ספר מתח רגיל של הסופר הידוע והמפורסם בסיפרי המתח שלו, תהנו לכם, אכן קל ונחמד לקרוא
שלום רב
או רוב שלומות כפי שלמדתי מ חיים שגר בשפר עכשיו הוא היסטוריון מתרגם
את הספר הזה ניראה לי קיבלתי מ אוקסנה וואלה לא זוכרת עכשיו אולי מ גילה הכול יכול להיות, ניזכרת שמצאתי סיפריית גינה ציבורית חדשה לי, איך הבת שלי לא סיפרה לי שיש ב גן החבל בשוהם מדף ספרים כזה לרווחת ציבור התושבים המבקרים הקוראים כמו שהיה לנו ב נווה אביבים בגינות הציבוריות בעיקר בגן פוליטי, טוב טרם הצצתי במדף אמש החלטתי שקודם אסיים את הערמות שיש לי אני לאט לאט מתקדמת בהן, מהספרים הקלים הניקראים בקלות אל היותר מסובכים ומאתגרים אם שהם ישנים והסופרים מסובכים גם וגם.
זהו הספר הרביעי בסדרת הספרים שעכשיו מסיימת לאט לאט אחד אחד = יופי לי הוריי היידד
ובקשר לספר הספציפי הזה, אז כן ספר אמריקאי ומה ששם מתואר על השחיתות והמשטרה ניראה לי אמיתי למדי שם וגם כאן וגם ההתנהלות של התערבות ההורים בחיי הילדים בתחרות בין כולם בבתי הספר, וואלה השיטה הורסת, וכל כך שמחה לקרוא הפי אנד שיש נשמה טובה שעוזרת והצדק נעשה אם גם לא יוצא לאור ובדרך יש כל כך הרבה נזק וטראומה לכולם, באסה מבאס, לא אופטימי בכלל תאחלס, והנאיביות התמימות והרצון לעשות טוב של הגיבור במיקצועו של האנשים הרעים שניצלו אותם כי בעצם היו טובים והתדרדרו לאופל מפאת הנסיבות וחוסר היכולת שלהם לעמוד מולו כראוי גם מבאס ובאסה אמיתית.
מזל שיש סופטוב בסוף והחף מפשע ניצל נעזר ניתמך ויוצא מזה וגם ילדיו, יופי
טוב מה עוד אפשר לכתוב על זה
אינני אוהדת וגם לא מכורה לספרים שלו מידי פעם כשמזדמן לי קוראת ונהנת, לא מחפשת אותם אולי פעם הייתי, מסביבי היו קוראים אותו בשקיקיה אולי אחותי
אז שמחה שעבר לי בטוב הספר הזה הפעם.
זהו
חמישי שמח
22-06-2023 11:03

אני לא מתכוונת להשקיע בביקורת הזאת יותר מאשר את המינימום ההכרחי.

הרלן קובן כתב כמה ספרים טובים והשאר בינוניים למדי. את כל ההסתייגויות כבר כתבתי בביקורות שלי על ספריו.
בשנים האחרונות, התעשייה ששמה הרלן קובן הפיקה סדרה של ספרים שמביישים את קובן המוקדם.

ספרים כמו דיו חיוור, הנעלמים, אל תגלה, משחק הצייד, הזדמנות אחרונה, היער, הבטיחי לי, הם ספרים מצוינים. כל השאר נעים על הסקאלה שבין טובים מינוס ועד בינוניים. רבים מבקרים את קובן על הנוסחתיות שלו. ובכן, נוסחתיות היא לא מגרעת גדולה כשמדובר במוצר מצליח. בספרים שמניתי לעיל, קובן כותב היטב וגם מציג נוסחת פשע מורכבת ומפתיעה עם תעתועים ופתרונות מוטעים עד העמוד האחרון.
בספריו האחרונים, כולל שש שנים, אדם זר והנעדרים, פג הקסם. הכתיבה רשלנית יותר, החורים גדולים יותר וההפתעה בסוף קטנה יותר.

ובספר הזה היו גם כמה שגיאות כתיב, שבהן אי אפשר להאשים את קובן.
אני לא מבטיחה שאנטוש את קובן, מפני שעדיין הוא מסב סוג מסוים של הנאה ושומר על מתח גבוה. אבל אם הייתי המו"ל שלו, הייתי ממליצה לו שיכתוב פחות ספרים וינסה להיות פחות "קול".

דב"ט
ביקורת ראשונה, איזו התרגשות, בבקשה בבקשה בבקשה תקראו. מרגיש כאילו אני הולך לנאום בפני אולם ענק מלא אנשים , חבל על פחד הבמה שיש לי.
גילוי נאות: קראתי את המהדורה השנייה באנגלית(הספר תמיד ישאר בליבי עם התואר "הספר הראשון שסיימתי באנגלית").

זאת הפעם הראשונה שאני קורא את קובן, הבן אדם יודע לכתוב אבל ציפיתי ליותר. הספר הרגיש עם פוטינציאל ליותר. הסוף סגר את הספר בצורה מעולה, אך טיפה כאב לי שהוא לא היה יותר משולב באמצע-סוף הספר כעלילת המשנה שלו.

אני די לא מסכים עם יסמין בעניין האמינות של הספר. חוץ מכמה פרטים ודמויות, הספר כן מציג סיטואציה די אפשרית. אחד מהדברים שהכי אהבתי בספר, זה שהוא מתאר איך איש אחד(בחרתי במילה "איש" כי לגיבור קוראים "אדם" וזה מבלבל לכתוב את זה בעברית XD) יכול לאתר ובעצם לחפש מישהו זר לגמרי דרך שימוש באינטרנט ובגורמים אחרים בשביל המטרה הזאת. מה שהופך את אדם פרייס לסוג של בלש(לא, לא טיפש. כרגע זה רק אני). הספר מתואר גם מהמבט של "הזר" ודי התפספס לי שקובן נותן את השם המלא שלו בסצנה שלא קשורה בכלל לגיבור וכך אנחנו לא מגלים עם הגיבור מי "הזר".

על פי ויקיפדיה, כתוב שיש הופעת אורח למיירון בוליטר ששמעתי רבות עליו. אם יש, תגיבו לי את מספר הפרק כי לי לא זכור שהשם בכלל הוזכר.

מבחינת אנגלית, הספר כתוב עם שפה קלילה ונוחה. למי שלא ממש טוב באנגלית בשפה טיפה גבוהה, כן צריך להשתמש במורפיקס אבל הניסוח של המשפטים בהחלט מובן.


לסיכום, ספר טוב אבל לא שווה את הכסף, אם יש בספרייה ואין לכם מה לקרוא, קחו אותו.

ועד כאן הביקורת הראשונה שלי :)














מבוסס על הסצנה הראשונה בספר:



"לא היית מוכרח/ת לקרוא את הביקורת," אמר הזר.
למרות שאתם כבר יודעים את התשובה, שאלתם את האיש, "אתה מדבר אלי?"
הבחור היה צעיר ורזה, עם עיניים כחולות גדולות ומבט מחודד. היידים שלו היו לבנות עם רמז קל לקעקוע מתחת לאחד השרוולים. הוא לבש כובע בייסבול. הוא לא היה היפסטר, אבל היה משהו בגישה שלו, כמו מישהו שניהל את מחלקת הטכנולוגיה ולא ראה אור יום.
"הוא אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו, נכון?" שאל האיש והמשיך, "זה למה קראת. בלש טיפש אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו."
"אני מכיר/ה אותך?" שאלתם את הזר.
"הוא אמר לך שזאת הראשונה שלו," המשיך הזר מבלי להתייחס לשאלה, "בלש טיפש, אני מתכוון. הוא אמר לך שזאת הביקורת הראשונה שלו וביקש שתקרא." אך לפני שהיה לכם אפשרות להגיב לו בחזרה, "הרגשת מחוייב/ת לקרוא, אני צודק?"
"אני לא יודע/ת מי לעזאזל--"
"הוא שיקר לך." האיש הצעיר דיבר בשכנוע רב, לא כאילו הוא רק ידע, אלא שבסופו של היום, היו לו רק אינטרסים טובים בלב בנוגע אליכם. "בלש טיפש המציא את הכל. זאת לא הביקורת הראשונה שלו."
המילים המשיכו לנחות כמו אגרופים, מהממים אתכם, משאירים אתכם רועדים ומבולבלים. רציתם להאבק חזרה, לתפוס את הבחור בחולצתו, לזרוק אותו לצד השני של האתר על איך שהוא מעז להעליב את בלש טיפש.
"מי אתה?" שאלתם.
"זה משנה?"
"כן, זה כן"
"אני הזר," אמר, "הזר עם ידע חשוב. הוא שיקר לך. בלש טיפש. זאת לא הביקורת הראשונה שלו. הכל היה רק כדי שתקרא."
טילטלתם את הראש מצד אחד לשני ובניסיון להשאר רגועים ורציונלים אמרתם, "בדקתי את הפרופיל. ראיתי שזאת הביקורת הראשנה שלו פה."
"זיוף"
"מי לעזאזל אתה?"
"תחשוב/בי עלי כהמושיע שלך. או חבר ש-שחרר אותך מהכלא."
"אתה מלא בחרא."
"את/ה צריך להודות לי," אמר האיש.
"על מה אתה מדבר?"
לראשונה, הזר חייך. זה היה, ולא יכולתם שלא להבחין, חיוך ידידותי, חיוך של מרפא, של מישהו שרק רוצה לעשות את הדבר הנכון. "את/ה חופשי/ה."
"אתה שקרן"
"את/ה יודע/ת יותר טוב," אמר בזמן שחייך והמשיך, "אני חייב לזוז עכשיו," לחש. "אבל אם את/ה חייב/ת הוכחה, תבדוק באתר FXP. תחפש/י אשכול בשם 'הספר האחרון שקראתם: בואו לדון על ספרים!'."
"רגע--" אבל הזר כבר הסתלק.


_______________
בסימניה ובחיים זה כן הביקורת הראשונה הלגיטימית על ספרים שאני כותב. ואין לי עתיד בתרגום :\

אני לא אוהבת את הרלן קובן. ניסיתי לקרוא את ספרו הראשון שהיה נחמד השני שהיה מותח במקצת ואולי השלישי, אבל מפה זה הלך והדרדר, אבל זו רק אני, הרלן עצמו המשיך לכתוב, לעשות שיתופי פעולה עם עוד סופרים.

אל הספר הזה הגעתי בעקבות נטפליקס שהוציאו סדרה המבוססת על הספר, לא שאני חובבת נטפליקס, בשבילי זה עוד אפליקציה בלתי שימושית על הנייד, אני מהמחוברות ל-yes ולסדרות הבריטיות המשובחות. את הסדרה הזו לא ראיתי !!

נחזור לספר אדם זר, הסתקרנתי על שום מה המהומה....

אדם זה לוחש פתע פתאום סוד על אוזנו של אדם פרייס- זה הגיע משום מקום, סוד על אשתו שמטלטל פתע את חייו הנוחים בפרברים עם אישה מדוגמת ושני בנים מתבגרים.
אדם מתאמת עם אשתו - והיא נעלמת, כל עולמו התהפך עליו, הוא יוצא לאתר אותה ויהי מה.

סוד נוסף נלחש על אוזנה של חברתה לשכונה - שחושף אותה למידע על בתה.

עוד סוד נלחש ועוד ועוד.... סודות שמטלטלים את חיי האנשים, מביאים לידי כאוס בחייהם, חשיפתם לסחיטה או לידי מותם.
ומפה הכל מדרדר שוב ושוב לפלוטר מסובך ולא אמין.

- נתתי צ'אנס נוסף להרלן והוא אכזב.

ועכשיו מעניין מה קברניטי נטפליקס מצאו בעלילת הספר הנ"ל בכדי לביים סדרה.

לאלוהי נטפליקס הפתרונות.

לחובבי הרלן קובן בלבד.

תארו לכם מישהו, שלא ראיתם מימי חייכם ניגש אליכם, יודע מי אתם ומי זו המשפחה שלכם ומספר לכם סוד נורא שהסתירו מפניכם במשך שנים?
איך הייתם מתנהגים? הייתם מקשיבים עד הסוף? בכלל הייתם מאמינים? ומה הייתם עושים לאחר מכן?
אדם פרייס לא ידע שמהרגע שהזר יגש אליו ויספר לו סוד על אישתו חייו ישתנו ללא היכר וללא דרך חזרה.
הוא לא צפה את זה וכנראה שגם לא רצה את זה - מה היה לו רע בחיי הפרברים, שני בנים, אישה שהוא אוהב וחיים שקטים יחסית?
יש אנשים שלא יכולים לסבול שיש סודות בעולם הזה ולכן הם יעשו הכל על מנת לאזן את זה - אך האם באמת האתיקה היא זו שעומדת בבסיס העניין, או שמא בצע הכסף הוא זה שמשחק תפקיד?

המון שאלות אך מעט מאד תשובות אני אתן לכם בסקירה שלי, אם תרצו לגלות תצטרכו לקרוא את הספר.
ווידוי קטן - משום מה כל השנים הייתה לי מין הרגשה לא טובה לגבי קובן, לא מאד התחברתי אליו למרות שאהבתי כל ספר שלו שקראתי וגם כשניגשתי לספר הזה ציפיתי שיאכזב אותי משום מה למרות שעד עכשיו זה מעולם לא קרה איתו. וגם הפעם התבדיתי למזלי. מדובר בעוד ספר טוב מידיו של קובן, עשוי טוב, לא צפוי, מקורי וכתוב מותח.

אם בא לכם ספר מתח קליל חפשו אותו על המדפים!

הרלן קובן-אחד הסופרים שאהובים עלי במיוחד כשאני נתקפת בהרעלת קריאה... כן כן, תתפלאו, זה קורה גם לי, מעת לעת, ולדעתי לכל אחד שקורא כאוטוסטרדה.

אז מה יש לנו כאן? ספר מתח מצוין, פרקים קצרים, ותוכן קצבי שגורמים לעמודים לעבור מצד לצד מבלי להרגיש.

הרלן קובן צבר לא מעט קילומטרז' בכתיבת ספרי מתח. הוא יודע את המידות הנכונות, ומה בדיוק להכניס לקוקטיל הזה כדי שיהיה מצוין.

עו"ד אדם פרייס, תושב הפרברים בעיירה בסידרפילד בניו-ג'רזי. הוא נשוי לקורין היפיפיה –מורה במקצועה. לזוג שני בנים תומאס, ריאן פלוס כלב. משפחה נורמטיבית, עם בית יפה, חצר מטופחת, בקיצור: מעמד סוציואקונומי טוב ובמילה אחת: "מושלם"! אבל... אבל..

מה קורה לאדם פרייס, כאשר פתאום "אדם זר" כחוש, עם עיניים כחולות ומבט מחודד לוחש לו:
"לא היית מוכרח להישאר איתה". (עמוד 5)

ה"אדם הזר" לא מרפה... "היא אמרה לך שהיא בהיריון, נכון?" ... "בגלל זה נשארת. קורין אמרה לך שהיא בהיריון." "בגלל זה נשארת איתה".... "היא שיקרה"... כשאדם שואל את "הזר" מי אתה? הזר משיב לו "אני הזר,"... "הזר יודע משהו חשוב... "היא שיקרה לך אדם. קורין לא היתה בהיריון. זה היה סתם תכסיס כדי להחזיר אותך."... (עמוד 6). "ראיתי את בדיקת ההיריון"..."מזוייפת"... (עמוד 7(. באותו מומנטום "האדם הזר" מציע לאדם לחפש בחיובי הוויזה חיוב מחברת "נובלטי פאנזי", ואף ממליץ לאדם לבצע בדיקת דנ"א לשני בניו... לאחר הדברים ההזויים הללו "האדם הזר" מיהר לצאת מהבר.

אדם יצא בעקבותיו, והצליח להבחין שמאחורי ההגה ישבה אישה צעירה עם שיער בלונדיני ארוך... מבטיהם נפגשו לרגע קט...

אדם הולך עם המידע הזה, הבטן מתהפכת לו. למרות שהוא הכיר את עולם המשפט, וידע שאסור להתייחס לכל דבר כמובן מאליו, אלא לחקור ולבדוק, דברי "האדם הזר" הטרידו אותו והחשדות החלו לכרסם. האם תומס לא הבן שלי? אין סיכוי כולם אומרים שהוא דומה לאדם בהליכה ובצחוק, ואפילו יש לו בוהן אחת גדולה יותר. אדם מתחיל לגלוש לחשבונות האשראי ומה הוא מגלה? אכן היו חיובים מחברת "נובלטי פאני" מלפני כשנתיים על 378.83 דולר! נשאלת השאלה מהיכן "האדם הזר" ידע על החיוב. פנייה לחברת האשראי מעלה תוצאה: "נובלטי פאנזי היא שם החיוב של הקמעונאי המקוון הבא: Fake-A-Pregnancy.com"". בירור נוסף על האתר מעלה, שאכן האתר מוכר פריטים, ואחד ממיני הפריטים ברשימה שהופיע... איך לא? "בדיקת היריון מזויפת חדשה ומשוכללת"!!!

מה עושים עכשיו? מאיפה "האדם הזר" ידע? "האדם הזר" צדק!

אחרי התולדות הללו, החיים נראו שבריריים לאדם כמו קליפת ביצים, וקולו של "האדם הזר" המשיך להדהד בראשו: "לא היית מוכרח להישאר איתה". העימות בין קורין לאדם לא מאחר להגיע... כדי ליישר את ההדורים בזוגיות, קורין ואדם קובעים לארוחת ערב מחוץ לבית, אך קורין לא הופיעה לארוחה המתוכננת, ולעומת זאת באיחור של כ-45 דקות, היא שולחת לאדם מסרון:

"אולי אנחנו צריכים קצת זמן בנפרד. תדאג לילדים. אל תנסה ליצור איתי קשר. יהיה בסדר.
ואז:
תן לי רק כמה ימים. בבקשה." (עמוד 99)

מכאן ואילך מתחיל מסע חיפושים אחר קורין וחיי המשפחה מיטלטלים. מה קרה? האם קורין בסדר? האם קרה לה משהו? האם לפנות למשטרה? איך יכול להיות שקורין קמה ונטשה את בניה? מה ההודעה אמורה להביע? למה אסור לו ליצור עימה קשר? תשובות לשאלות האלה יש...לא כאן, אלא בספר...

פרקי הספר קצרים והם שזורים אחד בתוך השני כלולאות בקצב אחיד, מעניין, מרתק ומותח.

בספר הזה תמצאו סודות, ויש "הרבה סודות" ולמי אין סודות? הרלן קובן אפילו מדמה אותן לסרטן...

פיתולים לא חסרים, הפתעות, תשלומי כופר, גופות, שקרים, שירותי מין, סטרואידים ועוד.

לזכותו של הרלן רובן ולבעלי קיבה רגישה במיוחד, מודגש שלא תמצאו בספר הזה תיאורים מזעזעים ומבחילים על דם.

לדעתי "האדם הזר" הוא ספר מתח רקום היטב שמזדחל ומפתיע כנחש, זורם, ומשולב במגוון דמויות מהודקות, ללא כחל ושרק ולמרות זאת, הוא מסוג הספרים שאני קוראת להם "קנ"ש" (קראתי, נהנית, שכחתי).

בסיכומו של דבר: שלושה יכולים לשמור על סוד. אם שנים מתים (בנג'מין פרנקלין) זה נכון תמיד!

ממליצה בחום על עוד ספר של הרלן קובן, שלדעתי יהפוך לרב מכר במהירות הבזק כמו יתרת ספריו.

לי יניני
נ"ב: ציטוט שאהבתי מעמוד 129: "אני מבין את זה. באמת. כולנו רוצים להיאחז בזיכרונות, לא? אבל לפעמים הזיכרונות בולמים אותנו. הם מאלצים אותנו לחיות בעבר במקום בהווה."

הרלן קובן כתמיד כותב ספרי מתח קלילים וזורמים לקריאה בכף, ממש כך, הפעם העלילה מסתובבת סניב היעלמות אשה אזרחית פשוטה מן המניין שבגלל מעמדה לא נחשדת כחלופה ובטח שלא בגין תשלום כופר, שהרי מדובר במשפחה רגילה שלא עטורה בעושר ונכסים. יותר מכך לא אספר כדי לא להרוס את הכף בקריאה ובמתח.

לפי מה שכתוב על העטיפה, זהו ספרו הראשון של הרלן קובן בעברית. ואולי זה בכלל ספרו הראשון. בכל מקרה - זה ספר שמראה את יכולותיו הגדולות של קובן לייצר סיפור מתח טוב עם תפניות לא צפויות (פחות-או-יותר).
מהנה, זורם ומותח. כמו שספר מתח טוב צריך להיות.

ספרי הרלן קובן הם פאדיחה סיפרותית , האמת זה זבל וסליחה אם זה פוגע במישהו אבל זו האמת . מתאים לאנשים שאוהבים ספרים מאוד אבל מאוד קלילים בלי הרבה תחכום , בלי פילוסופיה , בלי עומק . ספרים שמתחילים לקרוא בשעה ארבע אחר הצהריים ומסיימים בשעה תשע בערב .
כל הספרים שלו הם כמעט אותו הדבר , חוזרים על עצמם .
מתאים לקרוא אותו במקומות שהזמן לא זז , כמו בתחנת אוטובוס או רכבת או סתם בפארק הומה ילדים . הרעש לא יפריע מאחר ואין הרבה עומק בספרים האלו כך שלא צריך הרבה ריכוז . זו רדידות רצינית .
אני לפעמים נבוך אם במקום ציבורי מישהו רואה את העטיפה ואז אני משתדל להסוות אותה כמה שיותר , אנשי ספר אמיתיים לא יגעו בזבל הזה .
ומי שמתיימר להיות איש ספר אמיתי גם לא יודה שהוא קורא ספרים של קובן או ספרים של רם אורן וכו' .
אבל אין מה לעשות , מי שאוהב לצפות בתוכניות ריאליטי כי הוא מוצא שם בידור זול ימצא גם בספרים של קובן .
מודה באשמה , גם אני אוהב ספרים רדודים פה ושם .
והזבל של קובן מספק את הסחורה .