• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בן נפטון

בן נפטון

מאת ריק ריירדן

הביקורת של אביבל'ה

תמונה של אביבל'ה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
בן נפטון

בן נפטון

מאת ריק ריירדן

הביקורת של אביבל'ה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של אביבל'ה
הוצאה לאור:גרף צעיר
שנת הוצאה:2011
סדרה:גיבורי האולימפוס #2
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
שרוליק
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“אחד הספרים!!! אני מת על פרסי! הוא מצחיק,ציני ורגיש,וגם הייזל חמודה. אחד הספריים!!!!”

24/49
ביקורות על בן נפטון
הבאה
שלג
לפני 14 שנים

“ריק ריירדן עושה את זה שוב. חוויה מרגשת וסוערת . *אהבתי את סגנון הכתיבה של הספר. הספר מבליט במיוח”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•2 דקות קריאה

ואווו, הספר הזה די גרם לי לעשות הפסקה עם סדרת גיבורי האולימפוס.
אוקיי, בבקשה אל תכעסו אלי, אבל הספר הזה די מאכזב.
בוא נחזור רגע קצת אחורה: הסדרה פרסי ג'קסון הייתה מדהימה, מלאת הומור, מיוחדת ומעניינת. פשוט מעולה.
אז רציתי להתחיל גם עם סדרת גיבורי האולימפוס, כי ריק ריידן הוא כזה טוב!!!
אז הספר הראשון בסדרה היה מעולה, ונורא נהנתי לקרוא אותו. והספר הזה... לא יודעת, ארוך כזה, לא משהוא מעניין במיוחד, זאת אומרת, כשסוף סוף מוצאים את פרסי והכל, לא אמורה להיות עלילה קצת יותר דרמתית???
אז, ואוו, מכורי הסדרה פשוט לא יבינו אותי לחלוטין, אבל---
הפסקתי את הספר הזה די באמצע.
ואני לא יודעת אם תהיה לי את הסבלנות לנסות אותו עוד זמן מה או שבכלל אשכח ממנו לגמרי---
מה שבטוח הוא שהייתי חייבת לעשות איזה הפסקה קלה מכל הסדרה הזאת ובמיוחד מהספר הכבד הזה, שהוא, אוקיי, נכון שזה מוזר, אבל אני חושבת שהוא גם לא היה כזה מותח כמו שאר ספריו של ריק ריידן.
לסיכום: אוהבים את הסופר? לכו לקרוא פרסי ג'קסון, או הפירמידה האדומה, ואפשר גם לנסות על גיבורי האולימפוס, אבל... אני פחות ממליצה.
נ.ב (נזכרתי בדבר) יש מצב שלא מתי על הספר הזה מפני שהייתי רגילה לספרים יותר טובים של ריק...
נ.ב.א (נזכרתי בדבר אחרון) הספר באמת סבבה, פשוט אני פחות אהבתי. אבל הוא בסדר, אולי קצת מאכזב, אבל עדיין....
---בסדר----

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
1קורא|גיל ממוצע62|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אביבל'ה

אביבל'ה

ותיקה
חברה מזה 9 שנים
119 ביקורות•297 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ילדים 12-9•מקור (נוער)•תרגום (נוער)
תמונה של אביבל'ה
אביבל'ה
ותיקה
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות119
לייקים שקיבלה297
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ילדים 12-920מקור (נוער)16תרגום (נוער)13

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אביבל'ה

שירי שטות

שירי שטות

אורי סלע

ספר חמוד לילדים צעירים - שנון וכיפי. מצחיק ומיוחד.
משהוא ישן שאי אפשר כבר למצוא היום. אם תרצו את הספר תצתרכו לקנותו בחנויות יד 2 כי הוא בהחלט יצא לפני כמה עשרות שנים.
לי לקח הרבה זמן עד שהשגתי אותו - אבל הצלחתי והנהינתי מאוד לקרוא ולהקריא.

***

"אצבעוני יש לו מתחת לפטריה. הו, כמה טוב היה לו! כמה טוב היה! כי אם יורד גשם-אז יש לו מטריה!ואם זורח שמש- אז יש לו שמשיה!"

"הצפרדע, הצפרדע מצטערת: למה היא ולא אחרת, דוקא היא צריכה לרבץ - כל הזמן בתוך הבוץ?"

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
העדי של עדי

העדי של עדי

נאוה מקמל-עתיר

הספר הוא רק חצי מהסיפור שעומד מאחוריו.
אני זוכרת, כיאילו זה היה אתמול, שבכיתה ה' הסופרת נאוה מקמל עתיר הגיעה לבית הספר שלנו
(היה מקובל שכל שנה הכיתה קוראת יחד ספר על סופרת מסוימת ואז היא מגיעה לבית הספר בתאום מראש).
נאוה הייתה אז וגם עכשיו סופרת שאני אהבתי ואוהבת מאוד. היא מיוחדת, כותבת יפה, לא דומה לשום סופר אחר.
יש לה יכולת מיוחדת לכתוב ספרי ילדים שמעבירים לאותו קורא מסר. משהוא שישאר איתו להמשך. מה שקורה בדרך ככל בספרי מבוגרים, אבל נאוה מצליחה להכניסו, אמנם חבוי ולא גלוי, גם בתוך ספרי ילדים.
אז הסופרת הגיעה אלנו, וכשהגיעה גיליתי שאין לה כישרון רק בכתיבה אלא גם בלספר. היא הייתה מותחת. היא ידעה לספר סיפור ארוך ולהשאיר אותי מרותקת. אני התרשמתי ממנה כמו שלא התרשמתי משום סופרת אחרת שבקרה אצלנו.
נאוה סיפרה לשכבת ה' את הסיפור השלם שעומד מאחורי הספר שיצא לאור.
הסיפור האמתי שסיפרה לנו הוא בעצם סיפור על השואה, ובכללי מסופר אם אני זוכרת נכון (בכל זאת, כיתה ה') שעדי בת ה-8 כיבלה עדי, כלומר תכשיט מסוים מסבתה. אחר כך אני זוכרת שסופר שבאו הגרמנים וכמעט רצו לחטוף את עדי אבל ברגע האחרון היה אישה שלקחה את עדי למנזר\כנסיה בכוח (עדי נאבקה בכוח אך לא הרפו ממנה) ועדי לא הבינה כלום. למה דחפו אותה לשם? היא בכלל יהודיה!
היא שנאה את האישה הזאת. רק כהתבגרה הבינה עדי שהיא הייתה אישה טובה שהצילה אותה. אישה יהודייה עם לב טוב ורחב.
ואז הגיע מנהלת המקום ואמרה לה שכאן מתפללים נוצרים. ואם היא בכל זאת רוצה לשרוד - אסור לה לדבר. בשביל שלא יגלו לפי הקול והמבטא שהיא יהודיה. אסור לה להוציא ציוץ. אסור לה לבכות. אסור לה לצחוק. אסור לה אפילו לגחך. פשוט כלום.
המנהלת סיפרה לכל הבנות שהילדה החדשה היא אילמת. היא לא יכולה לדבר. כל הבנות הבינו אותה וכיבלו את הילדה החדשה.
עדי שמעה בקול המנהלת ופשוט שתקה. נתנו לה מיטה וטיפלו בה יחסית יפה, אבל בכל זאת בלילות, הייתה מתקלחת ובוכה בתוך המיים כשאף אחד לא שומע על כל הרוע, הסבל והבדידות הנוראה שהיא עוברת.
אך לרוע מזלה, כנראה שפעם אחת בכל זאת ילדה שמעה את הבכי שלה וגילתה שהיא יהודייה. היא רצתה לתפוס אותה מדברת. היא רצתה לתפוס אותה בוכה. או צוחקת. משהוא... כי הובטח למי שמוצא יהודי הרבה מאוד כסף.
ובכן, הילדה ניסתה בכל דרך אפשרית לגרום לעדי להוציא משהוא מהפה. בהתחלה דחפה אותה הצידה. אחר כך דרכה על רגלה בעקביות. עדי לא יכלה לסבול זאת. אך היא עצרה את עצמה שנייה לפני שזעקה מכאב.
כך, הילדה הזאת החליטה שאין ברירה. היא חייבת לעשות מעשה מזעזע יותר.
היא העמידה את עדי באמצע החצר וקראה לכל הבנות. כשכולן הביטו והסתכלו היא החלה להעליב את עדי. היא קראה לה בשמות גנאי, קיללה אותה, משהוא שעדי לא יכלה לסבול. בנוסף, היא המציאה על עדי שקרים, ולמה כדי להתרחק מעדי וכמה שהיא מציקנית ומגעילה. והכל בשביל שעדי המסכנה תוציא ציוץ. אחר כך אותה ילדה גם שלבה עם ההעלבות אלימות: היא קיללה את עדי ונתנה לה בעיטה. קיללה שוב אותה ומשכה לה בשער. עדי הייתה כאובה ומסכנה. אבל למרבה הפלא, הייתה חזקה ושתקה.
יש עוד המשך.. אבל גם ככה קצת נסחפתי... אז לסיכום:
הסופרת הכניסה לתוך הסיפור " העדי של עדי " רק מעט ממה שקרה במנזר\כנסייה.
היא לא הכניסה בתוך ספר זה שום דבר על הילדה הרעה. היא פשוט נותרה רק במציאות.
אז הספר הזה הוא מרגש - אבל הסיפור מאחוריו עוד יותר. והיה חשוב לי לכתוב עליו... כי אני בטוחה שגם אתם תזכרו אותו ותזכרו בו לא מעט פעמים. אז אני ממליצה להחליף את העדי של עדי או לקנות אותו, לקרוא ולהתחבר אליו - וגם לזכור את מה שעומד מאחוריו.
ואני עדיין זוכרת שנאוה גם הוסיפה לספר לנו גם על אחרי שהשואה הסתיימה. רצו לקחת את היהודים הילדים מתוך מנזרים\כנסיות אבל לא ידעו מי בברור יהודי ומי לא. הרבה ילדים יהודיים שכחו או לא ידעו שהם יהודים (לדוגמא ילדה בת ארבע שנכנסת לאותו מנזר\כנסייה... היא לא תדע אחר כך לאן היא שייכת).
הרב הגאוני החליט שבכל כנסייה הוא ישאל מה ההמשך של המשפט "שמע ישראל ה' אלוקנו..." כי למדו גם את הקטנים להגיד אותו בלילה. כך הרבה ילדים המשיכו את המשפט וידעו שהם יהודים. מה שעצוב בזה הוא שיש גם אלו שהם יהודים ולא ידעו להמשיך את המשפט. כך נשארו כל חייהם נוצרים בנפשם - אך באמת - הם יהודים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
אני לא מאמינה שזה קורה לי

אני לא מאמינה שזה קורה לי

ג'ים בנטון

ספר וסדרה ללא רמה, השפה על הפנים, שיעמם אותי עד מוות. היה קשה לי להתחבר לעלילה ולא נהינתי בכלל מקריאת הספר. אני טיפוס שאוהב רק ספרים ברמה גבוהה, מיוחדים, קלאסיקות, ספרי מופת. מי שזה לא הסגנון שלו, יאללה, תנסו. ומי שמסכים איתי - אל תחשבו אפילו לנסות את הסדרה. אין בזה שום טעם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
אלה מסעי יונתן

אלה מסעי יונתן

אפרים קישון

אני מאוד אוהבת את הספרים של אפרים קישון, אלה ספרים לא רק מצחיקים אלא גם מעודדים. אני לא מכירה עוד ספר בעולם שיכול לעודד אותי כל כך ממצב מצוברח עד לחיוך על הפנים כמו הספרים של קישון. קראתי את 'ספר משפחתי' שהוא כתב ומאוד נהנתי ממנו, למרות שהספר, אני חייב לציין, כתוב ברוח ילדותית אך קשה להבין אותו בצורה מלאה בעודך ילד. לכן שמחתי למצוא בספריה ספר בשם 'אלה מסעי יונתן', שהוא הרבה יותר קל ופשוט לילדים אך כמובן שגם מבוגרים יכולים להינות ממנו. אני חושבת שלגמרי התמכרתי לסדרה האהובה הזאת, כי לאפרים קישון יש דרך ייחודית להפוך את החיים שבסיפור ממעצבנים ובלתי נסבלים להסתכלות עלייהם בדרך הומורסטית שונה. האם פעם תהיתם, כשקרה לכם משהוא ממש מרגיז, אם היה יכול לקרות יותר נורא מזה? יותר גרוע? ואז... הגעתם למסקנה לא? שמה שקורה עכשיו זה הדבר הכי גרוע בעולם? אז טעיתם, חברים, כי בספרים אלו אפרים קישון לוקח מצב רגיל לקיצוני ביותר וכשהמצב עד כדי כך קיצוני זה כל כך מצחיק עד שאתה מתעודד לגמרי. ואני טיפוס של ספרים לא סתם מצחיקים אלה בעלי הומור שלא כל אחד מצליח לעלות עליו. התייחסות לחיים האמתיים כאל מצב קיצוני ובעל תקלות כל כך רבות יוצר הומור מעודד ונותן לסופר אופי משלו ולא כמו כל הסופרים. ספר וסדרה מומלצת לילדים, לנוער ולמבוגרים גם יחד. שנון ביותר!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
מבצע מנהטן

מבצע מנהטן

דנה אלעזר-הלוי

הספר ובכלל הסדרה היא מותחן מרתק על שליחות לניו יורק במטרה לפרוץ למחשב של אבו בשיר ולגנוב ממנו מידע בשביל שתוכניותיו יכשלו והחבורה תצליח במשימה. שפת הספר היא לא הדבר הכי קלאסי שקראתי והיא ברמה רדודה יחסית, יש קטעים קצת בוטים אבל לא משהוא קשה מדי. כן הייתי מצפה מסדרת מותחן מרתקת עם כל כך הרבה בעיות והרפתקאות שתהיה ברמה קצת יותר גבוה, כי העלילה לא מפצה על זה מי יודע מה.
הסיפור בנוי כאילו הכל קורה ממש עכשיו - זה גם מה שהופך את זה ליותר מעניין. אתה ממש מרגיש את העלילה כיאלו אתה נמצא שם.
הכל מתחיל מאיש מסוים שלא אפרט עליו בשביל להמנע מספויילרים, ושמו חנן. הוא מגיע לבדוק את שכבת ח', ולבסוף בוחר מתוכה נציגים. בהתחלה לא ברור למה זה, והוא משקר שזה משהוא אחר ושאין מה לדאוג, אבל בסוף מתברר לאותם ילדים שזאת שליחות מסוכנת לארץ אחרת. הכי מוזר לילדים זה שהם לא ממש החכמים של הכיתה, הדבר היחיד שגיא טוב בוא זה מחשבים, ונועם אוהבת מטוסים, ורועי? אין שום דבר שהוא טוב בוא חוץ מספורט. אבל עד מהרה הילדים מגלים שאלו הכלים למשימה הזאת. שהם הילדים שחנן בדיוק חיפש...

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
חבורת כוח המוח 1 - ופרשת הגניבות בכיתה

חבורת כוח המוח 1 - ופרשת הגניבות בכיתה

זוהר אביב

עוד פעם הגיבורה היפה בלונדינית?
פגשתם פעם ספר ילדים בוא הגיבורה לא יפה. חכמה, אבל לא יפה? אולי כן, אבל אף אחד לא מאוהב בא.
ובכן, אם רוצים לכתוב סיפור על ילדה שמשהוא מאוהב בא, היא תהייה בלונדינית ומהממת. אין מצב שהיא תהיה מכוערת.
למה? אלוהים יודע.
אולי כי לא מקובל שזה מה שיהיה כתוב בספר ילדים.
בנוסף, כמובן וכרגיל, יש חבורה עם 2 בנים ובת אחת. כמו כל הספרים של זהר אביב. אף פעם היא לא העזה לכתוב על חבורה של 2 בנות ובן אחד.
למה? כי זה נשמע מוזר... ולמה זה מוזר? כי לא לזה אנחנו רגילים!
וזה דווקא מה שאני לא אוהבת בספרים. מה חוכמה בלכתוב ספר של מציאות רגילה? שככה כולם מאמינים שצריכה להיות?
טוב, אז הספר הזה אפילו לא ראוי לדרוג.
העלילה בוא אולי מותחת, אבל אני לא חושבת שזה מה שצעירים אמורים לקרוא.
חבורה עם מנהיג רזה, חמודי כזה, כי כמובן שלא הגיוני שיהיה מנהיג לא רזה ולא חמוד, עם בת בלונדינית, יפה, שהמנהיג מאוהב בא, ועוד ילד שמן, שחייבים לציין את זה שהוא שמן וכל הזמן אוכל עוגיות ומבקש עוד לאכול (דבר גס ביותר) ואם זה לא מספיק, יש גם ילד שמתואר כניב, הרשע החכם. כן, מתארים אותו רשע. איך אפשר להתחבר לתאור כזה? אני הזדעזעתי. תתארו לכם שאתם מקירים ילד שיש לו חבר ממש טוב, והילד הזה קורא לחבר הטוב שלו "רשע".
?
אז לפני שאתם יוצאים להחליף לבן שלכם ספר שהוא קורא לו מותח ומעולה בספריה, תעיפו מבט בעמוד הראשון, כי גם אם הכריכה מושכת,
יכול להיות שהספר לגמרי לא ראוי לקריאה.

לפני 7 שנים•אביבל'ה
יד הפלא - הסוד מתגלה

יד הפלא - הסוד מתגלה

זהר אביב

את הביקורת אפתח בלמה הספר הוא בשבילי בסדר. כי מצד אחד, לא התחברתי אליו, ומצד שני, משהוא עצר אותי מלדרג אותו כספר טוב.
הוא לא פחות מבסדר משתי סיבות:
1. כשהייתי קטנה חיבבתי אותו, ועכשיו למרות שלא התחברתי יכול להיות שזה גם בגלל הגיל...
2. אין הרבה בעיות בספר, זה לא שיש משהוא שאני חושבת שהוא נורא ואיום או מה שהוא כזה. סה"כ - סבבה.
הוא לא יותר מבסדר משתי סיבות:
1. כל כך צפוי, אין בעייה גדולה מדי... אני מרגישה שבספרים מסוימים אתה מבין את הבעייה לעומק, אבל כאן, אני לא יודעת, זה לא מרגיש קשה אלה סבבה.
לדוגמה:
אוקיי, הוא בכה.
אוקיי, הם עברינים.
(מה הטעם?!?)
2. גם עוד כשחיבבתי את הספר, לא הזדהתי עם שום דמות. כל ספר שאני מדרגת כמעולה אני מזדהת עם הדמויות - ואתו ממש לא הזדהתי.
לסיכום:
נכון שכן אפשר לאהוב אותו בגיל 6 - 8 אבל לא יותר מזה. מספר באמת טוב אמורים להינות בכל גיל, אבל עכשיו אני לא מוצאת בספר שום טעם.
הספר (הסדרה, למען האמת) מספרת על ילד שיש לו בעייה. הוא שמן וממש מקניטים ומעליבים אותו בבית הספר. בבית אמו כל הזמן מנסה להאכיל אותו במאכלים יותר בריאים כשכל שאר בני המשפחה מקבלים אוכל שהוא כן אוהב. בקיצור, הוא לא סובל את זה ואומר שהוא לא מקובל. אחר כך, יום אחד, הילד מגלה שיש לו יד "פלא" (עוד סיבה למה לא אהבתי את הספר... לדעתי חשוב שילדים יבינו איך להתמודד עם זה במציאות כי לדוגמה כשאני קראתי את זה בגיל 7 אמרתי לעצמי: "איזה כיף לרן (הילד) יש לו יד פלא אז הוא יכול להתמודד עם הכל..." במקום זה עדיף להגיד מה אפשר לעשות בשביל להתמודד עם בעיות כשמעליבים אותך בחברה. ילד נמוך צריך להבין איך להתמודד עם זה, נגיד, ולא לקבל יד פלא...) בקיצור אחרי שהוא מגלה את זה הוא מצליח לעזור לילדים אחרים שלא יעליבו אותם וכך גם רוכש לעצמו חברים ונהיה סוג של "מקובל", אבל לא שכל הכיתה אוהב אותו, אבל יש לו שתי חברים. אחלה של דבר. וכך הילד ממשיך לעזור לילדים ומצד שני לא מגלה לאף אחד על הבעיה שלו חוץ מלשתי החברים האלה, כי הוא כל הזמן חוזר על זה שלא רוצה שיבדקו אותו במעבדה וכל זה... (זה כבר חופר! הוא חוזר על המשפט על זה כל פרק...)
באסה.
לכו תמצאו ספרים יותר טובים.
אתם תמצאו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
סיפורים לפני השינה לילדות מורדות

סיפורים לפני השינה לילדות מורדות

אלנה פאווילי

הספר הזה, רב-מכר עולמי, סיפורי הנשים מאוירים בידי 60 מאיירות מכל פינות הגלובוס, שכולל 100 סיפורים על נשים משפיעות בארץ ובעולם הוא חובה לכל אחד\ת באשר הוא\היא. אולי כיום יש יותר מודעות לשוויון זכויות בין גברים לנשים, אך פעם נשים כמעט ולא היו נחשבות בין אדם נורמלי. בשווייץ, לדוגמה, שנחשבת מדינה חדשנית מאוד בהמון תחומים, נשים קיבלו את זכות ההצבעה בערך 100 שנה לאחר הגברים!
אולי בגלל איך שנשים נראות, אולי בגלל מבנה הגוף, אבל בעולם שלנו יש המון שונות, מה זה משנה? נסו לדמיין את עצמכם בתוך עולם כזה של אי שוויון. (לא שאין גם היום אי שוויון, אבל בכל זאת אי אפשר להשוות את זה לפעם). קשה מאוד לחשוב על הפרדות כאלה. אז מעניין איך היה כל כך הרבה אומץ לאותן נשים, ללכת נגד הזרם, ולהגיד "אנחנו יכולות לעשות את זה"(בעברית) או: "!We Can Do It" (באנגלית) או "We kunnen het doen" (בהולנדית) או:"それができる" (ביפנית) או:"Podemos hacerlo" (בספרדית) ועוד בכל מני שפות ברחבי העולם... הנשים האלה רצו להפסיק להיות הנסיכות עם הכתר והשמלה הוורודה בסיפורים, או אלה שעובדות בבית עם הילדים כשהגברים יוצאים לעבוד ולפרנס את המשפחה, או כל מני אמונות ושמועות והמצאות אחרות. וזה לא היה סתם אומץ. היה בזה גם המון לוותר. אולי הן היו צריכות לוותר על ארץ מולדתן, או על משפחה, או על בעל, או על ילדים, או על דרגה גבוה, או על רכוש וכסף...ואי אפשר להגיד שזה לא היה קשה... זה היה מאוד קשה... אבל הן פשוט (טוב, זה ממש לא היה פשוט) הן רצו להשיג את מה שמגיע להן, גם אם הן צריכות להפוך את כל העולם בשביל זה. חלק הקימו קבוצה קטנה, לדוגמה סופרג'יזם שהיא קבוצה של נשים המוכרת מאוד קיום, חלק התחילו לבד, חלק הקימו הפגנות ענקיות... וגם אחרי כל האומץ, והויתור, וההקמה של קבוצה או המון הפגנות, זה עוד לא נגמר... צריך להשפיע. בשביל להשפיע צריך סבלנות, צריך להיות עקבי, לא לוותר, ורק אחר כך, רק אחרי שמתחילים להקשיב לך, ויעשו את זה מתוך רצון ושכנוע ולא כי מחריכים אותם או כי הם חוטפים מכות (ועוד מכות של נשים, לא סתם)...
רק אז הנשים האלה יצאו וממשיכות לצאת:
-גדולות מהחיים.
אני בטוחה שכל הנשים מהספר זכו לפרסום רב, אך אני אהבתי את הספר הזה במיוחד, כי יש בוא מסר: גם אם אתה הכי קטן בעולם - אתה יכול להשפיע ולשנות. אחרי שילדים בני 5 יקראו כזה ספר (או שיקריאו להם, כי הם לא מטילדה...) הם ירגישו שגם הם יכולים. נכון שהעולם לא כל כך פתוח לרעיונות של ילדים בני חמש, אבל בכל מקרה - הם יכולים להתחיל עכשיו. כל מה שצריך זה כוח רצון. עם כוח רצון חזק אתה תדע (או את) איך להשפיע בדרך הכי טובה ולא לוותר באמצע. ולא, אני לא מדברת רק על שלום עולמי (למרות שאני לא פוסלת ילדים בני חמש שמנסים לעשות שלום עולמי) אני גם מדברת על הדבר הכי קטן בעולם... על משהוא שאתה חושב שהוא לא נכון, או לא עשוי בצורה טובה. תביטו סביבכם. המון דברים נעשו על ידי האדם. איך, לדעתכם, אתם קוראים את הביקורת הזאת עכשיו, אם לא במחשב, שבין אדם חכם עם כוח רצון שלא ויתר להמציא ולשנות בכל חומר או סוג המציא בשבילנו את הדבר הזה. והוא, או היא, כל אחד ואחד שהשפיעה - לא עשה את זה בשבילו. הוא עשה את זה גם בשביל הדורות הבית, וגם מה שיקרה אחריו.
אבל בואו לא ניסחף, ונחזור שוב למרלין מונרו, חנה סנש, גולדה מאיר, אמא תרזה, אירנה סנדלר, אלן ג`ונסון סירליף, אפילו נטע ברזילאי...
ואו, כל הנשים האלה...
באמת יש המון. אולי זה נשמע קצת לא הגיוני לעשות ולהשפיע כל כך הרבה - אבל זה אפשרי.
עובדה, זה אפשרי.
הספר הזה מספר בכל דף סיפור מדהים שאסור שישכח בקצרה, עם ציור מושקע ומיוחד שממחיש המון, ומשאיר טעם של עוד.
כן, גם אחרי ה100 נשים האלה, אנחנו רוצים עוד.
העולם זקוק לעוד.
אז למה שזה לא יהיה:
-את\ה?
:)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אביבל'ה
החולם בהקיץ

החולם בהקיץ

איאן מקיואן

מצמרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
אימל'ה!!!
קראתי את הספר לפני כמה שנים והוא עדיין זכור לי כספר שצריך להיזהר ממנו.
אני זוכרת שאני ממש פחדתי ממנו והוא היה מלחיץ עם ציורים שעשו לי את המוות.
באומץ רב אני עומדת לחזור לקרוא אותו. תאחלו לי בהצלחה.
בררררררררררררררררררררררררררררררררר..................

לפני 7 שנים•אביבל'ה

ביקורות נוספות על "בן נפטון"

בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

בסדר, בואו נפתח את הביקורת בהודעה חשובה ביותר:
אני לא אוהבת מאוד את ריק ריירדן.
אז למה בכל זאת קניתי את הספר?
כי מבחינתי זה פשע להתחיל סדרה ואז לקטוע אותה באמצע (חוץ מכמה יחידי סגולה שממש שנאתי)
אז... ככה:
כריכה מדהימה.
בניגוד לדרקון הארד שממש סיקרן אותי, והכריח אותי לפתוח את הספר, הפיל הז פשוט מלחיץ.
למה? לפרנק יש עיניים אדומות או משהו?.
למען האמת, אני עדיין לא סגורה על מי זה, חניבעל או פרנק... אבל לעניננו!
היו כמה סיטואציות שבהם הייתי חייבת ליצור קטע הזוי, והרי לפניכם אחד מהם:
פרסי בורח מהגורגנות.
כמה פגשנו את זה בפרסי ג'קסון? כמה?
אז קדימה פרסי! רוץ כמו הרוח! (סליחה, אבל קצף הגלים פשוט לא נכנס לפה).
קדימה הרה, יונו, איך שרוצים.
שוב תיהי הזו שעושה את הבעיות ההזויות, הרי זה לא נחרש בפרסי ג'קסון, בכלל לא.
אבל באמת.
שוב? שלושה דמויות? כמו בכל אחד מהספרים ההם?
דמויות חמודות, אני אשקר אם אני אומר שלא.
אבל מה הבעיתיות?
הייזל ופרנק! הקיטשיות של זה הורגת אותי!
פייפר וג'ייסון! איך לא?!
תעשו לי טובה.
הקטע של האחד שלפעמים נשאר בצד כי האחרים נלחמים והוא מקנא בכוחות נחרש עד היסוד.
ובכל זאת - חמש כוכבים.
הספר היה מצחיק כל כך, נשכתי את השמיכה כדי לא להרעיד את כל הבית בטעות (או בכוונה).
הרעיונות החדשים מקסימים, ואני כבר מתה לראות למה עוד ריירדן מסוגל.
אבל למרות זאת - בחייך, תסיים את הסדרה הזו עוד שניים שלושה ספרים ותגיד ביי לפרסי.
הוא עבר, הדמות נחמדה אבל חרושה.
יודעים מה? אני שוקלת מחדש את ריירדן בתור אחד הסופרים שאני אוהבת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

נתחיל באמירה גורפת ומשמעותית לגבי ספריו האחרונים של ריק ריירדן. אמירה זו נכונה לגבי סדרת "גיבורי האולימפוס" וגם לגבי סדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים" בחלק מספריה, וייתכן שגם לגבי "משפחת קיין והאלים המצריים".

גיבור הספר הוא ________ (הזינו אחד עד שלושה שמות). _____ (חזרו שנית על אחד או שניים מהשמות שלמעלה) לא יודע/ת שהוא בן/בת של ________ (כתבו שם של אל מצרי/יווני/רומי) ושכל העולם סביבו/ה והמקרים המוזרים שהיו מנת חלקו/ה למעשה נובעים מהעובדה שהאלים היוונים/מצריים/רומיים והמפלצות ה______(חזרו שנית על המיתולוגיה שבחרתם) עדיין קיימים, וחלקם מנסים ללכוד אותו.

גיבור/ת הספר הראשי/ת הגיע/ה למחנה/בית/מקום בטוח לילדים כמוהו. אך אוי ואבוי, ה______ (חזרו שנית על האכסנייה שבחרתם) נמצא בסכנה איומה! ____, _____ ו-______ (רשמו שוב את שמות שלושת גיבורי הספר שבחרתם. אם בחרתם רק גיבור אחד, הוסיפו לו שני חברי אמת טובים. רצוי שאם בחרתם גיבור זכר תהיה גם בת בחבורה ולהיפך. כך תוכלו לפתח סיפור אהבה דביק.) צריכים לצאת למסע להצלת/הבאת/___________ (המציאו משימה בלתי אפשרית אחרת) ולחזור עד יום ה___ שחל בעוד כ__ ימים (רשמו מספר מהעשרת הראשונה).

בדרך, השלושה יפגשו כמה מפלצות חביבות. הם כמובן יחזרו בזמן על פי הנבואה שניתנה להם כשיצאו לדרך. הם יגיעו למחנה/לבית/למקום הבטוח בשמחה ויתקבלו בו באהדה גדולה.

למרבה ההפתעה, ישנה נבואה גדולה/עלילה צפויה שהשלב הראשון בה התגשם (והראשון בלבד, אחרת לא יהיה לכם חומר לספר המשך!), וצריך לחכות לספר הבא כדי להמשיך לקרוא על עלילות החניכים במחנה/בית/מקום בטוח.

עצם העובדה שאפשר לנסח תבנית כזו לספר ושהיא תהיה נכונה לכמה ספרים או אפילו לסדרה ממחישה עד כמה העלילה בספר בן נפטון צפויה, רדודה ומאכזבת. נכון, בספר יש הפתעות קטנות, אבל הן נדמות כהצדעה עלובה לימי "פרסי ג'קסון והאולימפיים". שוב נתקלנו בשלושה גיבורים חביבים, שוב הם יצאו למסע ארוך ומייגע וחזרו בזמן. ייתכן שהספרים הבאים בסדרה יהיו מעניינים יותר, אבל אני ממליצה לא לתלות תקוות.

רגע, למה אני קוטלת את הספר ככה? כי ריק ריירדן באמת מושך את הכישרון שלו יותר מדי רחוק ונישא על גלים של תהילה. מילא סדרת "משפחת קיין והאלים המצריים", שמכירה לנו את המיתולוגיה המצרית, אבל סדרת המשך ל"פרסי ג'קסון והאולימפיים"? לא קצת הגזמנו? הגיבור האבוד באמת היה ספר נחמד, וההפתעה של שילוב המחנה הרומי בעניין באמת הייתה גדולה והרימה את הספר. אבל ככל שזה נשמע מאכזב, ריק ריירדן מתעייף. הוא כותב ספרים ממוחזרים.

קראתי את הספר באנגלית. הקושי שנלווה לכך אולי עזר לי ליהנות יותר מהספר.

אקרא את הספר הבא בסדרה רק בגלל הכבוד שאני צופה שאנבת', דמות מוזנחת יחסית אך מעניינת ומרתקת, תקבל.

אבל מי מאמין לתחזיות?

מוזמנים לכתוב בטוקבקים את הסיפור שיצא לכם ממילוי התבנית שלמעלה.

לפני 14 שנים•מילים
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

במשך חודשים חיכיתי להוצאה של הספר, וספרתי את השניות ואת הימים.
מצד אחד, קריאת הספר עוררה בי שמחה, אבל גם אכזבה גדולה.
הספר לא הגיע לקרסוליים של הספרים הקודמים.
הדמות של פרסי עברה כמה שינויים, והוא הגיע למחנה חדש של חצויים.
בכללי נורא אהבתי את הספר. אבל אני מחכה לספר הבא, בו אני יודעת שפרסי וחבריו ממחנה החצויים היווני יתאחדו, ושהמחנה הרומאי יתאחד עם ג'ייסון, אבל כל רגע שהם בנפרד מייסרת אותי, ומורידה בקצת את הרמה של הספרים. עצוב אך נכון. אני מקווה שהספר הבא יזכיר לי את חמשת הספרים הראשונים של הסדרה, ויהיו הרבה יותר טובים.
אבל בכללי, מומלץ מאוד!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אקו
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

(כי אני פשוט חייבת...)
אני אהרוג את ריק ריירדן הזה!
מכות מכות מכות!!!
למה מחקת לפרסי את הזכרון?!
***

כמו שכולם כבר כנראה הבינו, ריק ריירדן יודע לכתוב. ולא סתם יודע לכתוב, הוא יודע לכתוב מעולה. השפה שלו טובה, הספרים זורמים, הדמויות מקסימות, הדמיון מדהים. גם אם הוא לא היה נותן לנו להציץ אל המוח המופלא שלו והעולם הקסום שבראשו, המתולוגיה נהדרת כל כך בלעדיו - שכשכל המרכיבים הללו משתלבים יחד, אמורים לצאת ספרים נפלאים.
אז זהו, שלא.

***

פגשנו את פרסי ג'קסון לראשונה בסדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים". קשה היה לא לחבב את מגנט הצרות הקטן. הוא היה מקסים, משעשע. ליווינו אותו עד גיל 16 כמעט, במחנה החצויים. אנבת' ופרסי הפכו לזוג, סדרת "פרסי ג'קסון והאולמפיים" הסתיימה מעולה.
אבל ריק ריירדן היה צריך לעצור שם.

***

הוא השאיר לעצמו קצה של חוט - "נבואת השבעה" - משהו שיאפשר לו לסחוט את הסדרה הנפלאה שלו עד הסוף.
אבל הבעיה שזה לא הצליח.
זה הרגיש בדיוק ככה:
לסחוט את הסדרה עד הסוף.
משהו בסגנון "הרווחתי כל כך הרבה כסף מפרסי ג'קסון, בואו נוציא מזה עוד קצת":

היו לו כמה פשלות רציניות בספר הזה. מחנה הרומאים ומחנה היוונים. זה מאוד, מאוד לא הגיוני.
אין מצב שבמשך כל כך הרבה שנים יש שני מחנות, והם פשוט לא יודעים. עם כל הכבוד, בספר האחרון של פרסי והאולימפיים, העולם כמעט מושמד, וצריך תגבורת מכל סוג שהיא נואשות אל האולימפוס. ופוף אין אף אחד!
לא אכפת לי שהאלים עסוקים במלחמה עם הענק ההוא, הם צריכים כל עזרה מכל סוג שהיא והם יודעים את זה נהדר! עוד מחנה חצויים שלא בשימוש במלחמה שעלולה להשמיד את העולם יכול להטות את הכף!
וכשהאלים עומדים להתרסק, יוני והתוכניות שלה יכולות ללכת לעזאזל. זה פשוט לא הגיוני.
פשלה רצינית.
עוד משהו - עניין הזהויות של האלים, מרס וארס, פוסידון ונפטון, יופיטר וזאוס.
כשמגיע החלק בספר שצריך להסביר את זה, ריק ריירדן נמלט בהסבר במשפט הנ"ל (מצוטט מהזכרון): "פרנק הבין שפרסי מתקשה לקלוט. גם לו כל עניין הרומאים \ יוונים עשה כאב ראש".
ריק היקר, אנחנו לא פרסי ג'קסון, והדבר הזה עושה לנו הרבה יותר מכאב ראש.

ו ... ה-פשלה: פרסי ג'קסון והזכרון שלו. אוי, זה כל כך גרוע!
למדנו להכיר את העושה צרות הזה במשך חמישה ספרים!!! הוא הגיבור שלנו, ריק ריירדן פשוט לא יכול למחוק לו את הזכרון. איזו נפילה.
וכאילו כדי לעצבן עוד יותר, כשהזכרון של פרסי מתחיל לחזור, זה קורה באיטיות מורטת עצבים, וגם לבסוף הוא כבר לא אותו הדבר.

והעלילה - אוי, כמה שהיא ממוחזרת! אני היחידה שנמאס לה?

חלק מלהיות סופר טוב, זה גם לדעת לקטוע את הסיפור במקום הנכון.

***

אני חייבת להצביע על נקודות האור, כי יש כאלו-
הדמויות החביבות וחייהן המרתקים שהסופר מוסיף לסיפור מקסימות: הייזל, ופרנק, וגם ג'ייסון-פייפר-וליאו מ"הגיבור האבוד".
הדמיון שלו מעורר קנאה בכל מובן.

***

אני לא יכולה להגיד שהוא לא מומלץ, כי למען האמת, כולנו חייבים לדעת מה קורה עם פרסי, והספרים כתובים נהדר.
אבל אין ספק שריק ריירדן פשוט נפל - כל סדרת ההמשך, "גיבורי האולימפוס" - כשלון חרוץ.

מילה אחת: אכזבה.
אוי, עצים מסכנים!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליילק
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

סיימתי את הספר מזמן, אז על תתלוננו אם אני לא מדייק בפרטים!
בסוף הספר הראשון בסדרה, נכתב שהספר הבא יצא בחנוכה 2012.
אז כול יום במהלך חופשת חנוכה הייתי הולך לסניף סטימצקי הקרוב ובודק אם הספר הגיע.
יום אחד, נכנסתי לחנות וראיתי את הספר בכול מקום! בחבילות ענקיות על הריצפה, ועל המדפים...
לפני שהספקתי להגיד משהו, המוכרת (שזיהתה אותי משאר הימים)
הכריזה: "אתה מקבל אחד חינם!"
כמובן שלא התווכחתי, לקחתי אחד והתחלתי לקרוא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הספר מערב שלושה סיפורים, של פרסי, הייזל ופרנק.
לפעמים קצת קשה להתרכז בכול הסיפורים ביחד, אבל הדבר
המדהים ביותר הוא ששלושת הסיפורים משתלבים לעלילה אחת גדולה- לעצור את התוכנית המתוחכמת של גאיה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•POLLO
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

באירועים משפחתיים אני תמיד מרגישה כאילו מנסים לשנות אותי, כאילו מנסים להפוך אותי למישהי אחרת, מספרים לי מה כדאי לעשות ומה היתרונות אבל אני לא מקשיבה כי אני היא אני ואני אוהבת את עצמי בדיוק כך...

מעניין עם בהתחלה פרסי הרגיש כאילו מנסים לבחון אותו, אם הוא הרגיש שכל העולם נעצר ומסתכל רק עליו.
לחוות כזה דבר ממש לא תורם לאשיותינו ולבחירותינו. לא צריך לשפוט אף אחד, לא צריך לנסות להיות מישהו אחר, צריך רק להיות אתה כי אתה עצמך יותר טוב מכל אחד אחר. אמא שלי תמיד אומרת לי "תתענייני רק בעצמך שאחרים לא יעניינו אותך בכלל" ועכשיו המשפט הזה נתקע לי בראש ואני חופרת עליו לחברות שלי.

אני אהבתי את הספר הרבה יותר מאשר את הגיבור האבוד , כפי שאתם יודעים אני פשוט מאוהבת בדמות של פרסי ולא מפספסת אפילו ספר אחד שהוא דמות בו.
אני הייתי כל כך שמחה כשראיתי שהספר עוסק רק בפרסי ובחבריו החדשים מסתבר: הייזל , פרנק ואיך אפשר לשכוח את ניקו למרות שהוא יותר אויב של פרסי מאשר חבר שלו אבל אני עדיין אוהבת את הדמות.

זה מצחיק אתם יודעים, פרסי נחשב לגיבור גדול בהיותו בן של פוסידון במחנה החצויים היווני אך במחנה החצויים הרומי פרסי נחשב לצרה גדולה כי מסתבר שהרומאים לא אוהבים כל אך את פוסידון או יותר נכון לומר נפטון ועכשיו אני יחפור לכם את הסיבה:
אוי איך אני חולה לשלב מיתולוגיה יוונית בביקורות שלי.... הרומאים שונאים את נפטון בעקבות מה שקרה עם אודיסאוס , מי שלא מכיר את אודיסאוס הוא היה מפקד בצבא של אגממון במלחמת טרויה והיה האיש שהמציא את רעיון הסוס הטרויאני , ...ריספקט אודיסאוס.
מסתבר שנפטון כעס על אודיסאוס ולאחר המלחמה כשאודיסאוס וחייליו ניסו לחזור הביתה נפטון תקע אותם בים במשך שלוש שנים עד שהאלים האחרים דיברו עם נפטון שיוותר וייתן להם לחזור הביתה.
הקטע הזה ממש לא מובן לי מכיוון שפוסידון ( נפטון ) נלחם בשניי הצדדים ,גם בצד הטרויאני וגם בצד היווני בעקבות הגאות והשפל...

המיתולוגיה היווני היא באלגן אחד גדול ומרתק.

הספר פשוט מקסים ונשאבתי אליו מהעמוד הראשון , ואם הייתי לי משאלה אחת הייתי מבקשת לדעת איך ריק ריירדן כותב כאלו יצירות מופת.

ואו שמתי לב שממש חפרתי בקטע של אודיסאוס אז אני יגמור את הביקורת עכשיו כדי שאני לא יחפור לכם על עוד מיתוסים במיתולוגיה

מקווה שאהבתם את הביקורת כי היא פשוט חייבת להיות נפלאה כמו הספר הזה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Books__princess__
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

קצת איכזבו פה כמה..
אז מה אם העלילה קצת חוזרת על עצמה?! אז מה אם יש את הדפוס החוזר??
זה לא מנע מריק ריירדן לגרום לנו להגיע לסוף הספר ולהתחנן לעוד!
אני חושבת שמה שגורם לי לקרוא את הספרים האלה שוב ושוב זה ההומור והציניות בכל עמוד שני..
--סוס שאוכל זהב ומקלל בזמנו הפנוי?! גאוני!!
--משפטים קורעים מפי לא אחר מאשר פרסי היקר שכולנו אוהבים?? מעולה!!
מה נסגר, אנשים?? שכחתם כמה אתם אוהבים את החצויים ההזויים שמסכנים את החיים שלהם כדי להצחיק אותנו??..
אז העלילה קצת צפויה, והשלושה שיוצאים למסע שישפיע על גורל העולם תמיד יחזרו בריאים ושלמים - אבל תראו לי בנאדם אחד שלא המשיך לקרוא את הספרים בגלל זה!!

לספר מגיעים חמישה כוכבים - ולא פחות!!
ומשו בקשר לכוכבים - אומרים חמישה! ארבעה! שלושה! לא חמש, ארבע, ושלוש!.. (סתם עוד משו שמחרפן אותי בביקורות פה..)

תקראו את הספר. אין מצב שלא! בטח אם קראתם את אלה שלפניו..!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מישי
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

נרשמתי לפה רק כי קראתי את כל הביקורות וגיליתי שכולם מאוכזבים מהספר. רק כי זה דומה לספר שלפניו?? וואו אפשר לחשוב, זה אמור להיות דומה! הם היו אמורים להביס שני ענקים בנפרד ולהגיע למחנה האחר. למה? כי זה מה שהרה/יונו תיכננה!
גם אני לא מרוצה מכך שפרסי איבד את הזיכרון אבל זה לא ביג דיל כל כך גדול,אחרי הכל ריק ריירדן ויתר לפרסי לבסוף,לא?
הוא החזיר לו את הזיכרון! דבר שהוא לא עשה לג'ייסון. אהה ולמי שכתב/ה שנמאס לה שתמיד יוצאים 3 אנשים? את/ה זוכר/ת שיצאו יותר משלושה אנשים?? את/ה זוכר/ת איך זה נגמר בכלל??
זה נגמר בכך שזואי וביאנקה מתו! מה שלא קרא באף מסע חיפושים אחר (תודה לאל). כירון אפילו הסביר והזהיר למה תמיד יוצאים בשלשות אבל כנראה ששכחת. מן הסתם שפרנק יפחד, איך הייתם מרגישים אם הייתם גרים במחנה צבאי וכל להבה קטנה יכולה להרוג אתכם?? ולדעתי זה ראוי לציון שפרנק היה ממש אמיץ במסע זוכרים מה פרסי אמר:"אממ בואו נראה: הרגת שלושה בסיליסקים במו ידיך בזמן שאני שתיתי זה עם נבט חיטה,הבסת צבא של ...(אני לא זוכרת איך קוראים להם) כדי שנוכל להימלט,הצלת אותי כשירית בגריפון ההוא והשתמשת בטעינה האחרונה של הכידון שלך כדי לעזור לבני תמותה חסרי ישע אז מה אתה חושב?" והוא גם חשב לעצמו במטוס שהוא "לא יכל לתאר לעצמו אומץ כזה לצאת למסע חיפושים כשלהבה קטנה יכולה לגמור אותך" וגם הייזל היא לא חיקוי עלוב של פייפר, הייזל יותר ביישנית והיא אוהבת לרכב על סוסים, היא נפתחה במהלך מסע החיפושים ואילו פייפר לא הייתה ביישנית מלכתחילה, ואתם מוצאים את הדימיון מפני שיש להן הרבה תכונות משותפות. הספר מדהים, הכי קרע אותי הוא המשפט שאריון אמר, אני זוכרת את כל הקטע הזה בעל פה:"אממ היצור הזה מאולף?"שאל פרנק
אריון צנף. "לא נראה לי"ניחש פרסי, הוא כרגע אמר:'אני ארמוס אותך למוות איש תינוק- סיני-קנדי טיפש!"
המתת של פרנק הייתה מאוד לא צפויה והיכולת של הייזל לנצל את הקללה שלה לטובה הוא כישרון אדיר. גם אני מבואסת שלא הזכירו את גרובר ואנבת' ופרסי לא נפגשו אבל צריך להשאיר אותנו קצת במתח שנרצה לקרוא את הספר הבא לא?
ממש חבל לי שבסידרה של משפחת קיין יש רק שלושה ספרים אבל אני מקווה שריק רייירדן ימשיך לכתוב כי הספרים שלו מיתולוגיים תרתי משמע. אז אני מקווה שלכל מי שלא קרא את הספר אך קרא את הביקורות הקודמות שלא יתבאס כי גם לספר הזה יש הרבה מאוד מה להציע. אני מדרגת אותו בחמישה כוכבים והלוואי שיכולתי יותר כי הוא ממש מדהים כמו שאר הספרים של ריק ריירדן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•איןכינוי
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי.
"בן נפטון" הוא ספר המשך ל"גיבור האבוד",
מסופר על פרסי, שלא זוכר כלום מעברו חוץ משם אחד- אנבת'
על פרנק, שהוא מגושם ענקי שלא יודע מיהו אביו האולימפי.
על הייזל, שאמורה להיות מתה כבר שבעים שנה.
השלושה יוצאים למסע חיפושים אחר תנטוס, המוות הכבול, בשביל לנצח את גאיה.
המסע נמשך שבוע ובדרך הם חווים המון והופכים לחברים טובים.

הספר מצחיק ומרגש, עם מסתורין והרבה הומור.
הספר הצליח להצחיק אותי, להעציב אותי, להכעיס אותי, לרגש אותי, לשמח אותי ולרצות עוד.

כמו תמיד ריק ריירדן מצליח לשאוב את הקוראים לעולם מדהים.
ברגע שתתחילו לקרוא לא תוכלו להפסיק, תאמינו לי.

בספר הזה, לעומת פרסי ג'קסון והאולימפיים, לא הרבה משתנה אצל פרסי, זה למה אפשר יותר להתחבר אליו ולקרוא עליו.
רק חבל שאנבת' לא הייתה שם, וחבל שגרובר לא הופיע הרבה, בספר הבא אני מצפה שזה יקרה.
אחרי הסוף הפתוח אי אפשר שלא לחשוב על הספר ולדמיין את ההמשך, על המפגש בין פרסי לשאר והקבלה של הרומאים.
מה הם יעשו? מה הם יחשבו?
למה ריק ריירדן, לא יכלת לכתוב רק עוד עמוד- רק כדי שנדע שאנבת' ופרסי יהיו ביחד שוב? גם אם זה יהפוך את ספר לפחות טוב. בבקשה?!
הממ.
אז לסיכום, אני ממש ממליצה על הספר לכל מי שקרא את פרסי ג'קסון ובכללי, לכולם.

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות