הנה סיימתי את הספר הרביעי בסדרה של האסופית והפעם העלילה הייתה שונה משאר הספרים. הספר הוא כבר לא על אן הילדה או הנערה אלא על אן האישה הנשואה, אן האמא.

גם בספר הזה מונטגומרי לא איכזבה וסידרה עלילה מעניינת במיוחד עם דמויות נפלאות שגורלם ניקשר עם גורלם של אן וגילברט, אך למרות זאת היו נורא חסרים לי חברי הילדות והנעורים של אן, אך זהו שיקוף ישיר של החיים שגם בהם פעמים רבות נמצאים הרבה פחות בחברת חברי הילדות בעקבות מרחק.
בנוסף חסר לי מאוד פירוט על הקשר של אן וגילברט, נורא ציפיתי לתיאור של חיי הזוגיות שלהם ולפחות לתיאור קצר של ליל הכלולות או של הגילוי על ההיריון וכשזה לא קרה התאכזבתי.

אין ספק שגם בספר הזה ניתן לראות שמונטגומרי גורמת לנו להבין שיד הגורל תמיד לטובתנו ובסוף הכל מסתדר כמו שצריך. למרות שהרגשתי שהסיפור על בן הדוד הדומה (לא אפרט כדי לא לעשות ספויילר) היה משעמם ביותר ונוצר כדי לסגור את הפינה ולגרום להכל שוב להיות מושלם והרגשתי שחושבים שאני קצת טיפשה כדי שאקנה את הסיפור הזה (נו באמת איך אפשר לא לזהות בן אדם מסוים במשך כל כך הרבה שנים?!).

גם הפעם הסוף העציב אותי, אך לא כמו הסוף בספר הראשון.

בסך הכל זה ספר טוב שכיף לקרוא אותו וקל להתחבר לאן היקרה והאהובה שאנו מלווים אותה מילדותה הקשה עד לרגעי התבגרותה הנפלאים, ולמרות הכל הוא לא מתעלה כלל על שלושת הספרים הראשונים.

את שם הספר "הנסיך הקטן" שמעתי לא מעט פעמים והדבר גרם לי להסתקרן יותר ויותר. לפני כמה ימים החלטתי שדי, אני רוצה להוציא את הספר מרשימת הקריאה שהוא נמצא בה כבר כמעט 8 שנים ולהתחיל לקרוא אותו.

כשהגעתי לספריה הלכתי ישירות לאזור הנוער והמבוגרים כדי לשאול את הספר אך הספרנית שלחה אותי לאזור הילדים... אם לומר את האמת קצת הופתעתי כי נאמר לי שהספר הוא ספר מבוגרים.

החלטתי שאם זה ספר שמתאים גם עבור ילדים אקרא אותו ביחד עם אחותי הקטנה בת ה6. וכך כל ערב ישבנו יחד וקראנו את הספר, הילדה ניסתה להבין את הסיפור אך לא הצליחה להבין למה אני כל כך מתלהבת בעוד שאותה הספר לא כזה מעניין... ואז שאלתי אותה שאלה עניינית שהתשובה אליה הפתיעה אותי- "את מבינה את הספר?" תשובתה הייתה "לא", ומיד הבנתי שאין טעם להקריא לה אותו כי כרגע עבורה הוא סתם עוד ספר עם עלילה קצת משונה. אך לעומת זאת עבורי הוא היה מאוד מרגש ונורא הופתעתי מהסוף, לא ציפיתי לזה כלל.

נהנתי מהקריאה וניסיתי להבין את המעבר שיש מאחורי כל משפט. התחברתי לכלל הדמויות ואני יכולה לומר בגאווה שמעכשיו כשאני הביט לשמים אני תמיד אשאל את עצמי: "הכבשה אכלה את השושנה או לא?" ואזכור שזאת שאלה חשובה כל כך!

לסיכום, אני ממליצה על הספר בחום רב, זה אכן ספר בעל תובנות עמוקות על עולם המבוגרים, ודווקא בגלל זה לדעתי הוא מתאים יותר לנוער ומבוגרים מפני שעבור הילדים הוא כנראה יהיה סתם סיפור נחמד בלי המון משמעות וקצת חבל...

קראתי את בת העשן והעצם אחרי שחברתי הפצירה בי במשך שנתיים לקרוא וכבר פשוט לא היה לי נעים לסרב... הייתי בטוחה שלא אתחבר כלל לספר בגלל המוזרות וחוסר המציאות שלו כי הוא לא מסוג הספרים שאני בדרך כלל קוראת- אך להפתעתי דווקא אהבתי אותו.

אין ספק שהתיאורים בספר טובים מאוד וגורמים לך לדמיין את הסיפור ולראות אותו במו עינייך. העלילה מסקרנת ולא קשה לעקוב אחריה. נהנתי מהקריאה מאוד אך לא אשקר ואומר שהיו פעמים שכל התיאורים כבר העיקו עלי ומאוד ציפיתי להגיע לקטעים עם התוכן, אך לא היו קטעים רבים כאלו. בסך הכל ספר נהדר ושווה לקרוא אותו.

את 'מכתב אחרון ופרידה' קניתי לאחר שסיימתי לקרוא את ספריה האחרים של ג'וג'ו מויס ('ללכת בדרכך', 'אחד ועוד אחד') שהשאירו עלי רושם מאוד טוב וחשבתי שכך יהיה גם עם הספר הזה- אך טעיתי. הספר שיעמם אותי מאוד ופשוט הכרחתי את עצמי לקרוא אותו כי אני לא נוהגת להפסיק לקרוא ספרים באמצע והייתי בטוחה שלפחות ההמשך ישתפר ויהיה טוב יותר, אך זה לא היה ככה והתאכזבתי נורא. בנוסף, כל עניין הזמנים שג'וג'ו מויס ניסתה לשלב בספר בלבל אותי נורא. לסיכום, לדעתי הספר הזה היה פשוט בזבוז זמן!

התחלתי לקרוא את הספר הזה אחרי שהמליצו לי עליו כל כך הרבה פעמים שכבר נורא הסתקרנתי לדעת מה כל כך טוב בספר הזה שאפילו ילדים/ילדות שלא קוראות/ים ספרים ביום יום קראו אותו וגם אהבו אותו. אני רוצה להודות שאפילו עכשיו כאשר אני כבר אחרי שקראתי אותו אני עדיין לא מבינה מה עשו כל כך הרבה רעש סביב הספר הזה.
ההתחלה הייתה התחלה רגילה של ספר לבני נוער רק שהכל היה מושלם מידי עד שבאיזשהו שלב זה נהיה משעמם, כמעט עד סוף הספר הכותבת שמרה על שגרה מסוימת בלי הרבה אקשן ותפניות ולכן כשקראתי את הסוף המפתיע הרגשתי כאילו הוא נפל עלי ולא ממש הבנתי מאיפה הוא בא. אומנם היו הרבה רמזים מובילים לסוף אך לא ממש קלטתי אותם בקריאה הראשונה, רק כאשר חזרתי וקראתי אותו שוב- ולא כי מאוד התלהבתי אלא כי רציתי להבין מה קרה פה בעצם, רק בקריאה השנייה ראיתי את הרמזים ואת כל עניין הזמנים (הווה/עתיד). לא הייתי מגדירה את הספר הזה כבזבוז זמן כי הוא לא היה כזה אך לדעתי הוא גם לא היה כל כך טוב, אבל זו רק דעתי.

הספר הזה סחף אותי מבחינה רגשית, אני קוראת המון ספרים אבל יש ספרים בודדים שנחקקים בליבי. הספר הזה נכנס לרשימה הזאת, אני מגדירה ספר טוב כספר שאני יכולה להתחבר לדמויות שלו, ספר שגורם לי לשמוח כשקורה דבר טוב לדמות או לבכות כשקורה לה דבר נורא- "האסופית" לגמרי עונה על הקריטריונים האלו. כשקראתי את "האסופית" שמחתי ביחד עם אן ובכיתי ביחד איתה. כשסיימתי לקרוא אותו בכיתי בכי מר כי הוא הסתיים, התחברתי נורא אל אן ואל התמימות שיש בה, אל האופטימיות והדימיון שלה. ממליצה בחום לקרוא אותו ולתת לספר הזה לשאוב אותכם לעולמה של אַן שֶרְלִי!

ספר מדהים!!! נותן היזדמנות לבקר בראשם של הרופאים, ללמוד על מחשבותיהם על חשיבתם על היותם אנשים רגילים כמונו, שעושים טעויות ומתאהבים בדיוק כמו אנשים רגילים. אין בספר שורה אחד מיותרת! כל אחד יכול להתחבר! הספר מחבר בין 3 דברים שאותי לפחות מאוד מעניינים: מלחמת העולם ה-2, רופאים ואהבה. והכל בספר אחד פשוט מדהים!!! מומלץ ביותר שווה כל דקה של קריאה.

ספר מדהים!! נהנתי מכל דקה ודקה של קריאה! ממליצה בחום!
ספר מרגש, סוחף, מפתיע. בסוף הספר לא הפסקתי לבכות!
אומנם קצת התאכזבתי שניתנה לנו ההיזדמנות להיכנס לראש של כל הדמויות מלבד ויל...
מחכה בקוצר רוח לקרוא את ספר ההמשך!