עולם חדש מופלא הוא לא סתם סיפור על העתיד, אלא אזהרה חריפה מפני דיסטופיה מסוג אחר.
בניגוד ל"1984" של ג'ורג' אורוול, שבו השלטון שולט באמצעות פחד, כאב ודיכוי אלים, האקסלי מציג עולם שבו השלטון שולט באמצעות עונג, נוחות והסחת דעת.

הספר מזהיר מפני מצב שבו אנשים יוותרו מרצונם החופשי על החירות שלהם תמורת נוחות, בידור וצרכנות.

הספר שואל שאלה פילוסופית קשה: אם כולם מאושרים, האם זה משנה שהאושר הזה מלאכותי?
ב"עולם החדש", המדע והטכנולוגיה חיסלו את המחלות, הזקנה, המלחמות והעוני. אבל המחיר שהאנושות שילמה הוא אובדן כל מה שהופך אותנו לאנושיים: אין אמנות, אין ספרות, אין משפחה, אין אהבה עמוקה, ואין חשיבה עצמאית.

דמיינו עולם בו יש צמחים עם אינטליגנציה ורצון להרוג בני אדם.
עכשיו, דמיינו עולם בו אנשים מתעוורים ביום בהיר אחד.
'יומו של השלושרגל' מספר את שני הסיפורים האלו במקביל.

רוב הסיפור עוסק במאמצים של הגיבור הראשי לשרוד במציאות החדשה - למצוא מזון וציוד, להתמודד עם כנופיות שנוצרו בעקבות הכאוס, למצוא בני ברית וכו'.

לדעתי הכתיבה קלישאתית, הדמויות שטוחות והסיפור לא מספיק מעניין.

סיפורו של אסיר משוחרר שמשתחרר מהכלא לאחר מאסר עולם ומנסה בכל כוחותיו להיטמע בחברה.
היופי של הספר הוא ברכות בו כתוב בעודו מייצג את מחשבותיו של רוצח שאינו חש אשמה.

לאחר שחרורו הכל נראה שונה - הוא עתה בודד וחסר כל, העיר שהכיר השתנתה מקצה לקצה, הוא אינו מתמצה בטכנולוגיה החדשה.
הדבר היחידי שלא שונה זה היחס שלו כלפי מעשי העבר.

יחד עם הגיבור, הקורא מרגיש חוסר אונים שהולך ומתעצם לקראת הסוף המר.

ספר שעוסק בילד שבחר לברוח מבית הוריו מסיבה לא ידועה אל הלא נודע- המדבר הצחיח.במהלך הסיפור הוא מכיר רועה זקן שמסייע לו ומלמד אותו כיצד לשרוד.
רוב הספר מתאר בצורה קשה וברוטלית את הקושי בהישרדות ללא אמצעים.

במהלך הקריאה חיפשתי מסר מסויים שמסתתר לו מאחורי התיאורים הקשים והאלימות שאופפת את הספר בכל עמוד ועמוד אך לשווא. בסוף הקריאה נשארתי עם זכרונות קשים מהעלילה, אך ללא יכולת להפיק ממנה הרבה. אין לי בעיה לקרוא זוועות וסיפורים אלימים כל עוד הם משרתים את הסופר ככלי להעברת מסר כלשהו. במקרה הזה, מרגיש שהסופר בחר באלימות לצורך האלימות.

מסתבר שקשה לשרוד במדבר בלי מים ואוכל, מי היה מנחש?

פסיכיטאר בן 40 בשם לוק חיי חיים שגרתיים לחלוטין- נשוי באושר לאישה אוהבת בשם ליל, עובד בעבודה טובה ויציבה מבחינה כלכלית ויש לו בית ושני ילדים חמודים. לוק אדם משכיל שהצטיין בלימודיו, אדם הפועל על פי הגיון ומחפש רציונליות במעשיו ובמעשי המטופלים שלו.
נראה שיש לו הכל, אך הוא שוקע בדכאון. הוא מרגיש שחייו חסרי תכלית וריגושים, וכל יום נראה כמו קודמו. בערב פוקר שגרתי עם החברים הוא מהרהר לעצמו- עד עכשיו נהגתי באופן רציונלי לחלוטין והגעתי למצב בו אני לא מאושר- איך אהיה מאושר בעתיד? הוא מגיע למסקנה שעליו לנטוש את ההגיון ולהפקיד את חייו ואת רצונו החופשי לטובת הגורל. כל החלטה מתבצעת על ידי הטלת הקוביות, וכל יום הוא מחליף זהות ומתנהג בצורה שונה לחלוטין. יום אחד הוא מאמין בישו, ואילו יום אחר הוא רודף שמלות. יום אחד הוא אוהב את אשתו אהבה עזה אך יום למחרת הוא מפגין כעס ללא סיבה.
הזהות האישית שלו לאט לאט הולכת ונעלמת בבד בבד כשהשיטה צוברת תאוצה בקרב מטופליו.

עד כמה רחוק ילך לוק עם האידיאולוגיה ההרסנית? מה יהיה סופו של אדם שמוותר על חירות המחשבה והולך לפי מזל הגורל?

לוק לאשתו ולחברתה: "עליכן לחדול מלהיות מוטרדות. עליכן לפרוק עצמכן מהכל, לערטל עצמכן מהכל. להתמסר! וותרו על כל תקווה, כל אשלייה, כל תשוקה."
(ליל)"ניסינו, ניסינו ובכל זאת אנחנו עדיין משתוקקות. אנחנו משתוקקות לא להשתוקק ומקוות לחיות בלי תקווה ושתהיה לנו האשליה שאנחנו יכולות לחיות בלי אשליות.
"ותרו על הכל. היעשו כאותם עשבי בר הצומחים ונובלים בשדות בלא שתבחין בהם עין."

גשם שחור הוא ספר מתח עם נגיעות של מדע בדיוני.

סוכנת חשאית אמריקאית בשם דניאל נשלחת למשימה סודית במעמקי הג'ונגל בחיפושים אחר מקדש קדום של בני המאיה ובו עצם מסתורי שצופים שהוא מחולל אנרגיה. קשיים רבים נערמים על המשלחת שגיבשה דניאל- קבוצה נוספת של שודדים עוקבת אחריהם ושבט בני המאיה מגן בעצמו על המקדש, אך זה לא עוצר אותם מלהמשיך ולחקור. להפתעתם, יש סיבה אחרת שהמקדש היה מוגן וחסום. הם לא רצו לשמור על מה שנמצא בפנים- הם רצו שהוא לא יצא החוצה. ומבלי להרוס למי שרוצה לקרוא, אני אגיד שזה ספר נחמד ותו לא.

בשנת 2211 לפני הספירה שלה דייג דג נדיר שיודע לדבר.יותר מ4000 שנה אחר כך, הועמד הדג למשפט.

לפי האגדה הנורדית (כפי שכתובה בסיפור), בעבר הרחוק לכל שבט היה אישה שהיא הייתה הסמכות לקבוע ולהחליט לגבי כלל ה"סוגיות" שפקדו את חברי השבט. שמה היה "אואה" ולה היו 3 שדיים.הגברים היו כנועים ועליהם הייתה מוטלת מלאכת הדיג:הם שמחו בחלקם ולא התנגדו למצב הקיים(הנשים סיפקו להם חלב אם מידי יום). כל שבט היה בטוח שהוא היחידי בעולם, ולא קיים אף אחד מלבדו. יום בהיר אחד משה דייג דג מסתורי שחשף בפניו את מסתורי היקום: הוא לימד אותו לגבי כלי ציד, אומנות, שאר השבטים החיים סביבם, החשיבות של כלי נשק ועוד. הדג המסתורי הוא זה שגרם להתפתחות המהירה של בני האדם- הוא גרם לגברים להתנער מ"האחיזה" הנשית ולצאת לכיבושי שטחים ולפיתוח טכנולוגי.
שנים עברו, ופמניסטית (כלשון הסיפור) תופסת בחכה את אותו הדג. היא בוחרת להעמידו למשפט- ומכאן אפשר להגיד שהסיפור המרכזי מתחיל.

לעומת ההתחלה הסוחפת מרגע זה ואילך הספר מוריד הילוך. הזמנים מתערבבים, התרגום קשה מאוד להבנה , ובתכלס- פשוט משעמם. הדג המסתורי מספר סיפורים ללא סדר כרונולוגי - וחלקם פשוט לא מעניינים (לדוגמא סיפור המספר כיצד הדג המציא מתכון נורדי שעד היום נתפס כמאכל מסורתי).

לסיכום,
ספר בינוני שהיה לו פונטציאל אדיר.

נ"ב אני רוצה להגיד מילה טובה על רשת "סיפור חוזר". למי שלא מכיר- זוהי רשת שמוכרת ספרים במחירים זולים(25 שקלים לספר), ומעסיקה אנשים עם מוגבלויות בסניפים. מעבר לקטע האקולוגי , יש פה יוזמה יפה מאוד- אז בקרו שם בהמוניכם :)

אי שם באחד היערות באמריקה נמצא בסיס קטן וסודי של קבוצת הkkk. למי שלא מכיר, זוהי קבוצה חשוכה הדוגלת ב"כח האדם הלבן" ו"עליונות הגזע הלבן על השחור". לצער דן (היהודי) וכריסטופר השחור שעוברים טירונות על מנת להפוך להיות rangers בצבא ארה"ב, מפקד הקורס הוא בנו של מוביל המחנה הkkk.

הספר עוסק רבות בערכים של הrangers, בניווטים, מארבים וכדומה. מאוד הזכיר לי את השירות הצבאי שלי מהבחינה הזאת.

בסך הכל ספר נחמד מאוד וקליל.

בכפר דייגים יפני עלוב ונידח גרה משפחה שנאבקת יום יום על מנת לשרוד.
בעקבות חורפים קשים ומחסור חמור במזון האב מחליט למכור את עצמו לתקופה של 3 שנים על מנת שהאם תקבל עבורו מעט דגנים. מילותיו האחרונות לאם ולבנם הבכור היו "אל תתנו לילדים למות". מרגע זה איסאקו בן ה9 ממונה בעל כורחו להיות הצייד והמפרנס שבבית. המצב בכפר כל כך עגום שהם מתפללים שאוניות סוחרים המובילות מצרכים יתרסקו בשונית.
הכתיבה בספר תמציתית ושנונה."מים שקטים חודרים עמוק" מתאימים בול במקרה הזה- ספר קצר שמספר המון.
זהו הספר הראשון מתרבות יפן שיצא לי לקרוא, ונשארתי "צמא" לעוד.