~ספויילרים, ספויילרים בלי סוף~
אם נשים את סצנות המין המפורטות בצד לרגע, הספר הזה נוגע בדיוק במקומות הנכונים (no pun intended).
התחושות הקשות של אבל ואשמה, כאב נפשי עמוק שמצלק אותך מבפנים עד שהוא גורם לך לצלק את עצמך גם מבחוץ. כל התהליך הנפשי שנל עוברת, החיבור מחדש לרגשות שהיא מנסה לקבור, שהיא מוכרחה להביע בקול לפני שהיא תשתגע לחלוטין - מתואר כל כך יפה. עצוב לומר, אבל יכולתי למצוא את עצמי שם, בין המילים.
אני מניחה שזה מוזר אולי, שהיא בסוף התאהבה באח של קייל - גם הוא מתוסבך ופגום בדרכו - ומשם הם התחילו להחלים ביחד, להחלים באמת, אבל אהבתי הקשר הזה, שנרקם ביניהם לאט מצד אחד אבל מהר מצד שני.
בנוגע לסצנות מין (אפשר לכתוב ביקורת בלי להתייחס לזה? לא, נכון? כלומר, זה נכתב כדי שאנשים יתייחסו):
הייתי מסתדרת בלעדיהן? כן
הן הוסיפו לעלילה? אולי סצנה אחת מכל מה שקרה שם
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
