מספר לספר הכל נהיה מוגזם. אבל כאן היא קצת עברה את הגבול. ג'אנין, אחת הסופרות האהובות עליי שיכולה באופן מדויק לתאר סיטואציה ולרתק אותי לספר. בעלת כתיבה ייחודית ודימיון פורה. אבל גם הסופרת המשובחת שאני אוהבת להלל על כתיבתה יוצאת הדופן, שאוהבת לשבור מוסכמות, לכתוב באופן כל כך מעניין ויוצא דופן, גם היא צריכה לדעת מתי מספיק זה מספיק, ובספר החמישי של הסדרה הבנתי שהיא הגיעה למספיק שלה כבר בספר השני. לקחו לי 5 ספרים מרתקים עד שהבנתי שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום אלה רק מתמחזרת עם עצמה. הספרים מרתקים, אל תבינו אותי לא נכון, שווים כל רגע, חוץ מהחמישי שאכזב אותי בצורה קשה, אבל ההגזמה והעלילה המתמחזרת שסוף כל סוף שמתי לב אליה. וההגזמה, כשסופרים מגיעים למידה כלשהי של הגזמה שרק הולכת ומתעצמת בתיאורים של סיטואציה מסוימת, ITS GONE. זאת אומרת, כשסופרת מדהימה כמו ג'אנין פרוסט מתחילה להגזים בתיאורים ולנסות להפוך כל סיטואציה ליותר עוצמתית, מרהיבה וכולוי', הבנתי שכבר אין לה על מה לכתוב. היא פשוט משחזרת את העלילה ועושה את זה בצורה מוגזמת בשביל לא לשעמם את הקוראות. מה שכן כמובן אשבח אותה על הכתיבה, על קאתרין הדמות הראשית כמעט הכי הכי מכל הדמויות הראשיות שקראתי אי פעם. הדמות הכי פמיניסטית, שוברת מוסכמות, שנונה, ממוקדת מטרה, וכולי' וכולי. בעל מקרה חבל שהסדרה לא נפסקה בספר השני או השלישי כי מכאן נראה שהיא לא הולכת למקום מיוחד אלה רק חוזרת על עצמה פשוט באופן טיפה שונה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
