ספר מרתק. ההערה היחידה -השפה מאוד מליצית, מי שלא מורגל עלול לא לזרום עם הספר.

"עוד ספר שואה", חשבתי לעצמי. ההתחלה זרמה בקושי וכבר חשבתי לעזוב, אבל אז הסיפור הסתעף והתפתח, והקפיצות בין ההווה לעבר סוף סוף התחברו.
הספר לא מיועד לרכי לב ו/או בעלי קיבה רגישה. חלק מהתיאורים מעוררי פלצות וילוו אותי בהמשך.
מאידך- הספר גרם לי להבין טוב יותר, כדור שלישי לשואה, תופעות שמעולם לא התעמקתי בהן הקשורות לשואה.

אכזרי, הופך קרביים, מבתר לבבות וגורם לדכאון קיומי. ועדיין- לא יכולתי להפסיק לקרוא.

לא באתי עם ציפיות גבוהות במיוחד ולכן גם לא התאכזבתי.
ספר זורם ופועם, מלא בדמויות צבעוניות וקריצה למזה"ת.
די בטוחה שמישהו יעלה על ההזדמנות להפוך אותו לסרט (אומרת מראש-ג'ייסון סטיית'ם מושלם לתפקיד דני).

כבר שבוע שאני מנסה לכתוב את הביקורת הזו.
מצד אחד קשה לי להמליץ על סדרת ספרים שבה יש אונס, התעללות נפשית ופיזית וכליאה. זה דבר שהעיב לי על כל הסדרה. לא משנה עד כמה הם התאהבו ובנו לעצמם חיים משותפים, איני יכולה לראות בטוני גיבור ודמות ראויה ל"התאהבות" שתמיד אני חווה בגיבור בסוג הספרים הזה.

הסדרה כתובה מצוין ונסגרת יפה, אבל בגל של ספרי אירוטיקה/רומנטיקה/מתח (בערך) הזה ששוטף אותנו, אני חושבת שזו הגזמה. הספר הראשון עבר לי מאוד קשה בגרון, ורק בשני התחלתי להנות.

ולמה קראתי את השני אם לא נהנתי מהראשון? כי הייתי חייבת לראות אם איכשהו הסופרת תצליח למלט את הספר מהתהומות שמהם הוא התחיל.

בחיי שניסיתי. חיכיתי ברשימת ההמתנה לספר, פיניתי ערב, מזגתי בירצפת ו....כלום.
קיוויתי שהכתיבה כמחזה לא תפגום בזרימת הסיפור אבל זה פשוט לא זה.
סליחה, ג'יי קיי רולינג, אבל לא הצלחתי להתחבר.

בכל פעם שיוצא ספר של יונס יונסון, אני אומרת לעצמי שלא אפול שוב למלכודת. ושוב אני נופלת.
הכתיבה שבלונית, הבדיחות אותן בדיחות, הסגנון אותו סגנון.
ספר טיסה קליל.

קראתי קודם את כל הספרים שהיו מונחים על השידה שלי בבית, סיימתי את המטלות, השכבתי את הילדים,כי ידעתי שברגע שאכנס לספר-לא אוכל לצאת.
ואכן- אחרי 4 שעות רצופות של קריאה הצלחתי בקושי להגיח החוצה. פשוט מושלם!

פשוט לא הצלחתי להתחבר.
הטקסט כתוב כמעט ללא נשימה, כמו מונולוג של מתבגר.
טעויות בהגהה, לא מספיק רווחים בין הפסקאות...לא עבור העין הפדנטית שלי