דיימון ראניון יודע לספר בסיפוריו הקצרים את סיפורה של ניו-יורק בכלל ואזור ברודווי בפרט (אזור התיאטראות). החן בסיפוריו נובע מהטיפוסים הצבעוניים והמסלנג הידוע שכל משכנע (אקדח) לא יכול לסלקו מהלקקן (הפה) של דוברו. מדי פעם המשכנע יורק עופרת, מתכת רעילה אפילו מנגיעה, וכשזו פוגעת בטיפוס זה או אחר, בדר"כ נוהגים להגיע כפתורים (שוטרים) וזה כבר לא דבר חביב כלל וכלל על הטיפוסים הצבעוניים. לפעמים, מה לעשות, נוצר עניין אישי בין טיפוס לכפתור ואז העניין הזה צריך להגיע לפתרון כלשהו. האם תהיה זו העופרת במשכנע של הטיפוס, או העופרת באלה של הכפתור, שידו תהיה על העליונה?
ראניון יצר עשרות סיפורים קצרים כאלה ואחרים, שסגנונם דומה וכמובן הסלנג הידוע שלהם. מי מספר אותם? המספר גם הוא מחוג הסובבים סביב אותם טיפוסים והוא עצמו כותב בסמרטוט-עיתון על המתרחש בסביבה, כך שיש לו עדות מכלי ראשון. ראניון אף חיבר את הבלאדה פנקס הקטן ואף שם מוזכרים תוצרי הסלנג הידועים.
לסיפורים חן רב. הטיפוסים אינם ממין הקמים בבוקר לעבודה ושבים עת ערב לביתם לסעוד עם נשותיהם וילדיהם. כלל וכלל לא. אלה טיפוסים ממין המהמרים, חובבי מרוצי הסוסים, הפוקר, המאורה של מינדי לארוחת לפנות בוקר בארבע טרם עלות השחר ועוד ממין העיסוקים הבלתי שגרתיים, רצוי במזומן.
ופתאום מערב.
האם פרוע? זה אם אתם מניחים שמה שהיה עד עכשיו במזרח רגוע, והוא לא. אבל במערב יש קטעים כשהמחבר ילד והסיפורים בהתאם וגם כשהוא מבוגר יותר ולפעמים מצטרף אל הכוחות השיכורים, הנדים ברוח והישנים לפעמים בחד גדיא (כלא). גם סיפורו של אל קפונה המאפיונר נחשף בסיפור קצר לפנינו.
אין מול עיני קהל יעד ספציפי לסיפורים אלה, אבל חנם יעבוד על קוראים רבים.

Guys and Dolls"-ברנשים וחתיכות", שיצא בשנת 1932 שאיגד סיפורים רבים שחיבר
דיימון ראניון הסופר הנודע עודות חיי ברודווי וחיי המערב (הפרוע),והיה לספר הפריצה של הסופר האמריקאי הנודע.

סיפור ראשון- "חולד בלונדיני" (סיפורו האחרון של ראניון)- "לא מתמזל? אומרת היא לי, 'הקשב', היא מפזמת, אתה רואה את הברנש בעל הפרצוף ההדיוטי (..) שמו פרדי ווגאן, ואביו מליונר בעיר דנבר ואני עומדת להינשא לזאטוט הזה בכול רגע עכשיו, ומה לדעתך מביא אותו אלי? מעיל הפרווה שלי, החולד הבלונדיני" (ע"מ 26).
ביאטריס מספרת למספר על אירוסיה לפרדי ווגאן בן ה-21. השמחה נגדעת בעוד ביאטריס נרצחת באכזריות.

סיפור שני- לחיי הכלה!(סיפורו הראשון של ראניון)- "ומי הוא העומד לבוא בברית הנישואין?" שואל אנכי.
"שום אישיות אחרת פרט למיס בילי פארי", מצהיר דייויד, "זהו המפעל הגדול ביותר שאני עושה בחיי. אני נתקל במיס בילי פארי לפני כמה לילות(..) משום שהיא אוהבת את הכתבן הזה , ומבקשת להינשא לו, אולם מסתבר שהכתבן האמור אין לו מאומה שיוכל להשתמש בו במקום ממון". (ע"מ 39).
מיס בילי פארי היפה במועדוני ברודווי נקרעת בין שתי מחזרים- דיוויד הזריז (מבריח משקעות בשנות ה-30) לבין וואלדו ווינצ'סטר- כותב ב"סמרטעתון" ועני. היא תבחר בבחירה ההגיונית לאישה צעירה.

סיפור שלישי- "ערבון קטן"- במעורה של מנדי, שמככבת לאורך הספר, מתאספים ברנשים ב ארבע לפנות בוקר. בסיפור מובא סיפורו של ה"עצוב" שלאורך הסיפור מתחשבן עם המהמרים והספסרים למיניהם על כול פרוטה, כשידו על המנצחת.

סיפור רביעי- "דולורס השחורה"- בחורה מפתה בשם דולורס מפתה שלושה גברים לשחות איתה באטלנטיק- סיטי (עד סופם הטראגי).

סיפור חמישי- "רעש"- "אני חומק לי בין רגליו של 'רעש' ונכנס למנזר, ומחטט פה ושם לבקש אחרי נזירות וזאטוטות קטנות. מרביתן של הללו שורצות בחדר גדול שבקומת הקרקע והן לפותות כולן יחד ומייללות במקהלה. אני מרמז להן לבוא בעקבותי, ומוליך אותן על-פני ההריסות לאורך המסדרון ועד למקום בו ניצב 'רעש' ומחזיק בגופו את הכניסה פתוחה בפיננו, ועלי לציין שאותה שעה הוא מבצע כבר מלאכה של ממש באותה דחיקה שלו. (ע"מ 105).
ברעידת אדמה הפוקדת את ניו-יורק מנסה המספר לשרוד באמצעות הברנש 'רעש' שבעזרת המשכנע שלו (אקדח) וכוחו העצום מפלס את הדרך בין הכפתורים (שוטרים) לבין הנזירות הבאות אל מותן בהריסות המנזר, האם מישהו מלבד המספר ישרוד כדי לספר?

סיפור שישי-"כסף כבד"- "שיהיה זה דבר נאה באה ומודיעה לאומללים הללו השמים את חסכונותיהם בפוזמקו של ישראל איב – ומבשרת להם שהם עומדים לקבל את ממונם בחזרה(..) אני שווה(..) כשלושה מיליון ומאה דולר וכמה פרוטות. (ע"מ 124).
משי- נערת הזוהר שנישאת לישראל איב ולאחר התמוטטות עסקיו תומנת ידה בצלחת ומחלצת את הכספים מבעלה לשעבר, בעודה בדרך לאהבה ממבט ראשון את שמעון סלוטצקי שחילצה מהחד-גדייה (מקרר/ כלא/תא/ צינוק).

סיפור שביעי- "תסביך הברודווי"- סיפורו של ביש המזל של ברנש בשם ססיל דנן:
"מסתבר שססיל דנן מדביק את אחד התסביכים שלו- ל'מתחרט' הנ"ל ובמשך עשרים וארבע שעות תמימות מאמין 'המתחרט' שהוא פיטסבורג-פיל, אמן ההימורים במירוצי הסוסים, והוא המתחרט כמובן- מתחייב אותו יום בסכומים כבדים פי מאה משיש לו תקוה כלשהיא לראות בעיניו אי-פעם". (ע"מ 131).
כפי שססיל דנן ינסה למנף את עצמו ללא הצלחה בתסביך ברודווי (הימורים).
הוא היה נהר מקהלה ונגן במזללה של מינדי ובמועדונים נוספים. לבסוף אמברוז האמר – ברנש נוסף שמסתובב עם ססיל דנן במועדוני ברדווי השונים מעלה מחזה מצליח שססיל דנן יסרב לקחת בו חלק.

סיפור שמיני- "טעות נימוסין"- סיפור הסתבכותן של ברנשים שונים:
"אמנם, מרבית החתיכות ע"פ הברודווי קופצות משמחה אם ג'ק התמיר מסכים רק לגהק לעברן(..) אולם לילה אחד, במועדון התיבה הרותחת, כששולח ג'ק התמיר דרישת שלום למיס מידג'י מולדון באמצעות מיס בילי פארי- שאינה אלה אשת נצחו של דיוויד הזריז- ומודיע לה שהוא מבקש מאד להיפגש עמה, קופצת מידג'י הזעירה ומשיבה לג'ק התמיר שאין היא להוטה אחרי פגישה עם ברנשים קשוחים". (ע"מ 141).
בסוף הסיפור תחטוף אחת הבחורות קליע ותמות בנסיון להגן על הברנשים הזועמים והקנאים.

סיפור תשיעי- "גששי הברודווי"- ג'והן וינגל ושתי כלביו- ניפ ותק רוצחים את מארווין קליי רק בשביל שאחר"כ ירחרחו הכלבים אחרי בעליהם בשביל המשטרה בעקבות הרצח.

סיפור אחד-עשר- "היכן סוכן הבית?"- "סיפור המעשה זה מתחיל בוקר אחד בשעה השביעית,בירח מאי, כשאני ניצב בקרן הרחוב ה-50 והברודווי, ומי מופיע ובא לקראתי אם לא אמברוז האמר דנן כשצווארו מעוטף רדיד, כאילו הוא לוקה במחלת גרון כלשהי, והוא משמיע לי 'האללו' רחב מאד, בקול צרוד ביותר".
(ע"מ 168).
מיס קלאגהורן המרושעת, שכבר נחשדת ברצח מאהבה הקודם ניצלת בזכות אמברוז מהמשטרה בחשד שרצחה את סוכן הבית שלה.

סיפור שתים-עשר- ג'והני סתום העין- ג'והני סתום העין עומד להיות מחוסל ע"י ברנש. הוא בורח ברחבי-ניו-יורק, נכנס לבית נטוש, שם בא עליו חתול גוסס עם עין אחת והוא מקנה אותו בשמו. כאשר בא האיש ממנו מתחבא גוהני סתום העין, גוהני סתום העין (החתול) חוטף את הקליע במקומו.

סיפור אחרון- "נתח פשטידה"- "כחמשים טיפוסים מבני בוסטון נוכחים במקום המעשה לחזות בהתמודדות , ומספר דומה מאזרחי ניו-יורק מותר אף הוא בכניסה לחדר האוכל" בה יתמודדו בתחרות אכילה נועזה מיס ויאולטה שומברגר (ניו יורק) כנגד ג'ואל דאפל דנן (בוסטון). "נאה נאה, היה אמור להתחרות כנגדו, אך בגלל שארוסתו מיס הילדה סלוקום מחייבת אותו לרדת במשקל ונותנת לו את אותם תפריטים שהיא נותנת לקוראיה בסמרטעון ולעצמה (ומשמשת מנטורית לויאולטה שומברגר) חברתה הקרובה והשמנה (אך בעלת החיוך המהפנט).
בארוחה בלתי נגמרת- תחילה כזיתים וקילו אגוזים כמנה ראשונה, לאחריה תרנגול הודו פרוס לשתים ולתןספת נזיד ותפוח"א ולכינוח פשטידה ענקית. מי מהשתיים ינצח?
בסוף התחרות בא אמבולנס המפנה את אחד המתחרים ואת "נאה נאה" על רזון ותת-תזונה, שהרי הוא התעלף.

בהמשך הספר באים החלקים "הרחק במערב" ו"במערב הפרוע" המכילים סיפורים נוספים.
המעשייה האהובה עלי- "החלוצים עזי הנפש":
"מעשים רבים מתרחשים בעיר העתיקה שלנו במערב, אולם שום דבר אינו מופלא יותר מהמקרה בזאב גריסקום הזקן, הקופץ יום אחד ונעלם מהעיר, כשהוא משאיר אחריו את אשתו, מרת גריסקום הזקנה, מבכה אותו ומתאבלת עליו אבל של ממש. (ע"מ 225).
גריסקום הזקן חוצה את ההרים ולא שב העירה. משלחות חיפוש בזה אחר זה (כולל המרשל של משטרת העירה וסבו של המספר הולכים למסעות חילוץ ולא חוזרים).
לבסוף הסבתא של המספר הולכת לחפשם ומסתבר שהם החליטו לחיות במערות באושר בלי לריב יותר עם נשותיהם, היא גוררת את כולם בחזרה הביתה.

בסוף הספר בא החלק- רבותי העיתונות- המספר את סיפורו של הדוד סם להכניס לכלא ולקחת חוב מעילה במיסים מעל קפונה שנכנס ל 11 שנה, נימצא 7.5 שנים ומשתחרר כבר בערש דווי.
זאת לעומת מורגן הגדול – עשיר פילנטרופ שטרם מילירדי דולרים לבריטניה במלחמת העולם ולאחר 1929 רוצים ממנו כסף. הוא מזוכה מכול אשמה ומהולל בעיתונות.

הספר ברנשים וחתיכות משלב את מיטב כתיבתו של דיימון ראניון- סיפורים עסיסיים על ברנשים וחתיכות ברחבי אמריקה, לרוב בברודווי – ברנשים עם משכנע (אקדח), אגבניות (חתיכות) כסף,הימורים, כפתורים (משטרה) וחובות של שנות ה-30 בא היה חוק יובש על אלכוהול, במסיבות הרבות עתירות המשקה שמספר ראניון על עודות התקופה.

לפני זמן מה קראתי כמה סיפורים של חבר מהאתר ותוך כדי קריאה הבליחה בי תובנה- כי הסגנון בחלקם של סיפוריו דומים לסגנון כתיבתו של דיימון ראניון שאת ספריו קראתי לפני שלושים שנה .טוב ..אז נתקפתי געגועים עזים ובלתי מוסברים לאותו ראניון והלכתי לקרוא בספר הזה .

גם אחרי שלושים שנה -הספר וכל האחרים -ארבעה במספר -"מחזיקים -מים"... ולא נס ליחם . לקרוא את ראניון בעיניים עצומות-אפשר מיד לזהות לפי סגנון הכתיבה המיוחד שלו,{כמו עגנון },גם אם רבים ניסו לחקות את סגנון הכתיבה -הדבר לא צלח בידם גם מאה שנה אחרי ,כמו אלו שמנסים לחקות את כתיבתו של המינגווי.

אז לדור שאינו יודע את ראניון שירוץ אבל מהר לקרוא את ספריו או מהספריות או מחנויות יד שנייה ,כי ברשימת רבי המכר ובקטלוג האפסנאיה של שתי "הגדולות" לא ימצא זכר .

ראניון היה עיתונאי מה שאנו מכנים בעגה "כתב הפלילי" המסקר את תחום עולם הפשע ,בשנות העשרים של המאה הקודמת בתקופת היובש עד שנות הארבעים ."זירת" פעילותו הייתה רובע ברודוויי שבניו -יורק .הוא היה נודד שם בחיפושים אחר אירועים שישמשו חומרים לכתבותיו ולסיפוריו.

ו"הגיבורים" היו הגנגסטרים והחתיכות שסבבו אותן או שהן סובבו אותם ,תלוי בסיפור .
גיבורי סיפוריו הנם: המהמרים ,המבריחים ,הקלפנים, סוחרי -המשקאות ,מוכרי הסמים,הרוצחים השכירים,והנשים הנן נערות מקהלה ,רקדניות במועדוני לילה ,חבורה של "השולים הלא תקניים "-אבל לא ממש רעים ואפלים אפילו כשהם רוצחים ומרמים בלי בושה .אז אפשר שיניח הדור החדש ויגיד מה יחודו של אותו "ברנש" ראניון בסיפוריו ?{הנה התחלתי לכתוב כמוהו }-יחודו בזווית הראיה ובסגנון הכתיבה המיוחדים לו .

ראשית -הוא עצמו כמספר מופיע בסיפוריו תמיד כמשקיף ו"מזדנב" אלמוני מהצד,אומנם אוהב להמר בקצת אבל מעדיף להשאיר את הצרות לאלה שמספרים לו את סיפוריהם ולא לתחוב את אפו יותר מדי בעסקיהם של אחרים, רק לספר עליהם.

הסיבה השנייה- אין הוא רואה ומתייחס אליהם כפושעים,
גנגסטרים -אלא בשם ובייחוס "ברנשים" ,ואת הנשים כ-"חתיכות",וזהו מבחינתו המפתח ליצירת - עולם רומנטי,אנושי,גם אם גיבוריו רוצחים בדם קר,מרמים בקור רוח ואוהבים למטרות כספיות .

סיבה שלישית והיא היא הנותנת -סלנג הכתיבה של ראניון -,הוא כותב תמיד אבל תמיד בלשון הווה ומתאר את המאורעות גם אם קרו בעבר ,והוא מעניק לחפצים ולאנשים -נופך שמות מבריקים:

"משכנע" הוא -אקדח, "עופרת "-קליעי אקדח, "כפתור"-שוטר,"ברנש "-אדם שעדיף להתרחק ממנו פן יבולע לך,
"רכיכות" או "חפץ- נאה" -חתיכות,"מרשרשים "-כסף, "דו-רה- מי"-גם כן כסף, "סמרטעיתון" -עיתון, "כתבן"-עיתונאי,
"לקקן"- פה או שפתיים, "עורב"-רופא,"יבואן"-מבריח משקאות ,ו"אשת חיקו הנצחית" -אשתו .

מבחינתי כקוראת את ספריו -איני יכולה להפריד בין זהות סגנון הכתיבה של ראניון לבין תרגומיו המופלאים של -"היחידי-והאין -שני- לו" -אליעזר כרמי. מהרבה בחינות -א.-כרמי תרם את תרומתו הייחודית ל"העביר" בהצלחה סוג כתיבה שכזאת שאינה תקנית ומוזרה לקריאה עברית זורמת ,מבריקה ,מלאת חוש -הומור,מפתיעה ,מקורית ומצחיקה .

אליעזר כרמי-(1918 - 1991)-תרגם מאות ספרים,רובם הגדול שייך לז'אנר הספרות הקלה והרומנטית -בעיקר מהוצאת -מזרחי .לגבי תרגומי -ראניון- מבקרי הספרות מציינים כי הצלחת תרגומיו של כרמי נבעו משילוב של שפת סלנג שהייתה שאובה ממקורות "צבריים" לא תקניים,ולא יתואר גם מ...-ממקורות תלמודיים.
הנה דוגמאות :"עגבניות " ציון ל"חתיכות", המצאה שלו משפת ה"צבר",ו- "דנן,בר -בי- רב, חזקה עליו,עד גמירה ,חד-גדיא "-מילים וביטויים תלמודיים.

וכאן אני חוזרת לתחילת דברי לאותו חבר הכותב באתר שבכתיבתו הוא משלב סלנג ישראלי עם ביטויים ומילים מהמקורות -והתוצאה אולי ראניון חדש ,רק שהוא לא יודע שהוא כזה .

הספר ועוד ארבעת אחיו במתכונתו הזאת יצאו בהוצאת מזרחי ב-1987,בעטיפה מרהיבה וגם בקדמת הדפים הראשונים שבה מככבים כל אותן הדמויות הססגוניות :"הברנשים","החתיכות" ,"הכפתורים", "הכתבן" ומוכר ה"סמרטעיתון",ועל כך האחראי א. קלדרון .



.

אצלנו התעריף המקובל הוא 'מילה בסלע'. דיימון ראניון, לעומת זאת, קיבל כעיתונאי שני דולרים למילה.
ואם זה שווין של רשימותיו לעיתון, שלמחרת עטפו בו דגים, צאו וחישבו מה שוויה של מילה בסיפורים האלמוותיים שלו!

כתבי דיימון ראניון מצטיינים בשפה ייחודית להם, הן בצורת הכתיבה - אצל ראניון הכל נכתב בהווה, והן במונחים, שהם מין סלנג משעשע ולעגני.
ראניון משרטט את 'עיר הגברים הזו', הברודווי הניו-יורקי, בעין חדה ובסרקזם נעים, לא פוגעני, ומראה לנו, מתוך הערכה כנה, איזה מקום עיקרי תופסות הנשים, גם במקום כה קשוח.
ההשראה עולה על גדותיה, אי אפשר שלא לאמץ מהסלנג אחרי שקוראים את ספריו, ולא אחת יצא לי לקרוא סופרים שחיקו את סגנון הכתיבה שלו, חלקם במוצהר.

דיימון ראניון היה אלכוהוליסט שכדי לממן את צרכיו כתב בעיתון או בלשונו "הסמרטוטון".הוא "אחראי" למחזה ברנשים וחתיכות לשיר "פנקס הקטן" ועוד עשרות ביטויי לשון ומחזות.
ניו יורק של שנות ה-30 שנות הצנע.כיצד הפועים (הברנשים עם "המשכנע" - אקדח) ורקדניות במועדני ערב ( החתיכות) מסתדרים ,איך המשטרה נכשלת כל פעם מחדש.ומה עושה שם כתב עיתון .אומנות צרופה.

הקובץ "ברנשים וחתיכות" מאת דיימון ראניון מפורסמים בהומור המיוחד של מחברם, בציניות, השנינות וה"סלנאנג" המקורי והקצב הסוחף. ראניון טבע מושגים כמו: "משכנע" (אקדח) ו"עופרת" (קליעי אקדח), "עגבנייה" (אישה נאה), "מצלצלין" ו-"דו-רה-מי" -(כסף מזומן), "סמרטעתון" (עיתון), "מקרר" (כלא), "יבואן" (מבריח משקאות), "כפתור" (שוטר) ועוד. בין הסיפורים בקובץ זה יצויינו במיוחד לטובה "ג'וני סתום העין" ו- "חולד בלונדיני", הסיפור האחרון שכתב ראניון לפני מותו, ב - 10 באפריל 1946. הספר תורגם לעברית בידיו האמונות של ידי אליעזר כרמי, שהצליח להעביר לעברית את השפה המיוחדת של המחבר. לא רק שחובה בכל בית אלא גם חובה לקרוא.