הספר "חיסול ממוקד" (הוצאת דני ספרים, 2017) מאת בראד תור, הינו הספר ה-15 בסדרת הספרים אודות גיבורו הקבוע של תור, סקוט הרוואת. ספריו של תור מככבים כבר שנים ברשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס". הרוואת הוא, כל מה שאמריקה הישנה, השמרנית והרפובליקנית אוהבת: אירי במוצאו, גבוה, חסון וכחול עיניים. מן ג'ק באואר ספרותי שבא להציל את אמריקה מפני כוחות הרשע ויהיו אלה אשר יהיו, וכמעט תמיד מדובר באותן קבוצות, ובמקרה זה הסינים, האסלאם הקיצוני והצפון קוריאנים. חסרי רק הרוסים. "המדינה תמיד היתה אצלו בעדיפות ראשונה. הוא עשה זאת כשהיה חייל ביחידת אריות-הים בחיל הים האמריקני, והמשיך לעשות זאת במגוון תפקידיו מאז. הוא לא עמד להפסיק, לא משנה מה יהיה המחיר האישי שישלם על כך" (עמוד 27).
עלילת הספר נפתחת כאשר בית בטוח ממנו פועל צוות ריגול אמריקני חשאי של הסי-איי-אי בסוריה מותקף. מאחורי המתקפה עומד, ככל הנראה, נכס מודיעיני הפועל מבריסל. נשיא ארצות-הברית, פול פורטר, מטיל על סקוט הרוואת (שוב) להציל את המצב ומטיל על הרוואת לטפל בכך, אולם הוא עתיד לגלות שמולו ניצב יריב מסוכן וקטלני פי כמה – סוכן קווקזי בשם סשה באסייב, שבילדותו ניצל בעצמו ממתקפת טרור מחרידה. לאחר מכן גויס באסייב לפרויקט סודי של הביון הצבאי הסובייטי והפך למתנקש מושלם. ניתוח פלסטי שעבר "הפך את סשה באסייב לבעל חזות בלתי ניתנת להגדרה. זה היה יעיל במיוחד עבורו כשנכנס ויצא ממקומות שבהם כלל לא היה אמור להיות" (עמוד 49). עם השנים הפך באסייב למכונת הרג שמטרתה אחת ויחידה: לחסל כמה שיותר אמריקנים. "בעיראק ובסוריה הוא טבח באויבים רבים של דאעש. לאחר מכן הלכו וצמחו תהילתו וחשיבותו בארגון, הוא נתפש כאריה אימתני" (עמוד 50).
מנגד, הרוואת עצמו אינו קוטל קנים. שנים פעל כאיש של הנשיא, כפי שנקרא בשעתו סרט של צ'אק נוריס, לפעולות מיוחדות וחשאיות. לאחר שפרש מן התפקיד הועסק הרוואת בסוכנות ביון פרטית שבראשה עמד ריד קרלטון, שנחשב לאגדה בסוכנות הביון המרכזית (CIA) והקים את מרכז הלוחמה בטרור של הסוכנות. "קרלטון לימד את הרוואת את כל מה שידע על עסקי הריגול. עם הרקע שלו באריות-הים, הרוואת זינק לראש פירמידת המזון. הוא היה טורף עליון, צייד שאין שני לו" (עמוד 81). מתקפות הטרור שיוזמים באסייב ושולחיו מתגברות ואף מגיעות עד לפתחו של הבית הלבן ואילו הרוואת מנהל מצוד בווינה, בריסל וברלין, עד מלטה, ירדן וסוריה, כשלא ברור מיהו הצייד ומיהו הניצוד.
תור יודע לכתוב ספרים שכאלו. עיבוד של עונה בסדרה לכדי ספר מתח ופעולה. מלאכת התרגום שעשתה נועה מרום טובה למדי, אך היה מקום להשתמש מדי פעם במונח לועזי. כך למשל טוב יותר לו היתה מותירה את יחידת אריות-הים בשמה המקורי – Navy SEALs. קל להאמין לתיאוריו של תור את ההוויה המבצעית של עולם הביון וסיכול הטרור. הרוואת הוא לוחם קר-רוח שהפנים היטב את שיעורי ה"שלוף – דרוך – תירה!" שלמד. בספר שקראתי אודות הבלש הפרטי טראביס מק-גי נכתב: "היתרון הגדול שלי על שני בריונים שמנים-מדי אלה היה המהירות. המהירות היא הקובעת. ללא המהירות היו מכים אותי בפני, וזה משפיל ומפחיד, וגם כואב מאוד. עוד יתרון משני שהיה לי נבע כמובן מכמה וכמה שנות נסיון, שלימדו אותי לקח חשוב והוא, שהגישה הטובה ביותר היא לגרום ליריב את מירב הכאב במינימום זמן" (מתוך הספר "נפילה חופשית בארגמן" מאת ג'ון ד. מקדונלד, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 81). אלו הם כללים נכונים ביותר, כפי שחזרו ושנו באזני המדריכים שאימנו אותי בשעתו.
מנגד, הספר הוא נוסחתי מדי ולא מדלג על אף קלישאה בז'אנר. הרוואת פשוט מושלם מדי (בדומה לגיבורים אחרים מן הז'אנר דוגמת ג'ק באואר הטלוויזיוני או ג'ון קלארק של קלנסי). הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, וגם צלף מיומן. בקיצור ג'יימסבונד וגבריאל אלון קטנים עליו. זה יוצר לקורא יותר מאשר בעיית הזדהות. אבל, אם באים לספר כשיודעים מה הוא מציע (ומה לא), אזי בדומה לסרטי האקשן של צ'אק נוריס, אפשר יהנות מאוד. היה כיף.
