"זה דבר אחד להכריז מלחמה בשם ארצך, משפחתך, אפילו בחיפוש אחר התהילה. וזה עניין שונה מאוד להאמין שהאנשים שבהם אתה נלחם מהווים את התגשמות הרוע ויש להשמידם בשל כך. אני רוצה שנשיב לעצמנו את חצי האי. אני רוצה שאספרניה תשוב להיות מפוארת, אך איני מוכן להעמיד פנים שאם ננתץ את אל-ראסאן ואת כל אשר בנתה, נמלא בכך רצון אל כלשהו" (עמוד 401).
בספרו "אריות אל-ראסאן" (הוצאת אופוס , 2004) תיאר הסופר היהודי-קנדי גאי גבריאל קיי אפוס מסעיר המבוסס בחופשיות על ספרד של ימי הביניים ושירת "אלסיד". המלך אלמליק מעיר המדינה קרטאדה הצליח לצרף עיר אחר עיר לממלכתו בסיוע יועץ רב מעללים, עמאר אִבְּן חייראן איש אלחייס,"המשורר, הדיפלומט, החייל. האיש אשר הרג את אחרון הח׳ליפים של אל רסאן" (עמוד 19). הזמרים הנודדים נהגו לשיר כיצד עוד בטרם צמחו שערות זקנו, כבר טיפס עמאר "לבדו על חומות אל-פונטינה שבסילבנס, הרג תריסר שומרים בתוכה, עשה את דרכו בלחימה כדי להרוג את הח׳ליף, ואז נלחם לבדו בדרכו החוצה, מותיר אחריו שובל של גופות" (עמוד 19).
באותה עת, בצידה השני של ארץ אל-ראסאן, כפי שנקראה בפי אלמליק ואנשיו, או אספרניה כפי שכונתה בממלכת וואיידו (המבוססת על ספרד הקתולית), זכה לתהילה מפקד הפרשים רודריגו בלמונטה. הוא "היה אחד מהלוחמים מטילי האימה ביותר בחצי האי" (עמוד 126). אך ביום קיץ אחד, פקודה רצחנית אחת שעליה הורה אלמליק גרמה לעמאר להפנות אליו את גבו. המפגש שלו ושל רודריגו, כאשר כל אחד מהם גולה ממלכתו, הפך את השניים לחברי אמת. אליהם נוספה כצלע שלישית ג'האן, רופאה יפהפייה שתזדקק לכל כישרונה וחריפות שכלה על-מנת להתמודד עם השניים.
אך גם האהבה והחברות אינן יכולות לעמוד בפני האינטרסים של הממלכות, בפני השנאה של כוהני הדת בשני הצדדים לאלו אותם הגדירו ככופרים, והארץ נסחפה אל מלחמת קודש. שם בלט במיוחד רודריגו בלמונטה, מפקד הכוחות המאוחדים של רואנדה וואיידו וחאלוניה, אשר "הוביל בעצמו את האגף המערבי של צבא אספרניה בקרב הראשון שלהם נגד אנשי השבטים, והרג בעצמו את ר׳אלב אִבְּן קעריף" (עמוד 487), אחיו האכזר והרצחני של יזיר אבן קעריף, מנהיג השבטים שמעבר למצרים ומפקד צבאו. "איש אפילו לא פצע את ר׳אלב בקרב מאז רכב מזרחה לצד אחיו לפני יותר מעשרים שנה. האנשים כבר הספיקו לספור כמה בני שבטים אחרים הוא הרג בשם שבט הזוהרים וחזיונות אשאר במאבק טקסי לפני תחילת הקרב. בארדניו לא נערך מאבק שכזה, אולם רודריגו בלמונטה איתר אותו על המדרון שממזרח לעיר. הוא שבר את קסדתו של ר׳אלב ואת מגנו במכה אחת, השליך אותו מסוסו, ובזנקו מטה, פצע את ירכו עד בעצם וכמעט כרת את אחת מזרועותיו, לפני שהרג אותו במכת חרב אחת אל גרונו ואל עצם הבריח שלו" (עמוד 487). תיאור נפלא של קרב, שדומה שיצא היישר מהסרט "אל סיד" בכיכובו של צ'ארלסטון הסטון.
קראתי את הספר לאחרונה שוב, בעת חופשה בספרד, והוא היה נפלא לקריאה. מופת של יכולת לארוג ולספר סיפור.
