדם שאישיותו בעייתית כנוכל חביב, ודרכו להבין את המושג כחרס הנשבר, באופן מעורר מחשבה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מתוך תפילת ונתנה תוקף

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,
וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל
כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.

מהגמרה

"אמר לו ר' עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך"

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רץ
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

רומן בלשי המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בירושלים של המאה ה-19 זייפן עתיקות שמתחקה אחרי אוצרות ברגע שהוא מבין שהם נכס יקר. לכאורה נשמע מרתק, האמת שהסיפור קצת מייגע, (לא אופייני לשולמית לפיד) הסוף מפתיע. ספר בסדר. שווה קריאה.

לפני 12 שנים•פנינת הארץ
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

רומן היסטורי מאלף אודות פרשיה עלומה מן המאה ה-19 שטרם פוענחה - האם וילהלם מוזס שפירא, סוחר העתיקות הירושלמי, היה זייפן עתיקות, או שמא נפל קורבן לעלילותיו של ארכיאולוג בר סמכא בעל שם עולמי? פרשה מרתקת בסוגת רומן וביד אמן(ית), כיתר הרומנים ההיסטוריים של שולמית לפיד.
מי שנסחף לסקרנות אודות כל מה שקשור לפרשה, אולי יתעניין גם ב"בת ירושלים הקטנה", ספרה של מרים הרי, בת זקוניו האהובה של שפירא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אביבה
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

כל כך הרבה אנשים קראו את הספר ואף אחד עדיין לא כתב בקורת
כנראה שאצטרך דחוף לקרוא
מהר
יש לי כל כך הרבה מה לקראו
אוףףף
כיצד אשתלט על הכול
את האמת בעברקראתי די הרבה ספרים של הסופרת או שלא...
שלומות
ברכות

לפני 13 שנים•
★★★★★
•איור וודה
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

קראתי אותו לפני הרבה שנים ואני זוכרת רק שמאוד מאוד אהבתי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליזי
כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

שולמית לפיד

התעייפתי באיזה שלב ונטשתי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
2.0
לפני 8 שנים

“התעייפתי באיזה שלב ונטשתי.”