המבחן.
<mark>ז'ואל שרבונו</mark>.
ארבעה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}



הממ
אני מוצאת את עצמי משתמשת הרבה במילה הזו לאחרונה.
בכל מקרה.
המבחן.

אני לא יודעת למה הופתעתי כשהסתבר לי שוב, שהתקציר לא מתאים כל כך לספר. הריי אין הרבה ספרים כאלה.
אבל זה לא משנה עכ

יש מן קטע כזה עם הרבה ספרי המשך שהם פחות טובים מהראשון.
הכוונה היא לא שההמשך לא טוב, אלא שהראשון כזה טוב, שמיד מפתחים ציפיות מטורפות
לספר ההמשך. ואם-כש-הוא לא עומד בציפיות, מיד אומרים משפטים בנוסח: "הראשון פי 100 יותר טוב!"
"ספר מעפן לעומת הראשון!" "לא משהו בכלל!" וכו'.
אני שמח שכאן זה בכלל לא קרה.
הספר שומר על אותה רמה מצוינת של קודמו. אותה עלילה מצוינת, אותו מתח בלתי פוסק. אותן דמויות מצוינ

אזרחים יקרים!
שומעים אותי? שומעים?
ובכן, ברצוני לדבר עמכם על נושא כה חשוב.
והוא קשור לספר שאותו אני קוטל. שוב.
אתם בטח חושבים לעצמכם: 'נו באמת, אנחנו לא צריכים את הזשל"ב הזה שיגיד לנו מה מותר לקרוא ומה אסור'
ואני אומר: בחיאת רבאק, תנו לי צ'אנס ואם תקשיבו לי בשקט ובלי קטיעות, אני יוריד לכם את מחיר הדיור'
אז אתם מקשיבים? יפה מאוד.
כי זה עומד להיות ארוך. זה ייגמר אולי בעוד...
שעה? שעתיים?
לא

טוב..
זאת הביקורת הראשונה שאני כותבת באתר אז אני מקווה שזה יצא סביר.
בכל מקרה, קראתי את הספר הקודם בסדרה, "המבחן" ואני חייבת להגיד שהתאכזבתי. הכתיבה הייתה איומה לדעתי, הדמויות משעממות ושטוחות להחריד, ומשהו בעלילה פשוט לא הסתדר.
בכלל לא התכוונתי לקרוא את הספר הבא בסדרה ואפילו לא טרחתי לבדוק אם הוא יצא בעברית, אבל כשהחזרתי את "המבחן" לספרייה ראיתי שני עותקים של הספר נחים להם ברוגע על מדף הספרים

כשקראתי את הספר כל הזמן רדפה אחרי המחשבה שאני קוראת את הגרסה המקוצרת של "משחקי הרעב", ממש אותו רעיון, נוער במבחן הישרדות. המשכחתי לקרוא ונתתי צ'אנס. ולא התאכזבתי. ספר מרתק ומותח.
מסופר על נערה בשם מלנסיה שגרה באזור "חמשת האגמים",מאזור זה כבר 10 שנים לא יצא אף בוגר למבחן של הקהילות המאוחדות.
מי שﬠובר אותו מקבל הזדמנות ללמוד באוניברסיטה ולהפוך לאחד ממנהיגי הﬠתיד של הקהילות המאוחדות. מלנסיה עוברת ה

הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, הוא שאני חייבת לכתוב עליו ביקורת.
יש כל כך הרבה דברים שהפריעו לי בו, שבכל מאתיים העמודים הראשונים הרגשתי שאני גוררת את עצמי לכל אורך הספר, רק כדי שתהיה לי הזכות לכתוב עליו את הביקורת השלילית שתכננתי לכתוב.
בכנות, בשלב מסויים שקלתי לזנוח את הספר באמצע. הייתי בטוחה שטוב כבר לא יצא מזה, ושהכי הרבה שהספר הזה מסוגל לקבל זה כוכב אחד, וגם זה בנדיבות.