501 עמודים של ספר תת-רמה זה מה שאנו מקבלים מז'ואל דיקר, סופר צעיר יליד ז'נבה. אני לגמרי לא שותף לתשבחות שהרעיפו עליו מי שהרעיפו. הם כנראה לא היו בהכרה מלאה.
בני בולטימור הם המשפחה/הענף של הגולדמנים הגרים בבולטימור, באוק פארק, הנחשבת כנראה להרצליה פיתוח של החוף המזרחי של הפרובינציה האמריקאית. הענף הגר במונטקלייר, המקבילה לפתח תקווה, הוא האח הפחות עשיר ומוצלח, אביו של כותב הספר מרקוס גולדמן. לשני האחים שני בנים: מרקוס, שכבר הזכרתי, והילל הבן של סול גולדמן המצליח והעשיר. הפרש הגילים ביניהם, בין הבנים, חודשים אחדים בלבד. למשפחה העשירה מצטרף וודי פין, חסר הבית, המתגורר במעין מעון לחסרי בית ואיכשהו משתחל למשפחת גולדמן מבולטימור וחברות אמיצה נרקמת בין וודי להילל. השלישיה הילל, וודי ומרקוס הופכת לכנופיית הגולדמנים והאושר אינסופי כשהם נפגשים בחגים, עד האסון הנוראי. כל הספר מדבר בשפה זו "עד האסון...". כשבאמת מתרחש האסון זה אסון מפלצתי, מיותר ונוגד את ז'אנר הספרים ההופכים לסדרות.
כך הספר הולך קדימה ואחורה בשנים. השלישייה נולדה, כמה נוח ב-1980, ב-1992 הם בני 12 וכוכבם דורך, לפחות של וודי והילל, להם מצטרף סקוטי השכן, חולה הסיסטיק פיברוזיס, המבקש להיות אף הוא כוודי המהולל, שחקן פוטבול. הוא כמובן לא יכול, אבל הויזואליה בסדרה כי תבוא כבר תראה אותו כמו בספר וכמו בסדרות סוג ג', מהולל ונוגע בכוכבים שבשמים.
אם הסם נגד הכאבים הממכר בסרטים/סדרות אמריקאיות הוא ויקודין, הרי פה זה טלסן. למה זה חשוב? כי זו נקודת משבר בקבלה לליגה הלאומית בפוטבול של וודי הסטודנט. האם הוא לקח את התרופה הזו במודע ובכוונה?
בקיצור, אם לא הבנתם זה כי זה ממש לא חשוב. איכשהו נכנסת לתמונה גם אחותו של סקוט החולה אלכסנדרה, גם היא תגרום למשבר מדומה בין חברי חבורת הגולדמנים ותוסיף לתפרים הגסים, להתפתלויות העלילתיות הלא סבירות, למתח הזול עד האסון הקרוב, כשגם ללא האסון לא חסרים משברים רציניים ולא מעטים, רק כדי לקבוע שאלה הגרים בפתח תקווה/מונטקלייר דווקא היו בסדר, רק שכחו אף הם לעשות בר מצווה למרקוס. פדיחה.
בסופו של דבר אנו עדים לאסון המפלצתי, אסון אותו מבכה לא חשוב מי וחושב שהוא מיותר. הוא באמת מיותר כמו כל הספר.

ספר פחות טוב מספריו האחרים. מתחיל ילדותי אבל משתפר בהמשך. סביר

כבר חשבתי שהשנה הזאת תסתיים בלי איזשהו ספר ראוי לציון. קראתי הרבה ספרים, רובם בסדר, כמעט אף אחד לא נשאר איתי. והנה הגיע הספר שהיה הטוב ביותר שקראתי השנה, ואחד הטובים שקראתי אי פעם. עד כדי כך. ספר מושלם, פשוט מושלם. תענוג צרוף. אני מדברת על "בני בולטימור" שכתב הסופר המחונן ז'ואל דיקר, אותו אחד שכתב עוד ספר שהפך לאחד המומלצים שלי, "האמת על פרשת הארי קברט".

מרקוס גולדמן הוא סופר שמנסה לכתוב בלא הצלחה יתרה ספר על משפחתו. הסיפור מתחיל בשנת 2012 כשמרקוס עוזב את ניו יורק ושוכר בית במקום שקט ומבודד בפלורידה כדי לכתוב את הספר. אבל העבר לא מפסיק לייסר אותו, להציק לו, להטריד אותו. הוא שקוע בזיכרונות על המשפחה המפוארת שהייתה לו ואיננה עוד. מתחילת הספר ידוע שהיה איזשהו אסון שהיווה קו פרשת מים במשפחת גולדמן. מאז האסון חייו של מרקוס התפרקו, הוא איבד את אהבת חייו אלכסנדרה, והוא אמנם הפך לסופר מצליח, אבל המשיך להתרפק על העבר שהיה ואינו עוד.

העבר הזה כלל את כנופיית הגולדמנים, מרקוס ושני בני דודו, וודי והילל. הילל היה בן דודו הביולוגי ואילו וודי היה נער מצוקה שדודיו של מרקוס אימצו לא רשמית למשפחה. מרקוס גדל במונטקלייר, למשפחה לא עשירה בלשון המעטה, בטח שלא יחסית לדודיו שחיו בבולטימור. מרקוס תמיד קינא, גם אם לא במודע, בחייו של הילל העשיר. הוא בילה עם בני הדודים שלו בכל רגע פנוי, יצא איתם לחופשות משפחתיות, הם היו חבריו הטובים ביותר ואנשי סודו, והוא גדל והתבגר ביחד איתם. ביחד הם טוו חלומות ותקוות ושאיפות, והעתיד של כל המשפחה ושל כל אחד מבני הדודים היה ורוד ומבטיח. ואז הגיע האסון שסיים את הכול.

מרקוס מאשים את עצמו ומאמין שיכול היה למנוע את האסון. הוא לכוד במעגל של אשמה וגעגועים. הוא מנסה בכל כוחו לכתוב את הספר, אבל תמיד חוזר לאותו עבר שלא מניח לו. נקודת המפנה בכתיבת הספר של מרקוס היא מפגש מחודש עם אלכסנדרה, אהבת חייו בעבר וגם בהווה. המפגש איתה מספק לו השראה ומאפשר לו לחקור לגבי העבר המשפחתי שלו ולמצוא את הקלוז'ר שכל כך היה זקוק לו.

מרקוס מגלה שההיסטוריה המשפחתית שלו מבוססת על הרבה שקרים, שכל שקר בתורו היה טריגר לאיזשהו כדור שלג, לאיזה אפקט דומינו, לאיזה אסון.

הספר נכתב מנקודת מבט נוסטלגית של מבוגר שהיה רוצה לחזור להיות ילד, לחזור ולהתאחד עם בני הדודים שלו, "הגולדמנים", ולייסד מחדש את כנופיית הגולדמנים. מצד שני, כתיבת הספר שולחת אותו למסע מפוכח לגילוי האמת. קיים בספר ניגוד חזק מאוד בין העבר הכביכול מושלם, המפואר, העמוס בהבטחות לעתיד מושלם, לבין ההווה שהוא התנפצות כל החלומות.

ז'ואל דיקר חושף לאט לאט את הזרמים התת-קרקעיים הקטנים מתחת לבסיס האיתן והיציב של המשפחה. כל פעם מתגלה עוד סוד ועוד סדק, עוד תפר שנפרם במארג הכביכול מושלם, והוא עושה זאת בכישרון אדיר, שואב את הקורא פנימה לתוך הדינמיקה המשפחתית, וכל פעם שומט עוד קצת את הקרקע מתחת לרגליה.

סיימתי את הספר ממררת בבכי. איזה סיום מפואר לספר מפואר. כמו שכבר אמרתי, פשוט ספר מושלם שאסור לפספס!!!

תת רמה של כתיבה ספר ברמת תיאור של ילד מתבגר הפסקתי לקרוא לאחר 100 עמודים הרגשתי טיפש להמשיך

מרקוס גולדמן בילה חלקים נרחבים מילדותו עם בני הדוד שלו מבולטימור. הם אפילו כינו את עצמם כנופיית הגולדמנים. ואז הגיע האסון.
שמונה שנים מאוחר יותר, מרקוס הוא סופר מצליח, הוא רוכש בית במיקום קרוב למגורי דודו האהוב, ושם הוא מקווה למצוא השראה ושקט הנחוצים לו לכתיבת הספר הבא. אבל כלב אחד כדול שתועה אל חצרו, ושכן נודניק קצת משבשים את התכניות, או שבעצם מובילים אותו לכתיבת הסיפור של בני בולטימור.
בני בולטימור הם שלוחת המשפחה שהתיישבה בבולטימור, בשונה מבני מונטיקלייר שהם הגולדמנים האחרים.
בעקבות כתיבת הספר וחיטוט מחדש באסון ובכל מה שקדם לו, ובנוסף, הכלב שמביא אותו למפגש מפתיע (לא אעשה ספויילר) הוא מתוודע לעובדות חדשות ששופכות אור חדש על מה שקרה ומנקות רגשי אשמה וכעסים.
סיפור שכתוב מצויין על משפחה, ידידות אמיצה, אהבה גדולה ועל כוחה ההרסני.
מזמן לא היה לי ספר כזה שלא רציתי להניח מהיד. אל תחמיצו.

וואו איזה ספר מקסים! מזמן לא נשאבתי ככה לספר, קראתי לאט לאט כדי שלא ייגמר. בהחלט אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנה האחרונה.
הסופר ניחן בכישרון כתיבה יוצא דופן, הסיפור מורכב ואין רגע דל. ממליצה בחום!
השנה היא שנת 2012. מרקוס שוכר בית בפלורידה מול הים ומנסה לכתוב ספר חדש אבל זיכרון האסון שקרה בשנת 2004 מטריד את מנוחתו. הוא נזכר בגעגועים ב"כנופיית הגולדמנים" שהיה חלק ממנה בילדותו. הם היו שלושה: מרקוס, וודי והלל. הלל הוא בן דודו הביולוגי של מרקוס, וודי הוא אחיו המאומץ של הלל. שלושתם בילו ביחד בחופשות בביתו המפואר של דוד סול, אביו של הלל, שהיה עורך דין עשיר ומצליח. דוד סול הוא האח המוצלח של נתן, אביו של מרקוס. שלושת הילדים חלמו על קריירה מצליחה: הלל החכם רצה ללמוד לימודים גבוהים, וודי חלם להיות שחקן פוטבול מצליח ומרקוס חלם להיות סופר.
באחד הימים, מרקוס פוגש במפתיע את אלכסנדרה, אהבת נעוריו ליד ביתו השכור. בילדותם, כל השלושה היו מאוהבים בה אבל מרקוס הוא זה שזכה בה. למרות האהבה הגדולה ביניהם, מרקוס עזב אותה לאחר האסון, כאשר נודע לו שהיה לה קשר לשרשרת האירועים שגרמה לאותו אסון. לאחר שהוא פוגש בה, זכרונות העבר מציפים אותו והוא מחליט שהגיע הזמן לגלות את כל הסודות שהוסתרו ולהבין מה הוביל לאסון שהרס את המשפחה המורחבת של הגולדנים.
הסיפור נע בין שלוש תקופות: העבר הרחוק (הילדות וכנופיית ה"גולדמנים"), השנים שלפני האסון וההווה.
לאט לאט מתגלים למרקוס פרטים מפתיעים מהעבר, דברים שלא הבין בעבר מתבהרים ונפתרות הרבה אי הבנות, סודות שהוסתרו, שקרים שסופרו. כל רגע מתגלה עוד פרט שמוסיף לעלילה המורכבת, פשוט מלאכת מחשבת.
עכשיו יש למרקוס חומר רב ומעניין לספרו החדש.
זהו סיפור על חברות חזקה אבל גם על קנאה, תחרות ונקמה.
המון שאלות עולות במהלך הקריאה: מדוע דוד סול נהיה עשיר ואילו אחיו, אביו של מרקוס, חי ברמה הרבה יותר נמוכה ממנו? מדוע העסק של סבו של מרקוס פשט רגל? למה מרקוס נטש את אהבת נעוריו? והעיקר – מהו אותו אסון נוראי שהרס את המשפחה ופירק אותה? ומי אשם, אם בכלל, בכל מה שקרה?
לאט לאט הכל מתגלה, קריאה מהנה!

חוויה לכל חובבי הג'אנרים: מתח, דרמה, נעורים והתבגרות, הרפתקאות, רומנטיקה ועוד, תוך כדי הזדהות מושלמת עם הגיבור, שלוקח איתו את הקורא למסע ארוך ומענג עד הסוף הטרגי (בחלקו) וסגירת המעגלים.
ספר מקסים, כתוב היטב, המתחיל בסיפור ילדותם של בני דודים למשפחה הירואית, מצליחה ומצליחה פחות, והכל שזור במסתורין בלתי פוסק בו ובעונה אחת במספר קטגוריות, התאהבות, שובבות, הצלחה, שכר ועונש, נפילה וקימה של בני משפחת בולטימור.
הסב המייסד הקים עסק מסחרי שבניו שותפים בו, עד המפץ הגדול שיוצר 2 משפחות ובני דודים חברים עם יחסי אהבה ויריבות, קנאה ושאיפות אינסופיות להוכיח מי טוב יותר, תחרותיות מתחת לפני השטח והרבה דמעות.
הסיפור מתמשך מילדות ועד בגרות של בני הדודים כשברקע אינספור סיפורים קטנים מהנים וסיום נהדר ומבריק של סופר העל ז'ואל דיקר.
מומלץ בחום !

מה טוב בספר: הרעיון הכללי של זכרונות ילדות מהעבר מושך, הדמויות מעניינות (במיוחד בהתחלה), העלילה בנויה כך שיש קצת מסתורין שמושך אותנו הלאה עד לסוף העלילה.
מה לא טוב: הדיאולוג מביך, יש פניות בעלילה שברמת הצגת בית ספר יסודי (כמו: הדמות שמנסה להגיד את האמת לדמות השנייה, אבל הדמות השנייה לא מוכנה לשמוע וקוטעת אותה - אך! לו הייתה שומעת את סוף המשפט, העלילה הייתה מסתיימת בסוף טוב), ובסוף, הרעיון המרכזי בספר לדעתי לא ממומש.
מה הכוונה לא ממומש? אנסה להסביר בלי ספוילר, הסופר מנסה להראות את השינוי שחל על הגיבור, בזמן שהוא מספר את סיפור חייו עם בני דודיו (למעשה, אם הבנתי נכון, זו כל מטרת הספר, אחרת אנחנו סתם קוראים על קורות משפחת גולדמן). אבל השינוי לא ממש מורגש, או לכל הפחות פשוט לא אמין (שוב, יותר מדי סצנות מלודרמטיות). למעשה מה שחסר לי מאוד בספר subtlety. אני חושב שהיה הרבה מאוד פוטנציאל אם הסופר היה משתמש בדקויות ובמינונים נכונים של רגש ואז אולי אף היה יוצא ספר נפלא. אבל, כפי שאמרתי, התפניות ילדותיות, הדיאולוג קופץ מרגש לרגש מהר מדי ("הוא היה מופתע. היא ענתה ברוגע. הוא בכה. היא ליטפה את ידו. הוא עבר בקלילות לנושא אחר" - אני לא מגזרים בתיאור, זה באמת ככה בספר), ולבסוף - כל העלילה מתנקזת לאירוע מסוים שהוא לחלוטין בר מניעה ולכן פשוט מעצבן את הקורא הנבון.
מסקנה: לא ממליץ על "בני בולטימור", אבל אם במקרה התארחתם בבית של מישהו במשך שבוע והספר יושב על השולחן - תקראו, יעביר את הזמן, אבל לא תצפו למשהו מיוחד.

חייב להודות שחששות ולבטים לא מעטים אפפו אותי עת אחזתי בידי את הספר הזה .

תמיד אחרי הסערה מגיע השקט - ולא פעם ולא פעמיים רכשתי ספר שני של סופר ששיחק אותה עם ספרו הראשון -ונפלתי אפיים ארצה .יעני סתם ספר שנישא על אדי

ההצלחה של הספר הראשון.


אבל כאן לשמחתי המציאות הוכיחה שיש חיים אחרי עפולה ,וחייב לשתף שמזמן לא נשאבתי אל ספר עב כרס בכזאת אובססיביות חסרת מעצורים .

בלי ספוילרים

בלי זיקוקי דינור

פשוט בכשרון ענק ובעלילה שמסרבת להרפות ממך ומותירה אותך דבוק לספר בלי יכולת להרפות.

ספר אדיר -

בוודאות אחד הטובים שיצאו כאן השנה .