• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הטנק

הטנק

מאת אסף ענברי

הביקורת של אלכס

תמונה של אלכס
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הטנק

הטנק

מאת אסף ענברי

הביקורת של אלכס

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אלכס
הוצאה לאור:משכל
שנת הוצאה:2018
סדרה:פרוזה
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אסתר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 4 שנים

“חמישה סיפורים? אילו לא היתי ישראלית היתי מאד נהנת ממנו אבל בגלל שאני ילידת הארץ, קשה לי להתחבר לספר”

20/22
ביקורות על הטנק
הבאה
הקוראת
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•1 דקות קריאה

כבר מזמן לא נהניתי כך מספר. הספר מספר חמישה ספורים על השמדת טנק בדגניה במלחמת העצמאות. עד עכשיו לא הצלחתי להבין, אם כל
האנשים המוזכרים אמתיים הם, ועד כמה ספור האנשים האלה קרוב למציאות. זה קצת הפריע לי. אך הספורים מעניינים ומרתקים. הם משלבים רגעים אמתיים של התקופה בין מלחמת הקוממיות ומבצע אנטבה. השפה קולחת ויפה. בקיצור הספר מומלץ מאד לקריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של המורה יעלה
המורה יעלה
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של וונדי פן
וונדי פן
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של מורי
מורי
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של אַסְיָה
אַסְיָה
8קוראים|גיל ממוצע69|63%נשים

על המבקר

תמונה של אלכס

אלכס

ותיקעורך
חבר מזה 16 שנים
52 ביקורות•132 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•Fiction•ספרות מתורגמת
תמונה של אלכס
אלכס
ותיקעורך
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות52
לייקים שקיבל132
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית10Fiction8ספרות מתורגמת3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אלכס

Killing Commendatore

Killing Commendatore

Haruki Murakami

ספר מקסים. סוג של אליס בארץ הפלאות למבוגרים.
מומלץ בחום.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אלכס
Lacci

Lacci

Domenico Starnone

את הספר קראתי באיטלקית, אבל אני ממליץ עליו בחום לקריאה. בעברית הוא נקרא "שרוכים". הספר מספר על משפחה שעברה שלבים של הפרדות וחזרה ומתואריות בו הטראומות של השבלים האלה. כתוב בצורה לא שגרתית ומעניית מאד.

לפני 6 שנים•אלכס
הראיון האחרון

הראיון האחרון

אשכול נבו

מאד נהניתי מהספר הלא שגרתי הזה. הוא בנוי כתשובות לשאלות של הקוראים שנשלחו אל הסופר דרך אינטרנט. תוך כדי תשובות לשאלות אלה הסופר מכניס את קורות חייו. בתולדות האלה הוא מתרכז בעיקר במצוקותיו הנוכחיות, זה בנוסף לתיאור שלבים אחרים בחייו. הקורא (לפחות אני) כל הזמן חושב מה באמת נלקח מהסופר אשכול נבו ומה הן התוספות ושנויים שלא שייכים לחייו. הוא בעצמו מתיחס לספור כספור של אשכול נבו, אך הוא לא מבטיח שהכל נכון. אפילו נותן במקרים שונים גרסאות שונות לאותו מקרה ולא תמיד ברור מה הגרסה האמיתית( אם יש כזאת). בקיצור מאד ממליץ לקרוא את הספר!!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אלכס
אתי החיים משחק הרבה

אתי החיים משחק הרבה

דויד גרוסמן

ספר נהדר הזה של דויד גרוסמן השאיר עלי רושם גדול. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. זה ספר כבד על חיים קשים של ארבעה אנשים, שבו שלוש דורות של נשים חיות בטראומה . הטראומה במקורה נובעת מהמשטר הרודני של טיטו, אשר גורם לאומללות של אם המשפחה, אומללות שהיא מעבירה לדורות הבאים. כל אחת מהדמויות יוצא פגועה. בספר מובא חשבון נפש של הדמויות וגלוי כן ומכאיב של העובדות שגרמו להרס האנשים -גיבורי הספר.
מומלץ בחום. יש לקחת בחשבון שהספר לא קל לקריאה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלכס
Przezylam Oswiecim

Przezylam Oswiecim

Krystyna Zywulska

הביקורת היא עבור קוראי פולנית ו כאלה המוכנים להתאמץ למצוא את הספר באנגלית ( survived Auschwitz ).
הספר נכתב על ידי יהודיה פולניה אשר נלקחה לאושויץ כפולניה. כתוצאה מכך חייה היו יותר קלים מאשר ליהודייה, אך עדיין התאור הוא מצמרר. זה הוא ספור ממקור ראשון, ולמרות שלכאורה ספורי מחנות רכוז הם נדושים, עדיין הספור הזה היה מצמרר ומרגש. מומלץ לקריאה בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלכס
Brodeck's report

Brodeck's report

Philippe Claudel

הספר, אשר קיים גם בעברית תחת שם הדו"ח של ברודק מומלץ על-ידי לקריאה באופן חם ביותר. בספר מתוארת מנטליות של כפר קטן ולמה היא יכולה להביא. אך בעיקר זה סיפור של שורד מחנה ריכוז ,ספר מדהים. בשום מקום לא מוזכרת המלה "יהודי" וגם לא מלה "ישראל", אבל הקורא היהודי יזדהה עם הגיבור ויבין שהמקום היחידי ליהודי הוא ישראל. לא מאמין שזו הייתה כוונת הסופר, אבל כך אני מרגיש ואני מאמין שעוד הרבה ירגישו כך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלכס
המנהרה

המנהרה

אברהם ב. יהושע

ספר יפה, אך קשה. הקושי הוא תלוי בגיל הקורא. בחור צעיר יראה אותו, אולי אפילו מצחיק. אך קורא בגילי (70+) יסתכל עליו בצורה שונה לגמרי - אולי אפילו בפחד. כל פעם שאני לא זוכר שם של מישהו , אני אחשוב עכשיו - האם מתחיל השיטיון? לכן בשביל אנשים כמוני זה ספר לא נעים לקריאה. אך בכל זאת קראתי אותו ונהניתי ממנו. רואים את הקרב ההרואי ואת התמיכה הדדית שנותנת תקוה.
גם לדור הצעיר שמעמיק זה נותן פרספקטיבה אחרת על נשים שאולי קרובים לו ומתחילה אצלם בעיית השיטיון.
בקיצור ממליץ לקרוא, אך לא לקחת את הספר בקלות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלכס
ערבה בוכייה

ערבה בוכייה

ישראל זמיר

זהו קובץ סיפורים אשר נכתבו על ידי בנו של בשביץ זינגר סופר חתן פרס נובל.
את סיפור הראשון חשבתי שלא אגמור לקרוא ואעבור לספר אחר , אך בהמשך מאד נהניתי מהספר. סיפורים קצרים מכל מגוון קשת של החיים (חלק נכבד עוסק בבני קיבוצים). הם כתובים בחן ובחמלה. משהוא טוב לעומת העיתונים של היום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אלכס
Detective Story

Detective Story

Imre Kertész

ספר של חתן פרס נובל אימרה קרטש הנו ספר קשה מאד לקריאה. אמנם הוא מספר סיפור על תקופת דיקטטורים בדרום אמריקה, אך יתכן שהוא גם נשען על תקופה הסטליניסטית בהונגריה. הספר מרתק בונה את העלילה שלסוף הצפוי מראש. הסוף בעצם ידוע מראש מתחילת הספר, אשר מסופר על-ידי אחד החוקרים של משטרת חרש של הדיקטטורה. האב שמנסה להציל את בנו בכל מחיר כאשר הוא סומך על הגיון "נורמלי" , ולא מודע שההיגיון הזה לא עובד כאן. החוקר הראשי שיודע מראש שהשלטון האבסולוטי שלו הוא זמני ומכין לו ערוץ המלטות. וכמובן הפיון הקטן שיקבל את כל העונש והוא זה שמספר את הסיפור.
ספר מרתק!!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אלכס

ביקורות נוספות על "הטנק"

הטנק

הטנק

אסף ענברי

חשבתי שזה ספר נוסף בסדרת "נצחיה קוראת ציונות" משום שהוא עוסק בסוגייה משנת 1948 הלא היא מלחמת השחרור. בשנה זו שעטו הטנקים המצרים לכיוון תל אביב והטנקים הסורים פרצו מהגולן דרומה לכיוון דרום המדינה הצעירה. את הטנקים המצרים עצרו מטוסי הפקקטה הצ'כים של הכאילו חיל אוויר המצ'וקמק שהיה אז. הם הגיעו עד גשר קרוב לאשדוד ומאז נקרא שמו באופן הולם גשר "עד הלום". בצפון הסיפור עמום יותר, ולמשל טנק סורי אחד נעצר ממש בכניסה לקיבוץ דגניה, ולמעשה השלד שלו עומד שם עד היום כאנדרטה לעמידה של דגניה מול האויב. אבל מי עצר את הטנק הזה למעשה? ובכן, להצלחה אבות רבים וכיום יש לא פחות מחמישה סיפורים שונים מהותית על האדם שעצר את הטנק ובאילו נסיבות.

אמרתי "נצחיה קוראת ציונות" ולמעשה זה יותר "נצחיה קוראת פוסט ציונות". קודם כל בגלל הצורה. אסף ענברי מביא חמישה סיפורים שונים, זה לצד זה, ונמנע מייצור הכרעה. מדובר בדמויות אמיתיות ובסיפורים שהיה להם וידוא היסטורי - ברוך בר לב ובקבוקי תבערה, שלמה אנשל עם פגזים ממטול אנטי טנקי, דוד זרחיה (דוידסקו) עם רימון יד, שלום הוכבאום עם בקבוקי תבערה מאולתרים, ויצחק עשת גם הוא עם פגזי מטול. כל אחד מהם יודע ומשוכנע שהוא זה שעשה את הצעד המכריע לניצחון הסמלי הזה - אדם נגד טנק, דוד הישראלי המצויד בנשק דל מול גוליית הסורי המתנייד בטנק מתוצרת רנו הצרפתית. מבחינת הכותב ענברי הם גם מהווים פסיפס ומעין מיקרו עולם לזהות הישראלית - מפקד הגדנ"ע, לוחם מהבריגדה שהיה למפקד חטיבה ולאחר מכן לאב שכול במלחמה, ניצול שואה. ועל כן אסף מביא את הסיפורים שלהם, לא בזמן אמת אלא כעשרי וחמש או שלושים שנה מאוחר יותר, כאשר הם נזכרים בדיעבד במאורעות ממלחמת השחרור וגם פועלים בהתאם לאירועים רלוונטיים כמו מלחמת יום הכיפורים או מבצע אנטבה.

וזה הקושי שלי בסיפור. נכון שזה סיפור ללא הכרעה, אבל הבחירה לספר דווקא אותו היא אמירה. גם הניסיון שלא לחפש אחר האמת, בטיעון שהאמת ההיסטורית היא לא מה שחשוב כאן היא אמירה פוסט מודרנית ופוסט ציונית. אבל יותר מכך הספר הזה הוא אנטי גלוריפיקציה של גיבורים. כל אחד מהאנשים האלה, גם אם בפועל לא הוא זה שהכריע את הטנק, הוא גיבור. גיבור בנסיבות חייו, גיבור במעשיו ובכוונותיו, ובעצם קיומו במדינת ישראל בזמנים לא קלים. אסף ענברי לא רואה את הדברים כמוני, והוא בוחר לייצר אנטי מיתוס גבורה, או מיתוס אנטי גבורה, זה די קומוטטיבי במקרה הזה. הוא מראה את האנשים, אמיתיים אני מזכירה, חלקם עוד בחיים, בעליבותם וקטנותם וקטנוניותם. נכון שאנשים מורכבים ויש בהם גם מזה וגם מזה, אבל ענברי בוחר את הסיפור הסרקסטי והמקטין.

זו כמובן לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה. גם בקריאת "הביתה" הרגשתי הליכה יחפה על אבנים חדות, וזאת למרות שאין לו שום קשרים סנטימנטליים אל קיבוץ אפיקים או אל התנועה הקיבוצית באשר היא. עם זאת נפגעתי בשם אנשי הקיבוץ על הכתיבה החדה והציניות הבוטה. אז בספר "הטנק" הציניות פחות בוטה, ועדיין תיאור האנשים כואב. את הטנק בדגניה אני אלך לראות בהזדמנות.

לפני 10 חודשים•נצחיה
הטנק

הטנק

אסף ענברי

אולי בגלל שעכשיו בדיוק יש את המלחמה באוקראינה ויש שם גם כל הטנקים אז חשבתי שזה משהו שהדור שלי יעני אנשים שאו שנולדו אחרי או שהיו קטנים בזמן של מלחמת יום כיפור אז אנשים כמונו לא יודעים איך זה ההרגשה לגדול שאתה פוחד על הקיימות של המדינה שלך ובגלל זה גם על החיים שלך בעצמך והחיים של המשפחה שלך.

האלה שהיו כאן במלחמת העצמאות ושאחר כך היו בסיני ואחרי זה עבר עליהם יום כיפור הם כל החיים שלהם זה פחד שאולי תיסגר עליהם המדינה שלהם. הסיפור על הטנק זה הסיפור על טנק אחד של סורים שעצרו אותו בכניסה לקיבוץ דגניה בזמן של מלחמת העצמאות ויש איזה כמה אנשים שכל אחד יש לו הסיפור האורגינלי שלו איך הוא עצר את הטנק הזה עם קפצונים אבל כל זה רק בשביל לספר את הסיפור של הדור הזה שעשה את המלחמות מהעצמאות ליום כיפור וחלק מהאנשים ששם בכלל עוד עברו לפני זה את השואה ואני חושב הסופר מצליח להעביר טוב טוב את הפחד שלהם על המדינה שלהם וגם זה מסביר למה כל כך נלחמו בגלל שהיה להם הרבה הרבה מה להפסיד. 

וגם תוך כדי הוא מראה לך את הדרגות של האנשים יעני מי החשיבו אותו יותר ומי פחות ולפי מה שפטו את האנשים של אז ואני חושב שמה שהסופר הזה יודע לעשות הכי טוב זה להעביר את הביקורת שלו בלי שאתה שם לב. אולי זה בגלל שהוא יש לו הרבה כבוד בשביל האנשים האלה ואתה שם לב על זה שהוא אוהב אותם אז אפילו מתי שיש לו להגיד עליהם דברים לא הכי הכי הוא שם את זה בתוך הדברים הטובים שעשו ובתוך האהבה שלו וככה אולי אפילו אנשים שקשה להם לשמוע את זה אז ככה הם כן מצליחים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
הטנק

הטנק

אסף ענברי

#
לא חשבתי שאקרא ספר הנקרא "הטנק" ועוד טנק משלנו, המחליד והולך בדגניה, כמצבה למשהו שהיה פה פעם ונעלם. אנחנו מרובי-טנקים ומרובי שלדים ומצבות, והטנק בדגניה אינו שונה, מבחינתי, משלדים דומים. אבל הביקורות וההתייחסויות לספר הזה היו מעניינות, ואני מודה להן על שסיקרנו אותי וגרמו לי (שוב!) לחוויית קריאה יוצאת-דופן.

מי עצר את הטנק, על מי רשום הניצחון (כבר אמרו גדולים ממני שלהצלחה אבות רבים), איזה אתוס ראוי לזיכרון הלאומי, אלה נושאים שבדרך כלל מעוררים בי שיעמום וניכור. תחקירים היסטוריים המפרטים את דעתו של הכותב, מבררים את "האמת" לפרטי-פרטיה הקטנוניים, עם דוגמאות משכנעות לכאורה, שמות עדים ותיאורי אירועים עד... שהחוקר הבא מוכיח בדיוק את ההיפך. אמת היסטורית – גם כאשר העדים עדיין חיים – נגועה בהטייה מובנית: המוח האנושי "מתקן" את העובדות כדי להתאימן לסיפור שהוא בונה ואפילו אם לא חלף זמן רב מהאירוע, קשה לדעת מה בדיוק היה שם באמצע הכאוס, הבלבול, סכנת החיים ופחד המוות, ההרוגים והפצועים.

אבל עזבו. האמת אינה נושא הספר הזה. ענברי התרכז במה שחשוב: הדמויות ותיאור ההתנהלות של הדור ההוא שנעלם והדרך בה עברה המדינה מיום היוולדה עד שהפנתה עורף למה שכיוונו בוניה והפכה למשהו שונה, לטוב ולרע. ענברי אינו עוסק בשיפוט. הוא מתבונן בגיבוריו ובסיפוריהם בעין חומלת, עם הרבה מאד אירוניה עדינה, (שקנתה אותי). הוא מספר על התנהלות ועל קטנוניות, על הקרבות בנשק חם, בעט, במלים ודיבורים ועל האגו שגם עם קום המדינה היה פעיל ביותר, ואחרי זה כמובן. ענברי מצליח להעלות באוב את הפאתוס הסובייטי של דור המייסדים, הנראה היום מוזר ונלעג, סיגנון זר כזה, קצת מצחיק, קצת מכמיר לב. הספר סוקר במבט-על ממלחמת העצמאות עד מלחמת יום-כיפור שסתמה, למעשה, את הגולל על ישראל ההיא ופינתה את הדרך לישראל שונה לחלוטין.

כתוב נפלא, קריא מאד, לא שיפוטי אבל מבהיר איך מתוך האידיאולוגיה הטהורה של בוני הארץ צמחה המדינה שאנחנו מכירים היום שכה השתנתה מזמן בריאתה שאי אפשר לומר שהיא אותה מדינה. אנחנו נוטים לנוסטלגייה, לאבל על מה שהיה ואבד לנו, אבל ענברי מאפשר לנו ראייה קצת יותר מאוזנת: לא הכל היה טוב באותה מדינה קטנה, יפה ואידיאליסטית ולא הכל כל כך רע במדינה הצינית והאופורטוניסטית הנקראת באותו שם. אבל מה? אנחנו היינו אז צעירים, יפים ותמימים... (גנבתי מאפרים קישון, איתכם הסליחה)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הטנק

הטנק

אסף ענברי

חמישה אנשים טוענים, כל אחד בסיפורו שלו, שהם עצרו את הטנק הסורי המפורסם בדגניה (לא הטנק ההפוך בבניאס איפה שכל עמישראל מצטלם בקיץ).
כל דמות מגיעה עם עבר או הווה טעונים (אב שכול, ניצול שואה, אנשים שעברו מלחמות ועוד) וההיצמדות של כל אחת מן הדמויות לסיפור הטנק מעניקה חשיבות לכל אחד ולמורשת שלו.
כמו שמאיר שלו מחובר בכל מילה שהוא כותב בכל אחד מהספרים שלו לאזור נהלל, כך מרגישים את החיבור החזק של הסופר לגולן ועמק הירדן גם בטנק ובמיוחד ב"הביתה".
בדומה לספרו הקודם, אסף ענברי לוקח אנשים ואירועים אמיתיים ועוטף אותם בעלילה מרתקת וכתובה היטב.
הדבר היחיד שחבל לי, הוא שיש לו רק שני ספרים כרגע.
כל ספר שהוא יוציא אני אקרא.
מומלץ בחום!

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אור
הטנק

הטנק

אסף ענברי

מכירים את זה, שאתם קוראים איזה ספר והוא שואב אתכם ככה שאתם מוצאים את עצמכם חושבים בשפה ובסגנון שלו לאיזה פרק זמן?
טוב, עם "הטנק" זה לא יקרה לכם.
ולא בגלל שהוא לא שואב את הקורא.
זה בגלל שהוא כתוב בסגנון כל כך שונה, כל כך ייחודי - שלא פשוט בכלל לאמץ אותו.
התמציתיות, האירוניה העדינה, הריחוק המסויים מהדמויות וההתקרבות הפתאומית שעוצרת את הנשימה.
לכו תחקו את כל זה.

את הסגנון הייחודי של ענברי אהבתי כבר ב"הביתה", אבל "הביתה" היה ספר שבמרכזו הקיבוץ והחברה הקיבוצית.
היו בו, כמובן, גיבורים אנושיים, אבל הם היו רבים ובאו להציג את הקיבוץ ואת החברה, כאמור, יותר מאשר את עצמם.
גם בספר הזה, נראה לי, הגיבורים מייצגים מעבר לעצמם את החברה הישראלית, האתוס שלה והשינויים שעברה בין מלחמת העצמאות למלחמת יום כיפור, ובכל זאת - יש התמקדות ברורה בחמשת הגיבורים הראשיים שעצרו או לא עצרו את הטנק בדגניה, וההתמקדות הזו גרמה לי לאהוב את הספר הזה אפילו יותר מאשר את הקודם (וכן, אני יודעת שאני חריגה בזה).
ענברי כמובן לא כתב מחקר היסטורי (אם כי אין ספק שעשה מחקר כזה לצורך הכתיבה). הוא לא מתעניין בשאלת ה"מה קרה באמת" (אם כי לאו דווקא מכיוון שהוא מאמין שהאמת אינה קיימת) אלא בשאלה של ההשפעה של האירוע על כל אחד מגיבוריו (או אנטי-גיבוריו, אם תרצו), כמו השפעת קיומן של גרסאות שונות לאותו סיפור.
הגיבורים שנכחו כולם בדגניה ברגע אחד דרמטי בהיסטוריה של מדינת ישראל הגיעו אליה ממקומות שונים, גיאוגרפית, פוליטית ונפשית.
ההשפעה של האירוע על חייהם והמשמעות שלדעתם יש להעניק לו גם היא שונה.
ענברי לא מנסה לרגע להכריע ביניהם.
הוא מציג כל אחד מהם בריחוק מסויים ובאירוניה, ועם זאת - באהדה לנקודת מבטם. הוא טווה קשרים עדינים בין הסיפורים שלהם. הוא מקרב את הקורא אליהם מספיק כדי להעלות דמעות בעיניו (טוב נו, בעיני) בנקודות טרגיות ועם זאת משאיר מרווח מסויים בינינו לבינם, כשהוא מנכיח עבור הקורא כל הזמן את הפער שקיים בין גרסאות ונרטיבים שונים, לאו דווקא כאלו שקשורים לטנק ולעצירתו. אחד המקומות בהם הוא יוצר את הפער הזה הוא בסיפור על שער הגולן שאותו הוא מספר פעמיים: פעם אחת מנקודת המבט של שער הגולן ופעם אחת מנקודת מבטם של אנשי דגניה. ההזדהות שהוא מצליח ליצור אצל הקורא עם כל אחד מהסיפורים המנוגדים לכאורה מהדהדת בכל אחד מהסיפורים האחרים שהספר מספר.

מאחורי סגנון הכתיבה הייחודי של ענברי ניצבת עמדה אידיאולוגית שניסח במאמרים ובראיונות, ושנוגעת בכתיבה, ביהדות ובאופן השימוש הנכון (לדעתו) בשפה העברית.
אפשר להזדהות איתה יותר או פחות, אבל אי אפשר שלא להתפעל מהתוצאה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
הטנק

הטנק

אסף ענברי

גם את הספר השני של אסף ענברי כדאי מאד לקרוא.
שוב הוא מצליח בסגנונו המקורי, האהוב והמוכר מ"הביתה", לתאר בהרחבה כמה סיפורי חיים ציוניים-ישראליים.

אני מניח שהרקע כבר מוכר. הטנק הסורי שנעצר בשער דגניה א' במלחמת העצמאות.
אבל מי עצר אותו?
האם זהו מי שלימים נעשה קצין חימוש מוערך בצה"ל?
ואולי זה שנעשה נהג אגד?
או זה שהיה הלולן של דגניה?
או זה שלימים יהיה שליח משרד הביטחון באוגנדה, "ידידו" הטוב של אידי אמין, ולבסוף יהגר מכאן ללוס אנג'לס?

קשה ליישב את כל הגירסאות זו עם זו. יותר סביר שזה בעצם בלתי אפשרי.
היו רגעים שחשבתי שיש לי פיתרון איך אפשר ליישב זו עם זו שלוש מן הגירסאות. בסוף הרמתי ידיים.
מישהו, אולי יותר ממישהו אחד, נסחף עם האמת שלו.
בדיעבד לא נורא.
הרווחנו יופי של ספר ציוני, ישראלי, מקומי, ענבריי.

מתוך שלל הסיפורים רבי העניין והיופי אציין שתי נקודות מיוחדות (מתוך הרבה) שצדו את תשומת לבי:
1. באחד הפרקים שמוקדשים לשלום הוכבאום, הלולן מדגניה, מתאר ענברי את פועלו בקיבוץ בתחום התרבות - ארגון אירועי פורים ויום העצמאות. את הפרק הזה כתב ענברי בסגנון של משנה, בעברית משנאית קולחת. פנינה.
2. תיאור היחסים של בורקה (=ברוך בר-לב. יש עליו ערך בויקיפדיה) עם אידי אמין, והמו"מ שניהל איתו לפני מבצע אנטבה וכו' - מסמך היסטורי מרתק מאין כמוהו.

ממליץ בלב שלם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיחי
הטנק

הטנק

אסף ענברי

חמישה אנשים שונים, עם חמש גרסאות מקבילות, טוענים שהם עצרו את הטנק הסורי בשערי קיבוץ דגניה א' במלחמת העצמאות, עצירה שמנעה מהסורים להתקדם ולכבוש את צפון הארץ. יש כאן קרב על הקרדיט – קרב בו כל אחד מהמעורבים בניצחון מנסה להקטין את חלקו של זולתו.

אסף ענברי נותן במה לקולם ולקורות חייהם של כל אחד מהחמישה. נכון ל-2018, שניים מתוך חמשת הטוענים לכתר עדיין בחיים.

הספר כתוב יפה, עם הומור במקומות המתאימים, בלי תיאורים מיותרים, אלא אם כן הם רלוונטיים לעלילה. בגב הספר תיאר את כתיבתו עמוס עוז: "הכל כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדייקת מאד". דוגמה שאהבתי לקוחה מתיאור של כנס של נכי צה"ל (עמוד 123): "נכים שהיו מצוידים בשתי ידיים קיבלו את פניו של דדו במחיאות כפיים סוערות. השאר טפחו בידם על הירך".

הטנק של דגניה נמצא היום בדגניה א'. זהו אתר מורשת עליו התחנכו רבים. אל תצפו לקבל תשובה מי הוא האיש שעצר את הטנק. הספר לא נותן תשובה לכך, ומבחינת המחבר זו גם לא השאלה בכלל. זהו לא ספר מחקר, אלא סיפור. המסר הוא שהטנק הושמד על ידי בקבוק מולוטוב (או רימון או טיל פיאט לפי גרסאות אחרות), ושבגלל טנק אחד כל הצבא הסורי ברח בחזרה לסוריה. הרעיון והמסר חשובים יותר מהאמת ההיסטורית.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•יוסי
הטנק

הטנק

אסף ענברי

במלחמת השחרור שעטו הסורים דרומה. משהגיעו דרומה לקיבוץ דגניה ושער הברזל נותר פתוח, היה זה תרגיל הסחה. שער פתוח אומר מלכודת. שער סגור אומר דריסה. אבל חמישה לוחמים שונים מבקשים את הקרדיט לעצירת הטנק והרג לוחמיו, כך שכל השיירה נעצרה והטנק לא נכנס לדגניה.
זהו סיפור המסגרת של "הטנק", אבל מהר מאוד הספר הופך לחמישה סיפורים של חמישה אנשים בשנות החמישים לחייהם, כל אחד וסיפורו הוא והרצון להנציח את פועלו בדגניה. לא שהחמישה חיים כל חייהם עם רעיון אחד בלבד המנקר במוחם, אבל ההנצחה בדגניה מתעתעת בהם. כך או כך, אנו למדים על החמישיה הזו ועל מעשיהם המשתלבים במדינה הצעירה, הקורמת עור וגידים. עד מלחמת יום כיפור אנחנו מגיעים ועד מבצע אנטבה אפילו. שני סיפורים זוכים להדגשה, זה של שלום הוכבאום וזה של בורקה בר לב. הראשון ממקימי הסילו בדגניה והשני מהפרוייקטים של סולל בונה באוגנדה, החזרה לישראל והקריאה לסייע במשא ומתן עם חוטפי המטוס של אייר פראנס לאוגנדה.
עד אמצע הספר נראה שענברי סובל מתסמונת התקליט/הדיסק/האלבום/הספר השני. הציפיות לאחר "הביתה" המופלא, השנון, הסרקסטי, מלא ההומור, יחולו גם כאן על הספר השני. היה נדמה שענברי איבד את זה. אבל ענברי לא איבד את היכולת לספר סיפור והוא מצליף כאן על ימין ועל שמאל, על הקיבוצים, על הפוליטיקה, על קטנות האדם ועל הריצה אחר כיבודים.
מאמצע הספר העניינים מתחממים, העניין עולה, אפילו שעד הסוף לא ממש ברור מי באמת עצר את טנק הרנו, כל אחד מהם יכול להיות גיבור ישראל כזה או אחר.
החיסרון הגדול של הספר הוא ריבוי השמות. די מהר הולכים לאיבוד ביניהם, אבל בסוף באה הישועה.
אני אוהב כשהפרטי משתלב בלאומי, אני אוהב את הכתיבה של ענברי. נכון, זה לא "הביתה", אבל הספר מרתק בחלקו הגדול ומראה שגיבורים יכולים להיות לפעמים גם סתם אנשים טובים וישרים...

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מורי
הטנק

הטנק

אסף ענברי

אתחיל מהסוף: זה ספר נהדר. רוצו לקרוא!
כל מי שמכיר או רוצה להכיר ולהתחבר להוויה הזו, של ראשית המדינה, של קיבוץ, של מלחמה, של צבא, של הקרבה, של בניית חיים מתוך כמעט כלום. וגם של פוליטיקה קטנה. ושל איזה דבר הוא בעל ערך כשאין לך כסף או גם כשיש לך. של סיפור אישי מוחלט ומלא ביטחון ויוקרה- והמשקל שהסיפור והתהילה נושאים איתם.
סיפר של אהבה- לארץ, למדינה, לחברים. סיפור של תחרות ושל הצלה.
וסיפור של זכרון- שנראה כל כך קרוב ודומה ועם זאת שונה בין אנשים שונים שהיו ממש באותו המקום ובאותה הסיטואציה.
המחבר טווה ביד אמן סיפור- שאני חששתי שיהיה טרחני כמו סיפורי הזקנים- אך הוא סיפור מרתק שלוקח את הקורא למסע לתוך ההוויה הישראלית הזו. והוא קודם כל סיפור, השזור באמיתות היסטוריות, שחלקן כך נראה לא הוכרע עד הסוף, ואולי טוב שכך.
קראתי בשקיקה בתוך יומיים.
מומלץ ++

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ליאור
דירוג
4.0
לפני שנתיים

“האמת שציפיתי לספר מלחמה דרמתי. אבל "הטנק" הוא למעשה ספר היסטורי על מלחמת העצמאות, קצת על כיפור ואנטב”