"קיים ספר קולי"

"https://ashkelon.library.org.il/agron-catalog/search-results-menu?view=details&titleId=58504A5C5B "

"364.1532 שני (?)"

"ס נפי"

"ס אדו"

"ס זוי"

"ס מדו"

"306.095193 דמי"

"אלקטרוני-כותר"

"943.086 זיג ‬ "

"576.5092 הרמ"

"ס חמי"

"סוציולוגית של הרגשות: מפרקת את התחושות הפרטיות ביותר שלנו, את הרגעים הכי משמעותיים בחיינו, מאתרת בהם את העקבות הגסים של התרבות, מגלה איך הם נגזרים מהמעמד שנולדנו אליו ואיך למדנו לחוות אותם מסרטים, ספרים ואמצעי תקשורת הלב של המיניות היום היא צרכנות. זה קשור גם להולדת המונח "סקסיות". יופי ומשיכה מינית תמיד היו קיימים, אבל יש מונח חדש- סקסיות. זה לא יופי, זה קטגוריה אחרת. סקסיות אומרת האם אני משדר את הנכונות שלי לשכב איתך, והאם יש לי נכונות לעורר אצלך תשוקה מינית. זה יכול להיות מנותק מיופי. זה גם יוצר קצת שוויון. אם אני במאה 19 נולדתי לא יפה, אין מה לעשות, אבל אם יש לי אפשרות להיות סקסית, אני יכולה להשתתף במשחק. בדיוק, לכן זה מודל צרכני. כי מספיק שאני עובדת על הגוף שלי, מחטבת אותו, מתלבשת בסגנון הנכון, רוכשת מוצרי קוסמטיקה. לב ליבה של התרבות הקפיטליסטית נשען על סקס. אם היינו יכולים למחוק ביום אחד את המושגים סקס, סקסיות ומיניות - כל הכלכלה הייתה מתמוטטת. לא היו אופנה, קוסמטיקה, חלק גדול מתעשיית הקולנוע היום אהבה כואבת לנשים יותר מלגברים, כי היא מגדירה את הערך העצמי שלהן.היום גברים מפחדים ממחויבות וזו תופעה חדשה. במאה ה19 הגברים היו אלה שרצו להתחתן, רצו ילדים, והאישה אמרה "אני צריכ לחשוב על זה". בתקופה הפרו-מודרנית גברים ונשים היו זקוקים לנשואים כדי להבטיח את המעמד שלהם. גבר רצה ילדים כדי להפיץ את השם שלו. פטריארך היה בהגדרה מי ששולט על אישה, ילדים ומשרתים. במודרניות כל הדברים האלה מתרסקים - גברים נכנסים לשוק העבודה הקפיטליסטי והם לא תלויים יותר בנישואים בשביל הממעמד שלהם והערך העצמי שלהם. הם לא חייבים להתחתן. הנשים עדיין זקוקות לנישואים. קרו שני תהליכים: מצד אחד, המהפכה המינית התרחשה נורא מהר, ותוך עשור או שניים נוצר שוק מיני פתוח, שבו גברים ונשים יכולים להיפגש למין, למערכת יחסים או לנישואים, והוא הרבה פחות מפוקח. מצד שני- נשים התקדמו הרבה פחות מבחינה כלכלית וחברתית. "האישה הלוחצת" זקוקה יותר לנישואים כי היא יודעת ששוק העבודה מפלה נגדה, ואז נוצרת אסימטריה- בשביל גברים נישואים הם בעיקר עניין רגשי, אבל נשים זקוקות להם גם מסיבות חברתיות-כלכליות הרבה נובע מהמושג של ערך עצמי. מה הערך החברתי שלך? מה אתה שווה? מי אתה? אתה טוב או רע, ראוי או לא ראוי, שווה או לא שווה? בחברה הפרה-מודרנית זה משהו שלא כל כך נתון למשא ומתן. זה נקבע לפי מעמד משפחתי ומוניטין ומאוד ברור לך איפה אתה עומד. היום אתה כל הזמן במשא ומתן עם הסביבה כדי לקבוע את הערך שלך: בית ספר, מקום עבודה, מראה, סקסיות. כל זה גורם לאי ודאות תמידית כלפי הערך העצמי. המקום היחחיד שיש בו ודאות הור הקשר הרומנטי. זו הסיבה שאהבה רומנטית הפכה להיות כל כך חשובה לזהות של אנשים מודרניים. בחברה שבה אני מתחרה כל הזמן עם האחרים על כל דבר- קשר רומנטי אומר שמישהו בחר בי והעדיף אותי על אחרים. הוא מייצב את תחושת הערך העצמי שלי. כשאתה עוזב אותי או כשאני לא מצליחה למצוא בן זוג, הערך העצמי מתערער באופן משמעותי המהפכה הפמיניסטית בשום אופן לא הייתה טעות. להפך- היא לא הושלמה עדיין וצריך להמשיך לפעול כדי שהיא תושלם. הייתי רוצה שנשים ישאלו את עצמן יותר מה באמת מרוויחים ממהפכה מינית, מפתיחות המינית. יש פה מלכודת, כי מצד אחד המהפכה הפמיניסטית דרשה שויון מיני. נשים תבעו לעצמן את אותה התנהגות שגברים תבעו לעצמם. מצד שני חלק מהנשים רוצות וחייבות להמשיך לקיים את המודל המשפחתי, יש סתירה משמעותית בין שני הדברים, ואנחנו משלמות היום את המחיר על הסתירה הזאת. יש אי-שויון רגשי בין נשים לגברים. אין לי "קריירה", זה לא מושג שאני מזדהה איתו. אני יותר אוהבת את המושג ייעוד. יש לי תחושה עזה, דחף פנימי, להבין דברים ולהגיד אותם. אני רוצה לעשות מה שאינטלקטואלים תמיד חשבו שהם עושים: להציע הסברים או פרשנויות, ולתת לאמירות שלך להסתובב בחברה ולהיות מנוכסות על ידי האזרחים. זה כל מה שאני יכולה ורוצה"