#
קניתי אותו לפני שנים. אני די משוכנעת שאחד ממוקדי המשיכה שלו, וגם של קודמו "קמט בזמן" שנקנה איתו, היה ששניהם היו בהוצאת "דן חסכן" (1986) של עם עובד. עצם הרעיון שובה הלב של ספרים מיוחדים שנועדו לעודד ילדים לחסוך (!) הוא כה תמים, כה לא שייך לזמננו [נשבעת לכם שלא מזמן הלכתי אחרי שני ילדים בערך בני 8 שניהלו דיון מרתק בדבר המקומות אליהם יטוסו בחופשת הפסח והוכיחו בקיאות מפליאה במה שאפשר לעשות בניו יורק...] בקיצור הספר הזה שייך לזמנים אחרים.

הסיפור הוא סיפור הרפתקאות פנטסטי בדומה ל"קמט בזמן" וגיבוריו אותם גיבורים. מג בגרה מעט, היא כבר בחטיבת הביניים. הורידו לה את הגשר מהשיניים אבל היא עדיין מרגישה בטוחה שהיא לא שייכת למחלקת היופי, וחושבת שגם חוכמתה טעונה שיפור. אחיה הקטן - צ'ארלס-ואלאס בן ה-6 - הוא מחונן, למעשה גאון קטן נטול יכולת התמודדות עם ילדים רגילים, שעצם חוכמתו ופטפוטיו במלים שאף אחד לא מבין – מביאים את הסעיף לתלמידים הלומדים אתו בכתה א', שכתוצאה מתעללים בו קשות. אמם של הילדים היא ביולוגית-חוקרת שמנסה למצוא תרופה למחלות, אביהם הוא פיזיקאי מפורסם, הנמצא כל הזמן בנסיעות למקומות אחרים ובזה מתייגת אותו ל'אנגל כאדם חשוב מאד עם הצדקה להיעדר מחיי ילדיו.

מדלין ל'אנגל היא דוגמה טובה לסופרת שכתיבתה נועדה, כנראה, לפצות על חסכים רגשיים ולרפא אותה מקשיים. היא נולדה למשפחה עשירה בניו יורק, היתה ילדה מגושמת וביישנית ובילתה את ילדותה ונערותה בין פנימיות שונות בהן היתה לא-מקובלת ונחשבה מוזרה ו"איטית" (בטוי מכובס ללא מספיק אינטליגנטית) ונסוגה לעולם דמיוני משלה. היא כתבה סיפורים מגיל צעיר ונדחתה רבות על ידי הוצאות לאור. מה שבולט בסיפור הזה הוא השקפת עולם מסורתית על תפקידים מגדריים. הבנות דואגות, מנחמות, מכינות אוכל ומצטנעות בפינתן, הבנים מעיזים, מגינים, מוכנים להקשיב לדברי-כיבושין ואוכלים מה שהבנות הכינו... כמו כן בולטת בסיפור גישה דתית. ל'אנגלו היתה אפיסקופלית אדוקה ושילבה חלקים מאמונתה בסיפוריה, מה שגרם לעתים להחרמתם על ידי כתות נוצריות שהאמינו בנצרות שונה משלה.

הסיפור הוא סיפור אגדה מלא אווירה ומתח, על מסע פנטסטי של הילדים להצלה. אני לא יכולה לומר אם אפשר לקרוא אותו היום בלי שיפוט אירוני. גם המוטיבים "המדעיים" המשולבים בסיפור אינם יותר ממלים, ללא הסברים אמיתיים. נראה כאילו ל'אנגל נתקלה במלים כמו "מיטונכונדריה" שצלצלו לה יפה, אז היא שילבה אותן בסיפור... הספר נכתב לילדים, ההרפתקאות חביבות, מוסריות להפליא וכך גם הילדים שכל הורה היה מתברך בהתנהגותם ובשיפוטם. המסרים הדידקטיים המשולבים בספר הופכים אותו למאד חינוכי.

בקיצור – קלאסיקה, זכה בפרסים ספרותיים. בטוח שאם הוא לא נמצא ברשימת הספרים המומלצים על ידי משרד החינוך, היה ראוי לו להימצא בה. הילדים שהזכרתי קודם, שהקורונה בוודאי חירבה להם את הנסיעה לחו"ל בפסח ואת המשך הפיכתם לאנשי העולם הגדול, היו דוחים אותו בשאט נפש, כי כמה פנטזייה יכול היום לסבול ילד סביר?

0

לא הייתי מודע לספר או לסדרה הזו בכלל אבל בשנת 2012 הוציאו זמורה-ביתן מהדורת חמישים שנה (גם מרגנית עוד קיימת אני שמח לראות) אז התאפשר לי לקרוא את הספר. עושה רושם שאני בדעת מיעוט לגבי הספר הזה אבל אני נאלץ לומר שלא התרשמתי במיוחד ואני חושש שזה לא רק הגיל של הספר, אני חושב שזה לא היה ספר טוב במיוחד מלכתחילה.
נתחיל במרכיבים טובים, אי אפשר להכחיש את הקסם הילדותי שיש בספר הזה. הדמויות הראשיות הן צעירות אבל אינדיבידואליסטיות, שאינן חוששות להיות עצמן. אי אפשר שלא לחייך להתנהגות של גברת משמה גברת מי וגברת מזה ודברים כמו "הביון המרכזי המרכזי". אפילו ההתנהגות של היריבים מקסימה בדרך מרושעת.
עם זאת, אי אפשר גם להתעלם מהטון המחנך של הספר ואת האלמנטים הנוצריים הדתיים קשה במיוחד לבלוע. ההשוואה ללואיס ולסדרת נרניה מתבקשת. אבל, בעוד שלואיס רק רומז לרעיונות נוצריים וזה לוקח לנרניה מספר ספרים עד שהנושאים יוצאים לאוויר העולם, בספר זה הם בוטים עם ציטוטים מן התנ"ך ותזכורות עד כמה ישו הוא דמות חשובה במובן המולטי-קוסמי של המילה. גם בספרי נרניה זה לא היה הצד שאהבתי אבל לפחות המחבר היה חכם מספיק כדי להסתיר אותם ולא להיות בוטה כל כך. גם הצורה שבה הספר הסתיים אכזבה אותי בפשטנותה, אפילו עבור הקהל הצעיר אליו מכוון הספר. "האהבה מנצחת את הכל" זה לדעתי מסר טפל ופשטני שלא לאמר בעייתי, במיוחד אחרי שהספר כן מצליח להראות התפתחות רבה של הדמויות. מעבר לכך, ציפיתי לסיום יותר מרהיב. נראה כמעט כאילו נגמר לסופרת החשק לכתוב והיא פותרת את כל העניין בשניים שלושה עמודה. בשורה התחתונה, אני לא יכול לתת לספר הזה יותר משני כוכבים מתוך חמישה.

אחד הספרים היפים שקראתי,מרתק ואני נהנית עדיין לקרוא אותו ונהנית מכל רגע

מסתבר שזה ספר ילדים עם פואנטה מפגרת. התאכזבתי, דווקא היה לזה פוטנציאל.

אני ב"שוונג" ביקורות לקראת הביקורת ה-100.
גם את הספר הזה השאלתי בעקבות הביקורת של yaelhar.
-הערה: קראתי מהדורה ישנה יותר שהתפרסמה בהוצאת עם עובד.

קודם כל, אולי צריך להסביר כמה דברים עליי.
1. אני קוראת בערך 100 עמודים בשעה.
2. אם אני צריכה להספיק לעכל את הספר, צריך לפחות 200 עמודים וספר מעניין.
3. והסעיף השני עונה להגדרה של רוב הספרים שאני קוראת.

הספר הזה ממש קצר. הוא מכיל 132 עמודים.

יש לנו כאן מעין סיפור תערובת, מרקחה של סוגות. אני לא יכולה לומר בוודאות האם זה מצליח או לא.
אבל אני מקדימה את המאוחר.

מג היא ילדה מוזרה: היא תלמידה גרועה. צ'רלס אחיה הוא ילד מוזר גם הוא, שמסתגר בתוך עצמו אך מתגלה כחכם במיוחד. אבא שלהם יצא למשימה ולא חזר.
כמו שתוכלו להסיק מקריאת התקציר, דמות משונה מופיעה על מפתן ביתם ומשם העניינים מתגלגלים.

אמרתי קודם שיש כאן סיפור תערובת. זוהי תערובת של פנטזיה ומדע בדיוני, רעיונות בפיזיקה וסיפור רומנטי.
בעקבות סעיפים 1 ו-2 שהבאתי קודם אתם יכולים אולי לצפות את ההערה הבאה שלי: איכשהו הייתה לי הרגשה שהרבה יותר מדי דברים נדחסו לתוך הרבה פחות מדי דפים.

העלילה מהירה מדי, סיפור האהבה מתפתח מהר מדי (מה, ככה זה גם במציאות? באיזו מציאות?), המקומות מתחלפים לפני שהספקתי אפילו להבין איפה נמצאים.

נהניתי מהספר בגלל -
א. קלווין, הילד הפופולרי שמצטרף למג ולצ'רלס במסעם והופך לחבר של מג.
ב. צ'רלס, הילד המשונה.
ג. ההסבר הבהיר של רעיונות מורכבים בפיזיקה, כמו למשל המימד הרביעי. זוהי דוגמה מעולה להסבר על רגל אחת שדווקא כן מספק אותי.

קחו מהספרייה, אבל תקראו לאט ובזהירות. אין לדעת מה יקרה בהמשך.

הערה: אני לא קראתי את התרגום הזה, קראתי תרגום ישן יותר של הוצאת עם עובד.
***
הספר מספר על שני ילדים שיוצאים יחד עם עוד ילד למסע חיפושים בחלל אחרי אבא שלהם.
מג וצ'רלס וולאס (שני הילדים שאבא שלהם נאבד) הם ילדים מוזרים, למג קוראים מכועורת והיא לא טובה בלימודים כמו שמצפים ממנה. צ'רלס לא מדבר כמעט עם אף אחד.
הילד השלישי בחבורה קלוין, הוא ילד מושלם ודוקא איתו הכי קשה להזדהות.
יש עוד דמויות נוספת מענינות.
העלילה של הספר פשוט מרתקת, והוא פשוט מלא ברעיונות מקורים. אז למה רק ארבע כוכבים?
טוב כוכב אחד ירד בגלל הסוף, הוא הייה צפוי מידי, נראה שבתור סוף פשוט כתוב מהר מידי כאילו הסופרת רוצה לסיים את הספר. אולי הוא העביר מסר חשוב אבל בתור סוף לספר הוא הייה מאכזב.
מומלץ!

יש ספרים שמתבססים על אליגוריות והופכים למה שנקרא "ספר חובה". 'הנסיך הקטן', 'העץ הנדיב', 'מר אל כאן אנה' הם דוגמה לזה. בדרך כלל אני לא סובלת אותם ורואה בהם רק התיימרות וניגון על רגשותיהם של הקוראים שחושבים בטעות (לדעתי) שמדובר בעומק, כשמדובר בפטפוט ומניפולציות. הספר הזה הצליח להתחמק ממש בעור שיניו מלהפוך לאחד כזה.

מדלין ל'אנגל כתבה אותו בשנת 1960 והצליחה לפרסם אותו בשנת 1962, אחרי הרבה דחיות מצד הוצאות לאור, וכשיצא זכה לפרסים נחשבים. למרות שהוא ספר קטן וקליל, מיועד לנוער, הוא ספר קשה, עם רעיונות מעניינים מבחינה מדעית ומבחינה פילוסופית. אה, והוא ספר מדע בדיוני. בערך.

מג היא ילדה חריגה: היא מגושמת, בעלת משקפיים עבים וברזלים בשיניים, היא תלמידה גרועה, עורכת מסעות בדמיון, והדבר שהיא הכי רוצה בעולם זה שאבא שלה ושל שלושת אחיה, מדען שנעלם, יחזור ויפתור את כל הבעיות שנוצרו. יום אחד מג, אחיה הקטן והמוזר והילד הפופולארי של בית הספר מוצאים את עצמם במסע הצלה - לא רק של האב, גם של כדור הארץ והיקום.

הוא נראה כמו ספר הרפתקאות, מעלה רעיונות מעניינים על זמן וחלל, על הנקודה הקצרה ביותר בין שתי נקודות (לא קו ישר...), על מימדים מורכבים וגם על רגשות. הוא עוסק גם ברוע וטוב, ובייחוד האנושי הגלום ביכולת הבחירה (והטעות...) לצד החובה הוא סובל לפעמים מהטפות נוצריות וצדקניות. למזלו הקטעים האלה קצרים ואפשר להתעלם מהם.

הערה חשובה: הספר שקראתי הוא הישן יותר, בהוצאת עם עובד, שהתפרסם ב 1982, לא ההוצאה המחודשת, עם הכריכה המתפרסמת פה. הוא מעניין מאד, וייהנו ממנו האוהבים ספרים מורכבים, וסיפורים שאינם מתקדמים בקו ישר ולוגי.

מצאתי ספר טוב לגמרי במקרה,
הספר הזה הוא קלסיקה ישנה שהודפסה על דפים חדשים,
יחד עם מג, קלווין,צ'ראלס וואלס וכמובן הגברות משמה ,מי ומיזה אנו פורצים את מרחבי הדימיון , עוברים בין כוכבים שנבראו מהחלומות הרחוקים ביותר באותה תקופה,
ספר קצר וקולח , כתוב טוב ומובהר ביותר בהתחשב בטקסט (מגיע כל הכבוד למתרגם), הסופרת גורמת לנו להטיל ספק בדברים שאנו לוקחים כמובנים מאליהם (כן, ספר עם מסר חינוכי אבל לא מהסוג שהורס ספר טוב) .

בחיי ראיתי הרבה סדרות מצוירות שעשו פרקי פרודיה על הספר הזה או השתמשו במרכיבים עיקריים ממנו , ובצדק, גם שלא הייתי מודעת לספר הזה שקדם למלחמת הכוכבים או מסע בין כוכבים נהניתי יותר מפרקים המבוססים עליו מאשר עליהם .

מידי פעם אני לא מבינה איך בספרים מסוימים לוקח לדמויות כל כך הרבה זמן להבין דברים שאני מבינה לפחות 20 עמודים לפניהם ומאוד אהבתי שזה לא קרה בספר הזה , הדמויות מבינות רמזים, נפלא,
אבל למרות הכול היה דבר אחד שהרס לי - הסוף , באמת הסוף כל כך קיטשי, אין דרך קלה יותר לומר את זה הוא פשוט כך - אני אוהבת אותך צ'ראלס וואלס x מיליון, הסוף די מאכזב אבל הוא רק 4 דפים .

באופן כללי ספר לא רע , די מומלץ,

התחלתי את הספר שלשום אפילו לא הספקתי לכתוב שקוראת וכבר סיימתי.
יש לי תכונה בזמן קריאה לרפרף קדימה אבל לקרוא לפי הסדר והספר היה מוכר לי. בדיעבד נזיגרתי כשראיתי שיש גברת משמה וגברת מי וגברת מזה שראיתי את הסרט והיה מאוד מפתיע. ולספר עצמו:
הספר מספר על ילדה בשם מג אחיה הקטן צרלס וואלס אחיהם התאומים ואמם (מדענית). שאביהם מדען נעלם יום אחד. אמא שלהם אומרת להם כל הזמן הוא יחזור.
הספר הוא בן 50 שנה ועדיין אקטואלי ומאוד מותח למרות שהוא מקדים את זמנו.
אני מגלים תכונות על מג על אחיה למרות שהם טיפה שונים מכל הילדים ה"רגילים" מתיידדים קלווין שפתאום מוצא מישהו שהוא לא צריך כל הזמן לשחק ולהעמיד פנים שהוא רגיל. למרות שהוא ילד פופולרי וספורטאי אבל לא אוהב את זה.
אני ממליצה לכולם לקרוא נוער ומבוגריםץ והוא כרגע במבצעים בצומת ספרים. מירה