*הביקורת עלולה להכיל ספוילרים
אז כן, הוא לא הספר הראשון מסוגו ובטח שלא האחרון. הוא מזכיר את משחקי הרעב ומפוצלים. לדמויות אין עומק אמיתי, ורק מדי פעם אנחנו חווים אצל אחת מהן פרץ של אופי. האמת היא, שהספר ישב המון זמן על השולחן שלי אחרי שקראתי את העמודים הראשונים ו-וויתרתי עליו לפני המון זמן. אתמול, פתחתי אותו במקרה וכשהבחנתי בדמות בשם תומאס ידעתי שאני חייבת לקרוא אותו. מה לעשות, אני לא שולטת בזה, השם תומאס פשוט קונה אותי. התומאס הזה היה די מאכזב אם להיות כנה, ממש בושה.
העלילה של הסיפור היא פחות או יותר כזו:
סיה-מלנסיה (שם שאני עדיין לא בטוחה איך לבטא) היא בת 16, מסיימת את הלימודים ועוברת לעולם של המבוגרים. היא נבחרת להשתתף במבחן שנועד למנהיגים העתידיים של הממשלה יחד עם עוד שלושה מבני כיתתה. כיף. החלק הראשון של המבחנים הם עיוניים, מדעים, היסטוריה וכו.... החלק השני גם לא מאתגר לחלוטין, והוא נמצא שם בעיקר בשביל להרוג דמות או שתיים. בחלק השלישי הדמיון למשחקי הרעב די בולט. שולחים אותם לשממה, להסתדר לבד, קצת מוטציות של חיות, קצת מתמודדים נוספים ופחות ידידותיים, כאלה דברים בעיקר. בערך בשלב הזה בין תומאס לסיה, שעןשים את דרכם ביחד, מתפתח קשר רומנטי. לא. הקשר הזה כתוב בצורה כל כך לא טובה שעדיף היה פשוט להשמיט אותו. בסוף היא ותומאס עוברים את המבחן ועוברים ללימודים באוניברסיטה, בדיוק כמו אבא של סיה כשהוא היה בגילה, ובדיוק כמוהו גם כל מי שנבחן הפעם עבר מחיקת זיכרון ושכח את כל שלושת החלקים של המבחן. כן, בסוף סיה מגלה הקלטה שהקליטה לפני מחיקת הזיכרון ושומעת על כל הזוועות שעברה. שם הספר נגמר.
הכתיבה לא מרשימה, העלילה לא חדשה, הדמויות לא עמוקות והסוף קצת מעצבן. ובכל זאת משהו בספר מצא חן בעיני. לא יודעת, אולי העניין של מחיק הזיכרון די קרץ לי, אולי מיטשל שהיה נחמד אבל לא מעבר, אולי המשפט שבו סיה מודה שאולי גם היא צריכה להתגבר. משהו בו פשוט דיבר אלי.
אז למרות כל הדברים הרעים שאפשר להגיד על הספר-ואפשר-אני מדרגת אותו בארבעה כוכבים.
כן, הוא לא היה טוב; כן, אהבתי אותו. קורה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
