בספרות המתח יש כמה אמיתות מבוססות היטב שאין צורך לשוב ולהוכיח אותן. ידוע כי בלש הוא אדם החלש מאוד בנורמות המשפחתיות שלו. בפרט אם הוא בלש העובד במשטרה. כנראה שמשמרות ארוכות והקפצות תדירות לא עושות טוב לחיי המשפחה. כמו כן ידוע שעלילות מתח בספרים, להבדיל מאלה שבמציאות, תמיד מגיעות אל פתרונן. גם אם יש תיקים שנותרים פתוחים בעבר, הרי שתמיד תבוא העלילה שתסיר את הלוט מעל התעלומה. הבלש הספרותי המפענח הוא אדם אנליטי, בעל מוח שקול וחד, אבל מוחו חד פחות ממוחו של הקורא. למעשה את רוב העלילות מפענח הקורא עמוד וחצי או שניים לפני שהבלש מגיע לפתרון בחדות מוחו. יש סיבות רבות לתופעה, אבל אין כאן המקום להאריך. ואמיתה שלישית היא עליונות בלתי מעורערת של בני הגזע הסקנדינבי בכתיבת מעשיות בלשיות ובפתרונן הגאוני.
ובכן, מעבר לדלת הסגורה הוא ספר ששובר ומנתץ מוסכמות. הבלש פטריק הדסטורם הוא איש משפחה למופת. אמנם הכרונולוגיה בניהול המשפחה שלו היא קצת שונה מהכרונולוגיה המסורתית המקובלת, אבל זה בקטנה. בספרים הקודמים בסדרה ראינו את קשיי ההריון והלידה של זוגתו, ובספר הזה היא עסוקה בניהול וארגון החתונה שלהם. הוא משתדל להיות שותף בארגונים ובתכנונים, אבל האירועים הרועשים בעיירה השקטה והמנומנמת מפריעים לו. מזל שגיסתו גרה איתם ומצליחה לנצח על המלאכה וגם להרגיע את אימו של פטריק שמזועזעת מהדרך שבה "הצעירים של היום" חוגגים את נישואיהם.
האירועים הרועשים שמפריעים את מנוחתו של הדסטורם ושל שאר עובדי התחנה בטאנומסהדה הם צילומים של תכנית ריאליטי עתירת סלבס בעיירה עצמה. ומוות בתאונה של מריט, תושבת שהדסטרום עצמו הכיר וזיהה. ואז מתגלה גופתה של אחת ממשתתפות הריאליטי, והשמחה רבה. מכאן העלילה מתדרדרת והולכת, כשעוד ועוד פרטים בלתי קשורים משתרגים ומתלבטים בתוכה. כולל זוגיות חדשה ופורחת של מנהל תחנת המשטרה, תרמית עוקץ שעד הסוף לא מתברר מה היא קשורה, ועוד ועוד. בכל המהלכים האלה מקפידה לקברג, בגלוי ובבוטות, למנוע מידע מהקורא. כך נוצרים משפטים כמו "הפריט שגילתה בתרמיל עצר את נשמתה והיא מיהרה להתקשר למשטרה". זה פוגע, זה מעליב, וזה בעיקר לא מאפשר לפענח את העלילה, כך שהעונג בקריאה יורד מאוד.
ולסיכום: הספר הזה כתוב גרוע, מעלה עלילה הזויה שבה לא כל דבר מובן עד הסוף, ומוציא שם רע לספרות הבלש הסקנדינבית בכללותה. קל שאפשר לוותר.

















