התדירות שבה אני נתקלת במילה "מיינדפולנס" הולכת ועולה ביחס אקספוננציאלי בשנים האחרונות. בבית הספר ובצהרון, בפרסומות באינסטגרם, בקבוצות פייסבוק, הרצאות לקהל הרחב ועוד. לפעמים אני תוהה אם מדובר בעוד גל שעובר עלינו ויחלוף כלעומת שבא (ר"ע רולרבליידס, פרוזן יוגורט וטמגוצ'י). העניין עם מיינדפולנס הוא שסופרלטיבים רבים נקשרים בו, ואני מאמינה שרובם נכונים, אלא שלדבר על מיינדפולנס ולקרוא על מיינדפלונס זה קצת כמו ללכת להרצאה על משחק כדורסל. התירגול המעשי של המדיטציה הוא לב העניין. וכל מי שהתנסה במדיטציה חווה על בשרו את אותם סופרלטיבים - מפגש עם עצמי, שיפור כושר הריכוז, תשומת לב לפרטים שנסתרו מעינינו טרם התירגול, הורדת המפלס הרגשי, הנמכת רמת השיפוטיות.
העניין ההולך וגובר בתירגול מעשי של מדיטציה מלווה, באופן טבעי, בספרות עיונית בתחום. הספרים המהווים את עמודי התווך של התחום כתובים בעיקר באנגלית (וביניהם ספריהם של ג'ון קבט-זין, ג'ק קורנפילד, טיך נהאת האן, סוגיאל רינפוצ'ה ועוד). חלקם תורגמו לעברית, אולם חלק מספינות הדגל של התחום (לדוגמה הספר Full Catastrophe Living מאת ג'ון קבט-זין ורוב ספריו של טיך נאהת הן) לא תורגמו לעברית מעולם ולא ניתנים לרכישה בארץ. אל תוך הפער הזה נכנס "מיינדפולנס - להיות כאן ועכשיו" ומציע סקירה תמציתית אך ממצה של התחום. מתי ליבליך חברה למספר כותבים נוספים (לילה קמחי, גליה תנאי ועוד) ויחד הרכיבו ספר העוסק בבחינת פרקטיקת התירגול המדיטטיבי מאספקטים שונים - פסיכולוגיה, חינוך, ניורופלסטיקה ועוד.
הקריאה בספר תעניין בעיקר את מי שהתנסו בתירגול ויכולים להתחבר לתחושות העולות במהלכו ולשינויים שהוא מחולל. רוב פרקי הספר נכתבו על ידי מתי ליבליך ונראה שבפרקים אלה יש רציפות והתפתחות מחושבים. ליבליך מציגה את הנושא צעד אחר צעד, באופן מקצועי ויחד עם זאת נגיש. שני הפרקים שנכתבו על-ידי גליה תנאי הם קריאים ומעניינים מאוד. הפרקים שבסוף הספר נכתבו על-ידי כותבים שונים, ובהם יש חוסר אחידות ותחושה של קיטוע בין פרק לפרק. בכל פרקי הספר פזורות שגיאות הגהה קטנות הדורשות תיקון (שגיאות זכר/נקבה, תחביר וכדומה). הפרק התשיעי עוסק במיינדפולס בחינוך ונכתב על-ידי רוני ברגר. הוא כתוב בצורה טכנית שמתאימה בעיקר לעוסקים בהוראה ופחות לקהל הרחב. ועוד בפרק זה, הערה פמיניסטית/שיווניות מתבקשת - הפריעה לי ההתייחסות לעוסקים בהוראה כ"מורות", להטיית הפעלים הקשורים אליהם בלשון נקבה ("חשוב שהמורה תנחה דיונים אלו ותסכל נטיה להאשמות הדדיות", עמ' 272) ותחושה קלה של הסגברה העולה מאופן הכתיבה.
נושא המיינדפולנס והפחתת סטרס הם חשובים במיוחד בתקופה בה אנו חיים והאיזור הגאוגרפי בו אנו מרוכזים. הרחבת מעגל הספרים הכתובים בעברית על הנושא היא מבורכת. הייתי שמחה לשמוע על יישום מיינדפולנס בתחומים הייחודיים לישראל (מסגרות צבאיות, נפגעי חרדה ופוסט טראומה, אנשי רפואה) ובמקביל הוצאה לאור של ספרות ה"חובה" בתחום בתירגום לעברית.

















