יצירה נפלאה ומיוחדת.
זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע.

אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה.
היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.

הופתעתי מהיצירה הנפלאה והקריאה הרציפה, משמע שגם לתרגום עצמו מגיעות מחמאות כאן.
בב תומס יוצרת מותחן פסיכולוגי בהקשר של העלילה עצמה אם אפשר לצטט מהספר, אבל הסיפורים והתיאורים של הדמויות הסבובבות את הגיבורה, הם שמוסיפים נופך ורובד מעניין לאופי הספר.

לאחר המלצות רבות על סימנון, זהו הספר הראשון שקראתי, ממש תענוג.
אהבתי את הכתיבה היפה והתרגום המעולה.

בדיוק כמו "הנער האבוד", תומס וולף לוכד את הזיכרון ואת התיאורים בתמונותיו.
הדילוגים בין עונות השנה (אפריל ואוקטובר) מופלאים וכאילו מזכירים לך עצמך רגעים בילדות.

הכותב מתאר כמיהתו של הנער/הגיבור, לזכרונות ורגעים שחלפו בעברו, לעונות השנה,
למעגלים של אחרים, תוך כדי חיפוש אישי,
והוא מצדו כמעט משתכר מהתמונות הקפואות האלו כמו היה חלק מהם.

מתוך הספר, על נהגי המשאיות
----------------------

"ידעתי את שמחותיהם ומלאכתם של אנשים כאלה,
שנהגו במשאיות הגדולות ברחבי הארץ בלילה. יכולתי לראות ולחוש בבירור,
כמי שהוא עצמו התנסה בדבר, את כל השעות והתנועות של מסעם.
יכולתי לראות את שיירת המשאיות הכהה נעה בכבדות בערים הישֶנות, ולחוש את האפלה,
את הניחוח הקריר של אזורים כפריים נושב שוב על פני. יכולתי לראות את הפרצופים השקטים
המצולקים של הנהגים המוארים קלושות באורת הפנסים, והכרתי את המקומות שנעצרו שם לאכול .. "

כתיבה יפה ועשירה על תקופה ישנה יותר

משיכות חבל בין מעמדות החברה במאה הזו, לבין הפיוטי והרומנטי,
פליקס קרול הוא אכן נושא הזרקור בשם היופי והמשחק, למען הליריות וכנגד האפרוריות המוכתבת.

"אתה מתאהב מזווית חדה, טיפה מהצד, בתוך איזה חדר, ליד שולחן,
או יושב לך בגן שהאחרים רוקדים בו לקצב איזו מוסיקה מטופשת והחלטית."


הספר מצדיק את קודמו, וקסום ומבטיח בהמשכו

בספר הקודם של ארי דה לוקה, 'הר אדוני', קיבלנו את כתיבתו הצרופה והנוגעת לתיאורי העיר נאפולי.
אך היא מתבצעת במעין רובד אחיד, אזורו האישי של הנער.

בספר 'אתה, שלי' - הקוראים מתוודעים אל מעבר לעולמו האישי של הנער המתבגר, ואל תוך עולמה של 'קאיה', בהמשך כנערה בעלת השורשים היהודים בספר.
זהו גם תפקידו של הנער, לחקור ולגלות, ומעין של העצמה לספר הקודם ע"י לוקה, אשר הזכיר רגעים מזכרונות של גיבורים כלפי המלחמה.

בנקודת ההתאהבות, החקירה על המלחמה ופענוח מוצא שורשי - מתגלה הנער כבעל הקשבה ובעל שיקול דעת.
אך בדיוק בנקודה זו גם מגיעה התמסרות של אהבה לצד צעדים משולחי רסן.

הספר מאוד מזכיר את הגילוי שעוברים הנערים ב 'שואה שלנו' - על התבגרותם והקשבתם.

רומן גארי מצייר את נעורי מלחה"ע השניה

ספר בעל הילה אירופאית מעולה,המרכך את פני התקופה בעיניהם של הנערים.
רומן גארי כותב בלשון עשירה, שנונה ובעיקר מגוונת.
המטבח הקולינרי, צבעי העפיפונים ומסלולי החיים מתנגשים למקשה אחת מופלאה.

ציטוטים :


"דבר שאינו בראש-ובראשונה פרי הדמיון אינו ראוי שיחיו אותו"

"להיתול סגולה חשובה - הוא מקום בטוח שהרצינות יכולה למצוא לה בו מקלט ולהינצל"

ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות

מתוך חמסין של ניסן.

ספר עם מעטפת רכה מאוד, עם ניגון/פרשנות מלנכולית של הדמויות המובילות.
עמוס עוז לכאורה מוציא את את התמימות שבו, אך גם מבקר את עצמו, לראייה הדיאלוג בין 2 המבוגרים בבית הירושלמי.
מומלץ בחום !