באחרית דבר נכתב "מי שחווה את 'הבובה' חווה הרבה מאוד" (בוסלב פרוס בתגובה לרומן בעצמו).
על הספר והכותב שמעתי עוד בפבואר כשהספר תורגם, עם החיבה שלי לרומן הקלסי של המאה ה-19 ידעתי שאני יקנה אותו. רק כמה חודשים לאחר מכן התחלתי לקרוא והקומפוזיציה הסבוכה של הספר יחד עם הגודש בפרטים ודמויות (כשלוש מאות דמויות!) הייתה חוויה מסורבלת מדי, רק כחודשיים התחלתי באמת לקרוא ולהתעמק ברומן.
למרות הדמויות הרבות הדמויות המרכזיות- איזבלה לנצ'קה, אביה תומש לנצ'קה, ז'צקי איגנצי הדוכסית קקוסובה (ובעלה הדוכס), דוקטור שומאן ושולבאם (האב והבן) וכמובן סטאך וולנסקי. באחרית דבר נאמר שבכלל רק כעשרים דמויות ענייניות לעלילה השוטפת.
התחלתי כאמור לקרוא ברומן בקיץ השנה, כמעט נרדמתי מהתיאורים של התנהלות החנות בתחילת הספר, משפחת מינצל יושבת והאב הזקן מנהל את בניו ושאר עובדיו הזבנים (ומדי פעם צולף בהם). המשחק הצורני של הרומן בין מספר יודע-כול לבין התחקות אחר זצ'קי וחוויותיו השונות בפרקים "עצל הזבן הזקן". לא הבנתי איך הווי חנות בשנות השישים של המאה ה-19 גולשות לתיאורי שדות קרב בהונגרה (זצקי הונגרי).
החוט שקושר את העלילה כאמור זה ההתאהבות של סוחר עשיר- וולנסקי בדמותה של איזבלה היפה. היא צעירה ממנו בעשרים שנה והוא לא באה מרקע אריסטוקרטי כמוה (למרות שאביה פושט רגל מחובות). מכאן באה עיקר הרומן, שמוגדר כיום כרומן "סוציולוגי", למרות המאפיינים הפסיכולוגים הרבים השזורים בספר.
האלמה איזבלה מתוארת בתחילת הספר כדמות שכלואה ביופי שלה, המביא לה מחזרים וכול הוויתה קוראת לה להעריץ עשירים אריסטוקרטים ולבוא לטרקליני החברה הגבוהה. העניין שוולנסקי מגלה ידוע וגלוי והיא פסימט כלפיו, עד (זהירות ספוילר) שהוא משתמש בהונו לרכוש את בית הדירות בו היא חייה. קוקושובה בעלת בית שם בעצמה ומנסה להשלט על הנכס ולא מצליחה. וולנסקי נעזר בעזרת חבריו היהודים (האב שלגנבאום) לרכוש את בית הדירות.
איזבלה לעט לעט משתעשעת שוולנקי הוא זה שהיא צריכה להתארס לו. ברומן ביקורת נוקבת של המחבר על מעמד העצולה בפולין, כנראה שהעניין הגובר של וולנסקי בלחפס את עצמו ולזנוח את איזבלה מבליטה את רוח הביקורת הזאת.
היחס ליהודים ברומן ארסי ביותר, הדמויות הנוצריות מלכלכות אותם (בע"מ 510, בדיון בין ז'צקי הזבן לוולנסקי בעל החנות בשאלה למי ימכור את החנות) ישנו הדיאלוג של וולווסקי - "כבר זה נמשך שמונה עשרה מאות שנים, ומה התוצאה?... בפרעות נגד יהודים נכחדו הטובים ביותר וניצלו ר אלה שהצליחו להינצל מהשמדה. ואלה היהודים שאנו מכירים: נחושים,סבלנים,פקחים, ערמומיים מאוחדים ושולטים שליטה מושלמת בנשק היחיד שנותר בהם- הכסף. "
את הביקורת הנוקבת של הסופר כלפי האצולה הפולנית חותמת כאמור שיבוץ שלבאום היהודי בראש החברה שהייתה של וולנסקי, כביכול במקום "מתעשר חדש" עדיף יהודי. הביטויים האנטישמים בספר והמורכבות של העלילה כנראה מנעו את תרגום הספר עד עכשיו. חבל מדובר ברומן מצוין למרות הכול.













![מילים כדי לומר זאת [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024920.jpg)




